הפיד שלנו – הרשמו
שיתופי פעולה
תג: ‘רקנאטי’
יום חמישי הגיע שוב מהר כל כך. כמנהגנו בקודש גם היום קיימנו את ארוחת היין הצוותית. האחת לפני אחרונה עם ואדים שעוזב אותנו בקרוב מאוד. רותם הציע שננסה את אחד מיינות רקנאטי החדשים שעליהם אחראי הייננים גיל שצברג ועידו לוינסון.
זה לא סוד, וכבר כתבתי את זה מספר פעמים שעד היום לא ממש התלהבתי מהיינות של רקנאטי שטעמנו (למעט הרוזה שהיה טוב). כמו כן, אי חיבתי ליין מרלו זני, ידועה גם כן ברבים 
כך שכאן עמדנו לפני אתגר כפול. לא קל…
לפי הכיתוב על הבקבוק, ענבי המרלו של יין זה נבצרו בכרמי היקב בגליל העליון ובעמק האלה. ויושנו בעץ אלון צרפתי. נו שוין. אה מה היה לנו שם?
צבע: סגול יפה.
אף: זיהיתי פירות בעיקר שזיפים, וטיפה מנטה. היקב מציין גם ציפורן, אבל לא חשנו בארומה כזו.
פה: טעמי מרלו אופיניים, סך הכל גוף בינוני, עגול. נחמד. לא יותר
סיומת: אולי טיפה פלפל אחרי מתיקות השזיף.
סיכום: סה”כ יין חביב למחירו (סביבות ה 50 ש”ח) , לא נפלתי, ולא התאהבתי במרלו מחדש. האמת, גם לא ציפיתי. אם הייתי צריך לנקד, הייתי אומר בינוני.נצטרך לטעום גם את הקברנה והשיראז מהסדרה כדי להבין אילו שינויים בוצעו תחת שרביטם של הצמד שצברג את לוינסון.
עד הפעם הבאה,
לחיים!
בשבוע שעבר התקיים אירוע מיוחד, סומלייה 2009. סומלייה הנו אירוע יין שקורה פעם בשנה, אליו מגיעים בעלי יקבי בוטיק, יקבים גדולים ויבואני יין ומציגים את היין שלהם לקהל הרחב. זו תערוכה שמטרתה לקדם את היינות של המציגים בעסקים השונים.
האירוע פתוח רק לקהל מהתעשייה – מלונאים, בעלי מסעדות, כתבי יין, ברמנים וכמובן גם לבלוגרים של יין. השנה התמזל מזלי להשתתף באירוע הנוצץ הזה.
יצאתי לאירוע לאחר העבודה בשעה 18:00, קיבלתי תדרוך מדוייק מגל, גל אמר לי שני דברים חשובים:
1. להכין מראש רשימה של יינות שאני רוצה לטעום כי אי אפשר לטעום מהכל ואני אתפרק
2. לא לבלוע את היין, פשוט לירוק אותו בטעימה. כמובן שלא ביצעתי אף אחת מההוראות, פשוט בלתי אפשרי לעשות רשימה שיש מבחר כזה גדול, ולירוק את היין? מה פתאום, איך אני ארגיש את הסיומת שלו? אין מצב.
הלכתי לאירוע עם חבר חובב יין מושבע ממשפחה צרפתית, ליתר דיוק צרפתית מרוקאית. נכנסנו לאולם והמילה הראשונה הייתה WOW. המון דוכנים, בקומה למטה היו יקבי בוטיק, בקומת הביניים היו יבואנים של יין ובקומה למעלה היו היקבים הגדולים.
בכניסה לאולם הראשי נתקלתי בצחירו יושב עם אשתו ונראה שפוך לחלוטין. צחי מספר שהוא משעה 14:00 באירוע, הוא כנראה שתה מכל היינות, זה סימן לא טוב, אני לא יותר חזק מצחי וידעתי שזה יהיה גורלי, אבל מי לעזאזל ינהג הבייתה?
התחלנו במשימת הטעימות, עברנו על כל הדוכנים לפי הרשימה שהכנתי, היינו מסודרים ונחושים לטעום כמה שיותר. לאחר כ-10 טעימות עשינו עצירה לטעימת גבינות של משק יעקבס, אמרתי לעצמי שהגבינה תרפד לי את הקיבה ולא אשתכר, פירקנו צלחת גבינות במהירות הבזק והמשכנו במלאכת הקודש.
היו יינות בינוניים והיו יינות מעולים, עשיתי רשימה של היינות שיותר אהבתי, כמובן שלא טעמתי מהכל, להלן הרשימה – אין משמעות לסדר:
1. ארגמן של רכסים דובב – יין שמורכב מענבי סוזאו וקריניאן, מי שאוהב את הברקן קריניאן בהחלט יאהב את היין הזה. צבע נהדר וסיומת מדהימה.
2. קברנה סוביניון של קטרון – בהחלט קברנה מוצלח בעל גוף מורכב, הפתעה אמיתית.
3. אליעד של שאטו גולן – אני מאוד אוהב את שאטו גולן, האליעד שטעמתי היה אמנם מעט צעיר, אבל בעל פוטנציאל ואין לי ספק שעוד מעט זמן הוא יכול להיות יין מנצח. שמעתי ששאטו גולן גם הציגו את היין "גשם לבן", לא יצא לי לטעום ממנו, הבנתי שהוא מדהים.
4. יינות סירה כרם יחיד של ירדן – יש יין מתל פארס, יהונתן ואורטל. אורטל היחידי כרגע נמצא בשוק. כולם פשוט מעולים. אורטל לטעמי הכי טוב. מומלץ מאוד אם אתם אוהבים סירה.
5. ריזלינג יבש של גונטרום גרמניה, מיובא על ידי קיפיס, את היין הכרנו בפעם הראשונה בארוחה עם יותם ממסעדת טאצה ד'אורו.
6. קברה ספישל ריזרב של רקנאטי – אני לא מת על רקאנטי אבל היין הזה פשוט עשה את העבודה. גוף מדהים ופירותיות מטורפת.
7. סנדרו של אלכסנדר – יקב חמוד מאוד, הסנדרו מכיל 4% ענבי סוביניון בלאן, לא שגרתי להוסיף סוביניון בלאן ליין אדום, בהחלט מיוחד.
8. אבידן תג סגול, עוצמה פירותית.
היו עוד הרבה יינות, אבל אלה המומלצים שלי מהמבחר שטעמתי.
היו גם גימיקים נוספים.
סנגריה מיובאת מספרד, מוגשת קרה במיוחד, מורגש קליפות הדרים וארומה נהדרת
יינון מרימונים, מתיקות שמזכירה מעט יין קידוש, אבל איכותי. מומלץ לטעמי להגשה עם קינוחים לאחר הארוחה.
שמן זית איכותי שגם ממנו טעמנו, נהדר.
סיימנו עם פחית של פרסקו. פרסקו זו מעין שמפנייה איטלקית, הפחית עשתה לנו סדר בראש, גמרה אותנו לחלוטין.
יצאנו שמחים וטובי לב לחטוף איזה בייגל ב"טל בייגלס", אולי להוריד את השכרות. לאחר שעה החלטתי באופן חד משמעי שאני לא כשיר לנהיגה ולקחתי מונית הבייתה להוד השרון.
בשנה הבאה מגיעים ברכבת…
סיקורים נוספים לאירוע סומלייה בבלוגים אחרים:
פוסט בבלוג של רותם
פוסט בבלוג של drinking
פוסט בבלוג של אורן אבראשי (בירה ועוד)
לחיים
ראש השנה התש”ע מתקרב אלינו בצעדי ענק, מחר בערב נשב רובנו עם בני המשפחה בשולחן החג נאכל כיד המלך ונשתה יין, הרי זו מצווה. בימים האחרונים אני מתבקש על ידי רבים שאוהבים יין אבל פחות מתמצאים על המלצות ליינות לראש השנה. לכן, החלטתי לכתוב פוסט ובו לאחל שנה טובה, ובאותה נשימה למנות חמישה יינות ששתינו השנה ושאהבתי, כולם יינות במחירים שפויים לגמרי, לא יותר מ 90 ש”ח, ורובם אפילו באיזור ה 70 ש”ח.
זו רשימה סובייקטיבית ,ולא מדעית, ללא ציונים אלא פשוט כמה כאלו שלדעתי יעשו לכם את החג למתוק,חמוץ ומעניין יותר. כדרכי בקודש, כל היינות הם יינות ישראלים (ראש השנה לא?) וניתן למצוא אותם בקלות בכל חנות יין ממוצעת (דרך היין,חינאווי,וכו’)
משום מה רב הישראלים מעדיפים יין אדום. במדינה חמה כמו שלנו, זה מוזר. אבל זו עובדה, לכן בחרתי בשלושה אדומים, רוזה אחד ולבן אחד. קשה לבחור. יש עוד המון טובים, לא פחות מאלו שבחרתי ואולי אף יותר, אבל אלו עולים לי בראש ברגעים אלו.
יינות אדומים
היין הראשון אותו טעמנו לא מזמן הוא הקריניאן ריזרב של ברקן. יינות ברקן משום מה זוכים לסנטימנט שלילי אצל הרבה אנשים וכשאני מזכיר “ברקן” בדרך כלל הנטייה לחשוב על יינות לא מזהירים, אבל ההיפך הוא הנכון. היקב מייצר יינות איכותיים, טעימים ומאוד מוצלחים שנותנים תמורה מעולה למחירים שלהם. הקריניאן של ברקן הוא פשוט כזה, טעים, לא יומרני, ובמחיר שלו קשה למצוא יין שנותן יחס תמורה\מחיר טוב יותר. פוסט שפירסמתי עליו לפני כמה שבועות. מומלץ.
היין השני שברצוני לציין הוא האוורד 2005 של יקב עמק האלה. יקב לא גדול שמייתר 200,000 בקבוקים בשנה. האוורד הוא בלנד של 45% קברנה, 45% מרלו, 10% פטיט סירה, פירותי מאוד עם קצת עץ ברקע, הולם מצוין ארוחות בשריות דשנות. פשוט יין טוב.
היין השלישי והאחרון מבין האדומים הינו אבידן תג סגול. יקב אבידן הינו יקב בוטיק משפחתי ומייצר כמויות קטנות של יין. התג הסגול הוא בלנד אדום המופק משילוב של מרלו (40%), שירז (25%), פטיט סירה (20%) ופטיט וורדו (15%). באותה הסדרה ישנו גם התג האדום שטעמנו וגם הוא מצוין אם כי, ההעדפה שלי היא לסגול, מאחר והוא עוצמתי יותר:פרי שחור נגיעות וניל שוקולד ובעל סיומת מצוינת. גם הוא ממש לא יקר, ונותן תמורה מעולה לכל שקל של השקעה.
יינות רוזה
אלו שעוקבים אחרי הבלוג יודעים כמה אני אוהב יינות רוזה,במיוחד בקיץ. קיץ יש לנו הרבה,ברוך השם ולכן המון הזדמנויות לטעום רוזה טוב. גם ראש השנה עדיין די חמים, ורוזה קריר יעשה לכם את ארוחת החג מהנה הרבה יותר.
קשה לי להחליט על רוזה אחד, אבל אחד מהאחרונים ששתיתי עולה לי לראש: הרוזה של רקנאטי. הקדשתי לו פוסט שלם כאן . רק הבקבוק לבדו עם הצבע הוורוד עושה טוב בלב, ובעין. שילוב של אסתטיקה עם יין פשוט איכותי טוב ומרענן. מומלץ נקודה. וכל אלו שיש להם סטיגמה על יין רוזה, שהוא לא רציני, וכו.: חבר’ה עם מאכלי דגים היין הזה פשוט אייס. נקודה.
יינות לבנים
הרבה לבנים עברו אצלנו השנה. מכולם יש אחד שאני מחבב במיוחד ושמורה לו פינה חמה אצלי: פלטר סוביניון בלאן. מדובר ביין מעולה עם ארומות קש ורמזים לפירות טרופיים כמו קיווי. מרענן, עדין. עם ריחות משכרים. פשוט ליגה משל עצמו. עשו לעצמכם טובה, קנו בקבוק, הביאו אותו למארחים שמבינים ביין, ותצאו מלכים. באחריות. פנינה אמיתית .
לסיכום:
השנה היתה עמוסה ביינות,ארוחות,ליקרים וכמובן משקה האלים : ויסקי.
מי יתן ובשנה הבא לא נחסר דבר, ונדע נהרות של יין,אגמים של ויסקי,והררים של ארוחות גורמה.
ולסיום: עלינו לזכור כשאנחנו שותים יינות אוכלים עם המשפחה ונהנים ממיטב מטעמי ארצנו וארצות הניכר (ויסקי ישראלי טוב, עוד אין) שאי שם לא רחוק מאתנו יושב גלעד שליט בשבי, רחוק ובודד. מי יתן ובשנה הבאה יוכל גם הוא להרים עמנו כוס יין, בחיק משפחתו וחבריו, אדם חופשי.
אמן.
חג שמח.
צוות הבלוג: גל וכפיר.
לאחר לילה מפרך של פוקר משובח ושינה של 6 שעות התקשר אלי חבר והציע לאכול צהריים ביחד.
מיד ניגשתי למחשב וחיפשתי משהו משהו מעניין, החלטנו פה אחד שהולכים לאכול ארוחה עסקית במסעדת מסה ברחוב הארבעה.
ביצענו הזמנה טלפונית, הציעו לנו לשבת בשולחן גבוה שמוצב לאורך כל המסעדה, שבו סועדים גם אורחים "זרים" , מיד הסכמתי, יכול להיות אווירה נחמדה ו"מינגלינג" חביב.
הגענו אל המסעדה, קיבלה אותנו המארחת בסבר פנים יפות. אני חייב לגיד שהמילה הראשונה שקפצה לי בראש זה WOW, מקום מהמם ביופיו, שולחן גבוה וארוך, וכיסאות גבוהים אבל נוחים מאוד.
במסה יש אופציה לעסקית –68 שקלים ויש ב-98 שקלים, כמובן שהחלטנו ללכת על ה-98, אם כבר עסקית אז שנתפנק. העסקית כוללת מנה ראשונה ועיקרית לבחירה.
כהרגלי קודם כל ביקשתי לשתות כוס יין, מיד הגיעה אלינו הסומלייה והציעה לנו מבחר יינות, ביקשנו יין בכוס, המבחר היה לא גדול ומאוד רצינו קברנה סוביניון אז החלטנו להתפשר על הקברנה ספיישל רזרב של רקנאטי. כוס היין עולה 48 שקלים. ליין היה ריח נהדר ועמוק, אבל הטעם די אכזב.
למנות ראשונות:
סלט אנדיב, כרישה ומלון כתום בפונדו בלו בוואריה – הסלט היה מאוד טעים, רוטב נהדר, האנדיב בהחלט היה טרי, הגבינה הכחולה קצת פחות הורגשה אבל זו בהחלט מנה ראשונה מעניינת ומרעננת.
קרפצ'יו שייטל – טעמו של הקרפצ'יו היה טוב, אולם היה מעט יבש ומרגיש מעט גומי. קראנו למלצרית וביקשנו להחליף למנת השווארמה.
שווארמה טלה עם טחינה של קצח – מעין מספר פרוסות של בשר טלה שטעמו יותר אפוי מאשר צלוי, לא מאוד מעניין, לא מספיק שמן בשביל טלה. לצידו הוגשה טחינת קצח מעניינת אבל לא ממש ספקת את הסחורה. אכלנו את המנה כולה, אבל כמו שאומר צדי צרפתי "זה ליד".
למנות עיקריות:
שיפוד נתח קצבים וירקות מדורה – נתח הקצבים היה מעולה, עשוי בדיוק על המידה (מדיום). ירקות המדורה ליד היו קצת חסרי טעם, אני פחות התחברתי.
רצועות פילה עם קרם תפוח אדמה – מנה נחמדה, אבל גם לא מאוד מרשימה, הבשר היה מעט יבש, הפירה היה טעים, שילוב בין הבשר לפירה היה טוב. לא אמרתי WOW בנגיסה הראשונה שלי.
לסיכום:
אווירה: מדהימה, ישיבה נוחה, לפגישת עסקים, דייט, יום נישואים. כיף לשבת.
אוכל: נחמד מאוד, אבל לא תואם את הציפיות שלי ממסעדת שף.
שירות: מעולה – מארחת, מלצרים סומלייה.
מחיר: 98 מחיר סביר לארוחה עסקית, כוס יין ב-48 שח זה מעט יקר.
ציון סופי: 7 – בהסתכלות כוללת על האווירה והשירות.
בתיאבון
יש לי מערכת יחסים מורכבת עם יינות רקנאטי.
מצד אחד, הם אמורים להיות יינות טובים, מקבלים תשבחות ומהללים אותם, מצד שני טרם יצא לי לטעום יין שלהם שאהבתי: חלק היו בסדר, חלק לא רעים, אחד היה פשוט איום ונורא,השרדונה(שתיתי אותו במסעדה , דווקא טובה ונחשבת – כך שאני לא יודע אם היה בקבוק לא טוב, כי מאז לא ניסיתי שוב).
בקיצור,הרומן שלי איתם התחיל ברגל שמאל. יש עוד המון דגים בים,כך שאני גם לא מנסה בכוח.
היום במסגרת ארוחת היינות השבועית שלנו, הביא רותם את יין הרוזה. שבוע שני ברציפות שאנחנו שותים רוזה,קריר לרגל החום הכבד. והנה רקנאטי אחד טוב!
היין מכיל ענבי ברברה בלבד שגדלו בכרם מנרה שבגליל העליון בגבול הלבנון ומגיע בבקבוק יפהפה בעל צורה יחודית,וצבעו משגע.
רשמי טעימה:
צבע:ורדרד אדום, או כמו שרותם אמר: ורוד-כתום.
ריח: פירות – תותים,תותים ותותים. מתיקות חמוצה,קצת עשב.
טעם: שוב לא במפתיע תותים. רמיזות לפירות אחרים כמו ליצ’י,דובדבנים. מרענן מאד,לא מתוק מדי, לא חמוץ מדי. איזון מצוין.
טוב,כבר הבנתם, מדובר בהצלחה. רוזה נוסף וטוב, שמתווסף לפייבורטים שלי : תבור,קלו דה גת, והרי גליל.
מתאים מאוד כאפריטיף או ללוות מנות דגים ופירות ים.
מומלץ בחום, לימות הקיץ. ונשארו לנו יותר מדי מהם.
תגובות אחרונות