תג: ‘פוסט אורח’
לפני שבועים לערך, בין ה-15 ל-18 לאוגוסט נערך במוזיאון ישראל בירושלים (לתל אביבים ביניכם – לא צריך דרכון), פסטיבל היין של אבי בן – חנויות יין. רציתי לכתוב על הפסטיבל עוד בשבוע אחרי הפסטיבל, אך רצה הגורל אחרת ובני בכורי הגיע לעולם בסופ”ש לאחר הפסטיבל, אז כוונה לחוד ומציאות לחוד.
בכל אופן, כהרגלי בקודש, הלכתי לפסטיבל היין עם שותפתי הקבועה לענייני יין, איריס והפעם הצטרפה אלינו חברה נוספת שהחלה לאחרונה את מסעה בעולם היין. איריס ואופיר אספו אותי מביתי במודיעין ויחד הגענו יחסית מוקדם אל המוזיאון. לאחר שעמדנו בתור לקופות ונכנסנו בשערי המוזיאון, שמנו את פעמינו לגן הפסלים שם היו פזורים בצורה מרווחת דוכנים קטנים וגדולים של היקבים המשתתפים ודוכני מזון מגוונים (גבינות, שמן זית, מים מינרלים ועוד).
אספנו את כוס המתנה שהגיע לנו (כוס יפה של שפיגלאו שאת שלי הצלחתי לנפץ בדרך החוצה בטעות), והחלנו במסעינו בין הדוכנים. היות וכבר ביקרתי שנה שעברה בפסטיבל, והיות ורב היקבים המשתתפים היו אותם יקבים, כבר ידעתי פחות או יותר מה אני מעדיף לטעום קודם וגררתי את הבנות אחריי. לא אפרט את כל היקבים שטעמנו באותו ערב, כי בסופו של דבר עברנו כמעט בכולם, אך כן אפרט למטה רשמי טעימה ממספר יינות בודדים שהתרשמתי מהם וטעמתי לפני שהחיך שלי כבר נעשה רדום מרוב יינות וטעמים.
באופן כללי היקבים שמאוד נהנינו מהם, או לפחות מיין אחד בהם (אחרי שלב הרדמות החיך) הם יקב ציון, יקב טפרברג, יקב קטלב, יקב בנימינה (המוסקט חצי יבש הזכיר לכולנו מי ורדים ויכול ללכת מצויין עם מלבי! גם את נמציגי היקב שכנענו בכך!), יקב שילה (יין פסיפס שהוא בלנד מחמישה זנים שונים, ולא ניתן לכלל הציבור לטעימה, פשוט מעולה.), יקב הר אודם (יצא לי להפגש איתו לראשונה לפני מספר חודשים והוא הפך לאחד האהובים עלי) ויקב דומיין ונטורה (הבלנד שלהם – רובנס פשוט נהדר), אין זה אומר שלשאר היקבים לא היו יינות טובים מאוד, אך המרשימה הנ”ל באמת התרשמנו. את רשימת היקבים והדוכנים המשתתפים המלאה אגב, ניתן למצוא בעמוד הפייסבוק של הפסטיבל.
בסיכום כללי, הערב היה מהנה מאוד, עשיר מאוד ביינות ואנשים טובים ומשמח לבב אנוש. עצם העניין שיש מרחב בין הדוכנים מאפשר הסתובבות נעימה וללא הרגשת דוחק שקיימת לעיתים בארועי יין אחרים. אני כבר מצפה לפסטיבל של שנה הבאה וממליץ לכל אוהב יין לבקר בו גם.
כמובטח קצת רשמי טעימה -
יקב ציון, ארז VS, קברנה סובניון 2007 (88% ק. סובניון, 12% מרלו), 16 חודשים בחביות אלון צרפתי.
אף – עשיר עם פלפל, אלון, ותבלינים נוספים. כבד אך לא מדי.
חיך – רך עפ פירות אדומים ושחורים, פלפל עדים ותבלינים ומעט טניני.
סיום - בינוני ויבש. מוכן כבר עתה לשתיה ומהנה מאוד.
יקב קטלב, שרדונה 100% 2007, 13 חודש בחביות.
צבע - זהב עמוק.
אף - טחב קל, חמאה, תפוחים אדומים (הקמחיים).
חיך – עגול ורך עם חמאה, תפוחים קלויים.
סיום - בינוני נעים וחמאתי. סה”כ יין מעולה שאשמח לשתות ממנו עוד.
יקב קטלב, ואדי קטלב 2009 (50% ק. סובניון, 35% מרלו, 15% פטיט ורדו), 24 חודשים באלון צרפתי.
צבע – בורדו עמוק.
אף - תבלינים, אלון, פלפל, שזיפים, פירות יער.
חיך – רך, עגול ועשיר באלון, תבלינים ופירות יבשים.
סיום - ארוך ועשיר.
יקב פלטר, טריו 2009 (70% ק. סובניון, 15% ק. פרנק, 15% מרלו), 14 חודשים בחביות אלון צרפתי.
צבע - אדום עמוק.
אף – רוזמרין, מנטה, אלון, פלפל ווניל.
חיך – קליל ופירותי. מעט מימי. לא כל כך תואם את מה שמרגישים באף.
סיום – ארוך וחמצמץ.
יקב צ’ילאג, קברנה סובניון 2007, 18 חודשים בחביות אלון צרפתי חדשות וישנות.
אף – קרם דה קסיס, פלפל לבן ואנגלי, תבלינים, אלון,
חיך – טניני מעט, תבלינים, אלום ופירות שחורים. מאוד עשיר.
סיום - ארוך, יבש וטניני.
תודה שקראתם,
שי גלבוע
לפני חג הפסח, יצא לי לבקר ביקב אבידן במעין הפנינג של יינות שבו אירח היקב שני יקבי בוטיק אחרים מצפון הארץ ונתן להם הזדמנות להציג מרכולתם באווירה חברית לאזור השרון והמרכז. שני היקבים המתארחים היו יקב מאור, ממושב רמות ברמת הגולן, ויקב סומק מזכרון יעקב. לארוע החגיגי הגעתי כהרגלי מצוייד במצלמה ותוך כדי שיחה עם הילה דהאן מיקב סומק, נשאלתי אם אני צלם מקצועי שמצלם גם יקבים. ובכן, אינני צלם מקצועי, אך מגדיר את עצמי לא כצלם חובב אלא כ- ‘Phptpgraphy Enthusiast’, וכך גם הסברתי להילה תוך שאני מציין שאשמח לבוא לצלם את היקב אך רק אם אורשה להביא עימי עוד מספר קטן של צלמים כמוני (ללא תמורה כספית, אלא במטרה להתמקצע עוד), ואכן הוסכם שכך יהיה. כמו כן, ביקשתי את האפשרות לבצע לאחר הצילומים טעימות מסודרות של כלל יינות היקב על מנת שאוכל לרשום רשמים ולשתף אותן עמכם הקוראים של הבלוג.
בערב חג שני של פסח, הגענו בבוקר איציק, דרור, אמיר ואנוכי חמושים במצלמות, חצובות, מבזקים, רפלקטורים ומה לא, אל זכרון יעקב ליקב. הילה וברק פגשו אותנו בחצר החקלאית של היקב, עליה שומרים שני כלבים מתוקים – פאפי – טרייר מעורב לבן וקופצני, וגושה – מעורבת נחמדה שיודעת להינות מאמבטיית שמש טובה. אחרי סקירה קצרה של סוג התמונות המבוקש, סיור זריז של חדרי היקב ותיאום ציפיות בינינו הצלמים, התפזרנו לנו ביקב והתחלנו לעבוד. לרוב עבדנו בזוגות, כאשר אחד מצלם והשני מסייע לו עם תאורה וסה”כ מאוד נהנינו הן מהיקב, מהחברה ומהתמונות שיצרנו. לאחר מספר שעות של צילומים (חביות, בקבוקים, ציוד, כלבים, הבן הקטן של הילה וברק ועוד מיני ומיני), ירדנו עם ברק אל הכרמים של המשפחה (תיכף ארחיב), במטרה לצלם אותו בהם. לצערנו, שמש הצהריים הייתה חזקה מדי גם לציוד ההצללה שנעזרנו בו, ובנוסף ברק היה קצר בזמן שכן קבוצה הייתה אמורה לבוא לסיור ביקב תוך כחצי שעה. לא נורא, שכן עם גדילת הגפנים יותר בחודשים הבאים, נחזור לצלם את ברק בכרמים. לפחות קצת הרחבנו את ידיעותינו על סוגי גפנים וענבים שכן ברק, שניכר עליו כי הוא מדריך מלידה, ביקש להסביר לנו על הצמחייה שבתוכה עמדנו.
כאשר חזרנו ליקב, התיישבנו אל השולחן בו נערכים טעימות היין למבקרים, הילה הוציאה אלינו קערה עם חתיכות אבטיח קר ומתוק וברק הוציא את היינות לטעימה. לפני שהתחלנו דליתי קצת מידע מהברק על הכרמים ועל היקב –
יקב סומק הינו יקב משפחתי הקיים מאז 2003 ומייצר כ-10,000 בקבוקים בשנה. את כל פעילות הכנת היין, החל מגידול הענבים ועד מכירת הבקבוקים מובילים ומבצעים ברק והילה דהאן בעזרת ארבעה עובדים נוספים. ברק הינו דור חמישי למשפחת כורמים שהגיעה לזכרון ב-1882 והילה בעלת תואר ראשון בחקלאות (ישראל) ותואר שני בייננות (אוסטרליה). המשפחה מגדלת בערך כ-200 טון ענבי יין בשנה מסוגים שונים ומגוונים (קברנה סובניון, מרלו, פטיט-סירה, קריניאן, שרדונה, ויוניה ועוד), אשר נמכרים ברובם ליקבי כרמל אך גם ליקבים אחרים. כמובן שהיקב המשפחתי משתמש בענבים של המשפחה.
פילוספיית היין של משפחת דהאן היא פולסופיה של עולם ישן – יינות כהים, עשירים ועוצמתיים, תוך הקפדה יתרה על איכות ושיפור תמידי. כל תהליכי ייצור היין של היקב הם ידניים ומבוצעים ע”י המשפחה. כחלק מפילוספית יין זו, מדוללים הכרמים לכדי יבול של בין 400ל-800 ק”ג לדונם מתוך הכרה שיבול נמוך מביא פרי עשיר ומרוכז ולבסוף יין איכותי ועשיר. כל יינות היקב מיושנים כולם בחביות אלון צרפתי, למרות שלאחרונה נעשו ניסויים גם עם חביות אמריקאיות. כל חבית נמצאת בשימוש של שלושה מחזורים בלבד.
היות ואמיר היה צריך ללכת, ישבתי עם ברק, דרור ואיציק לטעום את ארבעת היינות האדומים של היקב. מהר מאוד נותרנו רק ברק ואני טועמים היות שאיציק, שאינו חובב יין מושבע, העדיף להמשיך לצלם בחדר החביות ודרור היה צריך לנהוג תוך מספר דקות והעדיף רק להריח ולהקשיב להתרשמויות של ברק ושלי מהיינות. אז מה היה לנו? (כרגיל הרשימות המובאות להלן משקפות אך ורק את טעמי האישי) –
Adom (אדום) 2008, 13.5% אלכוהול. בלנד של 40% סירה, 30% קריניאן, 15% מלבק ו-15% מורברד. שנה בחביות ועוד שנת יישון בבקבוק. 75ש”ח.
צבע – סגול בוהק עם שוליים בהירים. בכלל הצבע הסגול החזק והעשיר חוזר בכל היינות האדומים של היקב ונותן מראה חיוני.
אף – פירות שחורים, דובדבנים, פטל, פלפל לבן, ריבת שזיפים, אוכמניות. אף עגול ומהנה ביותר שלא רוצים להפסיק להריח.
חיך – טניני, טבק עדין (סיגר רך), פירות בשלים, אוכמניות ושזיפים.
כללי – יין נהדר עם פוטנציאל יישון והתבגרות נהדרים. מורגש שעדיין צעיר עם טנינים מודגשים ולדעתי יהיה מדהים בעוד שנתיים או שלוש. ניתן לשתיה גם כעת אך צריך הרבה מאוד אוויר קודם לכן.
מרלו 2005, 14.9% אלכוהול. שנתיים בחביות ושנתיים נוספים בבקבוק (כל יינות 2005). 90ש”ח.
צבע – סגול-אדום כהה עם שוליים בהירים.
אף – פירות בשלים, תחב קל, אלון, פלפל שחור ואנגלי, ציפורן, תות שדה ופטל, שמופיע כטעם ברור בכל היינות שטעמתי.
חיך – פירותי, פטל, תות, וניל (כמו בגלידת שמנת וניל איכותית), תבלינים מגוונים (היה לי ממש קשה להפריד ביניהם). חיך מאוזן עם סיום טיפה נושך (טניני מעט בסיום).
כללי – יין עוצמתי, מאוזן ומתוחכם שלטעמי טרם הגיע לשיאו. מוכן להנאה כבר כעת אבל באופן אישי הייתי מחכה עימו עוד כשנה-שנתיים נוספות.
קריניאן 2005, 15% אלכוהול. שנתיים חביות ושנתיים בבקבוק. 90ש”ח. יין זה הופק מענבים אשר גדלו בכרם כן 45 שנים שאינו מושקה או מדושן וממנו מופקים רק כ-300ק”ג לדונם!
צבע – סגול כהה עם שוליים בהירים.
אף – מתחיל טיפה אצטוני (היה פתוח רק כ-15 דקות). לאחר אוורור מתגלים פירות יער בשלים, אוכמניות, הפטל המדובר, תות עץ.
חיך – מעט טניני עם פטל, תות, אוכמניות, תבלינים ואלון עדין.
כללי – יין טעים, מקסים ופירותי שגם הוא, כמו המרלו, טרם הגיע לשיאו שיגיע לדעתי רק עוד שנתיים.
בקעת הנדיב 2005, 15.2% אלכוהול. יין הדגל של היקב. בלנד המורכב מ-60% קברנה סובניון, 35% מרלו ו-5% פטיט סירה. 105ש”ח.
צבע – סגול-בורדו, שוליים מתחילים להתכהות.
אף – פצצת ארומות! תבלינים, פירות שחורים בשלים, אלון בולט, פטל, אוכמניות ותות (לא רק הפטל הוא סימן מובהק של יינות סומק מסתבר). אף מהנה ומענג.
חיך – עגול, מאוזן ביותר ומלא בפירות שחורים, אוכמניות, פלפל, אלון, שזיפים ותבלינים נוספים. לקראת סיום מופיעים טנינים רכים מלווים בטעמי קפה.
כללי – יין מעולה ומופלא. מאוזן, עגול ועוצמתי. מוכן לשתיה כבר היום ויהיה נהדר גם בשנתיים הקרובות. יצא לי לטעום את גרסת 2004 של יין זה כאשר הכרתי את היקב בביקור באבידן, ואין ספק שזמן רק עושה טוב ליין הזה. 
לאחר הטעימה, קיבלנו מברק כל אחד שני בקבוקים לפי בחירתנו כאות תודה על הצילומים. הודינו למשפחת דהאן על האירוח, על ההזדמנות הצילומית ועל החברה, והתפזרנו (כבר היו אלו שעות אחה”צ מאורחות וסה”כ בילינו ביקב כשש שעות לערך).
מעבר לחוויה המהנה שהייתה לי מהצילומים, אני תמיד שמח למצוא עוד יקב בוטיק שאני יכול לומר בכנות שאני פשוט אוהב את היינות שלו. ההנאה שלי בתחום היין בארץ היא קודם כל הגילוי של יקבי הבוטיק ולכן כל תגלית חדשה היא מבחינתי מרגשת. העובדה שגם מצאתי יקב חדש שאותו אוסיף לרשימת המעקב שלי שגם יכולתי לשלב אותו עם תחביב הצילום היא בונוס. אני ממליץ לכל אוהבי היין שביניכם להגיע לביקור ביקב (בתיאום מראש), לפגוש את משפחת דהאן, ולטעום, לקנות וליהנות מהיין המעולה שהוא מכין.
אני רוצה להודות להילה וברק על האירוח, היין, ההזדמנות והרשות להביא צלמים נוספים. אני רוצה להודות לאיציק, דרור ואמיר שהצטרפו אלי ליום מהנה ביותר ולאשתו של אמיר ולאשתי, אשר באו גם הן והסתובבו בעיירה, על הסבלנות. ותודה כתמיד, לגל וכפיר על האפשרות לפרסם בבלוג.
לחיים,
שי גלבוע
את מסעדת “רפאל” ואת רפי כהן, אין צורך להציג. מדובר באחד המוסדות התל אביבים היותר מוכרים (קיימת משנת 2001). הרסטו-ביסטרו של רפי כהן היא למעשה מסעדת שף המציעה תפריט מעניין,יצירתי ומגוון מאוד, עם נגיעות של המטבח המרוקאי. רפי החל את דרכו הקולינארית כבר בגיל תשע כאשר למד את רזי המטבח המרוקאי מסבתו. במשך השנים עבד,למד ובישל עם שפים בולטים בעולם (אלן פאסאר ופייר גנייר, כמו כן עם מרקו פייר וייט), ובארץ אצל השף עזרא קדם (במסעדת ארקדיה).
כבר סעדנו בעבר ברפאל, וכאשר הוזמנו על ידי רפי כהן ליטול חלק בארוע המיוחד של טעימת תפריט החורף בשיתוף עם מועדון צלמי Canon , היה ברור לנו כי זכינו בכבוד גדול והזדמנות שאסור לפספס. המדיה החברתית תופסת תאוצה, ומסעדת רפאל היתה פעילה מאוד בסצנה החברתית בחודשים האחרונים, אם בטוויטר, ואם בבלוג שרפי מפרסם בו בתפוז מתכונים, מנות מהתפריט וכו’.
אחת הסיבות הנוספות למפגש היא שברפאל גילו שעולם האינטרנט והבלוגים הקולינריים ברחבי העולם תופסים תאוצה ומקום חשוב בתעשייה. החזון של רפאל הוא לפתח רשת בלוגרים מקצועיים בישראל ולתת להם חסות מקצועית ומקום להתבטא.
עוד סיבה נוספת למפגש היתה השקה חגיגית של תפריט החורף עליו עמל כהן לא מעט, ואף כתב עליו פוסט מיוחד וחגיגי שניכר כי הושקעה בו מחשבה עמוקה. תפריט החורף כאמור, מכיל מנות חדשות ומפתות, בנוסף לכמה “עוגנים” שלא משתנים, ושקיימים בו כבר שנים רבות (הקוסקוס למשל).
מה שייחד את הטעימה הזו, בניגוד לטעימות אחרות וביקורי בלוגרים שכבר נכחנו בהם בעבר, הוא הקונספט של חיבור הבלוגרים לצלם מקצועי. כל בלוגר (או זוג בלוגרים במקרה שלנו) צוות לצלם מקצועי, שהגיע עם כל הציוד המתחייב מכך, ותוך כדי הארוחה, נוצר שיתןף פעולה בין ה”זוגות”. אנחנו צוותנו לצלם מקסים,אליק מוס, שלימד אותנו משהו על צילום, אבל גם למד קצת על אוכל, תוך כדי האירוע. החיבור בין שתי המדיות, הכתובה והמצולמת, הוליד את הפוסט הבא.
כאמור, הושבנו שישה בלוגרים (ארבעה בלוגרים יחידים ושני זוגות בלוגרים), וצלם לצידם, בחדר הפרטי במסעדת רפאל. היה כיף לפגוש פנים מוכרות, וגם להכיר בלוגרים חדשים וכמובן, צלמים שלא הכרנו לפני כן.
את הערב התחלנו עם כוסות קאווה, הרמנו לחיים, ופתחנו במלאכת הקודש, הטעימה, הכתיבה והצילום. וכך זה היה:
מנות ראשונות:
את הארוחה פתחנו במנה חדשה לגמרי מתפריט החורף: פטריות יער מחוות שמפיניון עם פולנטה רכה מתירס טרי, פרמג`יאנו (36 חודש) ושמן זית חדש : בצלחת נחה לה פולנטה צהבהבה שעליה מרחפות פטריות יער טריות, ופרוסות גבינת פרמג’יאנו מיושנת. הפולנטה הייתה במרקם שונה לגמרי מפולנטות שאתם מכירים. נימוחה, אוורירית. פשוט מושלמת. תירס נטו. פטריות היער הבשרניות, השתלבו מצוין במרקם כשהפרמג’אנו נותנת את הפיניש. אהבנו מאוד את המנה, והצלם שיש לידי, פשוט ניגב את הצלחת בלחם, עד שנהייתה נקייה לחלוטין. פתיחה מושלמת לערב.
צילום: אליק מוס
יחד עם הפולנטה הגיעו לשולחן הפוקאצ’ות החמות הידועות של רפאל. מעט מתקתקות, מלח בזוק עליהן, מוברשות בקצת שמן… מנה ממש ממש מסוכנת, מרוב שהיא טעימה. קצת חמאה, על פיסת פוקאצ’ה, ולא צריך יותר כלום בחיים. אני אוהב מאפים טובים, זה נכון – אבל פה פשוט היה קשה לא לאכול עוד ועוד. הדבר היחידי שקצת עזר להתנגד, היה המידע שיש עוד המון מנות מעולות בדרך. התמכרות. נקודה. נכון, היה גם לחם מצוין, אבל לא היה לו סיכוי בכלל מול מקלות האושר הללו 
צילום: אליק מוס
סביח חצי בלאדי – עם טחינה "אל ארז", ביצה חצי קשה, פטרוזיליה ומיץ עגבנייה. האמת רעיון מעניין, לא יכולה להיות רע, חתיכות החציל גדולות ובשרניות, מעט שמנוני. השילוב עם הביצה עם החלמון הכתום והטחינה פשוט אגדי. החציל והביתה יושבים על הטחינה והיא מקבלת מכל הטעמים, חגיגה של טעמים מפשטות של מוצרים. מנה מומלצת גם למי שלא חובב סביח בגרסתו הטבעית בתוך פיתה באיזור תל-אביב רבתי באיזה דוכן עמוס אנשים..
צילום: אליק מוס
זוגות סרדינים – ממולאים בעשבים ירוקים והריסה מרוקאית עם כוסברה ומיץ לימון, מנה מנצחת, האמת שזו מנה מרוקאית קלאסית אני זוכר וריאציה של המנה הזאת מהילדות (מה לעשות אמא מרוקאית, לטוב ולרע), הסרדינים טריים ובעלי טעם חזק, שילוב עם ההריסה והקוסברה עם הלימון פשוט גאוני, חמיצות פיקנטית שמתאימה לסרדינים. שאני אוכל את המנה הזאת אני מבין למה אני ממש מתחבר למטבח של רפי כהן, ההשפעות המרוקאיות על המטבח שלו עושות רק טוב. לכל הטועמים, זהירות זה ממכר.
גל העיר שזו מנה מדהימה. זו המנה הראשונה המנצחת שלנו.
צילום: אליק מוס
ירקות השוק ממולאים – בבשר טלה ואורז בסמטי, לבנה עזים ושמן זית. מנה מנצחת שאינה חדשה לתפריט החורף ואותה טעמנו בארוחה לפני כחודשיים. כבר אז שילוב הטעמים של הבשר והלבנה גרם לנו עונג. אני טעמתי את הכרוב הממולא. המילוי היה נהדר, בשר טלה עושה רק טוב לממולאים, לכרוב הייתה מעט חמיצות כמו שמצופה. רפי מציג פה יצירתיות בשילוב עם הלבנה והשמן זית, לא מקובל לאכול ממולאים עם לבנה, אבל מסתבר שזה מאוד טעים.
צילום: אליק מוס
ברבוניות מהעומק (סולטן איבראהים) – מצופות בקמח תירס ומטוגנות, עם "רסק עגבניות שטח" ומיץ לימון. האמת שזו מנה סטנדרטית, בלי תחומים מיוחדים, ברבוניות זה מעדן. הדגים היו טריים וטוגנו בדיוק על המידה, מנה טעימה מאוד.
צילום: אליק מוס
סיגרים מרוקאים תוצרת הבית – ממולאים בחלקי פנים של עגל חלב עם טחינה "אל ארז", עוד מאכל מרוקאי קלאסי. במילוי אצל רפי מורגש חלקי פנים בבשר, הבצק המטוגן קריספי. האמת הייתה חסרה לי מעט חריפות, הסיגרים שאני מכיר וגדלתי עליהם היו חריפים. הטחינה הוגשה עם חתיכה של פלפל צ’ילי, חתכתי אותו הוספתי אל הטחינה, הטעם היה מושלם. מנה נהדרת ומושקעת.
צילום: אליק מוס
המשכנו את המנות הראשונות עם סשימי טונה ,צנונית ובצל. מנה חביבה, אבל נבלעה מעט בין המנות עזות הטעם בדוגמת הסיגרים, והסרדינים. אם היתה מוגשת בקונטקסט אחר, ללא ספק היתה זוכה לתשומת לב ראויה יותר.
צילום: אליק מוס
סלט פאפאיה ירוקה , גזר צהוב,ושעועית רחבה, עם טרטר טונה אדומה בוינגרט חמוץ חריף.
קפיצה קטנה למחוזות רחוקים יותר : אני אוהב מאוד את הבישול התאילנדי, וסלט פאפיה הוא אחד מהסלטים היותר מרעננים ומשויכים למטבח הזה. פרוסות דקות של פאפיה שצפות להן ברוטב אלוהי, חמוץ חריף. כל כך מרענן, כל כך פשוט וכל כך טעים. יש פעמים שטעם הפפאיה קצת חזק לטעמי, אבל כאן השילוב היה טוב, והחמיצות איזנה את הטעמים.
צילום: אליק מוס
פסיפס של עגבניות ערבה – עם שמן זית, בצל, ריחן סגול ומוצרלה של באפלו. מנה שהיא חגיגה של טריות. מבחר של עגבניות מסוגים שונים. האמת מפתיע לאכול סוגים כאלה של עגבניות באמצע חודש דצמבר. רפי קונה את העגבניות שלו בערבה, חלק גדול מהעגבניות הערבה נשלחות ליצוא לחו"ל. המנה מכילה עגבניות ערבה משלל סוגים: צהובה, מנומרת, שרי תמר, שרי מאורך וורודה. הגבינה (בואפלו) איכותית מאוד ומשתלבת היטב עם המתיקות-החמיצות של העגבניות, אהבתי את השילוב של הריחן שגם הוא נתן את חלקו למנה. מנה מתאימה למי שאוהב עגבניות,ואופציה טובה לצמחוניים שבינינו.
צילום: אליק מוס
קוקי סאן ז’אק עם קטיפת ערמונים וכמהין שחורות בחמאת ים – אין משהו מענג יותר מן הים, מקוקי סן ז’אק. הבשרניות של בשר הרכיכה הטובל ברוטב… אגב רוטב, כאן הרוטב היה מצויין, חמאתי עם קצת נגיעות מתקתקות של הערמונים. בהחלט מנה ראויה לפתיחת ארוחה באשר היא, אם כי לא הטובה ביותר מבין הראשונות. (אני הייתי עדיין תחת הרושם של הסרדין האלוהי הזה)
צילום: שלומי ארביב
מנות עיקריות:
קוסקוס כתף טלה – עם ירקות שורש חורפיים, גרגירי חומוס ותבלינים מה"מגרב". עוד מנה מרוקאית מבית רפי כהן. מנה צבעונית, מבחר ירקות שורש שמבושלים כהלכה, כתף טלה רך במיוחד לאחר בישול ארוך מאוד. הקוסקוס בעל מרקם נהדר ללא שום גוש חס וחלילה. מה שמיחד לטעמי את הקוסקוס זה התבלינים שהוא מוסיף שנותנים ריח מיוחד וגם טעם, לא שגרתי ולא מקובל בקוסקוס שאני מכיר מהבית. לדעתי חסרה מעט רטיבות למנה, אני אוהב את הקוסקוס שוחה מעט במרק של הירקות, ברפאל לטעמי הוא לא מספיק רטוב ומומלץ לאכול אותו ליד מנה רטובה אחרת ולערבב. קוסקוס נהדר, הוא יעבור את המבחן של כל מרוקאית בשנות ה-60 לחייה.
צילום: אליק מוס
נקניקייה ישראלית – תוצרת הבית עם טחינה אתיופית וירקות צלויים על האש. נקניקייה מגולגלת כשבלול, עשויה מבשר עגל, מורגש גם שומן כבש לטעמי. נקניקייה לא מאוד שמנה, המרקם מאוד רך ונחתכת בקלות. לנקניקייה אין טעמים חזקים של תבלון, מורגש הבשר והשומן. טחינה אתיופית מדהימה מוגשת כמטבל לנקניקייה. לחובבי הנקניקיות מאוד מומלץ, מאוד מיוחד ומשאיר טעם של עוד. המנה העיקרית הטובה ביותר שדגמנו, ללא ספק. שאפו!
צילום: אליק מוס
צלעות טלה צעיר מרמת הגולן – צלויות אחת אחת עם פירה תפו"א – טפאנד זיתים.
המנה העיקרית הראשונה שדגמנו. יפה ויזואלית עם המניפות ועצמות הצלע. איכות הבשר היתה טובה, והפירה גם הוא היה טוב. השילוב של טפנד הזיתים בפירה היה קצת מוזר לי. כעיקרון אנחנו מעדיפים את הפירה שלנו כמה שיותר טבעי. סה”כ מנה טובה מאוד.
צילום: אליק מוס
מנות אחרונות:
בשלב זה כבר היינו מפוטמים למשעי, והתבקש איזה משהו להרגיע את הבטן.
תה עם ארק "אל-נמרוד" – לפני המנות האחרונות הוגש לנו תה מתקתק שבתוכו יש ארק "אל נמרוד", התה הוגש בכוסות מרוקאיות אסליות ונמזג מתוך קנקן ממתכת. הארק התפזר בחלל החדר, ניחוחות של אניס שעשו כיף. מנהג מרוקאי ידוע אחרי כל ארוחה להביא אל השולחן קנקן תה מתוק , גדול עם נענע מיד לאחר הארוחה, רפי שיחק אותה עם שילוב הארק, שמוסיף מימד חדש לתה, וכמובן ארומות אניס, שאי אפשר להתעלם מהן.
צילום: אליק מוס
ג’לי מיין גוורצטראמינר, עם תותים,דובדבנים ופטל ברוטב דובדבנים.
הקינוח היצירתי של הערב : ג’לי מענבי גוורצטראמינר, טעים להפליא, שמעליו חגיגת טעמים של פירות ,שוחים ברוטב דובדבנים מתקתק. אלו מבינכם שקוראים את הבלוג מכירים את חיבתנו ליינות, ולגוורצים במיוחד. לטעום את ענבי הגוורץ המתקתקים-מרירים, קרירים במרקם כזה של ג’לי זו חוויה חושית מדרגה ראשונה. המנה היתה קצת פחות מדי הומוגנית, ולטעמי היה צריך לערבב קצת בין שתי השכבות, או לחלופין לנסות לאכול את שתי הפאזות בו זמנית, כי המתיקות של השכבה העליונה קצת האפילה על הג’לי. נסיון שני, לדלות את הג’לי יחד עם הפירות והרוטב שלמעלה, היה מוצלח הרבה יותר, והטעמים איזנו זה את זה. המתיקות של הקסיס, עם המרירות של ענבי הגוורץ. שילוב מנצח. קינוח לא שגרתי בעליל, אבל מצוין, וייחודי.
צילום: אליק מוס
קומפוט פירות עם סורבה שמפניה עם בצק פילו מגולגל וממולא במרציפן ושזיפים.
כפיר מגיע ממשפחה מרוקאית (החצי הדומיננטי), ואלו אני מגיע משפחה מזרח אירופאית (פולניה,אוקראינה ושאר ירקות). הקומפוט הוא קינוח מזרח אירופאי קלאסי, שהיום מוגבל אצלנו בבית לארוחות חג, אבל פעם היה שכיח על שולחן השבת של כל משפחה פולניה טובה . בילדותי לא ממש אהבתי את מרק הפירות המתקתק הזה, אבל עם השנים למדתי להעריך אותו כקינוח חביב למדי, אם כי לא הפיבוריט שלי. מה יותר מפתיע מאשר לקבל קומפוט, במסעדה שהטאצ’ים המרוקאים ברורים בה מאוד. שילוב שניתן למצוא רק בישראל: סיגר מרוקאי אסלי עם טחינה ולאחריו קומפוט. החיים יפים.
הקומפוט היה מבוסס על שזיפים, חבושים, וכמובן תובל בתבלינים (קינמון, נגיעות ציפורן). על פני המרק, צפה לה עננה בצבע לבן. טעמתי, זה היה די ברור. מדובר בשמפניה! שאלתי את המלצרית החביבה, ואכן, מדובר בסורבה שמפניה. השמפניה שהיתה שמפניה ברוט (כלומר יבשה, ולא מתקתקה) השתלבה יפה ואיזנה את המתיקות של הקומפוט. שילוב מצוין שנית, של מתוק, מריר קר יותר, קר פחות. ומשחקים של מרקם. עבודה של אמן. נקודה.
צילום: אליק מוס
צלחת פטיפורים
קינוח שאינו חדש לתפריט החורף, אבל תמיד כיף לחזור אליו. הצלחת הייתה עמוסה במגוון אדיר של פטיפורים שכללו : מרמלדות בטעמי פירות. לא אלו שקונים בחנות בחנות, אלא מרמלדות רכות במרקמן, מתקתקות ,כשטעם הפרי ניכר בכל ביס. תענוג. טעמתי גם עיגולי מרציפן נימוחים. התמונה אומרת הכל. אלף לילה ולילה של מעדנים מיניאטוריים,טריים ומרהיבים בצבעוניותם. שליוו כהלכה את התה והארק.
צילום: אליק מוס
לסיכום:
היה ערב נהדר, אוכל מדהים, חבורת בלוגרים מקסימה שאיתה בילינו את הערב הזה וצלמים מקצועיים – מה עוד צריך?
מסעדת רפאל בהחלט מביאה משהו ייחודי, מסעדת שף בשילוב עם הקסם של המטבח המרוקאי- זו פשוט חוויה.
זו לא הפעם הראשונה שלנו במסעדת רפאל ובוודאי לא האחרונה. קל להבין למה.
תודה נוספת לליאת ורדי-בר שעושה את מלאכתה נאמנה. על הארגון המופתי של הערב (תיקי מידע לכל בלוגר, מנות, מחירים, ציוות לצלמים, דף קשר.) פשוט ארגון מקצועי מא’ ועד ת’. (וכל זאת ממרום החודש התשיעי להריונה) . תודה גם לרפי כהן שאירח אותנו כיד המלך, ואף בא לוודא שהכל עובד ושאנחנו נהנים. וכמובן לצוות המסעדה שהיה אדיב, מנומס ושעה לכל שאלותינו הרבות על המנות.
אתם מוזמנים לקרוא פוסטים מקבילים של בלוגרים נוספים שהיו איתנו באירוע:
בישול בקצב הסלסה של אריאלה פיקסלר אלון
קולינרי ועוד של מעיין נדיר
פשוט מבשלת של רחלי
אוכל זה טעים של ערן ועידית
קולינריא של תמי
גילוי נאות: היינו אורחי המסעדה והוזמנו אל הארוחה.
בתיאבון