הפיד שלנו – הרשמו
שיתופי פעולה
תג: ‘סושי’
השבוע נפגשתי עם גל, החלטנו ללכת לארוחת ערב, אחרי דיסקוסים בחרנו באונאמי.
למי שלא מכיר אונאמי מסעדה בסגנון יפני, אני לשם שינוי הגעתי באיחור, גל כבר התחיל לשתות בירה יפנים אסאהי, האמת שלא הייתי מופתע בהיכרותי איתו זה המהלך הנכון (תסלחו לי על ז'רגון הפוקר).
ישבנו על הבר, יש לציין שכבר מהישיבה ההרגשה היא של אחלה אווירה, מוזיקת רקע שלא מפריעה לדיבור, בר גדול ומרווח… נחמד מאוד. וכמו לכל מקום שמוכר סושי יש את הסושי-מן ממש ממול, יש לציין שהייתי מופתע מהיסודיות שבה הוא עובד הבחור.
התחלנו עם מנת הדגל של המקום שהיא אקאדשי טופו (מקווה שהספלינג שלי נכון), למעשה מרק מיסו עם חתיכות טופו עסיסיות ומבחר פטריות, מעל המרק יש מעט צנון מגורד. פתיח נהדר, טעמים מושלמים, ואני לא חסיד גדול של טופו. מרק מאוד עשיר.
מנה נוספת שהזמנו כראשונה זה סלט עוף עם מלפפונים ובצל, היה ממש סתמי ולא מעניין. אולי יותר בכיוון של לא טעים… מאכזב לחלוטין
לפני המנות העיקריות רצינו לטעום גם סושי, אחרי שרואים את איש הסושי עובד הגענו להחלטה שחייבים לטעום סושי, קראנו לברמנית ואמרנו לה לעשות לנו שתי מנות של סושי אחת מבוססת סלמון ואחת עם שרימפס. נתנו לה יד חופשית, קיבלנו סושי אלוהי, ספייסי, עשוי בקפידה, האורז מודבק היטב ועם חתיכות שלמות. באמת מהטובים שאכלתי.
לפני המנה העיקרית החלטנו לשתות קצת סאקי, בכל זאת מסעדה יפנית. למי שלא מכיר סאקי זה משקה יין שמכינים מאורז. הוגש לנו סאקי קר, הבקבוק הוגש בכלי של שמפניה עם קרח לשמירת הקור. המשקה שלעצמו חמוד, לא יותר מזה. אני לא איש של סאקי. אבל בהחלט מכניס לאווירה היפנית במקום.
למנה עיקרית גל לקח רצועות של סטייק לבן עם בצל לצד אורז שום, גל טוען שהמנה הייתה בסדר, לא טעמתי כי אני לא אוכל חזיר. כן, אני לא מושלם. המנה לכשעצמה נראית פשוטה ולא מעניינת.
אני הזמנתי את דג הדניס. גם כן מאכזב, מנה פשוטה וממש לא מעניינת. אני לא יכול לומר שהדג היה מהקפאה, אבל טרי לגמרי הוא לא היה. בהחלט מנה סתמית, רציתי האמת להזמין מנה יפנית אוטנטית אבל הברמנית לא שיכנעה אותי על משהו ספציפי אז הלכתי על הדג. לצד הדק מקבלים קערת מיסו שהיא למעשה רוטב שממש לא מוסיף טעם טוב לדעתי. רמת העשייה הייתה גם כן לא מושלמת, הדג היה בעל טקסטורה מעט צמיגית.
לסיכום:
מקום עם אווירה בהחלט מדהימה, לפגישה עסקית או לדייט. מוזיקת רקע בר מרווח ונוח.
מנות עיקריות בינוניות ומטה, סושי אגדי, מרק פתיחה מעולה. מקום לבוא בקטנה לקצת סושי ולספוג אווירה. לא מקום לטעמי לארוחת ערב מלאה.
מחירים לא זולים, שילמנו 370 שח לכל הארוחה הזאת.
בתיאבון
לפני כשבועיים קיבלנו מייל מהמארגנים של תערוכת מבשלים 2010 בכדי לקחת חלק בסדנת סושי של השף בועז צאירי. כמובן שלאחר התייעצות קלה עם גל החלטנו ששנינו הולכים לאירוע שכזה, וגל מבחינתו עשה מאמץ והגיע למרות כל הקושי של שני תינוקות בבית.
קצת על התערוכה של מבשלים, היא מתקיימת בשבוע הבא בתאריכים 14-16 לאפריל בגני התערוכה. בתערוכה יהיו מיטב שפים שיעשו מופעים מעניינים, סדנאות בישול ואפיה והרצאות. מומלץ בחום לאוהבי הבישול שרוצים לשדרג את המטבח שלהם.
הסדנה שלנו התקיימה בספייסס בסניף תל אביב. השתתפו בה מיטב הבלוגרים הקולינריים וגם אנחנו כמובן.
בועז צאירי השף של מסעדת סאקורה הירושלמית העביר את הסדנה, בועז מנהל מטבחים יפניים כבר למעלה מ-20 שנים, הוא חי את המטבח היפני על כל צורותיו.
את הסדנה בועז התחיל בהסבר על יפן והמטבח היפני, לטעמי זה היה מעט ארוך, כחצי שעה. מבחינתי עשיית הסושי זה החלק היותר חשוב.
את הסדנה התחלנו בהסבר על האורז. האורז הוא אחד המרכיבים היותר חשובים בהצלחה של הסושי, חשוב שהאורז יישאר בשלמותו ולא יתפוצץ ונקבל עיסת אורז אלא יחידות אורז שלימות ודביקות. אז בגדול הטיפ של בועז היה שלא יותר מידי נשחק עם האורז בכל השלבים של העשייה. גם חלק זה היה מעט ארוך לטעמי.
לאחר מכן היינו עדים לתהליך פילוט של דג, האמת שאני מכיר ויודע לפלט דגים, אבל זה היה נחמד להראות לכולם בלייב את התהליך. ושוב הטיפ של השף היה לפלט בבית, הסיבה העיקרית היא היגיינה, מוכר הדגים שלכם מפלט מאות דגים ואיזור העבודה שלו מלא בחיידקים. אם אתם יודעים לפלט דג פשוט תעשו זאת בבית.
ואז הגענו לדבר האמיתי, יצירת הסושי. השף מבדיל בין שני שיטות סושי עיקריות: הסושי של טוקיו והסושי של אוסקה. למעשה זהו אותו אורז ואותם דגים השוני היחידי הוא בכלי העבודה, הסושי של טוקיו הוא מה שאנחנו רגילים לאכול, אולם הסושי של אוסקה נוצר בכלים מרובעים שהסושי נדחס אליהם ומקבל צורה של מעין קוביות.
לשלב הזה לא נותר הרבה זמן אז בועז עשה את הכל לבד ומהר יש לציין, כל מה שנותר לנו הוא לצלם את אומנות עשיית הסושי. חבל מאוד כי חשוב בסדנה לקבל כלים שנוכל לעשות גם בבית.
בועז עשה לנו מבחר גדול של צורות סושי, פשוט תאווה לעיניים, אני חושב שהתמונות מדברות בעד עצמן.
כמובן שהגיע החלק החשוב ביותר של הבלוגרים וזה הארוחה עצמה שהייתה גם מאוד טעימה. בועז יודע את העבודה וזה היה סושי מהטובים שאכלתי, ושוב אני מצר על העובדה שלא יכולתי להתנסות בעצמי במלאכה הקדושה בזאת.
אני רוצה להודות לנועה על הארגון הנהדר של הסדנה הזאת. היה בהחלט כיף וטעים.
כמו כן היה לי כיף לפגוש את כל הבלוגרים הנוספים, אני לא אציין את שמם רק מכיוון שאני מפחד לשכוח מישהו.
נתראה בתערוכה שבוע הבא,
בתיאבון !
השבוע התחיל רע. דלקת גרון שהשביתה אותי לגמרי, שלושה ימים בבית, וכמויות של אנטיביוטיקה. מילא כל אלו, אבל בנוסף אסור לשתות אלכוהול: לא בירה, לא ליקר, לא איזה דראם קטן של ויסקי בסוף היום. בקיצור: שבוע רע.
בכדי קצת להנות ולפגוש חברים, החלטתי לצאת בחמישי למסיבת הההשקה של windows 7 שארגנה מייקרוסופט בניצוחו של ליאור צורף. הבחור פשוט אנרג’ייזר. מסיבה אמרתי, חלקכם ירים גבה, די ידוע שאני לא ממש חובב מסיבות, ובטח לא במועדונים,אבל חשבתי שהמסיבה תהיה נחמדה, אז למה לא? עם ההזמנה יצאתי (אמנם באחור,ועצבני – אבל זה סיפור אחר) לכוון הנמל. היעד: ה TLV המיתולוגי.
כבר מחניון רידינג הבנתי שלא יהיה קל למצוא חניה, כבר ראיתי את עצמי עושה פרסה וחוזר הביתה (אין לי סבלנות לחיפושי חניה. זה משגע אותי.), אבל בדרך נס, ובתושיה שלא ברור לי מאין באה לי, חציתי את הכביש לכוון מרכז הספורט שממול, ושם- הפלא ופלא: עמדה חניה ריקה, יפה ליד מכוניות אחרות במיוחד בשבילי.
אצתי רצתי והגעתי למתחם, פגשתי שם ידידים רבים וטובים, ekampf שכבר היה שם, רמז לי שאין מה לחפש בפנים,אבל נכנסתי לשתות משהו. בפניפ היו אלפי אנשים, היה רעש מחריש אוזנים, חום אימים, עשן סיגריות , ערסים ופרחות בכמויות (מה הקשר שלהם ל windows 7? לדעתי רובם מעולם לא נגעו במחשב), בקיצור כל מה שאני שונא. נלחמתי בתור, ויצאתי עם כוס קולה החוצה לעולם השפוי. בחוץ עמדו כבר תאגורי,וערן עם דפני וחברה וכמוני, שאלו שאלה: לאן הולכים מפה לאכול משהו?
מתחם הנמל לא שופע בשכיות חמדה קולינאריות, ובטח לא מתלחם ה TLV. החלטנו ללכת על האגאדיר. נכון, לא מקדש קולינארי, אבל אפשר לקבל שם המבורגר סביר. אחרי שתי דקות הבנו שהאגאדיר אינו אופציה: המארחת רמזה לנו שיקח משהו כמו חצי שעה עד שיתפנה מקום לשישה , ואנחנו כאמור היינו איך לומר? רעבים.
ממול לאגאדיר ישנו מקום לא גדול, הקרוי פריים, שהיה רק כמעט לחלוטין, בניגוד לאגאדיר המפוצץ. סימן רע, לא? התלבטנו, ובסוף נפל הפור. הפריים איט איז. אני זוכר את עצמי אומר לתאגורי, שמע: אם המקום ריק, כנראה שאנשים יודעים משהו שאנחנו לא. אבל, בטן מקרקרת מעבירה אדם על דעתו.
התיישבנו. הפריים, מגדיר את עצנו כ”שף וסושי באר” ומתיימר לשלב הין מזרח ומערב, כלומר : תפריט שכולל מצד אחד סושי, נודלס וכו’ ומצד שני המבורגר. מעניין, ומוזר. לטעמי: הזוי.המקום הינו סניף נוסף לאחיו שנמצא ברמת החייל (באתר אין זכר לסניף בנמל). התפריט לא היה מאוד מעורר תיאבון, אבל החלטנו לנסות בכל זאת.
אני הזמנתי מנה שנקרא מזרח מערב: אטריות ביצים מוקפצות עם נתחי פרגית, כרוב, גזר, בצל, בוטנים ונבטים. בעוד השאר הזמינו בורגר “קובי סטייל” 300 גר’, שמוגש ללא תוספת. לאחר זמן לא ארוך קיבלנו את המנות. בגזרת ההמבורגר לא היתה התלהבות, בלשון המעטה. תאגורי אמר שהרגו את ההמבורגר מדיום שלו, עדי טען שהבורגר פחות טוב מזה של בורגר ראנץ’ בקיצור: לא משהו.
המנה שלי התעלתה אפילו על כך. מדובר במנת הנודלס המגעילה ביותר שטעמתי מעולם: המנה היתה טפלה, הנודלס לא טריים ובעלי טעם לוואי, הירקות לא פריכים, והטעם פשוט היה מזעזע. בקלות המנה הרעה ביותר שאכלתי השנה. אני מכור לנודלס, ואוכל אותם גם במקומות הרבה פחות נחשבים כמו שווקי אוכל, וגם שם הנודלס טעימים הרבה יותר. יש תיבול, יש טעם. וכאן? חושך. הצעתי לתאגורי לטעום, והוא אישר. מנת נפל. התלוצצתי באומרי שגם שאני חולה ומכין נודלס ללא חשק, יוצא לי משהו סביר הרבה יותר מהבלילה הזו שקיבלתי.
לא יכולתי להבליג, אני לא זוכר מתי החזרתי מנה לאחרונה, אבל כאן זה התבקש. ביקשתי לשוחח עם האחראי. הגיע בחור שניסה להסביר, ולברר אולי לא הבנתי מה הזמנתי. צריך הרבה כישרון בכדי לקלקל מנת נודלס ביצים. פשוט כך. יאמר לזכותו כי הוא ניסה לברר אם ארצה להחליף את המנה, אבל בשלב זה כבר לא היה לי תאבון. טעם הקבס מהמנה פשוט לא אפשר לי לאכול כלום. המנהל הציע לזכות אותי מיד, ואני הודיתי לו. מסעדה שמתגאה בשם: שף וסושי באר, עדיף לה שיעמוד בראשה שף שיודע להכין מנה כה פשוטה.
בשלב זה החלטתי לפרוש בשיא הביתה. מזל הביש רדף אותי גם לחניה. שם החליט איזה “גאון”, להחנות את האוטו שלו באמצע החניה, ולחסום אותי. השעה היתה 12 בלילה ואני כבר ראיתי איך אני ישן שם בחניה עד שיבוא. לשמחתי, בעזרתם של שלושה חבר’ה נחמדים שכוונו אותי מכל זווית אפשרית, הזדחלתי לי אחרי 10 דקות של זיעה, וימין שמאל, לשבור לכאן ולכאן, החוצה.
רק בישראל.
בתאבון.
שני חברים טובים שלי גרים בצפון השרון אי שם בכפר יונה. בכל יום שישי אני מבקר אותם, מבשלים ארוחת ערב ביחד, עושים ערב של סוני פלייסטיישן (פרו אבולושן – ברור) ואח"כ יוצאים לבלות.
אז איפה מבלים?, נשמע חור של מקום. אבל ממש ליד, ישנה אופציה מצוינת לבילוי של ערב עם חברים ובכלל – הלנון.
הלנון קיים כבר כמעט שנתיים, מקום מעוצב למופת, המקום מכיל שני מתחמים: אחד בפנים ואחד בחוץ לימי הקיץ הנעימים.
מקום מיוחד שכיף להגיע אליו.
על האוכל:
כשאני יושב בבר לא מספיקה לי בירה טובה. בלנון יש אוכל נהדר, מנות קטנות ומיוחדות.
זו לא מסעדת יוקרה, לא הייתי מגיע רק לארוחת ערב בלנון, אבל בהחלט אוכל מגניב שיושב טוב ליד בירה צוננת ועושה רק טוב.
לחובבי הסושי – בלנון יש סושי שבו גם מסעדה כמו הקיוטו לא תתבייש, מושקע, קטן וטרי מאוד.
על הבר:
בלנון יש היצע משקאות מספק, אם אתם חובבי וויסקי מיוחדים זה לא המקום, אבל אתם תמצאו מה לשתות בהחלט.
יש היצע בירה מחבית מכובד, לא כמו בטמפל בר, אבל מכל הג'אנרים – סטאוט, חיטה, לאגר…
ישרתו אתכם נאמנה ברמנים מקצועיים.
אקוסטיקה נהדרת, אחלה מוסיקה.
מתי לבוא:
ביום רביעי יש ערב קאווה, בקבוקי קאווה מוזלים, אם אתם חובבים של המשקה המבעבע הספרדי הזה, אני פחות מתלהב, מעדיף שמפניה זולה. אבל נחמד.
בכל יום אחר באמצע השבוע, אפשר לבוא אפילו לדייט או לעשות יומולדת, יש מוסיקה טובה ברקע – רצוי לציין שיש ערבי סטודנטים, לבדוק מראש שהמקום לא מפוצץ ילדים…
ביום שישי ושבת אם אתם חובבי מסיבות ורוצים לרקוד,… כיסא על הבר יהיה קשה להשיג.
במשחקי כדורגל גדולים ואירועי ספורט יש במתחם בחוץ שידור במקרן איכותי, כיף לראות ולשתות איזה בירה. יש בעיה בלשריין מקום ישיבה במקום באירועים שכאלה, רצוי להגיע מוקדם ולתפוס כיסא טוב, מדיניות המקום לטעמי שוגה בנושא זה.
לסיכום:
מקום נחמד, אם אתם רוצים גם לשתות וגם לאכול, אם אתם גרים בדרום השרון באיזור כפר-סבא, רעננה שווה לקפוץ ולראות, 20 דקות נסיעה.
מחירים: סבירים, סושי לא מאוד זול, שאר המנות מאוד סבירות.. זוג שאוכל ושותה בירה עם איזה צ'ייסר יוצא בפחות מ-200 ש”ח.
שווה לצאת מתל –אביב… אני מבקר בלנון לפחות פעם בשבוע .
ציון סופי: 8.5/9.0, הציון היה יותר גבוה אם היה אפשר לשמור מקומות ישיבה בטלפון בכל שעה.
לחיים…..
מי שמכיר אותי יודע שאני לא ממש מקפיד על כשרות. אני אוהב לאכול גדי בחלב אימו, ואם אפשר שיהיו לידו כמה שיותר שרצים יורדי ים מכל הסוגים וכל המינים.
לכן, כאשר הזומנתי לארוחה במסעדת פסיפיק שהנה מסעדה כשרה, חשבתי על כך כאתגר מעניין. לא שאני חושב שאי אפשר ליצור אוכל מעולה שעומד בכללים הנוקשים של הכשרות , אבל זה לא קל ולא אחת דורש מהשף לבצע אילו שהן סלטות ואקרובטיקה קולינארית בכדי להגיע למנה איכותית שהסועד לא ירגיש בה בחוסר החמאה,הגבינה ושאר מוצרי חלב שאין להשתמש בהם בבישול ארוחה בשרית.
קצת רקע: מסעדת פאסיפיק שוכנת במלון קראון פלאזה של בתל-אביב, אבל היא נחבאת אל הכלים, וממוקמת בקומה -1 וחצי. המסעדה כבר קיימת שנים רבות, אבל רק לאחרונה לפני כ-10 חודשים הגיע אליה השף משה בדישי והחל בשינויים בתפריט ובכלל בהתנהלות הכללית. לפני עידן בדישי היתה המסעדה מאוד שמרנית, והקו הקולינארי היה שמרני גם הוא,ביסטרו בסגנון צרפתי. קהל היעד, שומרי כשרות ותיירם המתארחים במלון גם הם מכתיבים שמרנות מסוימת, אבל שמחתי לראות את הכיוונים החדשים אליהם לקח בדישי את המקום. לא עוד ביסטרו, אלא נסיון ליצור שילוב של פיוז'ן בין הביסטרו הקלאסי, לטעמי המזרח. שילוב שאותו אני אוהב מאוד.
בדישי שגם אותו לא הכרתי, הוא בחור צעיר ואנרגטי,חביב מאוד שהשתלם בבישול אסייתי,פיוז'ן במסעדות בניו יורק, ומביא איתו שילובים מעניינים שמנערים את האבק מן התדמית המיושבת של מסעדה כשרה במלון. דבר אחד שטרם שונה, וילדעתי קריטי להצלחת המסעדה, אפ ברצונה לפנות לקהל יעד חלש, וצעיר יותר הוא העיצוב. המסעדה מעוצבת בסגנון שנות השמונים, מאוד ישן, ולא מחמיא. העיצוב הישן והשמרני עומד בניגוד גמור למנות המאוד מעניינות ולא משעממות שטעמנו בערב ההוא.
נעבור למופע האומנותי- האוכל.
הפורום כלל שישה בלוגרים ובלוגריות, את חלקם הכרתי, ואת חלקם היה לי העונג לפגוש בפעם הראשונה. ישבנו בשולחן בקצה המסעדה, ולאחר הסבר קצר ורקע מאת השף בדישי התחלנו במלאכת הטעימה, מה לא עושים למען הבלוג והמחויבות לקולינריה?
ראשונות
את הארוחה פתחנו בקוקטייל פירות שהוגש בכוס שוט, שהיה חביב אבל לא מעבר לכל, מיד המשכנו במאפי הבית שכללו לחם דגנים וחלה שהוגשו בלווית מטבל "גבינה" וצ'ילי. הגבינה,כמובן היתה ממרח טופו בשל מגבלת הכשרות.אני לא משונאי הטופו ודווקא מחבב אותו אם הוא מטובל כהלכה, אבל הממרח היה קצת גרגרי לי וטעם העגבניות הרגיש לי אבקתי מדי. הלחמים היו נחמדים,אבל לא התבלטו ולא היו חמים וניכר כי נאפו לפני זמן לא קצר.בקיצור: ממוצע.
המשכנו עם קומבינציית סושי, הקומבינציה כללה מבחר של סוגי סושי והיתה טובה, אך לא טובה מספיק כפי שהייתי מצפה ממסעדה ברמה כזו: הגלגול לא היה הדוק מספיק והחיתוך לא מקצועי ברמות הגבוהות אליהן אנו מורגלים במסעדות המתמחות בסושי. ניכר כי לא זה הצד החזק של המסעדה. לזכותן אומר כי כל יחידות הסושי היו טריות ואיכות הדגים היתה טובה. אני אהבתי במיוחד את הגונקן סלמון שהוא סשימי סלמון,עם ספייסי סלמון ואורז, הוא היה טרי ועז בטעמו. כמו כן סלמון גריל עם ספייסי מיונז מעליו היה מצוין. שאר הרולים היו בסדר, אבל לא הלהיבו אותי.אופציה חביבה למי שרוצה קצת סושי מסוגים שונים למנה ראשונה. .
המנה שקיבלנו אחרי הסושי כבר הייתה מליגה אחרת : מרק בזיליקום שבמרכזו צף "רביולי" סלמון יפהפה וכתמתם, ניגוד צבעים מהמם, תאווה לעיניים וחיך. הרבילוי מולא בטרטר סלמון ומעליו נבזקו ביצי דג. בדרך כלל אני לא איש של בזיליקום אבל המרק היה מרענן ולא מאוד חזק בטעמו והסלמון עם ביצי הדג שנתנו מליחות נעימה וקריספיות, השתלבו טוב עם טעמיו. מנה יפהפיה וטעימה עד מאוד. כל הכבוד על הרעיון.
אחרי הרף הגבוה שהציבה המנה הקודמת, קיבלמו מנה ראשונה נוספת: טרין כבד אווז שהוגש יחד עם שלושה מאכלים בעלי מרקם שונה,טמפרטורה שונה וטעמים שונים:
אגרול קשיו חמים, מקפא צ'ויה (שיכר שזיפים יפני) שעליו סלסת אננס, וגרניטה של ווסאבי ודבש. השילובים במנה היו מעט מוזרים לי, ובדישי הסביר מאוחר יותר שהמטרה לגרום לנו לחוות מקרמים ,חום וטעמים שונים בכדי לשעשע את הלשון. את הטרין אהבתי, אמנם לא מאסטרפיס, אבל בהתחשב במגבלות הכשרות (הוסבר לנו שמתמשים בקרם חלב קוקוס כתחליף לחמאה) מדובר בטרין טוב מאוד. הסיגר היה טעים אפילו יותר, עם טעמי הל ומי ורדים ומתיקות שהתאימה לטרין. את מקפא הצ'ויה לא ממש אהבתי, והגרניטה המתוקה חריפה היתה חביבה, אבל לא התחברה לי עם המנות שלידה.
עיקריות
המנות הראשונות היו טובות, וחיכינו כבר למנות העיקריות. לא התאכזבנו בכלל,כפי שתראו מייד. העיקרית הראשונה, שקיבלנו היתה טורו טונה, זהו נתח מן הבטן של דג הטונה האיימתני שהוגש צרוב (יתר על המידה יש לומר) על הגריל עטוף באצות נורי, כשהכל נח על מצע של פירה בטטה בחלב קוקוס ומלמעלה אספרגוס. מדובר במנה מנצחת, טעימה ובשרנית להפליא שבאמת ראויה לציון ועומדת בשורה אחת עם מסעדות גורמה אחרות. דבר אחד שקצת הפריע לי ויכול היה לגרום לה להיות מושלמת, היא רמת הצריבה של הטונה. אני מעדיף את הטונה והבשר שלי מאוד נאים וצרובים במעט , וכאן הצריבה היתה חזקה מדי. אבל נסלח להם על כך, שכן פשוט ליקקתי את האצבעות. גם הפירה היה טעים מאוד, והשילוב של חלב הקוקוס היה עדין ונעים. פעם ראשונה שאני אוכל פירה בטטה עם חלב קוקוס ולא עם חמאה, והטעמים של הקוקוס נעמו לי מאוד.
לצידה של המנה קיבלתנו גם "פיצה" טונה, שלמעשה היתה מנה מתפריט הטאפאס, וכללה פורוסות טונה נאות שנחו על קלתית בצק ומעליהן פלפל צ'ילי ירור טרי וחריף. טאפאס בהחלט מעניין, גם אם התגמד ליד מנת הטונה הצרובה.
המשכנו עם מנה מעולה נוספת פרוסות סינטה צרובות שעוטפות מספר סוגי פטריות חמות : שיטאקי,שימאג'י ושמפיניון, שמעליהן גם בזוקות פטריות אנוקי זעירות ולבנות. על כל מעטפת שכזו יצק השף בעצמו תה יסמין חם, שנתן נופך מאוד מיוחד ומתקתק למנה כולה. השף סיפר שזו גרסתו למנה הקרויה "שאבו שאבו" בה מבשל הסועד לעצמו את פרוסות הבשר בקלחת מים רותחים. אני אהבתי מאוד את המנה, הבשר היה נימוח ועשוי כהלהכה, הפטריות מלמטה "בישלו, אותו והיו נהדרות, והטאץ' של תה היסמין היה היהלום שבכתר, מאוד התחברתי למנה ולשילוב הטעמים והריחות ובמיוחד ליסמין שהשלים את המתיקות שלפעמים משיגים עם פירות לצד בשר צלוי. שאפו. המנה הטובה של הערב מבחינתי.
בשלב זה כבר היינו די מלאים, אבל תמיד יש מקום למנות נוספות במיוחד אם הן טעימות כמו הקודמת. המנה העיקרית האחרונה שדגמנו היתה צלעות טלה ברוטב תמרהינדי וצימוקים שלידה אורז מוקפץ ועטוף בעלה באקצ'וי שלמעליו סלט פפאיה.לצידם מוגש צ'אטני עגבניות. הצלעות היו טובות מאוד, כאשר הצ'אטני שלידן (מתקתק עם טעמי כוסברה עדינים וחריפות בינונית – מעדן), מעולה והולם את הטעמים שלהן בצורה טובה מאוד. גם כדור האורז היה טעים אבל אכלתי ממנו מעט מאחר שכבר הייתי שבע מאוד.
קינוחים
ומה עכשיו? היינו כולם מפוצצים אבל בלי קינוחים אי אפשר לסיים ארוחת טעימות. אני לא איש של שוקולד ולא של גבינה, ואוהב במיוחד קינוחים חמוצים המבוססים על פירות. גם כאן לא התאכזבתי: אל השולחן שלנו הגיעו מספר קינוחים לא מבוטל , והאתגר הגדול הוא : קינוח על בסיס פרווה, אסור חלב, חמאה קצפת וכו' אז מה היה לנו שם?
עוגת גבינה העשויה מטופו וגרידת לימון – שהיתה ממש לא רעה ההתחשב במגבלות. אני לא אוהב עוגות גבינה,אבל זו היתה נסבלת.
מוס שוקולד עם באונטי קוקוס – בינוני מאוד
סלט פירות עם אגרול קשיו מתוק שהיה ממוצע
סופלה שוקולד שאותו לא טעמתי (טוב אמרתי שאני לא חובב שוקולד נכון?)
לאחר שציינתי את עובדת סלידתי מקינוחי שוקולד וגבינה, שאל אותי השף אם אעדיף לקבל קינוח פירותי יותר, וחזר מייד עם קינוח מדהים, קייצי שהיה השוס של האחרונות: מרק תות ,עליו צף סורבה גויאבה. מעדן, קיצי קריר מתקתק וטרופי. האחרים שטעמו הסכימו שמדובר במנה מעולה,.
סיכום
האתגר של בישול כשר גורמה פיוז'ן וטעים עבר בהצלחה. היו מנות טובות יותר, היו מנות מעולות והיו גם מנות שזקוקות לשיפור (הסושי למשל). אבל החסרון העיקרי של המסעדה אינה הכשרות , אלא העיצוב המיושן,חסר השיק שיגרום לקהל צעיר להדיר את רגליו מן המקום. המחירים במסעדה אינם זולים, והסועד של היום רוצה לקבל חוויה, ולא רק אוכל טוב. קשה לי לראות את עצמי סועד שם בקונסטלציה הנוכחית, כי אעדיך מקומות צעירים יותר ומעוצבים יותר. דיברנו על כך גם עם השף, והוא מכיר את הבעיה ורוצה לעשות שינוי גם בפן העיצובי.
לשומרי הכשרות מבינינו- מדובר בבחירה מצויינת, אין עוד הרבה מסעדות המציעות שילוב של פיוז'ן ומנות יצירתיות כאלו כמו השאבו שאבו, או עשויות היטב כמו הטונה.
אני מקווה שאכן השינוי העיצובי יבוצע, ואז תהיה זו מסעדה עם אוכל חדשני, באויירה אחרת ומול הנוף המדהים של חוף תל אביב – שילוב מנצח.
תודה לשף בדישי שהיינו אורחיו, היה תענוג.
ותודה כמובן גם לששת, ולטמיר על התמונות הנהדרות שבחלקן השתמשתי בפוסט הזה.
כן ירבו!
תגובות אחרונות