תג: ‘רמת הגולן’
ביום רביעי ה-9 למרץ ערכו יקבי רמת הגולן ערב יין מהנה במרכז הלוגיסטי שלהם בשוהם עבור חברי מועדון הלקוחות “בציר טוב” (מי שהיה זריז מספיק וענה למייל שנשלח ע”י מיקי שני, מנהלת המועדון, הצליח לשריין מקום).
לאחר התכנסות בקומת המשרדים שלוותה בסוביניון בלאן 2008, סדרת ירדן (צעיר, חמצמץ ובעל טעמי אשכוליות בשלות – חביב ביותר), הובלנו ע”י מיקי ודבי שוהם, מנהלת ההדרכה של היקב, אל קומת המחסנים, אשר שם, בין הררי ארגזי היין המחכים להשלח ליעדיהם, חיכו לנו שולחנות ערוכים אשר עליהם חיכו חמש כוסות עם יין אדום לכל אחד. ליד השולחנות עמד בופה של גבינות, ירקות ולחמים אשר מיד הוזמנו לקחת ממנו.
מתחם הערב ממתין
לאחר שבירכה אותנו העבירה מיקי את ניהול הערב לדבי. דבי בציגה את עצמה והסבירה שבניגוד לערבי הדרכה רגילים של טעימת יין, הפעם המטרה היא שהערב יהיה של שיחה בין כולם, ערב של ניתוח היינות בצורה הדדית וגילויים במשותף. התחלנו בשיחה על מטרותיהן של טעימות עיוורות – למה הן נועדו, מי עורך אותן ומה הן נותנות למשתתפים (טעימה בלתי משוחדת, הכרות מחודשת עם יינות, בחירת חביות ע”י ייננים וכו’), ולאחר מכן דבי נתנה לנו מספר טיפים שיעזרו לנו בניתוח היין (למשל, צבעו של פינו נואר נוטה לכתום\חום ולכן, גם פינו צעיר יכול לבלבל את הטועם למחשבה כי מדובר ביין מבוגר). דבר נוסף שנאמר לנו שכמו בכל טעימה עיוורת, גם הפעם ישנו קו מקשר בין היינות והתבקשנו לנסות ולמצוא אותו.
משמאל לימין – כוס 1 עד כוס 5
(התאורים הבאים הינם רישומי הטעימה הפרטיים שלי בלבד)
התחלנו עם כוס מספר 1 – יין אדום דוהה נוטה לכתום\חום עם שוליים בהירים (שבעקבות דבריה של דבי מיד “זוהה” ע”י כולם כפינו נואר), עם אף עדין ובו תחב קל, אלון, עקצוצים של פלפל אנגלי ופירות יער בשלים. בפה היין היה רך, בעל גוף בינוני עם פירות יער, טאנינים רכים ושוקולד מריר עדין שנמשך אל הסיום הבינוני אף הוא. יין טעים, רך ונגיש.
בכוס 2 חיכה לנו יין עם בוהק אדום-סגול (שוליים כהים) עם אף מתקתק, פירותי מדהים של קונפיטורת תות שדה (כמו של 778), ברגמונט, מרווה ומעט אלון. בפה היה היין עפיץ קלות עם טאנינים רכים, גוף בינוני של פירות יער וסים ארוך של קפה ואלון. יין טוב ומהנה מאוד שהורגש כי הוא צעיר ויש לו עוד פוטנציאל התיישנות.
כוס 3 הכילה יין סגול כהה עם ניחוחות של וניל, תירס מוקרם (creamed corn), פלפל לבן וירוק, פירות יער שחורים וכמו כן דובדבנים. אף בהחלט מרשים. בפה הורגש גוף בינוני עם טאנינים מודגשים שהכיל וניל, שוקולד מריר ושומר שנמשך לתוך סיומת ארוכה של תה שחור חזק. יין מרשים שעוד רחוק משיאו ויהיה אפילו יותר מרשים.
תוך כדי הטעימה של כוסות 2 ו-3 היתה הרגשה (שלי וכללית) שמדובר על אותו זן יין, אך הניחוש הרווח היה שמדובר בשנות בציר שונות, ו\או תקופות יישום שונות בחבית. מעניין.
דבי שוהם, מנחה את הערב
המשכנו לכוס 4 שם עמד יין בעל צבע בורדו סגול עם שוליים כהים ואף קצת מוזר. ריחות צמיגים (כמו שנכנסים לפנצ’ריה) היו מעורבבים עם תבלינים, אדמה רטובה, קינמון, שזיפים ומתחת לכל זה בצבץ תחב קל. בפה היין היה עגול ומלא, עם תבלינים, פלפל, קנמון, וניל, אגוז מוסקט ועל כל אלו דובדבנים. וואו! הסיום היה בינוני-ארוך עם טעמי אלון, שוקולד מריר וטבק סיגר. יין מצויין שארצה לטעום ממנו שוב בעתיד.
הכוס ה-5 הכילה יין בצבע זהה לחלוטין לזה שבכוס הקודמת. האף כלל תחב, פרחים(!), פירות יער שחורים וריבת שזיפים (פובידל 778 ולא אני לא מפרסם אותם). עם גוף עגול ומלא היה הפה מלא טעמים של שוקולד חלב, פירות יער, אדמה לחה והסיומת הארוכה יחסית משכה את טעם השוקולד.
בין שתי הכוסות האחרונות היה ברור מאוד שמדובר באותו יין. כרם שונה? תקופת יישון שונה? זאת טרם ידענו.
בסיום הטעימה חשפה דבי את הבקבוקים ואת הקו המקשר – כל היינות שייכים לסדרת ירדן וכולם בציר 2007! כמו כן, הסתבר לנו שארבעה מהם עדיין לא נמצאים בחנויות – טעימת עיוורת עתידית – נחמד מאוד. הנה מה שהתגלה לנו -
כוס 1- פינו נואר (“במקרה” כולנו צדקנו),2007, ירדן. 18 חודשים בחביות.
כוס 2 – מרלו, 2007, ירדן. 14 חודשים בחביות.
כוס 3 – מרלו כרם אורגני יחידני, 2007, ירדן. 14 חודשים בחביות.
כוס 4 – סירה, 2007, ירדן. 18 חודשים בחביות.
כוס 5 – סירה כרם יונתן (כרם יחידני),ירדן. 18 חודשים בחביות.
הבקבוקים, מסודרים משמאל לימין כמו הכוסות
הערב היה מהנה מאוד ומאחר שלא שתיתי יינות מיקב רמת הגולן כבר זמן רב, בהחלט היה חידוש מרענן ותזכורת ליינות המצויינים שלהם.
תודה למיקי ודבי על הערב ותודה לגל וכפיר על האירוח בבלוג.
תודה לכם שקראתם!
לחיים,
שי גלבוע
כפי שאתם יודעים אני עובד באיזור התעשיה של רעננה כבר כמעט 8 שנים. איך נגדיר אותו? מאותגר קולינארית. מאותגר מאוד. רב המקומות משעממים עד מוות, כשרים ברובם. את כולם ביקרתי כבר עשרות פעמים. בקיצור, שממה. שעמום. הסנדלר הולך יחף ושאר קלישאות. הכל נכון. עוד כמה חודשים נעבור להרצליה פיתוח, מהלך שיפחית לי את זמן הפנאי (פקקים איומים) אבל יהיה מה לאכול. דילמה.
בקיצור, לפני כמה שבועות ראיתי אצלי בעבודה מים אריזה משונה מקרטון עם לוגו שאני לא מכיר, מגיעה בשעה שכולם אוכלים צהריים. התעניינתי ולמדתי כי פתחו מקום חדש : ניומנ’ס רוטיסרי. רוטיסרי, כלומר, היכן שצולים עופות, רוסטביף ושאר בשרים בתנור גדול ועצום מימדים. עוד ספרו לי כי את המקום מנהלים חרדים, אמריקאים. אתם יודעים, כאלו שעובדים, ומכבדים את עצמם. תורה ועבודה. כמו שאני גורס.
ובכן, יצאנו מרחק 5 דקות הליכה, מול קניון רננים, והגענו למקום. התברר לי שהוא שוכן על חורבות לה פנריה (הי”ד) שהייתה מקום מאוד נעים לפני כשנתיים שלוש. אבל מה לעשות, לא שרדה את השממון הרענני.
במסעדה עצמה מעוצבת יפה מאוד, כמה רמות מעל כל המזללות ומסעדות הפועלים המשמימות שיש לנו שם. דלפקי עץ, כמה שולחנות כמו של דיינר, פשוט ויפה. כבר קיבלו נקודה.
התפריט כראוי לרוטיסרי מבוסס על עופות שנצלים בתנור הענק, ומסתובבים להם שם על שיפוד, ועל רוטסביף מאותה הרוטיסריה. יש גם סלטים, ובאגטים קטנים עם עוף או סלט, וכן צ’וריסוס. תפריט די קטן אבל מספק. עם כל מנה תקבלו במסגרת סיבוס שתי תוספות (תפו”א, ציפס, סלט, טאבולה, ירקות בגריל) ושתיה. כל זה בכ 40 ש”ח. לא רע. (וגם כשר למקפידים)
התיישבנו. הזמנתי מנת רוסטביף, עם תוספת תפוחי אדמה וירקות קלויים בגריל. רציתי גם בירה הוגארדן, אבל הילדים שם לא ידעו בדיוק איך לשדרג לי את העסקית סיבוס לבירה, ורצו מחיר מלא עליה, הסתפקתי בקולה. 
המנה היתה גדולה, טעימה תפוחי האדמה מצוינים, והירקות הקלויים בגריל היו טריים וטובים. מאוד ועל ידה קיבלתי 4 פנכות מלאות ברטבים מצוינים לשדרג את הבשר: רוטב חלפיניו חריף וירוק, רוטב גריל פיקנטי מצויין, רוטב קארי מעולה, וקטשופ. יופי של רטבים, במיוחד הקארי והגריל. ניתן לקבל גם רוטב צ’ימיצ’ורי, שהיה קצת דליל.
מני, שעמו סעדתי הזמין מנת חצי עןף, וטוגנים. המנה שלו בוששה להגיע, ורק אחרי מספר פניות הואילו והכינו את צלחתו להגשה. יש לציין כי המקום לא היה הומה, ואנשי הצלחות היו חסרי מעש, ופשוט “שכחו” את המנה שלו. יש מה לשפר מבחינת השירות. מבחינת האוכל, ציין מני כי המנה ענקית, וטעימה. אני אישית לא חסיד של עוף בגריל מאחר והחזה יבש לי, אבל לחובבי הז’אנר, מנה ראויה.
בסך הכל, מדובר במקום נעים ביותר, עם בעיית שירות הנובעת מתחלופה של עובדים, ומגילם הצעיר. נראה כי אין “בעל בית” במקום, שיסדר ושיטפל במקרים הדורשים תשומת לב. במקום יש גם רשת WIFI אבל כל בקשותי לקבל סיסמה להשתמש בה, עלו בתוהו. או שהעובדים לא ידעו את הססמא, או שטענו כי “זו רשת פרטית של המקום”. מוזר, וחובבני.
זמן הכנת המנות היה ארוך מדי בהתחשב בזאת שהיו אולי 5 אנשים ישובים במקום בשעה בה סעדנו. שוב, ניתן לשיפור, כדאי שיטופל במהירות.
לסיכום : אכן מדובר במקום נחמד, נעים, עם אוכל לא רע במחיר שווה לכל נפש (וידידותי לסיבוס – הכי חשוב). אם יתגברו על מחלות הילדות, מדובר באופציה ראויה מאוד לארוחת צהריים עסקית לעובדי ‘קריית ההיטק’ של רעננה.
אנחנו נעקוב ונדווח.
בתיאבון!