קלונטארף הינו בלנד אירי המזוקק במזקקת מידלטון, אחת המזקקות הגדולות בעולם השוכנת בדרום אירלנד. נוסדה ב-1825 וב-1975 הפכה למזקקה ה”לאומית” של האי.
וויסקי קלונטארף נרקח מתוך מפגש ייחודי בין חומרי גלם מסורתיים של “העולם הישן”, לבין שיטות עיבוד מתקדמות מתוצרת “העולם החדש”. הוויסקי מבוסס על דגנים משובחים ויקרים המונבטים ומבושלים במי מעיין טהורים. לתערובת המונבטת מוסיפים שעורה יבשה (כזו שלא עברה את תהליך ההנבטה) הגורמת לשלב הבישול להתארך, אך מעניקה שמנוניות ועדינות למשקה. את תערובת הדגנים מייבשים בכבשנים, בהם חומר הבערה הוא פחם בלבד, – כלומר ללא כבול.
לאחר שלב התסיסה, עוברים הדגנים זיקוק דודי משולש בשיטה האירית המסורתית ונשלחים ליישון בן שלוש שנים בחביות אקס ברבן אמריקאי.
בסוף תקופת ההתישנות, עובר הוויסקי סינון דרך פחם עץ אלון אטלנטי, חלק מרכזי וחשוב ביצירת הטעם העדין של המאלט.
שמו של הוויסקי נגזר מקרב עקוב דמים בין השבטים האיריים הקלטים לבין הוויקינגיים בשנת 1014. הקרב התרחש באזור קלונטארף הנמצא סמוך לדבלין. תקופה בה היתה אירלנד מחולקת לשבטים, כשכל שבט שלט באזור שלו. בתקופה זו החלו לפלוש לאירלנד הוויקינגים, בניסיון לכבוש אותה ולהרחיב את ממלכתם. בריאן בורו (Brian Boru) האירי תפס את השלטון על כל אירלנד, כשהוא שולט על כל השליטים המקומיים. כדי לנסות ולפתור את הקונפליקט עם הוויקינגים התחתן בורו עם אחותו של ברודיר (Brodir), שליט הוויקינגים, אך במהלך נישואיו גילה שאשתו מורדת באירים ומדרבנת את אחיה למלחמה. היא נעצרה ונשפטה בעבור מרד. כועס, גייס בורו את כל השבטים ויצא למלחמה בוויקינגים. הקרב נמשך ימים רבים עם הפוגות קצרות למנוחה, כשהאירים פוגעים קשות בצבא הוויקינגי. ברודיר, שליט הוויקיגים ברח ליערות, אך כשראה את בורו נכנס לאוהל כדי לשאת תפילה- אסף מספר לוחמים והרג את בורו ופמלייתו. נקמתו של המלך האירי לא איחרה לבוא, כשאחיו אולף נקם את מותו והרג באכזריות את 
ברודיר. בריאן בורו תמיד ייזכר למלך שהצליח לאחד את כל שבטי אירלנד ולצאת למלחמה על המולדת. ניתן להבחין על גבי תווית הבקבוק בלוגו המשלב את מסכת הקרב של מלך אירלנד ואת הכתר.
יש כאלו שלא מחבבים ויסקים אירים בשל העדינות היחסית שלהם (כתוצאנ מזיקוק משולש), אבל מבחינתי לכל ויסקי יש את מקומו, ונעים מאוד לשתות גם ויסקים כאלו, במיוחד במזג האויר החם שלנו.
קולנטארף בלנדד, 40% אלכוהול
אף: די עדין , עם לא מעט וניל, וקצת מסטיק, כמו כן מאלטיות עדינה.
פה: וניל, עץ, וקצת סוכר.
סיומת: מעט מתכתי, עם וניל, ומאלטיות,
סה”כ מדובר בויסקי חביב, שכיף לשתות ככה סתם, או לערבב בקוקטייל. אל תצפו לגדולות ונצורות או מורכבות מדהימה, אבל יחסית למחירו בארץ (כ 95 ש”ח) מדובר בדיל טוב. מה שמוזר שהמחיר בארץ זול משמעותית ממחירו בחנויות מתמחות בחו”ל (סביב ה 25 פאונד).
במשך שנים ארוכות עמדה ברחוב רוטשילד 11 מסעדת ה BREWHOUSE המפורסמת, שהיתה מחלוצות בירות הבוטיק, והראשונה להציע שילוב של מסעדה וברו האוס. לאחר 14 שנה החליט הבעלים גיורא בן ארי החליט לערוך שינוי מרענן, ולשנות את הקונספט של המסעדה ואת העיצוב ולפתוח במקום את אנאבל’ס. הבירה נותרה בירה טרייה שמיוצרת במקום, אבל הדודים הגדולים מהנחושת החליפו את מקומם בעיצוב חדש.
כבר זמן מה שאני סקרן לבדור את המקום החדש, ולאחר שגרופון הדציעו קופון די משתלם לזוג, החלטתי ללכת עם רעייתי ולבדוק את המקום החדש.
המסעדה אכן עברה רענון משמעותי עם עיצוב נחמד ברוח חדשה, כאשר יש כמה ארוחות זוגיות מאוד מעניינות במחירים לא רעים. הדיל שלנו שקופון שלו עולה 200 ש”ח בלבד לזוג, כלל סלט ולחם לראשונות, כוס יין או בירה (תוצרת בית), ומגש זוגי של 800 גר’ מיקס בשרים וקינוח אחד. סה”כ אחלה של תמורה על פניו ל 200 ש”ח.
פתחנו עם סלט ירוק שהיה חביב אם כי לא מרגש, ולחם טרי ומאוד טעים, מלווה בפנכות של מטבלים חביבים מאוד. כוס יין אדום וכוס יין לבן היו גם הם בסדר גמור, ולאחריהם פתחנו בסעודה עם מיקס הבשרים, שהיה נדיב מאוד וכלל אנטריקוט, אסאדו, פרגית וקבב בתוספת: תפוחי אדמה וצ’ימיצ’ורי. הבשרים הגיעו ברמת העשייה המבוקשת והיו טעימים מאוד, כמו כן התקשינו להשתלט על כמות הבשר, כך שניתן לומר שהמנה היתה מאוד נדיבה.
בשעה בה סעדנו המסעדה אכלסה בעיקר הורים עם ילדים קטנים (סביבות 1900), אבל אני מניח שככל הששעה מאוחרת משתנה קהל היעד, ויש לציין כי במקום בר די מכובד, כך שגם לבילוי בשעות מאוחרות יותר אפשר להגיע למקום.
קינחנו עם עוגת ביסקוויט, שטעמתי ממני רק מעט, מאחר והייתי כבר שבע מאוד מכמות הבשר, שהיתה לא רעה בכלל. סה”כ עסקה מאוד משתלמת לערב שישי לזוג.
אנאבל’ס שדרות רוטשילד 11, תל אביב.
ניתן למצוא את הקופון באתר גרופון.
כאן תוכלו למצוא קופונים נוספים בגרופון ל מסעדות בתל אביב
פסח כבר ממש מתקרב, וכל השרבים האלו המוכרים יותר מדי כבר בפתח. אני לא ממש מקפיד על כשרות לפסח ושותה הכל כל השנה, אבל יודע שהרבה חברים כן, ולכן 
מחפשים אופציות אחרות לויסקי ובירה בחג. בד”כ מדובר על קוניאקים, טקילה , בוחא (שיכר תאנים) וכו’ והנה עוד רעיון נחמד לחובבי האלכוהול – סליבוביץ.
סליבוביץ’ (מוכר בארץ גם בשמות שליבוביץ ושליבוביצה) הוא משקה אלכוהולי נטול צבע המיוצר ממיץ שזיפים מזוקק ומותסס. המשקה דומה לברנדי ומכונה לעתים בארצות דוברות אנגלית "ברנדי שזיפים".
בתהליך הייצור נמעכים השזיפים יחד עם גרעיני-שזיף שנטחנו. לאחר מכן מוסיפים למחית עמילן וסוכר ומניחים לתערובת לתסוס. הנוזל עובר תהליך של זיקוק. לבסוף, יישון משביח את טעמו של המשקה ואת ערכו. יצרני סליבוביץ’ נוהגים ליישן את המשקה במשך 5-12 שנים בחביות עץ אלון.
סליבוביץ’ הוא המשקה הלאומי של סרביה ומיוצר ברוב מדינות הבלקן הסלאוויות שבהן כ-70% מתנובת השזיפים (כ-424,300 טון לשנה) מופנית לייצור המשקה. סליבוביץ’ הוא גם אפריטיף ודיז’סטיף מסורתי בקרב יהודים אשכנזים ממזרח אירופה. מכיוון שהמשקה מבוסס על שזיפים ולא על דגנים הוא אף כשר לפסח.
ניסיתי וטעמתיף ובסה:כ מדובר באחלה של משקה חביב עם יחסית הרבה טעמי שזיף ומתיקות עדינה, שיהיה מצוין כשוט קפוא, או סתם קריר, (בחום הזה בודאי שלא בטמפרטורת החדר, כי אז זה מזכיר יותר סירוף). גם המחיר סביר (129 ₪ במבצע לחג). אז הנה לכם אלטרנטיבה נוספת לימות החג.
חג שמח (וכשר).
גל