food n' wine :: הבלוג של כפיר וגל

על גוסטו שמעתי מפה לאוזן ומזמן רציתי לטעום אתץ הפיצות שלהם. והנה,אתרע המזל ובשבת האחרונה, חגג אבי את יום הולדתו. סיבה מצויינת ללכת ולחגוג, איך לא? אוכל כמובן.

עמדו בפנינו שתי אפשרויות: פאפאס או גוסטו. בפאפאס ביקרנו כבר מספר פעמים (ללא פוסט, ידוע ויתוקן לאלתר!) ,כך שהבחירה היתה די קלה. גוסטו,איט איז!

גוסטו שוכנת בפינת הרחובות פרישמן ושדרות ח”ן , ממש מול כיכר רבין, במקום שכבר אכלס לא מעט מסעדות בעבר. מקומות הישיבה הם במין אקואריום על המדרכה של פרישמן, וגם קצת בתוך המסעדה עצמה על הבאר ובכמה שולחנוצ בודדים. מקום לא גדול.

התפריט מורכב מסלטים,פסטות ופיצות, שהן חלק הארי של התפריט, כמו כן תפריט היין של המקום חביב, אך לא גדול ומבחר היינות בכוס די מצומצם.

התיישבנו בחוץ, באקוריום, והתחלנו בסלטים: סלט פנצ'טה וגבינה כחולה : תערובת עלים, בצל סגול, פרושטו מטוגן, גבינת גורגונזולה, ברוטב שמנת חמוצה (42 ש”ח) שהיה נחמד מאוד, ויפה למראה, עם פרוסות הפנצ’טה (חזיר מעושן) למעלה והגבינה  הכחלחלה ובעלת הריח החזק.  הסלט היה טוב, וג’וניור חיבב מאוד את הגבינה והחסה.

הסלט השני שבחרנו הו היה סלט ירוק : חסה, רוקט, נענע טריה, פטריות שמפיניון טריות, גבינת ברינזה, שבבי אגוזי לוז מתובל בשמן זית, לימון, גרידת לימון, מלח ופלפל (42 ש”ח), הגבינה בו היתה בשפע, וגם הוא היה סלט טעים ורענן.

בשלב הזה חיכינו לעיקריות, שדי בוששו לבוא. נדמה לי שעברו משהו כמו 20 דקות עד שקיבלנו את המנה העיקרית, זמן די ארוך כשמדובר בפיצות ובפסטה, מה שעוד המקום לא היה מלא מאוד. ג’וניור כבר החל לאבד סבלנות, ורצה את הפיצה שלו – ובצדק.

כשהגיעו הפיצות, באחור אומנם, הכל נראה אחרת: הפיצות בגוסטו ניתנות להזמנה בשני גדלים, קטן וגדול. מאחר והבצק הינו ממש דק ופריך, המנה הקטנה לא תשביע אדם רעב ואוהב פיצה כמוני , אבל אם אתם לא ממש רעבים, או חולקים מנות, הפיצה האישית היא אופציה. לי כאמור, רעב וגרגרן שכמוני, היה ברור כי הפיצה הקטנה תעלם לי מהר מדי, ובדיעבד, טוב שהחלטתי כך, שכן חלקתי אותה עם ג’וניור, והמנה אינה מאוד גדולה (בטח שלא לי)

אני החלטתי ללכת על שילוב מעניין :פיצה ג'מבון קווי : רוטב עגבניות,תערובת גבינות, פרוסות שינקן, טאסוס, אספרגוס, בזיליקום, פרמזן וחלמון ביצה (68 ש”ח). אני מכור לאספרגוס, ואוהב חלמון ביצה , שנשפך על המנה, וכאן השילוב בינהם היה אלוהי. השינקן, הביצה והאספרגוס, פשוט התחברו כל כך טוב. מעדן, לא פחות. אכלתי הרבה פיצות בחיי, וזו היתה אחת הטעימות. ללא ספק. את הפיצה ליוויתי בכוס יין שיראז אוסטרלי חביב, ולא יומרני.

טוב מראה עיניים , כמו שאומרים. הנה:

אמי הלכה על פיצה טעימה גם כן (טעמתי מכולן, לא יכולתי להתאפק)  “סלמינו פיקנטה” :סלמינו פיקנטה(פפרוני), רצועות בצל סגול, וגמבה אדומה. פיצה טעימה בפני עצמה, אבל קצת מאכזבת מבחינת החריפות. הסלמי היה ממש לא פיקנטי, אלא סלמי רגיל, מה שפגע בהנאה מהמנה.

אחותי גם היא בחרה בפיצה, אחרת : פנצ’טה פטריות - רוטב עגבניות,תערובת גבינות, נתחי בייקון, מבחר פטריות וגבינת פטה יוונית. מעולה גם היא. עזרתי לה לסיים את המנה כמובן ( טוב ג’וניור עזר לי).

הפיצות כולן מוגשות על נייר פרגמנט לבן , כמו תינוק בן יומו בחיתוליו הלבנים. מראה מלבב.

היחידים שלא בחרו בפיצה היו אבי וזוגתי, שבחרו בפפרדלה ראגו שהיה נחנד, ובפפרדלה ברוטב שמנת,פנצ’טה וחלמון ביצה, שנראתה מצויין גם היא ( לא טעמתי- יש גבול, לא?)

המנות העיקריות היו טובות מאוד, והגיע עת הקינוחים.

אני כחובב סורבטים וקינוחי פירות בחרתי בשלישית כדורי גלידה בטעמי  וניל,אננס,ומנגו (הוניל לג’וניור) שהיו פשוט מדהימים. האננס והמנגו היו עדינים, לא מתוקים מדי, ושמרו על טעם טבעי ורענן שאפו.

זוגתי בהמלצתי בחרה בשלוש פחזניות ממולאות בגלידת וניל ,שוחות בבריכת שוקולד. יפה, וטעים מאוד גם כן.

ואילו אחותי והחבר חלקו טארט טאטן מעולה, לא ממש איטלקי אבל… (טעמתי). אני אוהב מאוד טארט טאטן,וזה היה נימוח, חמאתי והפירות היו מתקתקים ונימוחים גם כן. קינוח מנצח.

אי אפשר בלי פנה קוטה במסעדה איטלקית, אז טעמנו גם אותה. פנה קוטה טעימה, אם כי לא ממריאה לגבהים. ממוצעת.

נחמד לראות עוד מנות אחרונות שונות מהטרמיסו והפנה קוטה המוכרות.

אספרסו ארוך, היה טעים וסגר את הארוחה המצויינת הזו.

סיכום:

לחובבי הפיצה מדובר במקום מומלץ שלא לומר חובה. הפיצה נותנת פייט טוב לטובות שבפיצות בתל אביב ובמרכז (טוני ווספה,אייסברג וולקנו). השירות היה איטי, ופגם בחוויה כולה, אבל אם יתוקן העניין, מדובר על אחד המקומות הטובים לאכול בו פיצה, לא שגרתית ומושקעת בתל אביב.

הייתי שמח אם מחירי הפיצה היו נמוכים יוצר. פיצה בכמעט 70 ש”ח לבנאדם (המנה הקטנה פשוט לא מספיקה לאדם בוגר) אינה זולה כלל וכלל, גם אם היא טעימה במיוחד.

בון אפטיטו!

רונימוטי זה אחד המקומות שאני יותר אוהב לאכול בהם צהריים, ומשתדל  לבקר שם לפחות פעם בשבועיים כשיש לי אורחים חשובים או אירוע מיוחד.

רונימוטי היא מעדנייה איטלקית ומסעדה. במעדנייה מוכרים כל מה שרק תרצו מאיטליה: נקניקים, גבינות וכמובן גם פסטות. מי שביקר בעבר באיטליה ונכנס לרונימוטי מיד מעלה זכרונות של טעמים נהדרים. אם בא לכם על פסטה טובה או איזה גבינה איטלקית מיוחדת, פשוט שווה לקפוץ, לא תמצאו בסופר השכונתי את הדברים המיוחדים האלה מאיטליה.

אני רוצה לספר לכם היום על ארוחת הצהריים העסקית של רונימוטי. כידוע לכם אני איש הייטק שעובד ברמת החיל, ואוכל מדי יום ארוחות עסקיות.

בארוחה האחרונה ישבתי בקומה השנייה, עולים במדרגות עץ למעלה, עוברים בין בקבוקי יין, מרגישים איטליה כבר בכניסה. הארוחה העסקית מורכבת מפוקאצ'ה, סלט, מנת פסטה, גזוז וסיום מתוק.

למנה ראשונה מקבלים סלט חסה מסולסלת עם ויניגרט הדרים – סלט עם כל טוב, הסלט מכיל גם חתיכות של פקאן ופלחי אגס, הויניגרט נהדר. לא עוד פעם איזה ירק חתוך של ארוחה עסקית, סלט כיפי שתסיימו את כולו, פשוט טעים וטרי.

לצד הסלט תקבלו גם פוקאצ'ות קטנות וחמות – וטריות אמיתי, קריספי מבחוץ, אפוי עם שמן שנותן קריספיות לבצק, נהדר לאכול עם הסלט.

ברונימוטי בארוחה העסקית שותים גזוז, יש טעמים שונים לבחירה. אייטיז אמיתי, האמת כיף.

למנה עיקרית לקחתי פסטה פונגי עם שמנת – פסטה טרייה עם שמנת ומבחר פטריות, המנה מגיע תמיד חמה מאוד, אני אוכל כבר המון זמן ברונימוטי ואף פעם לא קיבלתי מנה קרה, זה מאוד חשוב. הפסטה שלעצמה הייתה מבושלת בדיוק על המידה שאני אוהב, רוטב השמנת לא היה כבד מדי לטעמי. לצד הפסטה מוגש פרמזן טרי, אמיתי מאיטליה, משדרג את המנה בטירוף.

החבר שסעד איתי אכל את הקרבונרה שמגיע עם פנצ'טה, אני אישית לא אוכל  בשר חזיר, אבל המנה הייתה נראית מעולה גם כן.

עוד מנה מומלצת ברונימוטי הינה הפסטה פרימוורה, שמגיעה עם שפע ירקות טריים ועשויה עם חמאה, ובכלל כל הפסטות נהדרות ועשויות בהשקעה מרובה.

לסיום מקבלים שוקולד טראפלס ביתיים מדהימים,סיום קצר וקולע לארוחה.

לסיכום:

אוכל: איטלקי אותנטי, פסטה מדהימה, אוכל מושקע ומכיל חומרים  גלם טובים.

שירות: מעולה, בשעות העומס קצת יותר קשה ומחכים למנות.

אווירה: נינוחה, רצוי לשבת בקומה השנייה בחורף ובחוץ בקיץ. פשטות איטלקית

מחירים: ארוחה עסקית בהחלט שווה, בין 45-60 ש”ח תלוי בסוג הפסטה.

קשה מאוד להשיג מקומות ישיבה בשעות הצהריים המוקדמות, לכן מומלץ להגיע  ב-12:00 או אחרי 13:30.

בכלליות אני לא אוהב ארוחות עסקיות אולם, ברונימוטי גם ארוחה עסקית היא מהנה וכיפית. מאוד מומלץ, אחלה תועלת לעלות ללא ספק.

בתיאבון!

יש לי חבר טוב שגר באבן גבירול ליד בזל. לפני מספר חודשים נפתחה לו מול הבית מסעדה קטנה, ניחשתם נכון – הפסטה פלייס.

הוא אוכל שם כמעט כל יום, וכבר תקופה די ארוכה הוא מציע לי להצטרף אליו לארוחה איטלקית ביתית עם פסטה משובחת.

האמת שהרבה זמן לא היה לי לאחרונה, כמו שאתם יודעים עשינו מאמצים לעבור לאתר החדש ולא ממש היה זמן פנוי.

אז היום זה קרה, הגעתי אחרי יום עבודה, חמוש במצלמה ומוכן לאכילה.

הפסטה פלייס מקום קטנטן, עם בר ומעט שולחנות – אווירה ביתית. התיישבנו על הבר, בעל הבית שהתפנה מעט מהלחץ של הצהריים התיישב לידינו.

השף מישל (לשעבר ממסעדת מל ומישל) היה במטבח. איך שראיתי אותו הבנתי שהוא יודע מה שהוא עושה.

אז התחלנו כמובן עם יין הבית (13 ש"ח), קיאנטי פשוט, מוגש בכוס רגילה, ממש נחמד. אמרתי אווירה ביתית לא?

מנות ראשונות:

סלט קיסר – אני מת על סלט קיסר, את ההעדפה הזאת קיבלתי במסעותיי בארצות הברית, בכל סטייק האוס שמכבד את עצמו מוגש סלט קיסר. הסלט קיסר בפסטה פלייס מוגש עם פסטה פפרדלה אפוייה – במקום קרוטונים, הרוטב היה נהדר. הגבינה הייתה טרייה ואיכותית והחסה הייתה צעירה וטעימה במיוחד.

סלט מוצרלה – סלט שיש בו כל טוב, מוצרלה, פסטו (אני אישית לא מת על פסטו), זוקיני, עגבניות שרי, סלק אדום, בצל ומה לא. הסלט טרי ומתובל כראוי. התמונה מדברת בעד עצמה.

מנות עיקריות:

מנות הפסטה עולות בין 25-40 ש"ח תלוי מה לוקחים ואיזה גודל, ועכשיו גם יש 30% הנחה בארוחת הצהריים על הפסטות.

החלטנו ללכת על המנות הקטנות של 150 גרם פסטה על מנת לטעום כמה שיותר, לקח לי זמן להגיע למקום, אני רוצה לטעום כמה שיותר.

ניוקי תרד וריקוטה – אני אישית לא מתלהב מניוקי, אבל הניוקי הזה עשה לי טוב, במיוחד עם גבינת הריקוטה.

חונקי כמרים בגורגונזלה ואגוזי מלך – וואו!!! האמת שהמנה הזאת לא נראית סקסית, לא בתמונה ולא במציאות, אבל הטעם מ ד ה י ם! לחובבי הגבינות הכחולות, האמת שהגבינה תופסת דומיננטיות בכל הטעם של הפסטה, אבל זה טעם נהדר. אגוזי המלך גם מוסיפים למנה. מבחינתי זו הייתה הפתעה, כיף לפתוח את הארוחה עם מנה שכזאת.

רגאטוני בולונז – בולונז נהדר, עשוי עם מעט ירקות, בשר טוב, ניחוחות של בזיליקום והכי חשוב מבושל עם יין אדום. אני מאוד אוהב שילוב של רגאטוני עם הבשר. מנה נהדרת בטוב טעם. מנה כבדה, מותאמת לרעבים במיוחד.

סלסיצ'ה – ספגטי ברוטב עגבניות עם נקניקיות איטלקיות, אבל לא סתם נקניקיות, אלה נקניקיות של אלן טלמור, הנקניקיות הכי טובות בארץ למי שמכיר. גם כן מנה נהדרת. שילוב העגבניות והשום עם ניחוחות הנקניקיות הופכות את המנה הזאת למאוד מאוד מיוחדת.

פטוצ'יני עם שרימפס – חובב שרימפס ופירות ים אני, המנה בניחוחות ים, עם ציר דגים, יין לבן, מעט עגבניות שרי ושום. בהחלט סיום נהדר לארוחה שכזאת. נשמע טוב וזה באמת טוב.

מנות אחרונות:

המנות האחרונות מוגשות במעין צנצנות קטנטנות, דורון הבעל בית טוען שבכוונה, נותן ללקוחות את האופציה לקחת הבייתה. כל מנה עולה כ-15 ש"ח.

קרם מסקרפונה עם פירורי עוגיות ולמונצ'לו – לא יכול להיות רע, חמיצות הלמונצ'לו עם קרם המסקרפונה, שילוב נהדר.

פנקוטה עם דובדבני אמרנה – הדובדבנים בטעם נהדר עם מיץ שנוזל על הפנקוטה, גם כן מנה מדהימה.

לסכום:

אווירה: ביתית, מקום קטן ונחמד, מאוד נקי, יש מגע של בעל הבית עם הלקוחות, לי זה חשוב.

אוכל: מעולה, טעמים פשוט טובים. בלי פלצנות מיותרת, פשוט שילוב של חומרים טובים וטאצ' של השף מישל.

מחירים: מאוד זולים, ארוחת צהריים הכוללת מנה עיקרית, כוס יין ומנה אחרונה תעלה בערך 60 שקלים.

אחלה תועלת לעלות, אוכל נהדר ואווירה טובה.

אני כבר הודעתי לחבר שלי ואני אצטרף אליו מדי פעם שאני באזור, היה לי כיף גדול. יין חמוד, פסטה טעימה ואחלה מנות אחרונות – מה צריך יותר?

בתיאבון