מדי פעם צצים שמות חדשים בקרב היינות על המדפים. לפני כמה ימים פנה אלי איש היח”צ של היין והציג מותג חדש בשם SITO. מה המשמעות לא ברור לי אבל מדובר על מיזם משותף של אלחנן שור, מנהל השיווק של יקב ארזה ודור – 8 למשפחת יצרני יין, וליינן הצרפתי פטריק חבבו. הסדרה אמורה להיות הנגשה של איזורי יין מפורסמים בעולם במחיר שווה לכל נפש, כאשר כרגע ישנם כמה בקבוקים : ריוחה שבספרד, בורדו שבצרפת ניו זילנד ועוד.
אלחנן שור, מנכ"ל Sito:
הקהל הישראלי אוהב ומכיר את היקבים הישראלים המובילים. לעומת זאת רוב רובם של צרכני היין לא מכירים יינות איכותיים מהעולם. אני מאמין שכל חובב יין צריך להכיר יינות מאיזורי יין חשובים כבורדו וריוחה. החדשנות של סיטו היא בכך שסיטו אינו יקב אלא אוסף יינות מאיזורי היין המובילים בעולם שנבחרו בקפידה ע"י צוות מקצועי בראשות פטריק חבבו ובשיתוף פעולה עם פיליפ ליכטנשטיין , היינן הראשי של יקב ארזה.
האמת הייתי סקפטי מאוד לגבי איכות היינות, ובחרתי לטעום ראשון את הלבן, סוביניון בלאן מניו זינלד. ארוחת צהריים בסגנון אסייתי התאימה מאוד, והנסיון הראשון היה די מוצלח. היין מאוד נגיש, אף מצוין טרופי עם המון גויאבה, עשבוני חד ופריך, פשוט אף מצוין. גם הפה ממשיך את המגמה, עם חמיצות מאוזנת. מתיקות של הפרי, מעט אשכולית אדומה ופירות טרופיים. פשוט יין מפתיע לטובה. מצאתי את עצמי שותה כמעט חצי בקבוק, וכשהו קר הוא פשוט ממכר. סה”כ נותן פייט מצוין לכל יין ישראלי מהסגנון, ואם מדברים על VALUE FOR MONEY, אז יש לנו פה מתמודד רציני ביותר.
המחיר: 65 ש”ח לכל אחד מהבקבוקים.
לחיים!
היום אחר הצהריים קיבלתי טלפון מחבר טוב שגם עוסק בתחום היין בארץ. “שמעת על צינה?” הוא שאל אותי, ואז הגיעה מכת האגרוף בבטן. רצתי לאתרי היין, בהם לא ביקרתי זמן רב, כדי לגלות הודעות על דבר לכתה של צינה מאתנו.
הקשר ביני לבין צינה הוא קשר של לקוח מושבע, מאוהב עד מעל לראש ביקב שאותו הקימה בעשר אצבעות, ובין אמנית שיינותיה הן מבחינתי האישית, מאז שאני מכיר אותם, ברום פסגת היין הישראלית. כתבתי על זה גם לפני שנה כשביקרתי ביקב לטעימות אורך. אני מכיר את היקב ואת צינה משנת הפעילות הראשונה שלו ותמיד תמיד הרגשתי בן בית ורצוי ביקב בזכות החיוך שנסוך על פניהם של בני משפחת אבידן וצינה בפרט וקבלת הפנים החמה שלהם.
בכל שיחה עמה, תמיד למדתי, תמיד החכמתי ותמיד רציתי לשמוע עוד ולטעום מיצירות כפיה. היא פעם צחקה עלי, שהאספנות שלי של יינותיה הם ברמה כזו שעוד היא תבוא אלי כדי לטעום יינות שלה שכבר לא ניתן למצוא. מחמאה גדולה בשבילי וכה חבל לי שמעולם זה לא באמת יצא אל הפועל.
צינה – היו לי הזכות והעונג להכיר אותך ולקחת חלק ולו הקטן ביותר בפועלך ומעשייך. תמיד היית למארחת נפלאה ולבת שיח נהדרת וכבוד היה להמנות על מעגל מכרייך, חברייך, לקוחותייך ובמידה מסויימת תלמידייך, שכן תמיד למדתי ממך עוד ועוד. נוחי בשלום.
שירה, שלמה וכלל המשפחה – עצובים ובוכים אתכם, מציעים את תנחומינו ושולחים חיבוק גדול. מי ייתן ולא תדעו עוד צער.
בשם כל משפחת foodnwine,
שי גלבוע
בחודש שעבר חגג אבא שלי יומולדת 60. זוגתו אוני דיברנו על איך נחגוג לו ואז עלה רעיון של טיולדת הפתעה. היות ואבא שלי מאוד חזק בענייני הסטוריה וארכאולוגיה, יצרה זוגתו קשר עם מורה דרך המתמחה בנושא והוחלט לערוך את הטיול באזור עמק שורק ועמק האלה. טיול בעקבות הנצרות באזור וגם קצת ארועים תנ”כיים (דוד וגוליית למשל).
את ארגון כל הטיול לקחה על עצמה בת זוגו של אבי (שאפו וכל הכבוד), ואני סייעתי קצת היות ואני מכיר את האזור המדובר. אחד הדברים שרצינו גם שיהיה בטיול הוא ביקור ביקב עם חוויית טעימות והסבר. אחרי כל מיני ומיני שינויים במסלול, ובעקבותיו שינויים ביקב הנבחר, קיבלתי הודעה שבמסלול הסופי רוצה המדריך לעצור במנזר דיר רפת ליד קיבוץ צרעה. “דיר רפת?!” חשבתי לעצמי, “מעולה! הרי זה משכנו של יקב מוני”. אם אתם זוכרים, לפני מספר חודשים שלח אותי גל לסקר השקה של סדרות הרזרב של יקב מוני בננה בנווה צדק. באותו ארוע, מעבר לגילוי מחדש של היקב על ידי, גם יצרתי קשר חם וחברי עם לא אחר מאשר סם סורוקה, יינן היקב. אמרתי לזוגותו של אבי, שאני בודק עם היקב לגבי ארגון טעימה שם. נקודה חשובה – הטיול תוכנן ליום שישי.
יצרתי קשר עם סם, סיפרתי לו על הטיול, ושאלתי אם יש סיכוי שהוא, למרות שאני יודע שאינו עובד בימי שישי, יוכל להדריך את קבוצת הטיול שלנו בטעימה ממספר יינות היקב. סם הגיב בחיוב רב וכך תיאמנו שהתחנה הראשונה של הטיול, תהיה ביקב בטעימת שלושה יינות.
ביום המיועד, הגענו אשתי אני ובננו הקט ליקב קצת מבעוד מועד, כדי שאני אוכל לצלם קצת, גם את היקב, וגם את הפרצוף של אבא שלי המופתע. דיברנו קצת עם סם והכרנו את שכיב ערטול, פטריארך משפחת ערטול ואביו של ד”ר מוני ערטול זכרו לברכה, אשר לזכרו הוקם היקב. בחניה פגשנו גם את ספרקאי, המכונה גם דב הקוטב של היקב, כלב לבן, חמוד ויפיפה מסוג יקיטה אינו.
סם וספארקי
אחרי זמן מה, הגיע חתן היומולדת עם שאר הקבוצה (היו מעורבים בעניין מיניבוס ועוד כ-20 חברים וחברי משפחה קרובים). סם חילק לכולנו כוסות והוביל אותנו למערה הנמצאת בבטן היקב שם מסודרים שולחנות ארוכים. אני התדנבתי להביא למטה את היין הראשון מתוך שלושה שטעמנו – פרנץ’ קולומבארד 2010, סדרת סאני הילס, אותו כבר טעמתי ועליו גם כתבתי בארוע הנ”ל. שמחתי לגלות אותו מחדש ולהינות מהפירותיות והקיציות המרעננת שלו, באמצע החורף. אחד הדברים המיוחדים ביין הזה הוא שיקב מוני, הוא היחידי בארץ כיום אשר מייצר יין שהוא 100% קולומבארד. סם הסביר לי שבעבר התייחסו לרוב לזן הזה כתוספת נחמדה לבלנדים, זן שיוסיף מתיקות ועדנה, אך הוא החליט לתת לו מקום של כבוד ולייצר ממנו יין זני. אגב, היין זכה לציון 89 בטעימת מגזין יין וגורמה לשנת 2012 שנערכה בתחילת פברואר.
יחד עם מורה הדרך שלנו, בחור מקסים בשם עמית דגן, סיפר סם קצת על ההיסטוריה של המנזר ואיך משפחת ערטול הגיעה להקים בו יקב. מסתבר שהמוצר המוביל של המשפחה היה דווקא שמן זית משובח בעל רמת חמיצות של 0.3 (לי אישית לא אמר דבר, אבל הבנתי שככל שהמספר נמוך יותר ככה יותר טוב). בשנות השמונים של המאה הקודמת, משפחת ערטול, משפחה ערבית נוצרית מהכפר מרר בגליל, שכרה מהמנזר את המערה ושטחי אדמה נוספים, נטעה במקום כרמי זית וענבים והחלה לייצר שמן וזיתים. בעקבות מותו של הבן, ד”ר מוני ערטול, מחליט אביו, להקים בשנת 2000 את יקב מוני. היקב פועל בתחילה במתכונת לא כשרה ולפני מספר שנים מחליטה המשפחה להרחיב את קהל הצרכנים שלה בארץ ומעבירה את היקב לייצור כשר. את סם הם מצרפים ליקב בשנת 2009, דבר שלדעתי האישית, עושה קסמים ליקב וליינות שלו.
כולם מקשיבים לסם ולעמית. במעיל הירוק – הילד בן שישים…
המשכנו ליין השני – סירה 2010 מסדרת סאני הילס. יין כבד, בשרני ומעושן, עם מעט טחה מסתתר ברקע. הדבר הראשון שקפץ לי למוח כשהרחתי אותו היה כריך רוסטביף שמן ועסיסי. הכיוון של סם היה לעשות יין בסגנון עמק הרון. לדעתי היין יצא מעט יותר בשרני מכך, אבל יין שמאוד נהניתי ממנו, מלטף בחיך עם טניניות עדינה ובעל סיומת ארוכה ומעושנת. לא כולם התחברו ליין הזה, אבל מי שאוהב את היין שלו מלא, כבד, בשרני ועשיר בטעמים, ממש כמו סטייק טוב, יהנה בהחלט. בלי שום ספק אחד יינות הסירה היותר מעניינים שיצא לי לטעום בשנים האחרונות.
יינות הרזרב של יקב מוני. ברקע סם חולץ
לפני שהמשכנו ליין האחרון, יין הקינוח של היקב, מוסקט 2010, שגם אותו סיקרתי בארוע בננה, הפתיעה זוגתו של אבי ע”י הוצאת שירונים ועליהם שיר יין אותו שרו הנוכחים בהקדשה לחוגג הצעיר. המערה שבה ישבנו סיפקה הד והוסיפה לשמחה. קיבלנו עוד מעט דברי הסבר על האזור מפי עמית, לגמנו את המוסקט המתוק, המבושם והעסיסי (פירות ופרחים. תאווה לחיך), ועלינו למעלה לחנות ואז למנזר, אחרי הוקרת תודה לסם וגילוי של אבא שלי וסם שקרוב משפחה שלי (שלא ידעתי עליו עד לאותו רגע) היה מרצה של סם בעת לימודיו בקנדה. נו, עולם קטן.
אחרי ביקורים במספר אתרים נוספים, הגענו למושב צפרירים, למקום מופלא בשם הגלריה של סבא. אחרי שנכנסים לחצר עמוסה בפסלים עדינים ממתכות גסות, אותם מפסל ניסים לוי, בעל הבית, מזה כ-12 שנים ועוברים את הבית מימין, את המספרה (כן כן מספרה) משמאל מגיעים לסדנא של ניסים שם הוא יוצר ועמל על פסליו. משם גם ניתן לראות, פרוסים בטרסה למטה עשרות, אם לא מאות, של פסלים נוספים, דגם של אסון התאומים, לידו אמא קנגרו, אנשים, ציפורים, הולכי ארבע ועוד ועוד. ניסים כשרוני ביותר ופשוט מהנה לראות את עבודתו.
בינות הפסלים, מצוי מבנה גדול, שהוא למעשה מסעדה. שם, אשתו של ניסים, ציונה, עושה נפלאות ומדגימה את כשרונותיה היא במאכלים כורדים נפלאים. מול הכניסה למסעדה, מצוי דגם של כפר כורדי, אותו פיסל ניסים מבלוקים של איטונג והוא מהווה תזכורת למורשתו. בתוך המסעדה, בעלת מראה פשוט אך נעים, מפוזרים להם פסלים נוספים, ושתי דלתות מובילות אחת למטבח, ואחת למוזיאון קטן שעוסק ביוצאי כורדיסטאן ותרבותם. יפה ומעניין.
זוגתו של אבי, תאימה מראש עם הגלריה של סבא כי אנו נבוא לאכול שם צהריים, ואכן שני שולחנות גדולים , עמוסי סלטים, חלה פרוסה ושתייה עמדו וחיכו לנו. אחרי מספר דברים מפי עמית והצגה של ניסים, החלו לצאת מהמטבח מטעמים של “ללקק ת’אצבעות”. הערה – היו איתנו גם צמחוניים וטבעוני אחד שקיבלו מנות מיוחדות להם, אשר אותן לא טעמתי, אבל התגובות היו נלהבות.
התחלנו עם מרק קובה עשיר בירקות ומתובל כהלכה. הבשר היה עסיסי והמעטפת שלו נימוחה בפה וכל הטעמים פשוט השתלבו יחד לכדי שלמות. אני אגב לא איש של קובה, אבל זה היה הקובה הכי טוב שאכלתי בחיי.
המשכנו עם עוף בתנור, ממולאים – עלי גפן, כרוב ובצל, מג’דרה וסלטים. העוף היה פריך מבחוץ, עסיסי ורך מבפנים, פשוט וטעים. לגבי הממולאים – יש לי פטיש לעלי גפן ממולאים, ועלי הגפן האלו, קיבלו נגיעה אחרונה בתנור, מה שהפך אותם ללא פחות ממעולים. גם רכים, גם פריכים. מתובלים אך לא יתר על המידה ומשמחים את החיך. רק עבורי הוציאו עוד צלחת שלהם. הכרוב והבצל היו מצויינים אף הם, אך עלי גפן ממולאים, אחחחח אין יותר מזה עבורי. המג’דרה היתה נחמדה. מוכנה כראוי וטעימה. סלט ירקות טרי ומתובל ליווה אותה על הצלחת שלי והפך הכל לחגיגת טעמים.
לקינוח, יצאו מגשים ועליהם פרוסות עוגות שמרים ומעמולים (אני חושב שזה מה שזה היה), מלווים בכוסות תה חם. המתיקות של המאפים מלווה בחמימות של התה בהחלט היו מה שצריך לסגרית הארוחה.
בתום הארוחה, נשאנו בסבב ברכות לאבי, המשכנו לטייל בחצר הפסלים של ניסים (לפני הארוחה היה גשום, לאחריה יצאה השמש והיה פשוט יפיפה בחוץ), ואז המשכנו לעוד כמה אתרים. ממליץ בחום לצאת ולטייל בעמק האלה, תל עזקה, פארק בריטניה ובכלל באזור. הכל עדיין פורח ונראה מדהים.
תודה לסם סורוקה, עמית דגן, שכיב ערטול, ניסים וציונה לוי, רחל זוגתו של אבי וכל מי שטייל, אכל ושתה איתנו.
תודה לכם שקראתם ותודה לגל וכפיר שמארחים אותי פה.
אני רוצה לאחל לאבי גדעון, מזל טוב שנים של אושר והנאה וחיוך תמידי.
לחיים!
שי גלבוע