הפיד שלנו – הרשמו
שיתופי פעולה
תג: ‘קיץ’
יש לי מערכת יחסים מורכבת עם יינות רקנאטי.
מצד אחד, הם אמורים להיות יינות טובים, מקבלים תשבחות ומהללים אותם, מצד שני טרם יצא לי לטעום יין שלהם שאהבתי: חלק היו בסדר, חלק לא רעים, אחד היה פשוט איום ונורא,השרדונה(שתיתי אותו במסעדה , דווקא טובה ונחשבת – כך שאני לא יודע אם היה בקבוק לא טוב, כי מאז לא ניסיתי שוב).
בקיצור,הרומן שלי איתם התחיל ברגל שמאל. יש עוד המון דגים בים,כך שאני גם לא מנסה בכוח.
היום במסגרת ארוחת היינות השבועית שלנו, הביא רותם את יין הרוזה. שבוע שני ברציפות שאנחנו שותים רוזה,קריר לרגל החום הכבד. והנה רקנאטי אחד טוב!
היין מכיל ענבי ברברה בלבד שגדלו בכרם מנרה שבגליל העליון בגבול הלבנון ומגיע בבקבוק יפהפה בעל צורה יחודית,וצבעו משגע.
רשמי טעימה:
צבע:ורדרד אדום, או כמו שרותם אמר: ורוד-כתום.
ריח: פירות – תותים,תותים ותותים. מתיקות חמוצה,קצת עשב.
טעם: שוב לא במפתיע תותים. רמיזות לפירות אחרים כמו ליצ’י,דובדבנים. מרענן מאד,לא מתוק מדי, לא חמוץ מדי. איזון מצוין.
טוב,כבר הבנתם, מדובר בהצלחה. רוזה נוסף וטוב, שמתווסף לפייבורטים שלי : תבור,קלו דה גת, והרי גליל.
מתאים מאוד כאפריטיף או ללוות מנות דגים ופירות ים.
מומלץ בחום, לימות הקיץ. ונשארו לנו יותר מדי מהם.
הקיץ ממשיך, והשבוע לארוחת היין השבועית שלי החלטתי ללכת על משהו קריר ומרענן – רוזה.
כבר הזכרתי את הרוזה הזה בפוסט קודם שלי, והגיע הזמן לתת תו את הכבוד המגיע לו.
קצת רקע על היקב:
יקב קלו דה גת שוכן על חלקת אדמה עתיקה ומיוחדת, במורדות הרי יהודה, גובל בעמק איילון, אותו עמק הנזכר כבר במלחמות יהושע והמלכים. בינות לכרמים וגבעות מוריקות נמצא היקב, ובו גת עתיקה אשר שימשה לעשיית יין כבר לפני כשלושת אלפים שנה. ההיסטוריה הארוכה של חבל ארץ זה חידשה ימיה כקדם, כאשר בשנת 1998 נטע איל רותם, בשיתוף עם קיבוץ הראל, את הכרמים באזור. הקרקע (המורכבת מסלע גיר מכוסה בקליפה דקה) ומיקרו אקלים ייחודי הופכים חלקה זו לאדמה משובחת לגידול גפנים, המפיקה ענבי יין יוצאי דופן.
שמו של היקב משלב שתי שפות – עברית וצרפתית.
Clos בצרפתית הנו יקב התחום בגדר
וגת – על שמה של הגת העתיקה אשר נמצאה במקום.
היקב משתמש בכרמים שלו בלבד ליצור כל היינות,דבר יחודי ליקב.
לא ארחיב על היצע היינות האחרים, אבל רותם וגם דרינקינג כתבו על כך בפירוט רב לאחר ערב טעימות שערכו.
היין עצמו עשוי מהרכב הזנים: 66% ענבי סירה, 34% ענבי קברנה סוביניון.
רשמי הטעימה:
צבע: ורוד נוטה יותר לארגמני.
אף:פרחוני עם רמזים לפרי (תות?):
פה: אשכוליות אדומות וחמיצות נעימה. מרענן מאוד
סיומת: בינונית, מותירה טעם אשכולית נעים בפה.היין נשתה ולא נותרה טיפה, גם אלו שבדרך כלל שותים פחות יבשו תוספת..
סיכום:
יין נגיש ולא יקר (עכשיו 2 ב100) בדרך היין, אם לא אזל. נותן תמורה מצוינת למחיר,ואידאלי לימות הקיץ.
לחיים
חם. לח. בחוץ 37 מעלות בצל, 400% לחות ופשוט אי אפשר לסבול את עומס החום שבחוץ. אלו שמכירים אותי יודעים שאני סבל מחום. בחורף אני פורח, הולך עם חולצה קצרה (טוב אין לנו ממש חורף בארצנו). בקיץ, אני מסתגר במזגן ומנסה להעביר את החודשים שנותרו עד לסתיו.
אז מה שותים בקיץ? ויסקי קשה מאוד לשתות כשחם. גם אחרי שעמד במזגן יום שלם הלגימה לא נעימה. הסקוטים החביבים ודאי לא התכוונו שמישהו ישתה את משקה האלים בטמפרטורות של מעל 25 מעלות, שלא מוכרות להם בכלל גם בקיץ.
ויסקי עם קרח זה לא זה. זה לא מרענן וגם בזבוב .ידוע לכל שהקרח מקהה את בלוטות הטעם והטעמים הולכים לנו לאיבוד. בטח שלשים קרח בסינגל מאלט איכותי זה חילול השם! לפחות לדעתי.
אם כך, נותרנו עם השילוש הקדוש:
יין לבן קר.
יין רוזה קר.
ויינות מוגזים (קאוה,למברוסקו,פרוסקו ודומיהם)
נכון, גם בירה היא פתרון לא רע ליום חם, אבל היום נתרכז במשקאות המופקים מענבים ולא משעורה וחיטה.
בפוסט של היום אתן כמה המלצות על יינות קלילים וקרירים שאני אוהב לשתות בקיץ. רובם במחירים שווים לכל נפש.
רוזה
למי שלא מכיר, רוזה (ורוד בצרפתית) הוא יין בצבע שבין אדום ללבן, קשת הצבעים נעה בין ורוד יפהפה, לבין אדמדם בהיר. הצבע שניתן ליין עומד בקו ישר לזמן שבו שהתה עיסת הענבים עם קליפות הענב (זג) . מאחר ויש לנו יינות רוזה מעוליםן בארץ אתמקד בהם.
הרוזה האהוב עלי הינו הרוזה שמייצר יקב תבור,תבור-קברנה פרנק-חרסית מדובר ברוזה במופק מענבי קברנה פרנק שגדלו באדמת חרסית. צבעו ורוד מדהים, והארומה שלו משגעת. הדבר היחידי שאני יכול לומר לרעתו הוא שהוא מגיע באריזה קטנה מדי של 500 מ"ל. פשוט מחסלים אותו מהר מדי. מומלץ בחום
הרוזה השני שאני אוהב הוא של יקב ויתקין. כל מה שיוצא תחת ידם הוא מצוין, והרוזה אינו שונה. מדובר בויתקין מסע ורוד. רוזה מצוין ורוד גם כן ושווה כל שקל.
הרוזה השלישי המומלץ הינו הרוזה של הרי גליל. כמו שכותב דרינקינג בפוסט שלו, מדובר באחד הרוזה הזולים, הטעימים ובעלי הצבע המדהים שראיתי. האף שלו פחות פירותי ומוצלח מהתבור לטעמי, אבל הוא פשוט מעולה ואם היחס שבין תמורה למחיר מניע אתכם, הוא המנצח.
אחרון אחרון חביב,הוא הרוזה של קלו דה גת. צבע קצת עמוק יותר מאחיו הורודים, ניחוחות פירותיים. עכשיו נמכר בדרך היין במבצע של 2 ב 100. אחד הדילים היותר טובים בשטח הקיץ הזה .
הרוזה יתאים מאוד לשתיה ככה בכיף, קר מאוד ובמיוחד עם מאכלי דגים ופירות ים.
יין לבן
לכתוב יין לבן זה כל כך כללי ובלתי אפשרי להתייחס ברצינות לפוסט שממליץ על יינות לבנים כי יש עשרות סוגים רק בארץ המופקים מסוגי ענבים שונים, שלא לדבר על בלנדים. אני אמליץ על מספר לבנים המופקים מסוביניון בלאן. ענב שאני מאוד אוהב ומאוד מתאים לקיץ הישראלי. יינות הס"ב נותים להיות מאוד קלילים, עם טעמים עשבוניים והדריים מורגשים ולכן מאוד נעימים בקיץ. אז נתחיל:
הראשון שאדבר עליו הוא הס"ב הטוב ביותר שטעמתי מעולם שמופק בארץ : הסוביניון בלאן של פלטר. מדובר ביין מעולה עם ארומות קש ורמזים לפירות טרופיים כמו קיווי. חובה לטעום.רותם גם אוהב אותו, וזה לא מפתיע., מאחר ואני הכרתי לו את היין..
הס"ב השני שאני אוהב הוא זה של יקב יתיר. יין עשבוני גם הוא, בהיר מאוד עם ארומות של אננס, ואשכולית. יקב יתיר הוא יקב נחשב מאוד, במיוחד לאחר שרוברט פארקר נתן ל"יער יתיר" ציון גבוהה בטעימה שערך. מאז חלה אינפלציה במחירי האדומים של יקב זה. אם תשאלו אותי, מעבר למחיר האמיתי שצריך וראוי לשלם עליהם. מה שנחמד שמחיר יין זה נשאר יחסית שפוי לאחיו, הוא לא זול אבל שווה כל שקל.
מבעבעים
עד לפני שנה שנתיים היו השמפניות והקאוות יקרות הרבה יותר. מס דרקוני שהוטל עליהן גרם להן להיות לא נגישות בעליל. כל זה שונה כעת וניתן להשיג קאוות ספרדיות המיוצרות בשיטה המסורתית של תסיסה על השמרים בבקבוק במחירים מצחיקים של פחות מ40 ש"ח למשקאות באיכות מעולה.
נתרכז בסוג אחד שאני שותה לא מעט:קריסטאלינו ושבדרך היין נמצא במבצע של 3 ב 100. ישנם שלושה סוגים שונים להשיג בארץ: הברוט, שהיא קאוה יבשה וטעימה מאוד. הסוג השני הוא הדמי סקו, כלומר חצי יבש. אלו מבינכם שלא ממש אוהבים קאווה יבשה יאהבו את הגרסה הזו. קל מאוד לשתות אותה, וקל להשתכר ממנה. הסוג האחרון הוא הרוזה,כאן יש לנו שילוב של קאווה ורוזה, אלא שגם היא יבשה. הצבע שלה בתוספת הגאזים עושה את שלו בתחום הפרזנטציה. כמובן, ניתן לערבב את כולן עם פירות לקבלת קוקטילים כמו קיר רויאל, או בליני(בתוספת אפרסקים) , או לי'צי קר למשל.
גם מקומם של הלמברוסקואים האיטלקים שכמה סוגים מהם נמצאים בחנויות המשקאות לא נפקד. אלו יינות מוגזים, הרבה יותר מתקתקים מהקאוות, וגם אלו שלא אוהבים יינות ישתו אותם בתאווה.בשונה מהקאוה שתססה בבקבוק, הלמברוסקו תסס במיכלים ובוקבק תוסס, ולכן הבועות שלו גדולות יותר והוא פחות מוגז מהקאוה.
לחיים, ושיהיה לכולנו קיץ קריר ושפוי יותר.
תגובות אחרונות