הפיד שלנו – הרשמו
שיתופי פעולה
תג: ‘סקוטלנד’
קצת רקע: כפיר הוא זה שגרם לי לאהוב סינגל מאלטים וויסקי בכלל. הוויסקי הראשון שטעמתי אצלו וממש אהבתי היה הבלוויני 12 דבל ווד, עד אז לא ממש התחברתי למשקה האלים (כנראה לא טעמתי את המשקאות הנכונים). אבל כל זה היה מזמן מזמן, ואחרי שכבר לא ביקרתי את כפיר בביתו זמן רב (אני עסוק והוא עסוק ובאמצע שבוע לקבוע איתו פגישה זה בלתי אפשרי ממש!) הגיע הזמן לבקר.
כפיר טס הרבה ללונדון , ובביקור האחרון חוץ מלשחק פוקר בצורה אובססיוית, הוא גם הביא שני מאלטים מעניינים שטרם טעמתי: הדאלמור 15 והלגאבולין 16 דיסטילרס אדישן, כך שהיתה סיבה למסיבה. חוץ מזה, גמר קרב סכינים היה סיבה טובה נוספת, ובכלל מי צריך סיבות לשתות את הנקטר הסקוטי?
כשהגעתי עמדו על השולחן כחיילים המאלטים הבאים (בתמונה מימין לשמאל) :סקאפה 14, דאלמור 15,לגאבולין 16 דיסטילרס אדישן,גלנפידיך 12,גלונורמג'י פורט ווד ואחרון אחרון חביב הבלוויני 12 דבל ווד.
ויתרנו על הסקאפה המתקתק להערב והתחלנו במצווה:
פתחנו בגלנפידיך שהיה הקליל מכולם, פירותי,תפוח עץ בפה רמז לאגסים, גוף בינוני וסיומת לא ממש מיוחדת, חביב אבל לא מעבר. המשכנו עם הגלנמורנג'י בעל סיומת השרי. כאו כבר יש שרי מתקתק באף מתיקות בפה עגלגלות וגוף מלא עם רמז לצימוקים. אחלה של מאלט.
אחרי כמה ביסים של פיצה פפרוני עברנו לדלמור 15. זו כבר ליגה אחרת… צבע נחושת אדמדם מדהים, אני לא יודע אם מוסיפים לו קרמל אבל זה פשוט צבע יפהפה, וגם האף לא מאכזב שרי שרי ושרי גם וניל וטופי. הבחור שהמליץ לכפיר עליו בדיוטי פרי של הית'רו ידע על מה הוא מדבר. הטעם ממשיך את הטרנד – מאלטיות מתובלת. שלמות.
אחרי החוויה של הדלמור הייתי חייב לחזור לאהבתי הראשונה, הבלוויני דבל ווד 12, טוב יש לי סנטימנטים למאלט הזה , אבל הוא פשוט מוצלח. כבר כתבתי עליו בעבר אז לא אוסיף, אבל למי שאין כדאי שיהיה באוסף.
אחרון אחרון חביב, נציג Islay מי אם לא הלגאבולין. לא צריך להכביר הרבה על הלגבולין, אני יודע שהוא חביב על כמעט כל מי שטעם אותו ולדעתי אחרי הארדבג 10 הוא המאלט הטוב ביותר שטעמתי מאודי, הפעם בגרסא עם טוויסט ,דיסטילרס אדישן, כלומר שהה גם בחביות שרי של פדרו חימנז בסוף תקופת היישון למתן טעם ואופי נוסף.
אז מה היה לנו פה? צבע: ענברי אף: למות. עשן מתוק, נקנקניות מעושנות . מדהים. הטעם גם כן, עשן מעורב במתיקות, פירות יבשים וצימוקים, גוף מלא מפנק עם סיומת ארוכה, מעושנת ומספקת. הטעם שלו עוד אצלי בפה 24 שעות אחרי. בקיצור: שלמות. ויסקי מושלם, שווה כל שקל. על זה אנחנו מדברים , משקה האלים. נקודה.
אחרי כמה וכמה כוסיות היינו כבר שמחים וטובי לב, וקבענו בפעם הבאה סבב אצלי, נטעם את הברוכלאדי waves החביב גם היילנד פארק ועוד
Slainte!
אחרי בירה, קצת וויסקי.
והיום סינגל מאלט שמגיע אלינו הרחק מאחת מקבוצות האיים הכי צפוניות בסקוטלנד : איי אורקני. מדובר בקבוצה של איים חלקם גדולים יותר וחלקם קטנים כאשר המזקקה שאנחנו מדברים עליה נמצאת על האי הגדול ביותר מביניהם בעיר Kirkwal .
ובכן, מה שמיוחד במאלט הזה, הוא שבניגוד להרבה מאלטים מאיים, המאופיינים בטעמי כבול ועשן חזקים(ראו למשל איילה,סקיי עם המאלטים הבולטים משם כמו : ארגבג,לפרויג,טליסקר ועוד), הסקאפה הוא מתקתק וחף מכל עישון. את האפקט הזה משיגים על ידי הזרמת מי המעיינות המשמשים לזיקוקו דרך צנרת שלא מאפשרת לכבול המומס לתת את טעמו היחודי והחזק למים, כמו כן את ייבוש השעורה המשמשת להכנת המאלט מבצעים ללא שימוש בכבול.
רשמים:
צבע: דבש עמוק
אף: פשוט מתוק. דבש,צוף, וניל ,קרמל, חגיגה של מתיקות.
טעם: טעמי חבית אלון, מעורבת בדבשיות ותבלינים עדינים
סיומת: עשן מגיע בסוף מאיפשהו ונותן טוויסט מעניין.
לסיכום: אחלה של מאלט למי שאוהב גם מאלטים יותר דבשיים ולא מאוד מעושנים. גם המחיר (2 ב 130$) בדיוטי פרי סביר אם כי לא מן הזולים ביותר. לא המאלט הראשון באוסף אבל בהחלט ראוי לכל מדף ויסקי שמכבד את עצמו.
הפוסט הבא מדבר בעד עצמו. סיור עם המזקק הראשי במזקקת הוויסקי ג'ורה שעל האי ג'ורה סקוטלנד. פשוט יפה לראות את כל שלבי הזיקוק השונים עם הסברים של מישהו שכבר ראה הכל ויודע בעל פה איפה כל דבר (33 שנים בתפקיד)
פשוט יפה וכל מילה מיותרת:
http://dubberandclutch.com/?p=457
ג
אז מה חדש אתם שואלים?
ובכן, ל"ראש המעושן" נולד אח גדול בדמות Smoke Head 18. מאחר והוא רק הושק,לא טעמתי, אבל אני מאוד סקרן.
לוקאס וקריס מהבלוג המצויין באדינבורו כבר טעמו והנה מה שחשבו עליו.
זול הוא לא. 75 פאונד בבריטניה, כך שפה לא רוצה לחשוב כמה יעלה (אבל בינינו, מי קונה פה וויסקים?). נרשם לקניה בביקור הבא בחו"ל.
Sláinte
תגובות אחרונות