הפיד שלנו – הרשמו
שיתופי פעולה
תג: ‘פסטה’
אמנם עברו כבר מעל ארבעה חודשים מהנסיעה שלי לווגאס אבל נשארתי חייב בדיווחים נוספים מהמסעדות המקומיות.
הפעם אני רוצה לספר על מסעדה נוספת של השף וולפגאנג פאק – פוסטריו בר וגריל. מתנצל מראש, את כל הפרטים אני לא זוכר אבל עדיין חייב לשתף אתכם בחוויה.
המסעדה הזאת של פאק הרבה יותר זולה מהרבה ממסעדת CUT שעליה כבר סיפרת אבל גם פה לא תצאו מפחות מ-120 דולרים לזוג בלי יין.
המסעדה נמצאת בקומה השניה של מלון הוינישן, בהול שנראה בדיוק כמו ונציה, בתים ונציינים, גונדולות ורחוב מדהים. האווירה מדהימה. סעדנו ארוחת צהריים לפני תחילת סשן ארוך של פוקר.
למזלנו ישבנו מול הופעת אופרה איטלקית מדהימה, המקומיים מספרים שהמלון מביא אומנים היישר מאיטליה, האמת שהייתה חוויה מדהימה לאכול מול ההופעה.
מעבר לתמונות של האווירה צריך לספר לכם גם על האוכל, בשביל זה אני פה. אז המסעדה של פאק היא למעשה גריל בר אמריקאי, אבל עם נגיעות איטלקיות רבות, אנחנו החלטנו ללכת על המנות האיטלקיות.
למנות ראשונות:
השותף שלי לטיול אכל מרק בצל מהמם עם תבלינים פיקנטיים, ברוסקטה עם גבינה וטימין. לא טעמתי אבל המרק חוסל במהירות ואני מניח שהיה טעים
אני אכלתי שיפודים קטנטנים של סטייק בקר, ברוטב בקר מצומצם עם מעט יין וסלט שורש סלרי. הבשר היה אדמדם וקיבל צריבה קלה, הרוטב היה אלוהי.
למנות עיקריות:
השותף לטיול אכל טורטליני במילוי ארבעה גבינות טעמתי, חריפות ועוצמה של גבינות. wow
אני אכלתי רביולי במילוי בשר שהושרה יומיים ביין ובושל בציר. מנה של ארבעה חתיכות גדולות ורוטב מגניב על בסיס בשר וירקות. מנה מעט פיקנטית ונגמרת מהר מאוד גם כן. באמת עשויה בהקפדה ובעלת ניחוחות בשר. מומלץ ביותר.
למנות אחרונות כבר לא היה לנו כוח, בכל זאת ארוחת צהריים, גם הג'ט לג עשה את שלו.
אבל בהחלט מיוחד, ברמה שנוה ממה שאנחנו רגילים בארץ, אוכל מוקפד ויצירתי כמתאים לפאק, שף גדול באמת.
מחירים בינוניים למסעדת שף, אני ממליץ לכם לנסות. לא תתאכזבו.
בתיאבון
היום אני רוצה לספר לכם על ארוחה נהדרת שאכלנו בקפה איטליה. אל הארוחה הזאת הצטרפו אלינו הזוג זהר ורן שמואלי, התחברנו בעקבות טוויטר שגם אני וגם גל מעט מכורים אליו.
אז היעד היה ארוחת צהריים, אני וגל כמעט ולא מצליחים להיפגש לצהריים, הוא עובד ברעננה ואני בתל אביב , שנינו הייטקיסטים כך שממש קשה.
הודות לרן שמואלי הצלחתי להביא את גל לתל-אביב ועוד דרומה לקפה איטליה.
אז המסעדה בעיצוב לא מתהדר מדי אך חדשני, שנכנסים יש ריחות נעימים וכבר אפשר להרגיש שהולכת להיות ארוחה טובה.
את הארוחה אכלנו די מזמן, אז בכל זאת אנסה לשחזר מה היה שם.
למנות ראשונות:
נתחיל במשהו פחות טוב – הבירה שגל הזמין קיבל בכוס של 250 מיליליטר, אמרנו ששליש זה מביש, מה נגיד על רבע ?… אבל האוכל היה מפצה.
אני אכלתי מנה של קלמרי וראשי קלמרי צרובים עם ירקות וחומץ בלסמי – המנה הזאת לא נמצאת בתפריט, יצא לנו לערבב בין הארוחה העסקית לבין מנות נוספות, אני חובב קלמרי צרוב, המנה הייתה מקסימה, הקלמרי היה צרוב בדיוק על המידה – זה לא פשוט… הבלסמי נתן טאץ' טוב של חמיצות לכל העסק. מנה בהחלט נהדרת.
מנה נוספת שנאכלה זה הקלמרי המטוגן, לא טעמתי ממנה אבל אכלו אותה גם גל וגם זהר שמואלי, הם ניקו את הצלחת כך שאני משוכנע שהמנה הייתה טעימה גם כן.
אני חייב לצלם לכם את הפוקאצ'ה של קפה איטליה, חמה וטעימה. מרקם מעט שמנוני מבחוץ.
למנות עיקריות:
אני אכלתי פסטה ארביאטה (עגבניות חריף) – האמת שכבר הייתי די מפוצץ מהמנה הראשונה… אבל הצלחתי לאכול יותר מחצי צלחת של המנה הזאת. למעשה זו מנה מגניבה ומעט חריפה – כידוע אני אוהב חריף מאוד. בפסטה יש גם צלפים. המנה כשלעצמה לא מתחכמת אבל הטעמים מדויקים.
מנה נוספת שנאכלה על ידי גל זה הלינגוויני סרדינים, גל חובב סרדינים מושבע, ומזמין כל מה שיש בו סרדינים. הסרדינים במנה אינם טריים, אבל המנה שלעצמה הייתה טובה. לא טעמתי.
נאכלו עוד שני מנות גם כן נהדרות, אך התמונות לא יצאו משהו… אז נוותר.
מנות אחרונות:
WOW!!!!! טוב זה המקום למנות אחרונות, ללא שום ספק. אם חשוב לכם הסיום המתוק תבואו לקפה איטליה.
טירמיסו… טוב זה הטירמיסו הכי טעים שאכלתי בארץ, משתווה ברמתו לזה שאכלתי בניו יורק בווילג' בבית קפה איטלקי שכרגע אינני זוכר את שמו. מתוק ועשיר, מנה גדולה מאוד ובהחלט מספיקה לשלושה אנשים לפחות. התמונה מדברת בעד עצמה
אכלנו גם מנת של מסקרפונה עם תותים וגלידות ביתיות (לימון ווניל) שהשף רק התחיל לעשות, אין לי תמונות, היו מנות גם כן נהדרות. אבל הטירמיסו הזה, אי אפשר לאכול כלום אחריו.
לסיכום:
הייתה ארוחה מקסימה, כמובן עם הזוג שמואלי הייתה לנו שיחה מדהימה על מסעדות בעולם וארוחות מיוחדות, זה מתבקש. אני תמיד מתלונן שבישראל ארוחות צהריים פחות מעניינות ומזלזלות בגלל שהמחירים זולים – אולם לא כך המצב בקפה איטליה, איכות מוקפדת של כל מנה.
אוכל: טעים, לא מתחכם מדי, פסטות מעולות, מנות גדולות מאוד.. מי שמזמין מנה ראשונה ועיקרית עלול לא לסיים את המנה.
מחירים: עסקית הכוללת מנה ראשונה ועיקרית תעלה 59 שח, אנחנו שילמנו 150 לבנאדם כולל שירות, אבל אכלנו גם מנות אחרונות ושתייה וגם מנות שלא היו בתפריט העסקי.
שירות: טוב מאוד.
אווירה: פשוטה למדי.
אזהרה למי שרוצה להגיע בשעות הצהריים, למצוא חניה באזור זה לא סיפור פשוט.
בתיאבון….
על גוסטו שמעתי מפה לאוזן ומזמן רציתי לטעום אתץ הפיצות שלהם. והנה,אתרע המזל ובשבת האחרונה, חגג אבי את יום הולדתו. סיבה מצויינת ללכת ולחגוג, איך לא? אוכל כמובן.
עמדו בפנינו שתי אפשרויות: פאפאס או גוסטו. בפאפאס ביקרנו כבר מספר פעמים (ללא פוסט, ידוע ויתוקן לאלתר!) ,כך שהבחירה היתה די קלה. גוסטו,איט איז!
גוסטו שוכנת בפינת הרחובות פרישמן ושדרות ח”ן , ממש מול כיכר רבין, במקום שכבר אכלס לא מעט מסעדות בעבר. מקומות הישיבה הם במין אקואריום על המדרכה של פרישמן, וגם קצת בתוך המסעדה עצמה על הבאר ובכמה שולחנוצ בודדים. מקום לא גדול.
התפריט מורכב מסלטים,פסטות ופיצות, שהן חלק הארי של התפריט, כמו כן תפריט היין של המקום חביב, אך לא גדול ומבחר היינות בכוס די מצומצם.
התיישבנו בחוץ, באקוריום, והתחלנו בסלטים: סלט פנצ'טה וגבינה כחולה : תערובת עלים, בצל סגול, פרושטו מטוגן, גבינת גורגונזולה, ברוטב שמנת חמוצה (42 ש”ח) שהיה נחמד מאוד, ויפה למראה, עם פרוסות הפנצ’טה (חזיר מעושן) למעלה והגבינה הכחלחלה ובעלת הריח החזק. הסלט היה טוב, וג’וניור חיבב מאוד את הגבינה והחסה.
הסלט השני שבחרנו הו היה סלט ירוק : חסה, רוקט, נענע טריה, פטריות שמפיניון טריות, גבינת ברינזה, שבבי אגוזי לוז מתובל בשמן זית, לימון, גרידת לימון, מלח ופלפל (42 ש”ח), הגבינה בו היתה בשפע, וגם הוא היה סלט טעים ורענן.
בשלב הזה חיכינו לעיקריות, שדי בוששו לבוא. נדמה לי שעברו משהו כמו 20 דקות עד שקיבלנו את המנה העיקרית, זמן די ארוך כשמדובר בפיצות ובפסטה, מה שעוד המקום לא היה מלא מאוד. ג’וניור כבר החל לאבד סבלנות, ורצה את הפיצה שלו – ובצדק.
כשהגיעו הפיצות, באחור אומנם, הכל נראה אחרת: הפיצות בגוסטו ניתנות להזמנה בשני גדלים, קטן וגדול. מאחר והבצק הינו ממש דק ופריך, המנה הקטנה לא תשביע אדם רעב ואוהב פיצה כמוני , אבל אם אתם לא ממש רעבים, או חולקים מנות, הפיצה האישית היא אופציה. לי כאמור, רעב וגרגרן שכמוני, היה ברור כי הפיצה הקטנה תעלם לי מהר מדי, ובדיעבד, טוב שהחלטתי כך, שכן חלקתי אותה עם ג’וניור, והמנה אינה מאוד גדולה (בטח שלא לי)
אני החלטתי ללכת על שילוב מעניין :פיצה ג'מבון קווי : רוטב עגבניות,תערובת גבינות, פרוסות שינקן, טאסוס, אספרגוס, בזיליקום, פרמזן וחלמון ביצה (68 ש”ח). אני מכור לאספרגוס, ואוהב חלמון ביצה , שנשפך על המנה, וכאן השילוב בינהם היה אלוהי. השינקן, הביצה והאספרגוס, פשוט התחברו כל כך טוב. מעדן, לא פחות. אכלתי הרבה פיצות בחיי, וזו היתה אחת הטעימות. ללא ספק. את הפיצה ליוויתי בכוס יין שיראז אוסטרלי חביב, ולא יומרני.
טוב מראה עיניים , כמו שאומרים. הנה:
אמי הלכה על פיצה טעימה גם כן (טעמתי מכולן, לא יכולתי להתאפק) “סלמינו פיקנטה” :סלמינו פיקנטה(פפרוני), רצועות בצל סגול, וגמבה אדומה. פיצה טעימה בפני עצמה, אבל קצת מאכזבת מבחינת החריפות. הסלמי היה ממש לא פיקנטי, אלא סלמי רגיל, מה שפגע בהנאה מהמנה.
אחותי גם היא בחרה בפיצה, אחרת : פנצ’טה פטריות - רוטב עגבניות,תערובת גבינות, נתחי בייקון, מבחר פטריות וגבינת פטה יוונית. מעולה גם היא. עזרתי לה לסיים את המנה כמובן ( טוב ג’וניור עזר לי).
הפיצות כולן מוגשות על נייר פרגמנט לבן , כמו תינוק בן יומו בחיתוליו הלבנים. מראה מלבב.
היחידים שלא בחרו בפיצה היו אבי וזוגתי, שבחרו בפפרדלה ראגו שהיה נחנד, ובפפרדלה ברוטב שמנת,פנצ’טה וחלמון ביצה, שנראתה מצויין גם היא ( לא טעמתי- יש גבול, לא?)
המנות העיקריות היו טובות מאוד, והגיע עת הקינוחים.
אני כחובב סורבטים וקינוחי פירות בחרתי בשלישית כדורי גלידה בטעמי וניל,אננס,ומנגו (הוניל לג’וניור) שהיו פשוט מדהימים. האננס והמנגו היו עדינים, לא מתוקים מדי, ושמרו על טעם טבעי ורענן שאפו.
זוגתי בהמלצתי בחרה בשלוש פחזניות ממולאות בגלידת וניל ,שוחות בבריכת שוקולד. יפה, וטעים מאוד גם כן.
ואילו אחותי והחבר חלקו טארט טאטן מעולה, לא ממש איטלקי אבל… (טעמתי). אני אוהב מאוד טארט טאטן,וזה היה נימוח, חמאתי והפירות היו מתקתקים ונימוחים גם כן. קינוח מנצח.
אי אפשר בלי פנה קוטה במסעדה איטלקית, אז טעמנו גם אותה. פנה קוטה טעימה, אם כי לא ממריאה לגבהים. ממוצעת.
נחמד לראות עוד מנות אחרונות שונות מהטרמיסו והפנה קוטה המוכרות.
אספרסו ארוך, היה טעים וסגר את הארוחה המצויינת הזו.
סיכום:
לחובבי הפיצה מדובר במקום מומלץ שלא לומר חובה. הפיצה נותנת פייט טוב לטובות שבפיצות בתל אביב ובמרכז (טוני ווספה,אייסברג וולקנו). השירות היה איטי, ופגם בחוויה כולה, אבל אם יתוקן העניין, מדובר על אחד המקומות הטובים לאכול בו פיצה, לא שגרתית ומושקעת בתל אביב.
הייתי שמח אם מחירי הפיצה היו נמוכים יוצר. פיצה בכמעט 70 ש”ח לבנאדם (המנה הקטנה פשוט לא מספיקה לאדם בוגר) אינה זולה כלל וכלל, גם אם היא טעימה במיוחד.
בון אפטיטו!
רונימוטי זה אחד המקומות שאני יותר אוהב לאכול בהם צהריים, ומשתדל לבקר שם לפחות פעם בשבועיים כשיש לי אורחים חשובים או אירוע מיוחד.
רונימוטי היא מעדנייה איטלקית ומסעדה. במעדנייה מוכרים כל מה שרק תרצו מאיטליה: נקניקים, גבינות וכמובן גם פסטות. מי שביקר בעבר באיטליה ונכנס לרונימוטי מיד מעלה זכרונות של טעמים נהדרים. אם בא לכם על פסטה טובה או איזה גבינה איטלקית מיוחדת, פשוט שווה לקפוץ, לא תמצאו בסופר השכונתי את הדברים המיוחדים האלה מאיטליה.
אני רוצה לספר לכם היום על ארוחת הצהריים העסקית של רונימוטי. כידוע לכם אני איש הייטק שעובד ברמת החיל, ואוכל מדי יום ארוחות עסקיות.
בארוחה האחרונה ישבתי בקומה השנייה, עולים במדרגות עץ למעלה, עוברים בין בקבוקי יין, מרגישים איטליה כבר בכניסה. הארוחה העסקית מורכבת מפוקאצ'ה, סלט, מנת פסטה, גזוז וסיום מתוק.
למנה ראשונה מקבלים סלט חסה מסולסלת עם ויניגרט הדרים – סלט עם כל טוב, הסלט מכיל גם חתיכות של פקאן ופלחי אגס, הויניגרט נהדר. לא עוד פעם איזה ירק חתוך של ארוחה עסקית, סלט כיפי שתסיימו את כולו, פשוט טעים וטרי.
לצד הסלט תקבלו גם פוקאצ'ות קטנות וחמות – וטריות אמיתי, קריספי מבחוץ, אפוי עם שמן שנותן קריספיות לבצק, נהדר לאכול עם הסלט.
ברונימוטי בארוחה העסקית שותים גזוז, יש טעמים שונים לבחירה. אייטיז אמיתי, האמת כיף.
למנה עיקרית לקחתי פסטה פונגי עם שמנת – פסטה טרייה עם שמנת ומבחר פטריות, המנה מגיע תמיד חמה מאוד, אני אוכל כבר המון זמן ברונימוטי ואף פעם לא קיבלתי מנה קרה, זה מאוד חשוב. הפסטה שלעצמה הייתה מבושלת בדיוק על המידה שאני אוהב, רוטב השמנת לא היה כבד מדי לטעמי. לצד הפסטה מוגש פרמזן טרי, אמיתי מאיטליה, משדרג את המנה בטירוף.
החבר שסעד איתי אכל את הקרבונרה שמגיע עם פנצ'טה, אני אישית לא אוכל בשר חזיר, אבל המנה הייתה נראית מעולה גם כן.
עוד מנה מומלצת ברונימוטי הינה הפסטה פרימוורה, שמגיעה עם שפע ירקות טריים ועשויה עם חמאה, ובכלל כל הפסטות נהדרות ועשויות בהשקעה מרובה.
לסיום מקבלים שוקולד טראפלס ביתיים מדהימים,סיום קצר וקולע לארוחה.
לסיכום:
אוכל: איטלקי אותנטי, פסטה מדהימה, אוכל מושקע ומכיל חומרים גלם טובים.
שירות: מעולה, בשעות העומס קצת יותר קשה ומחכים למנות.
אווירה: נינוחה, רצוי לשבת בקומה השנייה בחורף ובחוץ בקיץ. פשטות איטלקית
מחירים: ארוחה עסקית בהחלט שווה, בין 45-60 ש”ח תלוי בסוג הפסטה.
קשה מאוד להשיג מקומות ישיבה בשעות הצהריים המוקדמות, לכן מומלץ להגיע ב-12:00 או אחרי 13:30.
בכלליות אני לא אוהב ארוחות עסקיות אולם, ברונימוטי גם ארוחה עסקית היא מהנה וכיפית. מאוד מומלץ, אחלה תועלת לעלות ללא ספק.
בתיאבון!
קשה לי לחשוב על הרבה אנשים שלא שמעו על או היו בטאבולה (או לפחות שמעו את התשדיר שלהם ברדיו: “בוא לאכול בטאבולה….”), ואכן מדובר במוסד. המסעדה קיימת באותו המיקום (הרצליה פיתוח, אבל ממש בלב שכונת הוילות, צומת אחת מזרחית לצומת שמריהו) כבר שנים על גבי שנים. הייתי נוהג לאכול שם עם הורי עוד שהייתי צעיר בימים. מאז התחלפו כמה הנהלות, אבל המקום שומר על רמה טובה גם עם התחלופות.
מעל שנה לא הגענו לשם,וכבר מזמן חשבנו לנסוע בשבת לצהרים, עם ג’וניור. אשתי חובבת מסעדות איטלקיות, ולא צריך יותר מדי בכדי לשכנע אותה להגיע לטאבולה. בשבת האחרונה, היינו רעבים בבוקר, הרמנו טלפון והזמנו מקום. יהיה טעים, היינו בטוחים.
הגענו בשעה 12:30, המקום היה כמעט וריק. המסעדה עצמה מעוצבת בטעם טוב, של פעם. אורות עמומים,סגנון מאוד מאופק,כאשר במרפסת הסגורה, מין גג קצת מוזר המורכב מיריעות בד. לא מקום לבוא עם מישהי לדייט רומנטי, אבל בהחלט מקום טוב לסעודה עם חברים,ומשפחה. כאמור היינו רעבים, והתחלנו במצווה:
למנה ראשונה חלקנו סלט קיסר (32 ש”ח) שהיה מצוין, והוגש עם תוספת רוטב. יש לי חולשה לרוטב האנשובי של סלטי קיסר. הסלט כלל חסה,קרוטונים ושבבי פרמזן. מצוין!. להפתעתנו גם ג’וניור אהב את החסה עם הרוטב, ואכל בשקיקה. גדל כאן מבקר מסעדות בפוטנציה 
הגיע זמן העיקריות,בדרך כלל אני נוהג לאכול כאן את מנת הגדל: לזניה ברוטב בשמל, מנה אלוהית. הפעם צייתי שאני בטאבולה, והנה efic1 שגם הוא נמנה על חוג נאמני טאבולה (ביתו השני) צייץ לי כך: לך על הפילה ברוטב קיאנטי פטריות (108ש”ח). בחלטתי להיות נועז, לשנות והזמנתי את הפילה, החלטה שהתבררה כנבונה ביותר: על הצלחת נחו להם שני עיגולים עבים של פילה,אדמדמים בפנים, למידת מדיום בדיוק לפי בקשתי, שטים להם ברוטב קיאנטי מתקתק חמוץ, ופטריות פורטובלו צלויות. להשלים את המראה המלבב: פירה, נדיב במידתו, וטעים. היה זה לא פחות ממעדן.
זוגתי שלא ממש אוהבת סטייקים,בחרה גם היא הפעם במנה בשרית ולא בפסטה כהרגלה: חזה עוף צעיר בשמנת ופטריות (67 ש”ח). גם זו היתה מנה מעולה. חזה העוף היה רך,עסיסי, והרוטב, אוי הרוטב. פשוט שלמות. מנה מנצחת לחובבי העוף. אני איש של בשר, אבל הייתי אוכל את המנה בשקיקה לולא הזמנתי את הפילה. שאפו. גם מצד אשתי נשמעו קריאות התפעלות.
עבור ג’וניור הזמנו את מנת הילדים הנצחית: שניצל וצ’יפס, שהגיעו בצורה רחבה, וכפרית יותר. שניצל, אין מה להרחיב, אבל כנראה שהיה טעים, כי הוא חוסל לגמרי. בשלב זה ירד ג’וניור מהכסא ואיכשהוא הצליח להתקל במלצר שלנו, שהפיל אותו לרצפה בקול בכי גדול. מיד הובאה לו קערית גלידה ענקית, אותה אכל בשקיקה. כל הכבוד על הפיצוי, נקודה !
המנות היו גדולות מאוד,ומשביעות. אבל רצינו עוד, קינוחים בודאי.
לא ידעתי בדיוק מה ארצה לקינוח ושוב זלחתי את לחמי על גבי הטוויטר. את הכפפה הרים ADARH שהמליצה על הפחזניות (33 ש”ח) ברוטב שוקולד, וממולאות בגלידת וניל. מעניין.
הגיעו לשלוחננו שתי פחזניות עצומות בגודלן,שוחות ברוטב שוקולד (קצת יותר מדי לטעמי, אבל אני לא איש שוקולד, את זה אתם כבר מכירים) שהיו טעימות. לא משהו שטרם אכלתי, אבל בתוספת אספרסו כפול, סגרו יפה את הארוחה.
זוגתי, שכן חובבת שוקולד, הלכה על קינוח השף (33ש”ח), שהיה מעין סופלה שלצידו גלידה. התמונות מדברות בעד עצמן.
בתוספת שתיה קלה (תחת השפעת אנטיביוטיקה) וקפה הסתכם חשבוננו ב 340ש”ח. לא זול, אבל לא יקר מאוד. והתמורה, עינכם הרואות. שווה.
לסיכום:
מדובר במסעדה שכיף לחזור אליה פעם אחר פעם. לא מסעדת שף פלצנית,אלא מסעדה איטלקית טובה, עם מנות בשר מגוונות, תפריט עשיר, והנאה מובטחת. לפחות בספר שלנו.
אנחנו נחזור בודאי, כמו שחזרנו פעמים רבות.
בון אפטיטו!
תגובות אחרונות