הפיד שלנו – הרשמו
שיתופי פעולה
תג: ‘פיצה’
על גוסטו שמעתי מפה לאוזן ומזמן רציתי לטעום אתץ הפיצות שלהם. והנה,אתרע המזל ובשבת האחרונה, חגג אבי את יום הולדתו. סיבה מצויינת ללכת ולחגוג, איך לא? אוכל כמובן.
עמדו בפנינו שתי אפשרויות: פאפאס או גוסטו. בפאפאס ביקרנו כבר מספר פעמים (ללא פוסט, ידוע ויתוקן לאלתר!) ,כך שהבחירה היתה די קלה. גוסטו,איט איז!
גוסטו שוכנת בפינת הרחובות פרישמן ושדרות ח”ן , ממש מול כיכר רבין, במקום שכבר אכלס לא מעט מסעדות בעבר. מקומות הישיבה הם במין אקואריום על המדרכה של פרישמן, וגם קצת בתוך המסעדה עצמה על הבאר ובכמה שולחנוצ בודדים. מקום לא גדול.
התפריט מורכב מסלטים,פסטות ופיצות, שהן חלק הארי של התפריט, כמו כן תפריט היין של המקום חביב, אך לא גדול ומבחר היינות בכוס די מצומצם.
התיישבנו בחוץ, באקוריום, והתחלנו בסלטים: סלט פנצ'טה וגבינה כחולה : תערובת עלים, בצל סגול, פרושטו מטוגן, גבינת גורגונזולה, ברוטב שמנת חמוצה (42 ש”ח) שהיה נחמד מאוד, ויפה למראה, עם פרוסות הפנצ’טה (חזיר מעושן) למעלה והגבינה הכחלחלה ובעלת הריח החזק. הסלט היה טוב, וג’וניור חיבב מאוד את הגבינה והחסה.
הסלט השני שבחרנו הו היה סלט ירוק : חסה, רוקט, נענע טריה, פטריות שמפיניון טריות, גבינת ברינזה, שבבי אגוזי לוז מתובל בשמן זית, לימון, גרידת לימון, מלח ופלפל (42 ש”ח), הגבינה בו היתה בשפע, וגם הוא היה סלט טעים ורענן.
בשלב הזה חיכינו לעיקריות, שדי בוששו לבוא. נדמה לי שעברו משהו כמו 20 דקות עד שקיבלנו את המנה העיקרית, זמן די ארוך כשמדובר בפיצות ובפסטה, מה שעוד המקום לא היה מלא מאוד. ג’וניור כבר החל לאבד סבלנות, ורצה את הפיצה שלו – ובצדק.
כשהגיעו הפיצות, באחור אומנם, הכל נראה אחרת: הפיצות בגוסטו ניתנות להזמנה בשני גדלים, קטן וגדול. מאחר והבצק הינו ממש דק ופריך, המנה הקטנה לא תשביע אדם רעב ואוהב פיצה כמוני , אבל אם אתם לא ממש רעבים, או חולקים מנות, הפיצה האישית היא אופציה. לי כאמור, רעב וגרגרן שכמוני, היה ברור כי הפיצה הקטנה תעלם לי מהר מדי, ובדיעבד, טוב שהחלטתי כך, שכן חלקתי אותה עם ג’וניור, והמנה אינה מאוד גדולה (בטח שלא לי)
אני החלטתי ללכת על שילוב מעניין :פיצה ג'מבון קווי : רוטב עגבניות,תערובת גבינות, פרוסות שינקן, טאסוס, אספרגוס, בזיליקום, פרמזן וחלמון ביצה (68 ש”ח). אני מכור לאספרגוס, ואוהב חלמון ביצה , שנשפך על המנה, וכאן השילוב בינהם היה אלוהי. השינקן, הביצה והאספרגוס, פשוט התחברו כל כך טוב. מעדן, לא פחות. אכלתי הרבה פיצות בחיי, וזו היתה אחת הטעימות. ללא ספק. את הפיצה ליוויתי בכוס יין שיראז אוסטרלי חביב, ולא יומרני.
טוב מראה עיניים , כמו שאומרים. הנה:
אמי הלכה על פיצה טעימה גם כן (טעמתי מכולן, לא יכולתי להתאפק) “סלמינו פיקנטה” :סלמינו פיקנטה(פפרוני), רצועות בצל סגול, וגמבה אדומה. פיצה טעימה בפני עצמה, אבל קצת מאכזבת מבחינת החריפות. הסלמי היה ממש לא פיקנטי, אלא סלמי רגיל, מה שפגע בהנאה מהמנה.
אחותי גם היא בחרה בפיצה, אחרת : פנצ’טה פטריות - רוטב עגבניות,תערובת גבינות, נתחי בייקון, מבחר פטריות וגבינת פטה יוונית. מעולה גם היא. עזרתי לה לסיים את המנה כמובן ( טוב ג’וניור עזר לי).
הפיצות כולן מוגשות על נייר פרגמנט לבן , כמו תינוק בן יומו בחיתוליו הלבנים. מראה מלבב.
היחידים שלא בחרו בפיצה היו אבי וזוגתי, שבחרו בפפרדלה ראגו שהיה נחנד, ובפפרדלה ברוטב שמנת,פנצ’טה וחלמון ביצה, שנראתה מצויין גם היא ( לא טעמתי- יש גבול, לא?)
המנות העיקריות היו טובות מאוד, והגיע עת הקינוחים.
אני כחובב סורבטים וקינוחי פירות בחרתי בשלישית כדורי גלידה בטעמי וניל,אננס,ומנגו (הוניל לג’וניור) שהיו פשוט מדהימים. האננס והמנגו היו עדינים, לא מתוקים מדי, ושמרו על טעם טבעי ורענן שאפו.
זוגתי בהמלצתי בחרה בשלוש פחזניות ממולאות בגלידת וניל ,שוחות בבריכת שוקולד. יפה, וטעים מאוד גם כן.
ואילו אחותי והחבר חלקו טארט טאטן מעולה, לא ממש איטלקי אבל… (טעמתי). אני אוהב מאוד טארט טאטן,וזה היה נימוח, חמאתי והפירות היו מתקתקים ונימוחים גם כן. קינוח מנצח.
אי אפשר בלי פנה קוטה במסעדה איטלקית, אז טעמנו גם אותה. פנה קוטה טעימה, אם כי לא ממריאה לגבהים. ממוצעת.
נחמד לראות עוד מנות אחרונות שונות מהטרמיסו והפנה קוטה המוכרות.
אספרסו ארוך, היה טעים וסגר את הארוחה המצויינת הזו.
סיכום:
לחובבי הפיצה מדובר במקום מומלץ שלא לומר חובה. הפיצה נותנת פייט טוב לטובות שבפיצות בתל אביב ובמרכז (טוני ווספה,אייסברג וולקנו). השירות היה איטי, ופגם בחוויה כולה, אבל אם יתוקן העניין, מדובר על אחד המקומות הטובים לאכול בו פיצה, לא שגרתית ומושקעת בתל אביב.
הייתי שמח אם מחירי הפיצה היו נמוכים יוצר. פיצה בכמעט 70 ש”ח לבנאדם (המנה הקטנה פשוט לא מספיקה לאדם בוגר) אינה זולה כלל וכלל, גם אם היא טעימה במיוחד.
בון אפטיטו!
מרכז G בכפר סבא הולך ומסתמן בהצלחה היסטרית, מדי שבוע נפתחות בו עוד ועוד מסעדות ובתי קפה, והציבור ממלא אותו בהמוניו (קשה למצוא חניה שם כמעט בכל שעות היום, ובשישי זו מסימה כמעט בלתי אפשרית), סוף סוף יש מקום בילוי איכותי,וקרוב לבית לתושבי כפר סבא (שאני נמנה עליהם, מודה באשמה), הוד השרון ובכלל ישובי השרון. בנוסף לחמש רשתות בתי קפה (ארומה,הלל,גרג,בליקר בייקרי,ארקפה) פאב (טמפל בר המצויין) וגם המבורגריה (בלא בר אנד בורגר), ניתן למצוא שם גם שיפודיה,סושי (ג’פאניקה). לא אחת טיילנו שם וחשבתי לעצמי, היה נחמד אם היתה פה פיצריה או מסעדה איטלקית. אז זהו, שמהשבוע שעבר- יש!
חלפתי לידה המרכז מספר פעמים וראיתי שילוט : בקרוב פיאנו פיאנו מסעדה איטלקית. נשמע מעניין לא? בירור קצר באינטרנט הוכיח שזו אכן מסעדה חדשה, אין לה איזכור ב rest או אתרים דומים והמעט שכן מצאתי היה בעכבר העיר : “מסעדה איטלקית מבית היוצר של בליני, הממוקמת במתחם G סנטר בכפר סבא. בתפריט תמצאו פסטות, פיצות קריספיות ודקות, ומנות קרניבוריות איטלקיות הגונות.”
מה לא עושים עבור הבלוג?אתמול בערב, כשרצינו אני וזוגתי לאכול משהו בחוץ, אבל היינו קצת עייפים, ונשיעה לתל אביב או הרצליה נראתה ארוכה מדי, החלטנו לקפוץ ולבדוק את האיטלקיה החדשה שבשכונה. יהיה רע? ניסע למקום אחר.
פיאנו פיאנו ממוקמת ממש מול ג’פאניקה, שהיתה מפוצצת בשעה 20:00 בערב. המסעדה מעוצבת למשעי,כשהמטבח חשוף כולו מאחורי זכוכית גדולה כמו שמקובל לאחרונה במסעדות רבות. מאחורי קיר הזכוכית אפשר לראות מטבח נקי,מודרני וגם תנור לאפיית פיצה (“על לבנים”). המסעדה די גדולה, כאשר ישנה אפשרות לשבת גם בפנים,וגם בחוץ במתחם מגודר בעציצי נוי.
התיישבנו בפנים המסעדה. מבט בתפריט (זמני,כך כתוב עליו) מגלה מבחר גדול מאוד של פסטות, ופיצות בשתי מידות(אישיות,ומשפחתיות) וכמובן סלטים ומנות פתיחה. לשמחתי גיליתי כי המסעדה אינה כשרה וישנן מנות הכוללות גם פירות ים (שרימפס,קלמארי,מולים וכו’) וגם מנות בשריות. המחירים שווים לכל נפש, ואין מנה העולה על 80 ש”ח, כאשר רב המנות מתומחרות באיזור 50-60 ש”ח (עיקריות).
החלטנו לפתוח בסלט “פיאנו”,המורכב מעלי חסה,פרוסות תפוח,גורגנזולה ואגוזי מלך מקורמלים עם וינגרט של בלסמי ודבש(44 ש”ח) . קיבלנו מנה גדולה, עם גבינה בכמות יפה,וצבת נוחה לחלוקת הסלט. המנה היתה טובה מאוד,ונדיבה כאמור, ואותה ליווינו עם פוקצ’ית הבית (13 ש”ח) ,שהגיעה חמה מן התמור, שלצידה צלוחית של שמן זית וחומץ בלסמי מעורבבים,ופינכת ממרח שעועית, שילוב די מוזר, אבל לא רע. הפוקצ’יה היתה טעימה,אם כי קצת קשה: אכלתי טובות ממנה, אבל היא לוותה את הסלט בצורה חביבה.
למנות עיקריות התלבטתי קשות בין הפיצות שנראו מאוד טעימות,קצת דקות לטעמי לבים הפסטות הרבות. לבסוף בחרתי בפפרדלה הציידים: פפרדלה עם נתחי פילה,ציר בקר,פטריון שמפיניון ופורטובלו, מלפפון חמוץ!,יין לבן ונגיעות שמנת ופרמז’ן (58 ש”ח). גם כאן המנה היתה גדולה מאוד וכללה עלי פפרדלה רחבים,טריים ברוטב צלי בקר מטובל. המנה היתה מאוד טעימה, ולא הצלחתי לסיימה בשל גודלה.
רעייתי בחרה בפסטת קונכיות (קונקילי פפרו'צ’ינו) שכללה קונכיות פסטה ברוטב פלפלים קלויים,שום ,שמנת,בצל ירון ויין לבן (42 ש”ח), שהייתה גם כן טעימה מאוד וגדולה, גם כאן התקשנו לסיים את המנה, למרות שמאוד נעמה לחיכנו. 
את הארוחה ליוויתי ביין פלאם “קלאסיקו” (29 ש”ח)שהוא בלנד נחמד ומוכר שהלם יפה את המנות מלאות הטעם,במיוחד את הפפרדלה בציר בשר הבקר.
לסיום שתיתי אספרסו ארוך (8 ש”ח),כמנהגי, שלווה בכוסית סודה קטנה, כמו שאני אוהב. האספרסו של סקוואלה היה מצוין, לא חם מדי ולא קר מדי, וחזק כראוי. קינוח כבר לא אכלנו שם,מחוסר מקום. פשוט היינו מלאים. המנות היו כאמור,גדולות מדי.
השירות במקום אדיב, וניכר כי המלצרים עדיין מאוד “ירוקים”, חלקם צעירים מאוד. את שולחננו שירתה נערה צעירה, שלא ממש הכירה את תפריט היינות. כששאלי אותה אילו יינות ישנם ללות את הארוחה, ענתה לי “יש לנו יין אדום ולבן” , תשובה לא ממש רצינית,גם כשמדובר במסעדה איטלקית ללא יומרות. לאחר שהתעקשתי,הלכה אל הבר ורשמה בפנקסה את היינות, והקריאה לי אותן בדקלום ארוך,כמובן תוך כדי שיבוש השמות, עד כדי כך שהייתי צריך לנחש כי “אברייטו” הינו יין אורבייטו . מן הראוי כי מלצרים יכירו את רשימת חמישה או שישה יינות העומדים למכירה בכוסות, וידעו במה מדובר, אפילו אם אינם בקיאים ביינות. זה לא נראה מקצועי כך. לטיפולכם, בעלי המסעדה.
סיכום:
מדובר אכן במסעדה איטלקית טובה וראויה. לא מסעדת גורמה, ולא משהו חדשני שטרם נראה, אבל האוכל טוב מאוד,המבחר גדול, המנות גדולות ומתומחרות בצורה תחרותית מאוד, העיצוב והמיקום יעשו רק טוב למקום, וברור שיש דרישה ערה גם למסעדה איטלקית במתחם ובאיזור. בקיצור, כל פרטי המשוואה מרמזים על הצלחה ברורה. כל מה שנותר לבעלי המקום לשמור על הרמה, קצת להשקיע במלצרים, וזהו. אנחנו נחזור לכאן ודאי (קרוב לבית,טעים,לא יקר.) במיוחד עם גרנוב ג’וניור חובב הפיצות. (התפוח לא נופל רחוק מהעץ, כבר אמרנו?)
ועדכון קטנטן לסיום : בשבועות הקרובים יפתחו גם צוהר חדש בקיר המסעדה ודרכו תמכר פיצה הנעשית במקום,גם במשולשים. רעיון חביב. מישהו שם פשוט מקשיב לרצונותי.
בתיאבון!
מסעדת רוסטיקו (סניף רוטשילד) נמנית בקרב רשימת המסעדות הקבועות אותן אני פוקד לעיתים קרובות. מדובר במסעדה איטלקית אשר בה לא תמצאו אוכל מתוחכם ופלצני, כאן יש אוכל איטלקי פשוט עממי וטעים. המסעדה מעוצבת בגוונים של חום, עיצוב אשר מקנה לה תחושה ביתית חמימה. למסעדה ישנם מספר שולחנות הממוקמים על רחוב רוטשילד ומאפשרים לסועד לצפות במתרחש בשדרה. למי שבוחר לסעוד בפנים יש אפשרות לשבת על הבר ולצפות בהכנת הפיצות בטאבון – חוויה בפני עצמה.
למנות ראשונות החלטנו ללכת על קרפצ'יו אשר עשוי מבשר מיושן מעוטר בחומץ בלסמי לימון ושמן זית ומקושט בעלי ארגולה רעננים ופרוסות פרמג'אנו. מנה פשוטה וטעימה.
בנוסף הזמננו את מנת האספרגוס. המלצר ציין בפנינו שמנת האספרגוס הינה מנה חדשה במסעדה וכן שהיא מנה בסיסית מאוד, הוא תאר את מרכיבי המנה ודאג שנדע במה מדובר על מנת שלא נצפה ונתאכזב (נק' חיובית לזכותו של המלצר). גבעולי אספרגוס משוכים בשמן זין ומעוטרים במלח גס וטיפות בלסמי, ומעליהם פרוסות דקות של פארמג'אנו. אכן מנה בסיסית מאוד, אך השילוב של הפרמג'אנו עם השמן זית והעדינות של גבעולי האספרגוס – פשוט תענוג.
לעיקריות לקחנו את המנה הקבועה שלנו (פיצה פרשוטו פונגי) ובנוסף לקחנו את הריזוטו שרימפס. מדובר בפיצה איטלקית מבצק דק דק עם רוטב עגבניות, מוצרלה, פטריות טריות ושינקן מעושן (נכון, השם קצת מטעה פה אבל הפיצה עדיין מצויינת). את הפיצה מעינים בטאבון לבנים.
הריזוטו מורכב מאורז עגול, חמאה, שום, לימון, פרמג'אנו, ירקות העונה וכמובן שרימפס. המנה הזו מצויינת, היא קרמית וממלאת את הפה בתחושה חמאתית מעולה שנשארת אחרי כל ביס. השילוב ביא האורז הרך לשרימפס הבשרני והשעועית שהיתה עשויה אל דאנטה – פשוט שירה בפה.
לסיכום – מסעדה עם תפריט שבנוי היטב, אין בו עומס מנות שמבלבלות את הסועד, אך הוא עדיין משאיר מספיק מקום למשחק. העיצוב יפה אם כי בתוך המסעדה מעט צפוף(בפנים עדיף על הבר). השירות מצויין והצוות תמיד עם חיוך על הפנים. המחירים סבירים והאוכל טעים מאוד. שווה לבקר.
תודה רבה לרותם פרץ על הפוסט הנהדר. אתם מוזמנים להיכנס לבלוג של רותם ולהתעדכן בפוסטים מעניינים על יין.
אשתי אוהבת מסעדות איטלקיות. פסטה זה המאכל האהוב עליה. אני אוהב לאכול כמעט הכל(כמו שאתם כבר יודעים) אבל פיצה זו אהבת חיי
הראשונה. אני מוכן לאכול פיצה בכל שעה משעות היום עם כל תוספת. תמיד. אהבתנו לאוכל האיטלקי עברה גם לדור ההמשך,וג’וניור אוהב פסטה,וכמובן מכור לפיצה. בכל מסעדה שאנחנו יושבים לא משנה מה מוגש, יבקש : פיצה. לא שהוא לא אוכל גם בשר,עוף וכו’, אבל פיצה אצלו מספר אחת, לכן כאשר חשבנו לאן ללכת לחגוג את כניסתו לגן, היה ברור שנלך על איטלקיה כלשהי.
ב’אמורה מיו’ כבר ביקרנו בעבר, לפני זמן רב, ולא פעם אחת.אבל מאז זרמו יותר מדי נהרות של רוטב פומודורו, והגיע הזמן לחזור.
למי שלא מכיר,אמורה מיו הינה ספין-אופ של “פיצה פצה” שהיא מוסד תל אביבי בפני עצמו. למי שלא מכיר אותה, אין לי מה להוסיף פרט ל : רוצו ובקרו. זה לא מקום fancy אבל פשוט יש שם אוכל טוב,פשוט וזול. לזניות מעולות,וקלצונה שהייתי מוכן להרוג בשבילו. כשהייתי צעיר יותר רווק ופוחז, הייתי אוכל שם ממש על בסיס יומי. וזה היה תענוג. אבל באנו לדבר כאן על האחות הגדולה,נכון?
בקיצור,בצהרי שבת הגענו כל המשפחה כולל סבא וסבתא גרנוב ,וכמובן ג’וניור. המסעדה היתה כבר די מלאה,ולאחר שהתישבנו בפנים המסעדה פנינו להתחיל במצווה.
החלטנו ללכת על שתי מנות סלט לראשונות,וכמובן פוקצ’יה שתלווה אותן. בחרנו בסלט סיציליאני (41 ש”ח), שמורכב ממלפפונים,עגבניות,בצל,זיתי קלמטה,חסה וגבינת פטה בשמן לימון ומעט חומץ בן יין. 
היה זה סלט מצוין עם רוטב טעים,זיתי קלמאטה לרוב(ג’וניור חובב זיתים ידוע, ודגתי לו לא מעט מהם) וגבינת פטה מעודנת – סלט פשוט וטוב.
.
הסלט השני שקיבלנו היה סלט אמורה 
(41 ש”ח): שלושה סוגי חסות,תערבות עלים צעירים,אגוזי מלך,פלפלים קלויים ופרמזן ברוטב וינגרט.
גם זה היה סלט מצוין, מתובל כהלכה,עם שבבי פרמזן רבים וחסות טריות וטעימות. מיעוט הויניגרט בסלט היה ההערה היחידה ששמעתי עליו,ומבחינתי הוא לא חסר דבר.
הפוקא’ציה (14 ש”ח) שקיבלנו היתה 
מצוינת,חמה פריכה ונאכלה במהירות. דבר אחד שהיה קצת מוזר הוא שלא קיבלנו צלחת עם שמן זית וחומץ בלסמי,כנהוג במסעדות כאלו , המלווה את הפוקצ’ה. לאחר שביקשנו קיבלנו שני בקבוקי שמן וחומץ.
לעיקריות בחרנו במנה לכל מבוגר,כשאני חולק עם ג’וניור פיצה (איך לא?!). הפיצה שהזמנו (גם אני וגם הסבא) נקראת “ציו דינו” (51 ש”ח)
מדובר בפיצה על בצק דק ופריך שעליה מפוזרים בנדיבות מוצרלה,רוטב עגבניות,נקניק,פלפל אדום,בצל,פטריות וזיתי קלמטה. מה אומר לכם, זו היתה פיצה מ ע ו ל ה . בכל קנה מידה. בצק טעים,תוספות טריות ובנדיבות,רוטב העגבניות היה מטובל כראוי. תענוג. גם ג’וניור התענג ואכל שני משולשים (בלי פטריות ובצל-בכל זאת הוא בן שנתיים). שאפו לשף!
רעייתי בחרה בפסטה “צ’יה ג’ודיטה” (51 ש”ח): פטוצ'ינה ברוטב עגבניות, תרד וגבינת מסקרפונה. 
נשמעת מנה די סטנדרטית,אבל היא הפתיעה אותי בגדול. רוטב העגבניות היה עשיר מאוד בשום,תבלינים,והתמזג מצוין עם גבינת המסקרפונה. אחת הפסטות היותר טעימות שאכלתי לאחרונה.גם גודל המנה היה עצום,וגם לאחר שעזרתי לה לא הצלחנו לסיים את המנה.
העיקרית הנוספת שטעמתי היתה זו של הסבתא: “ציה ג’וליה” (53 ש”ח) – פנה בשמנת, חזה אווז, זעפרן ופרמזן.
\ נכתב עליה בתפריט שמדובר במנה מתקתקה,ואכן הרוטב מתקתק,טעים וחזק בטעמי העישון תודה לחזה האווז. גם מנה טעימה מאוד,עשירה ברוטב ובכמות מכובדת מאוד.
היה יום חם, ומאחר ואין לי שותפים לשתיית יין,החלטתי ללכת על בירת פאולאנר שהיתה טריה קרה ונעימה (אוכל איטלקי ובירה?, כן קצת חילול השם, אבל הקיץ הזה פשוט קשה לי לשתות יין אדום. ולא בא לי עוד פעם למברוסקו. חטאתי. אני יוד
ע. מודה.)
בשלב הזה הייתי כבר די מלא (פיצה,ליטר בירה, אתם יודעים) אבל החלטנו להזמין שני קינוחים משותפים: בחרנו באלף עלים(מנה שאמי המליצה עליה וגם זכרתי לטוב מהפעם האחרונה שסעדנו במקום) וב”נונו אלברטו” – בסיס פאדג' שוקולד במילוי דובדבנים ומוס שוקולד לבן. (33 ש”ח לכל קינוח)
שתי המנות היו מצוינות. אני אהבתי יותר את האלף העלים שהיה פריך,עם קרם פטיסייר עשיר וטעים, אבל זו לא חוכמה מאחר ואני לא אוהב קינוחי שוקולד. זוגתי וג’וניור אהבו מאוד את “נונו אלברטו” שהיה טעים,וחף מטעמי דובדבן עזים.
בתוספת שני אספרסו ארוכים מבית לואצה (שהיו בסדר,חלשים מדי לטעמי. דווקא כאן התאכזבתי) הסתכם חשבוננו ב470 ש”ח (ללא יין, כאמור).לא יקר בכלל.
לסיכום:
מדובר במסעדה חביבה,לא יומרנית עם תפריט עשיר, שכל אחד יכול למצוא בו כמה אופציות לטעמו.אוכל משובח,מחירים באמת שפויים והתמורה עבורם פשוט מצוינת. פשוט חומד של מקום.
בהחלט מקום שכדאי לבקר בו. והפיצה – נו הפיצה. זה המדד העיקרי מבחינתי: מעולה.
בקיצור: מולטו בנה!
אתם מכירים את זה שאתם מגיעים לבית קפה עם נוף מהמם לים, חוף שקט, יושבים מזמינים משהו לאכול והכל יקר, לא מוקפד וטעים כמו ארוחה בקפולסקי של שנות ה-80? אז זהו, שבפורט קפה זה לא ככה!
כבר המון זמן שלא ביקרנו בקיסריה. ידוע שזה אחד המקומות היפים באיזורנו, אבל לא יצא ,משום מה. בשישי האחרון יצאנו לכוון קיסריה מאחר והיתה בנמל הישן פעילות של הפרחת עפיפונים. המון ילדים והורים הגיעו לשם, הפריחו עפיפונים עם הוריהם, ולבד. היה ממש כיף,ולח ברמות על. אחרי שגם אנחנו הפרחנו את העפיפון שלנו, ודווקא הצליח לנו לא רע , ואחרי מאבק עם העפיפון ומרדף שכמעט הסתיים בנפילה שלי אחרי טיפוס על עתיקות קיסריה המתפוררות, והתפוררות אבן בה תמכתי את הטיפוס (כמה שריטות וחבלות קלות) וסיומו עם השבת העפיפון האובד (שהילד החליט לעזוב בעודו בשיא הגובה) , החלטנו לסיים את הערב בארוחה ליד הים.
לפי חוק העדר הלכתי לבדוק את התפריט במקום שנראה המלא ביותר: פורט קפה. התפריט היה קליל איטלקי לייט, והתאים גם לתיאבון וגם לכיס, לא יקר מדי.
כמו שהבנתם הרבה ציפיות לא היו לי מהמקום, אחרי שהתאכזבתי לא פעם ממקומות שיש להם נוף יפה לים. החלטנו ללכת על מנת סלט יווני (49 ש"ח), שקשה להרוס, פסטה אחת ופיצה למכורים (אני וג'וניור). הסלט הגיע די מהר והיה טעים מאוד, לא משהו מיוחד אבל הגבינה הבולגרית היתה טעימה, עדינה ובנדיבות. גם הוינגרט שקיבלנו ליד היה מעולה, והפוקצ'ה שרק טעמתי ממנה היתה טריה וכפרית כמו שצריך.
העיקריות היו טובות גם הן, הפיצה (48 ש"ח)שממנה ממש לא ציפיתי לגדולות היתה פשוט הפתעה! בצק טעים עם גבינה צהובה בנדיבות, שעליה בזוקים זיתי קלמאטה ואנשובי . האנשובי היה טרי ולא מקופסת שימורים כהרגלן של פיצריות רבות, ובבצק היה מין תבלין נעלם שנתן טעם מיוחד וטוב. בתור חובב פיצות אני מצדיע למקום. שאפו!
הפסטה,להלן 'פטוצ'יני פורטובלו' (51 ש"ח) הגיעה אל-דנטה כפי שצריך,עם פטריות טריות ורוטב במידה. טעמתי ממנה ואהבתי, למרות שאני בדרך כלל לא איש של אלפרדו, בנאלי מדי.
לצד המנות שהיו גדולות ונדיבות שתיתי חצי ליטר קרלסברג (28 ש"ח)(זה מה שהיה מן החבית ) שהיה ממוצע, הייתי מרחיב קצת את תפריט הבירה מהחבית,לפחות עוד לאגר נוסף ואולי איזו בירה בלגית ובירת חיטה כלשהי, זה כבר די סטנדרטי .זוגתי שתתה מיץ תפוזים (15 ש"ח) שלא נסחט במקום.
אני כבר הייתי מלא, אבל ג'וניור הלך הלוך שוב ושוב לויטרינת הקינוחים ורצה עוגה. נו שוין, הזמנו סופלה שוקולד (35 ש"ח), שהגיע עם גלידת וניל מאוד טעימה,מנוקדת בגרגרי וניל,אותה טעמתי (אני ממש לא אוהב קינוחי שוקולד, כך שלא טעמתי מן הסופלה, אבל הבנתי שהיה ממוצע)
בתוספת אספרסו ארוך (8 ש"ח) הסתכם החשבון שלנו ב 234 ש"ח. לא ממש זול, אבל טעים.
חשוב לציין כי קיבלנו מקום מעולה, ליד הגדר המפרידה בין הקפה לחוף הים (הקפה גבוה וחולש על כל החוף הקטן והמקסים של הנמל) .
סיכום:
אופציה חביבה אם אתם כבר שם, יכולה להיות רומנטית בשעות מאוחרות יותר, ובימים בהם אין אירעים המוניים ליד בנמל. אוכל טוב ,לא מאוד זול אבל מיקום מעולה וחוויה נעימה במיוחד בשעות הערב אם יש בריזה.
תגובות אחרונות