הפיד שלנו – הרשמו
שיתופי פעולה
תג: ‘פפרדלה’
לאחר שלא חגגנו לזוגתי את יום הולדתה (ג’וניור היה חולה וגם אנחנו כולנו לא חשנו בטוב) החלטנו לצאת לארוחת צהרים בשבת. מאחר וזה יום ההולדת שלה, ואוכל איטלקי הוא הפייבוריט שלה, ואחרי קצת מחשבה, נפל הפור על מסעדת “רונימוטי” שאותה כבר סיקר כפיר בפוסט קודם (ארוחה עסקית). בשישי בבוקר, התקשרתי והזמנתי מקום לשניים לשבת בשעה 13:00. המארחת האדיבה, שאלה לשמי ולפרטי ואמרה: “אין בעיה”.
השארנו את ג’וניור אצל סבא וסבתא ויצאנו שמחים וטובי לב לכוון רמת החייל, היכן ששוכנת רונימוטי, אולם להפתעתנו, המסעדה היתה סגורה. סגורה כפי שהיא תמיד בשבת, מתברר. לאחר שהבנו את הטעות המצערת חשבנו לאן ללכת עכשיו? השעה כבר היתה 13:00 בשבת, מיד נזכרנו במל ומישל אותה רצינו לדגום כבר מזמן, והנה היו מקומות פנויים. אצנו ונסענו לתל אביב סיטי, שם ברחוב בן יהודה, שוכנת לה מל ומישל.
חוץ המסעדה ללא שלט בולט, וברור כי חלפנו על פניה פעמים רבות ללא להבחין שזו מסעדה זו או אחרת.
התישבנו. המקום מעוצב בצורה מאוד חמימה ביתית ואינטימית. ממש מקום רומנטי : ריהוט בסגנון ישן, כוננית ספרים, בר בסגנון ביתי ישן ואירופאי, הקירות עטופים בטאפטים מצוירים. חמד של מקום. השעה היתה כבר 13:30 והיו מספר שולחנות לא מועטים פנויים, מוזר. המיתון? המחירים?
קיבלנו תפריטים: התפריט כולו פרוס על דף אחד, לא הרבה אופציות, מספר ראשונות עיקריות, אבל מנות מאוד מעניינות.
התחלנו עם לחם הבית וחמאה. הלחם היה טרי,חם ומתקתק, מעט קלוי ופשוט מושלם.
היינו כבר די רעבים, ומיד הזמנו את הראשונות. לאחר התייעצות עם המלצרית בחרתי במנת בייבי קלמארי מוגשים על מצע טאבולה,אוכמניות וטחינה גולמית.(46 ש”ח) היתה זו מנה מצויינת, הקלמארי נצלו על הפלאנצ’ה בדיוק כפי שצריך, והיו לא צמיגיים אלא רכים ומלאי טעמי גריל ועשן. מצע הטאבולה היה מצוין גם הוא, והתאים מאוד לטעמים של פירות הים. המנה היתה לא גדולה, אבל מענגת.בדיוק לפתיחה. כמו בספר.
זוגתי בחרה במרק בצל,(38 ש”ח) שהיה עשיר וטעים ומוקרם בגבינה צהובה, והוגש בקערה ממתכת. מנה חורפית מנצחת.
לעיקריות התלבטתי מעט, אבל לבסוף הלכתי על מנת נקניקיה ביתית,מבשר לבן,עגל וגבינת פקורינו על מצע כרוב מאוד ופרושוטו.(88 ש”ח). בצלחת נחה נקניקיה גדולה מאוד, בשרנית, חמה ועסיסית. אכלתי בחודשים האחרונים נקניקיות ביתיות של אלן טלמור, וזו עלתה עליהן בכמה רמות. רמת העשיה היתה אידאלית, ובכל ביס חשתי את טעמי העגל והחזיר. מעדן.
מצע הכרוב, היה טעים, עם נגיעות עישון של הפרושוטו. שילוב מנצח. את המנה ליוויתי בגרטן תפו”א, שהיה עשיר בשמנת, והיה נימוח, וטעים להפליא. אחת המנות היותר טעימות שאכלתי לאחרונה. פשוטה, ללא יומרות, אם כי לא זולה כלל וכלל.
את הארוחה ליוויתי בכוס יין אדום, ריפאסו אלגריני (מחבל וונטו שבאיטליה), שהיה טעים,לא מורכב מדי, ובעל חומציות נעימה. (35 ש”ח)
רעייתי חובבת הפסטות בחרה במנת פפרדלה 40 חלמונים,בראגן עגל וסלסיצ’ה, עגבניות ויין אדום. מנה גדולה, מתובלת, המכילה פרוסות נקניקיות בנוסף לראגו הטלה. המנה ניתנת להזמנה כעיקרית (78 ש”ח) או כראשונה (54 ש”ח). בחרנו בגרסא הגדולה יותר, המנה היתה גדולה מאוד, ולא הצלחנו לסיימה. המנה היתה מתובלת, טעימה ועשירה מאוד, וניכר כי הפפרדלה נעשתה טריה במקום. בראבו!
לאחר שראיתי את הקינוחים שהזמינו סועדים אחרים (אני אוהב תמיד להציץ מסביב על המנות. לא מאד מנומס אבל נותן מידע קריטי 
) הייתי חייב להזמין קינוח גם כן. אשתי בחרה בסופלה השוקולד (המנה היחידה כמעט שלא הכילה ביצים לא מבושלות) שהיתה טעימה (לא דגמתי אותה. אינני אוהב קינוחי שוקולד), ואילו אני בחרתי במנת קרם מסקרפונה,מי ורדים ווניל, בקרפ, ותותים. מנה שלא רק היתה טעימה, אלא נראתה כמו מליון דולר, וכידוע אנחנו אוכלים גם עם העיניים.
היה זה קינוח מעולה. מי הורדים השתלבו נפלא עם המסקרפונה, והשילוב היה אלוהי.
בתוספת קפה אספרסו כפול מצויין וחזר, הסתכם חשבוננו ב 380 ש”ח. לא זול, אבל נהננו מאוד.
לסיכום:
מקום חביב ביותר,בעל אוירה רומנטית, שקטה. אידאלי לדייט או סתם לזמן איכות עם בת הזוג. התפריט אמנם לא גדול,אבל די וורסטילי ומכיל אופציות לכל אחד.
אם אתם מחפשים מסעדה עם מנות מצוייצות ,הגעתם למקום הלא נכון. זו לא מסעדה טרנדית,מולקולרית וכדומה. אבל זו פינת חמד. נקודה. כאמור,המחירים אינם זולים. אבל החוויה כולה, שווה את המחיר. גם השירות היה מהיר, מקצועי ונעים. אנחנו אהבנו.
בתיאבון.
על גוסטו שמעתי מפה לאוזן ומזמן רציתי לטעום אתץ הפיצות שלהם. והנה,אתרע המזל ובשבת האחרונה, חגג אבי את יום הולדתו. סיבה מצויינת ללכת ולחגוג, איך לא? אוכל כמובן.
עמדו בפנינו שתי אפשרויות: פאפאס או גוסטו. בפאפאס ביקרנו כבר מספר פעמים (ללא פוסט, ידוע ויתוקן לאלתר!) ,כך שהבחירה היתה די קלה. גוסטו,איט איז!
גוסטו שוכנת בפינת הרחובות פרישמן ושדרות ח”ן , ממש מול כיכר רבין, במקום שכבר אכלס לא מעט מסעדות בעבר. מקומות הישיבה הם במין אקואריום על המדרכה של פרישמן, וגם קצת בתוך המסעדה עצמה על הבאר ובכמה שולחנוצ בודדים. מקום לא גדול.
התפריט מורכב מסלטים,פסטות ופיצות, שהן חלק הארי של התפריט, כמו כן תפריט היין של המקום חביב, אך לא גדול ומבחר היינות בכוס די מצומצם.
התיישבנו בחוץ, באקוריום, והתחלנו בסלטים: סלט פנצ'טה וגבינה כחולה : תערובת עלים, בצל סגול, פרושטו מטוגן, גבינת גורגונזולה, ברוטב שמנת חמוצה (42 ש”ח) שהיה נחמד מאוד, ויפה למראה, עם פרוסות הפנצ’טה (חזיר מעושן) למעלה והגבינה הכחלחלה ובעלת הריח החזק. הסלט היה טוב, וג’וניור חיבב מאוד את הגבינה והחסה.
הסלט השני שבחרנו הו היה סלט ירוק : חסה, רוקט, נענע טריה, פטריות שמפיניון טריות, גבינת ברינזה, שבבי אגוזי לוז מתובל בשמן זית, לימון, גרידת לימון, מלח ופלפל (42 ש”ח), הגבינה בו היתה בשפע, וגם הוא היה סלט טעים ורענן.
בשלב הזה חיכינו לעיקריות, שדי בוששו לבוא. נדמה לי שעברו משהו כמו 20 דקות עד שקיבלנו את המנה העיקרית, זמן די ארוך כשמדובר בפיצות ובפסטה, מה שעוד המקום לא היה מלא מאוד. ג’וניור כבר החל לאבד סבלנות, ורצה את הפיצה שלו – ובצדק.
כשהגיעו הפיצות, באחור אומנם, הכל נראה אחרת: הפיצות בגוסטו ניתנות להזמנה בשני גדלים, קטן וגדול. מאחר והבצק הינו ממש דק ופריך, המנה הקטנה לא תשביע אדם רעב ואוהב פיצה כמוני , אבל אם אתם לא ממש רעבים, או חולקים מנות, הפיצה האישית היא אופציה. לי כאמור, רעב וגרגרן שכמוני, היה ברור כי הפיצה הקטנה תעלם לי מהר מדי, ובדיעבד, טוב שהחלטתי כך, שכן חלקתי אותה עם ג’וניור, והמנה אינה מאוד גדולה (בטח שלא לי)
אני החלטתי ללכת על שילוב מעניין :פיצה ג'מבון קווי : רוטב עגבניות,תערובת גבינות, פרוסות שינקן, טאסוס, אספרגוס, בזיליקום, פרמזן וחלמון ביצה (68 ש”ח). אני מכור לאספרגוס, ואוהב חלמון ביצה , שנשפך על המנה, וכאן השילוב בינהם היה אלוהי. השינקן, הביצה והאספרגוס, פשוט התחברו כל כך טוב. מעדן, לא פחות. אכלתי הרבה פיצות בחיי, וזו היתה אחת הטעימות. ללא ספק. את הפיצה ליוויתי בכוס יין שיראז אוסטרלי חביב, ולא יומרני.
טוב מראה עיניים , כמו שאומרים. הנה:
אמי הלכה על פיצה טעימה גם כן (טעמתי מכולן, לא יכולתי להתאפק) “סלמינו פיקנטה” :סלמינו פיקנטה(פפרוני), רצועות בצל סגול, וגמבה אדומה. פיצה טעימה בפני עצמה, אבל קצת מאכזבת מבחינת החריפות. הסלמי היה ממש לא פיקנטי, אלא סלמי רגיל, מה שפגע בהנאה מהמנה.
אחותי גם היא בחרה בפיצה, אחרת : פנצ’טה פטריות - רוטב עגבניות,תערובת גבינות, נתחי בייקון, מבחר פטריות וגבינת פטה יוונית. מעולה גם היא. עזרתי לה לסיים את המנה כמובן ( טוב ג’וניור עזר לי).
הפיצות כולן מוגשות על נייר פרגמנט לבן , כמו תינוק בן יומו בחיתוליו הלבנים. מראה מלבב.
היחידים שלא בחרו בפיצה היו אבי וזוגתי, שבחרו בפפרדלה ראגו שהיה נחנד, ובפפרדלה ברוטב שמנת,פנצ’טה וחלמון ביצה, שנראתה מצויין גם היא ( לא טעמתי- יש גבול, לא?)
המנות העיקריות היו טובות מאוד, והגיע עת הקינוחים.
אני כחובב סורבטים וקינוחי פירות בחרתי בשלישית כדורי גלידה בטעמי וניל,אננס,ומנגו (הוניל לג’וניור) שהיו פשוט מדהימים. האננס והמנגו היו עדינים, לא מתוקים מדי, ושמרו על טעם טבעי ורענן שאפו.
זוגתי בהמלצתי בחרה בשלוש פחזניות ממולאות בגלידת וניל ,שוחות בבריכת שוקולד. יפה, וטעים מאוד גם כן.
ואילו אחותי והחבר חלקו טארט טאטן מעולה, לא ממש איטלקי אבל… (טעמתי). אני אוהב מאוד טארט טאטן,וזה היה נימוח, חמאתי והפירות היו מתקתקים ונימוחים גם כן. קינוח מנצח.
אי אפשר בלי פנה קוטה במסעדה איטלקית, אז טעמנו גם אותה. פנה קוטה טעימה, אם כי לא ממריאה לגבהים. ממוצעת.
נחמד לראות עוד מנות אחרונות שונות מהטרמיסו והפנה קוטה המוכרות.
אספרסו ארוך, היה טעים וסגר את הארוחה המצויינת הזו.
סיכום:
לחובבי הפיצה מדובר במקום מומלץ שלא לומר חובה. הפיצה נותנת פייט טוב לטובות שבפיצות בתל אביב ובמרכז (טוני ווספה,אייסברג וולקנו). השירות היה איטי, ופגם בחוויה כולה, אבל אם יתוקן העניין, מדובר על אחד המקומות הטובים לאכול בו פיצה, לא שגרתית ומושקעת בתל אביב.
הייתי שמח אם מחירי הפיצה היו נמוכים יוצר. פיצה בכמעט 70 ש”ח לבנאדם (המנה הקטנה פשוט לא מספיקה לאדם בוגר) אינה זולה כלל וכלל, גם אם היא טעימה במיוחד.
בון אפטיטו!
זה עניין קצת מסובך להיות מוסד מיתלוגי. מצד אחד אתה כבר מיתולוגי אז מה אכפת לך, ומצד שני על כל שני מעריצים לפחות, יש אחד שיקום וישאל על מה בכלל הצעקה. דיקסי הותיקה, היא בדיוק מאותו סוג. או שיש לה מעריצים מושבעים, או שיש אנשים שלא ממש מבינים על מה כל הרעש וממה ההתלהבות. האמת כצפוי, מבחינתי נמצאת איפשהו באמצע. לאחר כמה ביקורים מאכזבים מאוד וסתמיים גם מבחינת האוכל וגם מבחינת השירות, שהסתיימו ב"יותר לא מגיעים לכאן" יותר מדויק יהיה להגיד שאנחנו רוב הזמן היינו במחנה השני.
נכון, אנחנו יודעים שדיקסי זה וואחד מוסד תל אביבי אהוב (ושזו כבר סכנה לכתוב עליה ביקורת), הכנפיים שלהם הן שם דבר וגם האגז בנדיקט שלהם חזק בפנתיאון המנות המוצלחות, אבל באמת לא הבנו על מה הרעש. הרי בעולם האוכל יש עוד כמה מסעדות שהן פחות מדוברות אבל שמות את דיקסי בכיס הקטן. לא?
ובכן, לפעמים זה דווקא נעים לאכול את הכובע.
יצא ככה שהשבוע היו לנו הרבה סידורים באיזור וכמו בכל שעת לילה טיפוסית שוב תקף אותנו הרעב, מי יותר (אני) ומי פחות (א' כמובן). לי התחשק משהו עם בשר, לא' התחשק טונה צרובה (מאיפה הוא הביא את זה פתאום, אלוהים?!) או סלט או פסטה..כל האופציות שדופדפו במוחנו הקודח העלו חרס- כלומר או שהיו סתמיות מדי או יקרות מדי לסתם ארוחת ערב בחוץ. ואז באה דיקסי…דיקסי? מה פתאום דיקסי?! לאחר שהועלו באוב זכרונותינו מהביקור האחרון שהיה לא ממש מרהיב ועקב כך שאנחנו בתקופה רגישה לסביבה (כלומר יותר פתוחים וסלחניים) החלטנו לתת שוב צ'אנס לדיקסי.
עיון קצר בתפריט דווקא לא בישר טובות – מגוון המנות שממש בא לנו עליהן היה מועט מדי ויקר מדי. גם שירות איטי וזוחל לא בישרו טובות. כבר חששנו שאולי מיהרנו מדי בהחלטה, אבל אט אט החלה להתבהר התמונה: יש קרפצי'ו! יש…אבל אין טונה צרובה! אבל יש פסטה…כך אט אט נבנתה הארוחה.
למנה ראשונה פתחנו כמיטב המסורת שלנו, במנה האהובה עלינו מכל (אני מסכים לאכול אותה בכל זמן נתון, כן גם עכשיו!), קבלו את הקרפצ'יו (44 ₪ מוצדקים מאין כמוהם). האם זה הקרפצ'יו הטוב בעיר (כן, כן…)? פתיחה אדירה שניצחה אותנו בנוק אאוט אכזרי- רצינו לקטר ויצא לנו מושלם! שילוב מצויין בין שכבות הבשר העדינות, החמצמצות של הבלסמי עם שמן הזית הרענן ופרמזן מוצלח, שלוו בלחמניות מפנקות הניבו מנה שרצינו לאכול ממנה עוד ועוד וכמו שהבנתם- הכתרנו אותה כאחד הקרפצ'יואים הטובים בעיר. בדוק!
לאחר פתיחה כל כך מעולה שהציבה רף כל כך גבוה לבאות, כבר חיכינו (די הרבה זמן יש לומר את האמת) למנות העיקריות. א' דבק בחשקיו, הזמין פסטה פפרדלה עם זוקיני ועגבניות מיובשות (56 ₪). מה שעל הנייר נחשב אולי כהזמנה סתמית (נגיד..) התגלה כעוד יצירה מושלמת- קערה גדולה של פסטה רחבה , השוחה בהרבה רוטב (אולי טיפה מדי) שמנת ובו שחו יחד גם הזוקיני המדובר, עגבניות לא מיובשות אבל ממש לא נורא, אגוזים וים פרמזן. חברים יקרים, מנה מחממת ומנחמת כזאת מזמן לא נטעמה. פשוט מושלמות, בפעם השניה בערב אחד. היה חסר רק לחם לנגב את כל הרוטב הזה.
אני כמובן התלבטתי והתלבטתי כהרגלי (הפעם רק בין שלוש מנות- בולונז, המבורגר ופיצבורגר). סיוע של המלצר שאמר שכל אחד חייב לטעום את הפיצבורגר, תרם רבות לקבלת ההחלטה (טעות!!). אז מה זה לעזאזל פיצבורגר? כמו שניחשתם, קחו שתי מנות שאני מאוד אוהב- פיצה והמבורגר ותחברו אותם יחד. היש מושלם מזה? ובכן, זה שילוב מוזר בין שתי מנות שלא ידעתי שיכולות להתחבר (ובאמת לא ממש מתחברות בעיני). קבלו את המנה החלשה של הערב- הפיצבורגר (62 ₪): המבורגר 180 גר', כאשר מעל ומתחת נחים עלי בצק עלים עם הרבה פפרוני וצ'ילי (יש גם אופציה של עגבניות, אננס והאם). אם אנחנו מפרידים בין המנות, כל אחת מהן היא בסדר גמור. הפיצה שהיתה קצת יותר מדי וולד אן היתה מלאה בגבינה ובפפרוני והיתה חביבה ותו לא. ההמבורגר שמתחת היה, לעומת הפיצה, חביב גם אבל יותר מדי יבש, למרות שהגיע בדרגת עשייה מדיום. לעומת שתי המנות השניות שקיבלו בקלות רבה 5 כוכבים, זו לא היתה רעה אך היצירתיות היתה בעוכריה…וחבל.
לקינוח כבר לא נותר לנו טיפה של מקום (מה קורה לנו, אלוהים?).
אז איך היה בדיקסי? כמו ששמתם לב, התלהבות רבתי נרשמה בגזרת הקרפצ'יו והפסטה ואילו דווקא הבשר האמיתי שדיקסי ידועה בו היה לא רע, אבל קצת מאכזב. השירות נע בין מתעלם לזוחל אבל הכל הכל התגמד לעומת שתי המנות המושלמות באמת. אין ספק, שדיקסי עשתה תיקון. ככה זה שאתה מיתולוגי.
תודה רבה לרותם מימון על הפוסט הנהדר. רותם כותב בלוג בקפה thamarker, מומלץ להיכנס ולקרוא את הפוסטים שלו.
מומלץ גם לעקוב אחרי רותם בטוויטר.
בתיאבון.
מרכז G בכפר סבא הולך ומסתמן בהצלחה היסטרית, מדי שבוע נפתחות בו עוד ועוד מסעדות ובתי קפה, והציבור ממלא אותו בהמוניו (קשה למצוא חניה שם כמעט בכל שעות היום, ובשישי זו מסימה כמעט בלתי אפשרית), סוף סוף יש מקום בילוי איכותי,וקרוב לבית לתושבי כפר סבא (שאני נמנה עליהם, מודה באשמה), הוד השרון ובכלל ישובי השרון. בנוסף לחמש רשתות בתי קפה (ארומה,הלל,גרג,בליקר בייקרי,ארקפה) פאב (טמפל בר המצויין) וגם המבורגריה (בלא בר אנד בורגר), ניתן למצוא שם גם שיפודיה,סושי (ג’פאניקה). לא אחת טיילנו שם וחשבתי לעצמי, היה נחמד אם היתה פה פיצריה או מסעדה איטלקית. אז זהו, שמהשבוע שעבר- יש!
חלפתי לידה המרכז מספר פעמים וראיתי שילוט : בקרוב פיאנו פיאנו מסעדה איטלקית. נשמע מעניין לא? בירור קצר באינטרנט הוכיח שזו אכן מסעדה חדשה, אין לה איזכור ב rest או אתרים דומים והמעט שכן מצאתי היה בעכבר העיר : “מסעדה איטלקית מבית היוצר של בליני, הממוקמת במתחם G סנטר בכפר סבא. בתפריט תמצאו פסטות, פיצות קריספיות ודקות, ומנות קרניבוריות איטלקיות הגונות.”
מה לא עושים עבור הבלוג?אתמול בערב, כשרצינו אני וזוגתי לאכול משהו בחוץ, אבל היינו קצת עייפים, ונשיעה לתל אביב או הרצליה נראתה ארוכה מדי, החלטנו לקפוץ ולבדוק את האיטלקיה החדשה שבשכונה. יהיה רע? ניסע למקום אחר.
פיאנו פיאנו ממוקמת ממש מול ג’פאניקה, שהיתה מפוצצת בשעה 20:00 בערב. המסעדה מעוצבת למשעי,כשהמטבח חשוף כולו מאחורי זכוכית גדולה כמו שמקובל לאחרונה במסעדות רבות. מאחורי קיר הזכוכית אפשר לראות מטבח נקי,מודרני וגם תנור לאפיית פיצה (“על לבנים”). המסעדה די גדולה, כאשר ישנה אפשרות לשבת גם בפנים,וגם בחוץ במתחם מגודר בעציצי נוי.
התיישבנו בפנים המסעדה. מבט בתפריט (זמני,כך כתוב עליו) מגלה מבחר גדול מאוד של פסטות, ופיצות בשתי מידות(אישיות,ומשפחתיות) וכמובן סלטים ומנות פתיחה. לשמחתי גיליתי כי המסעדה אינה כשרה וישנן מנות הכוללות גם פירות ים (שרימפס,קלמארי,מולים וכו’) וגם מנות בשריות. המחירים שווים לכל נפש, ואין מנה העולה על 80 ש”ח, כאשר רב המנות מתומחרות באיזור 50-60 ש”ח (עיקריות).
החלטנו לפתוח בסלט “פיאנו”,המורכב מעלי חסה,פרוסות תפוח,גורגנזולה ואגוזי מלך מקורמלים עם וינגרט של בלסמי ודבש(44 ש”ח) . קיבלנו מנה גדולה, עם גבינה בכמות יפה,וצבת נוחה לחלוקת הסלט. המנה היתה טובה מאוד,ונדיבה כאמור, ואותה ליווינו עם פוקצ’ית הבית (13 ש”ח) ,שהגיעה חמה מן התמור, שלצידה צלוחית של שמן זית וחומץ בלסמי מעורבבים,ופינכת ממרח שעועית, שילוב די מוזר, אבל לא רע. הפוקצ’יה היתה טעימה,אם כי קצת קשה: אכלתי טובות ממנה, אבל היא לוותה את הסלט בצורה חביבה.
למנות עיקריות התלבטתי קשות בין הפיצות שנראו מאוד טעימות,קצת דקות לטעמי לבים הפסטות הרבות. לבסוף בחרתי בפפרדלה הציידים: פפרדלה עם נתחי פילה,ציר בקר,פטריון שמפיניון ופורטובלו, מלפפון חמוץ!,יין לבן ונגיעות שמנת ופרמז’ן (58 ש”ח). גם כאן המנה היתה גדולה מאוד וכללה עלי פפרדלה רחבים,טריים ברוטב צלי בקר מטובל. המנה היתה מאוד טעימה, ולא הצלחתי לסיימה בשל גודלה.
רעייתי בחרה בפסטת קונכיות (קונקילי פפרו'צ’ינו) שכללה קונכיות פסטה ברוטב פלפלים קלויים,שום ,שמנת,בצל ירון ויין לבן (42 ש”ח), שהייתה גם כן טעימה מאוד וגדולה, גם כאן התקשנו לסיים את המנה, למרות שמאוד נעמה לחיכנו. 
את הארוחה ליוויתי ביין פלאם “קלאסיקו” (29 ש”ח)שהוא בלנד נחמד ומוכר שהלם יפה את המנות מלאות הטעם,במיוחד את הפפרדלה בציר בשר הבקר.
לסיום שתיתי אספרסו ארוך (8 ש”ח),כמנהגי, שלווה בכוסית סודה קטנה, כמו שאני אוהב. האספרסו של סקוואלה היה מצוין, לא חם מדי ולא קר מדי, וחזק כראוי. קינוח כבר לא אכלנו שם,מחוסר מקום. פשוט היינו מלאים. המנות היו כאמור,גדולות מדי.
השירות במקום אדיב, וניכר כי המלצרים עדיין מאוד “ירוקים”, חלקם צעירים מאוד. את שולחננו שירתה נערה צעירה, שלא ממש הכירה את תפריט היינות. כששאלי אותה אילו יינות ישנם ללות את הארוחה, ענתה לי “יש לנו יין אדום ולבן” , תשובה לא ממש רצינית,גם כשמדובר במסעדה איטלקית ללא יומרות. לאחר שהתעקשתי,הלכה אל הבר ורשמה בפנקסה את היינות, והקריאה לי אותן בדקלום ארוך,כמובן תוך כדי שיבוש השמות, עד כדי כך שהייתי צריך לנחש כי “אברייטו” הינו יין אורבייטו . מן הראוי כי מלצרים יכירו את רשימת חמישה או שישה יינות העומדים למכירה בכוסות, וידעו במה מדובר, אפילו אם אינם בקיאים ביינות. זה לא נראה מקצועי כך. לטיפולכם, בעלי המסעדה.
סיכום:
מדובר אכן במסעדה איטלקית טובה וראויה. לא מסעדת גורמה, ולא משהו חדשני שטרם נראה, אבל האוכל טוב מאוד,המבחר גדול, המנות גדולות ומתומחרות בצורה תחרותית מאוד, העיצוב והמיקום יעשו רק טוב למקום, וברור שיש דרישה ערה גם למסעדה איטלקית במתחם ובאיזור. בקיצור, כל פרטי המשוואה מרמזים על הצלחה ברורה. כל מה שנותר לבעלי המקום לשמור על הרמה, קצת להשקיע במלצרים, וזהו. אנחנו נחזור לכאן ודאי (קרוב לבית,טעים,לא יקר.) במיוחד עם גרנוב ג’וניור חובב הפיצות. (התפוח לא נופל רחוק מהעץ, כבר אמרנו?)
ועדכון קטנטן לסיום : בשבועות הקרובים יפתחו גם צוהר חדש בקיר המסעדה ודרכו תמכר פיצה הנעשית במקום,גם במשולשים. רעיון חביב. מישהו שם פשוט מקשיב לרצונותי.
בתיאבון!
תגובות אחרונות