הפיד שלנו – הרשמו
שיתופי פעולה
תג: ‘קרפציו’
לרגל התכנית החדשה של ניר "שף בהפתעה” שעולה בקרוב בערוץ 10, הוזמנו על ידי ניר צוק בשיתוף עם ערוץ 10 לארוחת בלוגרים במתחם השף ניר צוק. התכנית תעלה לאוויר ביום שישי הקרוב, כאשר בתכנית השף ניר צוק מבקר בבתים של משפחות שונות ברחבי הארץ ומראה לבני המשפחה איך לנצל את המוצרים במקרר ובמזווה והופך אותם לארוחה מפנקת וטעימה. ניר מספר שזה משהו שהוא חושב עליו כבר כ -5 שנים ועכשיו זה קורה בשיתוף עם ערוץ 10.
לארוחה כאמור, הוזמנו כ-8 בלוגרים מובילים בתחום המזון , ההזמנה כללה כמובן כמובן גם צפייה בחלקים מהפרק הראשון של הסדרה החדשה כדי לקבל רושם ראשוני. אל הארוחה התלווה אלינו השף ניר בעצמו.
לשף צוק יש מתחם שלם של כמה מסעדות: ביסטרו נועה, קורדיליה ובר. כל המסעדות נמצאות אחת ליד השנייה בתוך מבנים עתיקים ומקסימים ביפו העתיקה.
את המפגש פתחנו בעמידה בביסטרו נועה, שם התחלנו באפריטיף, אני כמובן חיפשתי איזה וויסקי לפתוח בו את האירוע, המבחר בביסטרו נועה לא היה גדול, לכן בחרתי בג'יימסון 10, כמובן בלי קרח בכוס של סניפטר של ברנדי, הכי קרוב שאפשר לדבר האמיתי.
לאחר כ-30 דקות של מינגליניג והיכרות עם ניר נכנסנו לחדר חשוך בביסטרו, בו שולחן גדול עם אווירה של פעם לטובת טעימת מנות ראשונות.
פתחנו עם יין של יקב גלאי, יין מאוד פירותי, מעורב אמנם ,אך מורגש בו המון מרלו, האמת שאל היין הזה פחות התחברתי, אבל הוויסקי עשה את שלו והערבוב של השניים הפך אותי לשמח.
מנות ראשונות:
פטה כבד עשוי עם פלפל מדגסקר עטוף בסומסום שחור לצד תותי שדה ופרחי הביסקוס שבושלו ביין לבן. מבחינתי זו המנה הראשונה המנצחת, המרקם של הכבר היה מעולה והגוון היה ורוד, בהחלט פטה מומלץ. שימו לב לצבעוניות של המנה. אומנות.
המשכנו עם קרפצ'יו דג מוסר ים עם שמן פיקואל, עגבניות מוחמצות, צנוניות ועלי קוסברה.– מדובר בדג טרי מהים התיכון. מהמנה הזאת לא טעמתי, הייתי עסוק בצילומים, אבל הוספתי תמונה, היא נראית נהדר. בפעם הבאה שאגיע לקורדיליה אזמין ואטעם.
דפי פילה עם תבשיל חיטה - פילה בקר פרוס דק, שיושב על חיטה שעשוייה בסילאן וזעתר. למעלה מרינדה של זעתר טרי, צ'ילי שמן זית ולימון, השילוב של המרינדה עם החיטה מטריף.
טורטליני עם גבינת פילדלפיה ומחית כמהין, כמובן שהטורטליני בעבודת יד עשוי מבצק חלמונים– מנה מאוד כבדה, לאוהבי הכמהין, מי לא אוהב?
דגמנו גם סדרה של מתאבנים שהשתלבו נהדר עם היין, מאפה גזר וגבינת עזים היה מאוד מעניין. אני פחות התחברתי למנה הזאת.
היה גם סלט חסה עם הרבה לימון, לבנה, פלפלים חריפים ועשבי תיבול, אני ממש אוהב סלט חסה, וממש נהניתי מהמנה הזאת.
אחרי המנות הראשונות ישבנו לראות את הפרק של "שף בהפתעה".
ביום שישי הקרוב גם אתם תראו את עם ישראל במיטבו, אנשים פשוט מכניסים הביתה את ניר ונותנים לו להיכנס להם למטבח הפרטי ולמקרר, הכל אמיתי שום דבר לא מבויים, פשוט דופקים בדלת של משפחה ומציעים לה ארוחת צהריים מעשה ידי השף על בסיס המצרכים שכבר יש לה בבית.
ניר מספר שאפשר להכין אוכל נהדר גם עם מצרכים בסיסיים וזה מה שהוא עושה בתכנית.
בין לבין ניר מקבל דיווחים על מה שקורה במסעדה ומקבל החלטות, עושה רושם שלמרות שהוא איתנו הוא שולט בנעשה שם בצורה מלאה.
למנה עיקרית עברנו למסעדת קורדיליה, היו מנות לבחירה, אני בחרתי ב צוואר טלה ביין. הצוואר מגיע כמובן עם עצם, רוטב יין אדום, אבל לא מאוד חזק, מעודן מאוד, אני אישית אוהב שהרוטב מורגש עם יין יותר חזק, אבל המנה היתה טעימה בכל אופן. הבשר היה מבושל היטב ורך מאוד , מעט שמן כמו שנדרש מטלה. מתחת לבשר מתחבא לו גוש של פירה תפו"א כאשר התפו"א מעושנים, מנה שניר למד מהדרום אפריקאים, הרוטב של היין עם הטלה והפירה היחד היה מדהים. לצד המנה גם הוגש גם סלק מבושל למחצה לא מאוד אפוי, וגם כמובן בטטה מתקתקה אפויה.. מנה חלומית אם אתם אוהבים טלה.
למנות אחרונות עברנו לבאר של ניר, קצת מוסיקה ברקע, ניר כבר היה די מסובב מהיין ובמשך כחצי שעה פשוט ניהלנו שיחות איתו בחוץ. המנות האחרונות היו מדהימות, אני אכלתי מוס יוגורט מעל קדאיף ורימונים, את שאר המנות כבר לא יכולתי לטעום, הייתי פשוט מפוצץ.
היה ערב נהדר, גם האוכל גם המפגש האישי עם ניר. אני שמח שהיה לי את הכבוד להשתתף באירוע שכזה.
לסיכום:
ערב נהדר, אוכל מדהים, יין, שף מקסים, סיום מתוק, מה צריך יותר מזה.
יום שישי, שעה 18:00, ערוץ 10, שף בהפתעה, יהיה מעניין.
ולסיום תמונה שלי עם השף ניר צוק, ניתן לראות שבשלב זה הוא כבר שמח וטוב ליבו ביין.
בתיאבון !
גילוי נאות: היינו אורחיו של השף ניר צוק בארוחה.
תודה לרותם מהבלוג יין ואוכל מישראל על התמונות המדהימות.
הקרפצ’יו בר הוא מוסד תל אביבי די ותיק במונחי עסקי האוכל (נפתח ב 2007), ושמענו עליו כבר מזמן.
שמענו דברים בשבחו, קראנו עליו ביקורות אוכל, אבל משום מה לא הגענו לשם עד היום, בלי סיבה ממשית. מה שיותר מפתיע הינה העובדה שלא ביקרנו במקום למרות שהבעלים הוא בן דוד של אחד מאתנו (גל) והשף של המקום הוא בן דוד נוסף של גל. הסנדלר הולך יחף? כנראה שכן. אני מודה ומתוודה, היינו צריכים להגיע לפני. אבל כמו שאומרים, מוטב מאוחר מאף פעם לא, ואכן, טוב שבאנו.
למי שעוד לא מכיר ולא ביקר, מדובר בבאר קטן ומדליק עם מעט מקומות ישיבה, וקצת שולחנות בחוץ. הקונספט מעניין(ודי ברור מן השם): מנות קרפצ’יו בשר מסוגים שונים (פילה,סינטה) המוגשות על הצלחת פרוסות דק-דק ומעליהן תוספות שונות ותחמיצים שונים, כלצידן לחמניות מעשה בית. פרט לקרפצ’יו הנא, אפשר לקבל גם מיני סביצ’ה , כריכים וסלטים וגם רולים מעניינים של בשר ,וגבינות.
הגענו למקום בשעת ערב לנשנוש מהיר, וישבנו על הבאר. היה זה ערב סתווי, והמקום היה מלא בחציו, כאשר שולחן גדול של סועדים המה בחוץ והבאר כולו היה שלנו. בחרנו לחלוק שתי מנות קרפצ’יו , הרי לשם כך באנו , וכמובן סלט.
פתחנו ב קרפצ'יו צרפתי (34 ש"ח)- חומץ יין אדום, שמן זית, גבינה כחולה ואגוזי לוז קלויים. הקרפצ'יו מגיע בשתי תצורות : פילה או סינטה לפי בחירה, את המנה הזאת בחרנו בתצורת הסינטה.
הקרפצ'יו במסעדה מוגש דק, יש כאלה שמעדיפים יותר עבה, עניין של טעם. המנה הספציפית הזאת הייתה טובה, השילוב עם הגבינה הכחולה והחומץ היה באמת מיוחד, אנחנו אוהב גבינות כחולות, והמנה נראית מעולה מבחינה ויזואלית.
המשכנו עם מנת הדגל: קרפצ'יו שחיתות (49 ש"ח) – עשוי מפילה בקר, מתובל בחומץ בלסמי מיושן, שמן כמהין ומחית פטריות כמהין. בהחלט מנה מיוחדת, אם אתם אוהבים פטריות כמהין, מי לא אוהב?. המנה הזאת מגיע רק בפילה, בהחלט הפילה יותר מוצלח לטעמי. חובה לנסות אם אתם פעם ראשונה במסעדה.
לצד המנות הוגש לנו לחם מרוקאי. לחמניות קטנות, אני חייב לציין שהמרקם של הלחמניות באמת מרוקאי, כמו שאתם יודעים ילכפיר יש סבתא מרוקאית אסלית. הלחם מוגש חם ביחד עם חמאה, השילוב של הלחם עם החמאה והקרפצ'יו פשוט כיף.
לקחנו גם סלט פטריות (37 ש"ח) – עלים ירוקים בוינגרט רימונים עם פטריות פורטבלו, פורצ'יני וכמהין חמות, בתוספת סנט מור עזים מוגש על מצע של עלי חסה. גל רצה סלט קיסר, אבל סלט קיסר אנחנו מכירים, רציתי לנסות משהו חדש, משהו שמייחד את המקום. הסלט היה טוב, הפטריות חוממו והוגשו מעל החסה. האמת נראה מוזר השילוב הזה אבל הטעם היה טוב, סלט לא שגרתי,ומעניין.
למנה אחרונה רצינו לטעום את קרפצ’יו המנגו, אבל לצערנו הוא אזל. המארחת החיננית הציעה לנו תחליף בדמות פנה קוטה, מנה שאינה מופיעה בתפריט, אמנם לא ממש קרפצ’יו אבל אחלה של מנה. הפנה קוטה היתה קלילה, מתקתקה עם נגיעות פיסטוק והזכירה לי יותר מהכל קרם מלבי, אותו אני כל כך אוהב. חיסלנו את המנה במהירות. היה טעים!
את הארוחה כולה ליווינו בשתי כוסות יין הבית. יין המוגש בכוסות “קפה שחור” בדומה למסעדות וברים באיטליה. טעים, פשוט וללא פוזה. כמו שאנחנו אוהבים.
לסכום:
אווירה: כיפית, מרכז תל אביב, אווירה צעירה, מקום מושלם לדייט.
אוכל: מעולה, חומרים מאיכות מעולה, טריות וטעמים נהדרים. לא לבוא שיותר מדי רעבים, קרפצ'יו זה לאווירת נשנושים לטעמי.המקום מגיש גם ארוחות עסקיות בדמות מנות מוקטנות של קרפ’ציו מלוות בלחם המרוקאי המצוין, וכמובן סלט.
שירות: ישבנו על הבר, השירות היה מעולה והיחס היה אישי.
גילוי נאות:
כפי שציינתי כבר בראשית הכתבה, בעל המקום הינו בן דודי (שלא פגשתי כבר כמה שנים – נון שלי),יותם שאמנם לא יכול היה להיות נוכח בשעת ביקורנו (בהתראה קצרה, כמה דקות לפני שיצאנו לכוון המקום) , אבל דאג לארח אותנו בצורה מופלאה, ושמחנו להיות אורחיו לערב אחד.
בתאבון.
קרפצ’יו בר
אבן גבירול 8, תל אביב
זה עניין קצת מסובך להיות מוסד מיתלוגי. מצד אחד אתה כבר מיתולוגי אז מה אכפת לך, ומצד שני על כל שני מעריצים לפחות, יש אחד שיקום וישאל על מה בכלל הצעקה. דיקסי הותיקה, היא בדיוק מאותו סוג. או שיש לה מעריצים מושבעים, או שיש אנשים שלא ממש מבינים על מה כל הרעש וממה ההתלהבות. האמת כצפוי, מבחינתי נמצאת איפשהו באמצע. לאחר כמה ביקורים מאכזבים מאוד וסתמיים גם מבחינת האוכל וגם מבחינת השירות, שהסתיימו ב"יותר לא מגיעים לכאן" יותר מדויק יהיה להגיד שאנחנו רוב הזמן היינו במחנה השני.
נכון, אנחנו יודעים שדיקסי זה וואחד מוסד תל אביבי אהוב (ושזו כבר סכנה לכתוב עליה ביקורת), הכנפיים שלהם הן שם דבר וגם האגז בנדיקט שלהם חזק בפנתיאון המנות המוצלחות, אבל באמת לא הבנו על מה הרעש. הרי בעולם האוכל יש עוד כמה מסעדות שהן פחות מדוברות אבל שמות את דיקסי בכיס הקטן. לא?
ובכן, לפעמים זה דווקא נעים לאכול את הכובע.
יצא ככה שהשבוע היו לנו הרבה סידורים באיזור וכמו בכל שעת לילה טיפוסית שוב תקף אותנו הרעב, מי יותר (אני) ומי פחות (א' כמובן). לי התחשק משהו עם בשר, לא' התחשק טונה צרובה (מאיפה הוא הביא את זה פתאום, אלוהים?!) או סלט או פסטה..כל האופציות שדופדפו במוחנו הקודח העלו חרס- כלומר או שהיו סתמיות מדי או יקרות מדי לסתם ארוחת ערב בחוץ. ואז באה דיקסי…דיקסי? מה פתאום דיקסי?! לאחר שהועלו באוב זכרונותינו מהביקור האחרון שהיה לא ממש מרהיב ועקב כך שאנחנו בתקופה רגישה לסביבה (כלומר יותר פתוחים וסלחניים) החלטנו לתת שוב צ'אנס לדיקסי.
עיון קצר בתפריט דווקא לא בישר טובות – מגוון המנות שממש בא לנו עליהן היה מועט מדי ויקר מדי. גם שירות איטי וזוחל לא בישרו טובות. כבר חששנו שאולי מיהרנו מדי בהחלטה, אבל אט אט החלה להתבהר התמונה: יש קרפצי'ו! יש…אבל אין טונה צרובה! אבל יש פסטה…כך אט אט נבנתה הארוחה.
למנה ראשונה פתחנו כמיטב המסורת שלנו, במנה האהובה עלינו מכל (אני מסכים לאכול אותה בכל זמן נתון, כן גם עכשיו!), קבלו את הקרפצ'יו (44 ₪ מוצדקים מאין כמוהם). האם זה הקרפצ'יו הטוב בעיר (כן, כן…)? פתיחה אדירה שניצחה אותנו בנוק אאוט אכזרי- רצינו לקטר ויצא לנו מושלם! שילוב מצויין בין שכבות הבשר העדינות, החמצמצות של הבלסמי עם שמן הזית הרענן ופרמזן מוצלח, שלוו בלחמניות מפנקות הניבו מנה שרצינו לאכול ממנה עוד ועוד וכמו שהבנתם- הכתרנו אותה כאחד הקרפצ'יואים הטובים בעיר. בדוק!
לאחר פתיחה כל כך מעולה שהציבה רף כל כך גבוה לבאות, כבר חיכינו (די הרבה זמן יש לומר את האמת) למנות העיקריות. א' דבק בחשקיו, הזמין פסטה פפרדלה עם זוקיני ועגבניות מיובשות (56 ₪). מה שעל הנייר נחשב אולי כהזמנה סתמית (נגיד..) התגלה כעוד יצירה מושלמת- קערה גדולה של פסטה רחבה , השוחה בהרבה רוטב (אולי טיפה מדי) שמנת ובו שחו יחד גם הזוקיני המדובר, עגבניות לא מיובשות אבל ממש לא נורא, אגוזים וים פרמזן. חברים יקרים, מנה מחממת ומנחמת כזאת מזמן לא נטעמה. פשוט מושלמות, בפעם השניה בערב אחד. היה חסר רק לחם לנגב את כל הרוטב הזה.
אני כמובן התלבטתי והתלבטתי כהרגלי (הפעם רק בין שלוש מנות- בולונז, המבורגר ופיצבורגר). סיוע של המלצר שאמר שכל אחד חייב לטעום את הפיצבורגר, תרם רבות לקבלת ההחלטה (טעות!!). אז מה זה לעזאזל פיצבורגר? כמו שניחשתם, קחו שתי מנות שאני מאוד אוהב- פיצה והמבורגר ותחברו אותם יחד. היש מושלם מזה? ובכן, זה שילוב מוזר בין שתי מנות שלא ידעתי שיכולות להתחבר (ובאמת לא ממש מתחברות בעיני). קבלו את המנה החלשה של הערב- הפיצבורגר (62 ₪): המבורגר 180 גר', כאשר מעל ומתחת נחים עלי בצק עלים עם הרבה פפרוני וצ'ילי (יש גם אופציה של עגבניות, אננס והאם). אם אנחנו מפרידים בין המנות, כל אחת מהן היא בסדר גמור. הפיצה שהיתה קצת יותר מדי וולד אן היתה מלאה בגבינה ובפפרוני והיתה חביבה ותו לא. ההמבורגר שמתחת היה, לעומת הפיצה, חביב גם אבל יותר מדי יבש, למרות שהגיע בדרגת עשייה מדיום. לעומת שתי המנות השניות שקיבלו בקלות רבה 5 כוכבים, זו לא היתה רעה אך היצירתיות היתה בעוכריה…וחבל.
לקינוח כבר לא נותר לנו טיפה של מקום (מה קורה לנו, אלוהים?).
אז איך היה בדיקסי? כמו ששמתם לב, התלהבות רבתי נרשמה בגזרת הקרפצ'יו והפסטה ואילו דווקא הבשר האמיתי שדיקסי ידועה בו היה לא רע, אבל קצת מאכזב. השירות נע בין מתעלם לזוחל אבל הכל הכל התגמד לעומת שתי המנות המושלמות באמת. אין ספק, שדיקסי עשתה תיקון. ככה זה שאתה מיתולוגי.
תודה רבה לרותם מימון על הפוסט הנהדר. רותם כותב בלוג בקפה thamarker, מומלץ להיכנס ולקרוא את הפוסטים שלו.
מומלץ גם לעקוב אחרי רותם בטוויטר.
בתיאבון.
מסעדת רוסטיקו (סניף רוטשילד) נמנית בקרב רשימת המסעדות הקבועות אותן אני פוקד לעיתים קרובות. מדובר במסעדה איטלקית אשר בה לא תמצאו אוכל מתוחכם ופלצני, כאן יש אוכל איטלקי פשוט עממי וטעים. המסעדה מעוצבת בגוונים של חום, עיצוב אשר מקנה לה תחושה ביתית חמימה. למסעדה ישנם מספר שולחנות הממוקמים על רחוב רוטשילד ומאפשרים לסועד לצפות במתרחש בשדרה. למי שבוחר לסעוד בפנים יש אפשרות לשבת על הבר ולצפות בהכנת הפיצות בטאבון – חוויה בפני עצמה.
למנות ראשונות החלטנו ללכת על קרפצ'יו אשר עשוי מבשר מיושן מעוטר בחומץ בלסמי לימון ושמן זית ומקושט בעלי ארגולה רעננים ופרוסות פרמג'אנו. מנה פשוטה וטעימה.
בנוסף הזמננו את מנת האספרגוס. המלצר ציין בפנינו שמנת האספרגוס הינה מנה חדשה במסעדה וכן שהיא מנה בסיסית מאוד, הוא תאר את מרכיבי המנה ודאג שנדע במה מדובר על מנת שלא נצפה ונתאכזב (נק' חיובית לזכותו של המלצר). גבעולי אספרגוס משוכים בשמן זין ומעוטרים במלח גס וטיפות בלסמי, ומעליהם פרוסות דקות של פארמג'אנו. אכן מנה בסיסית מאוד, אך השילוב של הפרמג'אנו עם השמן זית והעדינות של גבעולי האספרגוס – פשוט תענוג.
לעיקריות לקחנו את המנה הקבועה שלנו (פיצה פרשוטו פונגי) ובנוסף לקחנו את הריזוטו שרימפס. מדובר בפיצה איטלקית מבצק דק דק עם רוטב עגבניות, מוצרלה, פטריות טריות ושינקן מעושן (נכון, השם קצת מטעה פה אבל הפיצה עדיין מצויינת). את הפיצה מעינים בטאבון לבנים.
הריזוטו מורכב מאורז עגול, חמאה, שום, לימון, פרמג'אנו, ירקות העונה וכמובן שרימפס. המנה הזו מצויינת, היא קרמית וממלאת את הפה בתחושה חמאתית מעולה שנשארת אחרי כל ביס. השילוב ביא האורז הרך לשרימפס הבשרני והשעועית שהיתה עשויה אל דאנטה – פשוט שירה בפה.
לסיכום – מסעדה עם תפריט שבנוי היטב, אין בו עומס מנות שמבלבלות את הסועד, אך הוא עדיין משאיר מספיק מקום למשחק. העיצוב יפה אם כי בתוך המסעדה מעט צפוף(בפנים עדיף על הבר). השירות מצויין והצוות תמיד עם חיוך על הפנים. המחירים סבירים והאוכל טעים מאוד. שווה לבקר.
תודה רבה לרותם פרץ על הפוסט הנהדר. אתם מוזמנים להיכנס לבלוג של רותם ולהתעדכן בפוסטים מעניינים על יין.
אני חייב להתחיל את הפוסט הזה עם הדבר הכי חשוב: יש לי היום יום הולדת.
כמדי שני אני לוקח חופש ביום ההולדת שלי, מתארגן לקראת הערב (נפגשים בפאב עם חברים), קונה בגדים והכי חשוב אוכל ארוחת צהריים.
אז חבר התקשר והציע לאכול אתי ארוחת צהריים, היום היה לי חשק למשהו בשרי אבל קליל, משהו שאני אוכל לגמור את היום לא בכבדות, אז החלטנו על ה-Meat-Bar.
הגענו אל המקום, כמובן שחצי שעה חיפשנו חנייה – מה לעשות, מרכז תל-אביב.. לזה אין פיתרון קסם.
המסעדה מבפנים נראית פשוטה, לא מתחכמת בעיצוב… אבל במבט ראשון על הסועדים ועל המלצרים הבנתי שאני הולך להתפנק.
הארוחה עסקית כוללת מנה ראשונה לבחירה, מנה עיקרית ושתייה.
מחיר הארוחה הוא מחיר המנה העיקרית.
כהרגלי שדרגתי את השתייה ליין, יש אפשרות ליין הבית שעולה 9 שקלים לשדרוג והאופציה היותר טובה זה יין גליל יראון שעולה 22 שקלים. מכיוון שיראון זה אחד היינות היותר אהובים עלי, כמובן שזה מה ששתינו.
למנה ראשונה לקחתי קרפצ'יו בקר:
מזמן לא אכלתי קרפצ'יו כזה טוב, מעליו היו פזורים מספרי שבבי בזיליקום שנתנו ריח נהדר לכל המנה, שבבי פרמז'ן שנתנו מליחות מעודנת. והאמת שהיה גם מעט שמן ונתן מרקם טוב לכל המנה. הקרפצ'יו היה עשוי בדיוק על המידה.
כמובן שגם קיבלנו לחם הבית טרי שמעליו מלח גס, כך שהיה נחמד לאכול אותו עם הקרפצ'יו. הלחם היה טעים אבל לא יותר מדי מיוחד.
מנה ראשונה נוספת שהחבר שלי לקח זה סלט קיסר:
הסלט נראה טוב, חסות טריות. לא טעמתי אבל רק מהמבט הבנתי שהסלט טוב.
למנות עיקריות שנינו הזמנו את מניפת האנטריקוט:
נתחונים דקים של אנטריקוט צרובים מעט בגריל ומעליהם מעט רוקט ברוטב של חומץ בלסמי. הבשר היה איכותי, אבל הכי חשוב (אני תמיד אומר את זה… אבל אני אגיד שוב) אפשר להרוס בשר בצלייה, אבל הבשר הזה היה צרוב בדיוק על המידה, הוא קיבל מכת חום מספיק טובה שצלתה אותו ונתנה לו טעם טוב אבל גם השאירה אותו מטע מאוד אדמדם. ביקשנו ליד קצת רוטב שמנת פלפל, הרוטב היה מדי מתוק לטעמי, חסר פלפל שחור – אבל בהחלט שידרג את המנה.
כתוספות לקחנו כרובית מטוגנת – לטעמי היא הייתה מעט סתמית, הייתי יכול לשדרג אותה עם קצת מיץ לימון טרי, שום ופלפל שחור. אבל גם כרובית מטוגנת היא טעימה כשלעצמה, אז זה היה בכל זאת נחמד.
סלט קולסלאו – טעים מאוד, אבל קיבלנו ממש מעט.
לסיכום:
אווירה: נחמדה, לא לפגישת עסקים או לדייט.
שירות: מעולה, המנות מגיעות מהר למרות שהמסעדה מלאה.
מחיר: ארוחה עסקית מאוד סבירה מחיר נע בין 60 ל-100 שח. שדרוג לכוס יין בהחלט משתלם.
גיליתי מקום חדש, אני בהחלט אחזור ל- Meat-Bar בשדרות ח"ן בתל אביב.
בתיאבון
תגובות אחרונות