הפיד שלנו – הרשמו
שיתופי פעולה
תג: ‘מסעדת שף’
שוב הגעתי לווגאס, העיר שהכל טוב בה, כמובן ששיחקתי פוקר, אבל לא רק. ווגאס זו אחת הערים היותר חשובות מבחינה קולינארית, רוב השפים הגדולים פתחו מסעדות בלאס ווגאס.
את הארוחה הראשונה שלי סעדתי במסעדת CUT שבבעלות השף וולפגנג פאק. למי שלא מכיר השף פאק נולד באוסטריה וגדל למשפחה חד הורית לאחר שאבין נטש את הבית. פאק למד לראשונה בישול אצל אימו שהייתה שפית מאפים, אין לו השכלה פורמלית, אולם הוא עבד במסעדות גדולות וכיום הוא בעלים של מסעדות רבות בארצות הברית וכמו כן הוא כתב מספר ספרי בישול.
טוב זו סיבה מספיק טובה בכדי להיכנס למסעדת CUT ולטעום מידי השף האגדי הזה.
מסעדת CUT היא למעשה מסעדת בשרים, במסעדה יש שלושה סוגי בשר: קוֹבֶּה ביף אמיתי מיפן (קגשימה) – למי של יודע בשר קוֹבֶּה הוא בשר של פרות שכל חייהן שותות בירה ומקבלות מסאג'ים, קוֹבֶּה אמריקאי שמגיע מנברסקה ובשר מיושן שמגיע ממדינה אילינוי.
המסעדה ממוקמת במלון הפלאצו, זה המלון שבו לנתי, וזו למעשה המסעדה הכי יקרה במלון.
למנות ראשונות:
לחם הבית מגיע במגש לבחירה,יש מספר סוגי לחמים וכולם נהדרים. לצד הלחם מוגשת חמאה וטפנד זיתים מהיותר טובים שאכלתי.
ומקלות גריסני גם הן היו טעימות ומיוחדות
החבר שהיה איתי הזמין מנת מוח עצם לצד ממרח פטריות וסלט פטרוזיליה (17$), התמונה מדברת בעד עצמה, למעשה מקבלי שתי עצמות ממולאות המוח עצם ואת המנה אוכלים עם כפית. המנה מוגשת עם טוסטים קטנים שאפשר למרוח עליהם קצת המוח עצם וממרח הפטריות. בהחלט רעיון מיוחד ומנה מוצלחת של השף פאק.
אני הזמנתי מנה של סשימי מבשר קובה (22$), שזה למעשה קרפצ'יו מעט עבה. מגיע עם חומץ בלסמי, שמן, מלח ומעט בצל ירוק. הבשר מעט עבה, מנה טעימה מאוד ומיוחדת מאוד.
למנות העיקריות הזמנו סטייקים ממדינת אילינוי, אבל לפני כן אני רוצה שתראו את התצוגה של בשר הקוֹבֶּה, המלצר מגיע עם זה לשולחן ומסביר, מימין בשר יפני ומשמאל הבשר מנברסקה. כמו שאתם רואים, הבשר משוייש כהלכה.
אני למנה עיקרית לקחתי אנטריקוט בתוך עצם, הבשר איכותי זה ברור, אבל תמיד אני טוען שלא מספיק בשר טוב, צריך לדעת לצרוב אותו בצורה הנכונה כדי שיהיה קריספי מבחוץ, רך מבפנים וכמובן אדמדם ונוזלי, ראוי לציין שזו המסעדה שמתמחה בנושא הזה והבשר היה צלוי על המילימטר, פשוט מדהים.
ואם אתם לא מאמינים תסתכלו פנימה לתוך הבשר ותראו את הצבע הורוד המטריף הזה
החבר שהיה איתי הלך על מנת פילה מניון, גם כן סטיק מעולה אולם יותר קטן.
לצד הסטייקים המסעדה מגישה שלושה סוגי חרדל: חרדל דיז'ון קלאסי, חרדל מתקתק בקברנה וחרדל חריף עם חזרת. חזרת אני מאוד אוהב, החרדל החריף היה פשוט מדהים.
כתוספת לקחנו מנה של תבשיל תרד בשמנת שמגיע ביחד עם ביצה רכה מטוגנת, יש טקס בור המלצר מערבב את הביצה עם התבשיל שהוא מגיע לשולחן.
כמו כן לקחנו גם מנת ארטישוק ירושלמי, משום נראה לי ששכחתי לצלם. וגם קיבלנו מהשף טבעות בצל חביבות.
למנות אחרונות כבר לא היה לנו כוח, בכל זאת קיבלנו עוגיות קטנטנות
שילמנו על כל הארוחה כ- 360 דולרים לא כולל שירות. נשמע לא מעט, אבל התועלת גדולה, אחלה ארוחה מושקעת וטעימה.
כמו שאתם רואים זו הייתה אחת החוויות הקולינאריות היותר מעניינות. אם אתם מגיעים לווגאס ובא לכם להתפנק לרגל אירוע מיוחד, אני ממליץ בחום.
בתיאבון
תמיד אני מתלונן שאין מה לאכול אצלי בסביבת העבודה, אז מסתבר שיש כמה וכמה מקומות שווים באמת. אל הארוחה הזאת התלווה אלי גל שבמקרה היה בקורס ברמת גן, הייתה לנו רק חצי שעה (ישיבות שלי והקורס של גל) לקחנו את הסיכון וקפצנו לארוחה עסקית בשגב אקספרס.
מסעדת שגב אקספרס של השף שגב משה, היא האחות הקטנה של מסעדת שגב בהרצליה, בשגב אקספרס האוכל מגיע יותר מהר ופחות יוקרתי אבל אוכל שלא מתפשר על איכות. במסעדה תוכלו לאכול מבחר פסטות, עופות בטאבון בטעמים שונים, סלטים ומרקים. אה כן וגם אחלה מנות אחרונות – מפאת הזמן לא אכלנו מנה אחרונה בארוחה זאת.
המקום מעוצב באווירה צרפתית מדהימה, לכל אורך המסעדה יש שדירה של עצים בשלכת וספסלים, בהחלט מזכיר את רחובות פריס, במקום יש גם פאטיו מעוצב ומפוזרים בו מבחר ירקות העונה כמו שוק מגניב. המטבח פתוח לעיני הסועדים.
לארוחה העסקית יש 3 רמות מחיר: 59 ש”ח, 69 ש”ח ו- 79 ש”ח. תלוי מה מזמינים. הארוחה כוללת מנה ראשונה או אחרונה והמנה העיקרית. כמו כן, במסעדה מגישים מים בטעמים שעושים במקום, הגישו לנו מים עם נענע ולואיזה, מאוד מיוחד.
למנה ראשונה הזמנו מרק קרם חציל בלאדי קטיפתי, בכל זאת לשבת בפאטיו המהמם כשגשם בחוץ זה מחייב למרק, יש לציין שהמרק מאוד כבד אך בעלים טעמים נפלאים של חציל טרי במיוחד, עם טעמיי גריל ועישון עדינים. מנה מעולה לחורף.
כשאוכלים מרק כזה מתבקשת פחמימה, הזמנו את פוקאצ'ת הבית של שגב, שתי פוקאצ'ות צרות ומאורכות מוגשות בתוך שקית נייר חום. פוקאצ'ות טעימות אבל אין ספק שהן פחות טעימות ושומניות מהפוקאצ'ה האגדית של רפאל. אבל בהחלט טעימות. הפוקאצ'ות מגיעות עם חמאה ושמן זית עם חומץ בלסמי.
למנה עיקרית גל הזמין פיצה זיתים ושאטה – פיצה עם עגבניות חריפות, זיתים שחורים, גבינת מוצרלה, שום אפוי ופטריות כמהין. גל הביע התלהבות מהמנה, פצה מרובעת שנחה לך על מגש מעץ, פיצה פיקנטית בעל בצק אוורירי וטוב.
אני הזמנתי אטריות צ'ילי – אטריות אודון מוקפצות במחבת לוהטת עם ג'ינג'ר, סלרי, פלפלים חריפים, פרוסות שום, תרד ועלי בזילקום מעוטר באננס טרי. הייתי במצב רוח למשהו מעט חריף. מנה מיוחדת השילוב בין האננס המתקתק והפלפלים החריפים בהחלט מיוחד. בצד קיבלתי גבינת פרמג'ן, בשגב הגבינה מגיעה בגוש והסועד מקבל מגרדת קטנה והוא מגרד לעצמו. יש לציין שהגבינה הייתה אנמית וחסרת טעמים, קצת מאכזב. המנה כולה הייתה טובה ומוקפדת.
לסכום בהחלט מקום ראוי לארוחת צהריים מהירה ובהחלט לא יקרה. חומרים מעולים, טעמים טובים ואחלה של אווירה. אני טוען שהמון מסעדות חוטאות בארוחת הצהריים ומגישות אוכל לא טעים, אפילו מסעדות שף, חבל מאוד – בשגב אקספרס אני יכול לומר שהרמה טובה מאוד.
אני חייב להוסיף את התמונה של הירקות בפאטיו. צבעוני וחביב :
בתיאבון!
איל שני הוא גאון.
אייל שני הוא מגלומן מטורף והזוי.
אלו שתי קביעות שמתארות את השף אייל שני. איזו נכונה? זה כבר תלוי בכם… מה שלא תגידו אי אפשר להשאר אדיש לשני, הבנאדם הינו הפילוסוף של המטבח, מדבר בכזו אהבה ורצינות על כל עגבניה,חציל ולחם. שני חי את את האוכל, ומתקשר איתו בספרות שאנחנו ההדיוטות לא יכולים אפילו להתחיל להבין. מה שכן, שני יודע לבשל, וכבר לפני כמה שבועות שמענו על פתיחת מסעדתו החדשה “אברקסס צפון”. שמענו ביקורות חלקן אוהדות, וחלקן פחות,ראינו את שידורי הנסיון של יוסי וליאור מתארחים שם, וזה גרם לנו רק לרצות לבקר. החלטנו לתת לו כמה שבועות של חסד, להתגבר על מחלות הילדות של מסעדה חדשה, ו…
אתמול זה קרה, הגענו למסעדה של אייל שני..לביקור הגענו ביחד עם יוסי וערן מ- fiddme.com . גל עם דלקת גרון השבוע, והביקור היה בסכנת ביטול. בשעה 18:00 מטלפן אלי גל ואומר לי שלא מוותרים, חיכינו הרבה לאייל שני ואנחנו הולכים.
הגענו למקום בשעה 21:30, המארחת אמרה לנו שהשולחן תיכף מוכן, חיכינו כ-10 דקות עד שהתפנה שולחן בחוץ, יוסי התעקש שנשב בקומה השנייה ונספוג מהאווירה של המקום, לאחר שהחליף מספר מלים עם המארחת סידרו לנו שולחן בקומה השניה. החלטה נבונה, כפי שהתברר.
המסעדה עצמה ממוקמת ליד הבר הידוע אברקסס, ומכאן שמה. מדובר במקום די קטן, כמה שולחנות בחוץ, מעו שולחנות בפנים המאפשרים לראות את אייל שני ועובדי המטבח מכינים את המנות ממש מולכם. אין הפרדה בין המטבח לפנים המסעדה. בקומה השניה, ממוקמים עוד שולחנות, והאוירה שם חמימה, עם מתחם קטן של ספות ישיבה, וגם שלושה שולחנות. כאמור, אוירה מאוד נעימה, רגועה מוסיקה באויר…
למרות שאכלנו בבית הייתי מאוד רעב, והתבוננו בתפריט בשקיקה. טוב, התפריט בעצמו הוא אייל שני נטו. מנות עם שמות מוזרים,הזויים משהו, אך יחודיים. למשל:
המבורגר מאנטרקוט ‘זימנטל/ קצוץ ביד. יש בו רק 100 גר’ שתתגעגעו אליהם כל החיים
או
סטייק דק. 5 שניות על פלדה לוהטת ואז טובע בשלוליות של ענני עגבניות
או
כרובית תינוקת ראש זהוב שלם נמס בתוך עליו
והטופ:
בייבי קלמרי מלא בפקאציה ששותה לו מהמחבת את פרפום העגבניות.
ממש שירה!
את הארוחה לווינו בבקבוק בראבדו, קברנה סוביניון 2007, שהיה מצוין לדברי כפיר יוסי וערן (אני בשל מחלה ולקיחת אנטיביוטיקה נאלצתי לשתות מיים מינרלים בלבד). תפריט האלכוהול די מצומצם אבל כולל מספק יינות טובים ישראלים, ומחול.
חלקנו מספר מנות ראשונות:
ביקשנו "צלחת שיש בה המון חריפים שמסחררים את הארוחה" (16 ש”ח) – אנחנו חובבי חריף, וצלחת כזאת היא חובה בארוחה שכזאת.
כשהגיעה הצלחת הרגשנו שחסר משהו – כן חסר לחם, חייבים לטעום את החריפים בלחם, קראנו למלצרית והזמנו "פרוסת לחם, כף שמנת חמוצה בצל יבש, עגבנייה".
אתה הפרוסה (14 ש”ח) חיסלנו בשנייה אחת, גל התלבש על השמנת כעייט שנתקל בארנבת פצועה.
שווארמה טלה ספוג בענבי יין, נח על טחינה וירקות צרובים בגריל – (63 ש”ח) הטלה היה רך מאוד, עשוי בדיוק על המידה, בשר מאוד איכותי. הירקות היו צלויים ובעלי ניחוח שרוף נהדר. המנה טבלה בטחינה דלילה, נהדרת: טעמי הטחינה היו מושלמים, אני חובב טחינה מושבע – לימון והרבה שום, מנה פשוט מושלמת. גם גל שפחות אוהב טחינה, התענג על המנה.
"כרוב סגול תינוק, כדור שלם צלוי שש שעות בפרפום שורשים שמדוייק בשתי עצמות גדיים" – (37 ש”ח) המנה מגיעה שחומה ונראית במבט ראשון כמו גוש בשר, אבל מדובר בכרוב מבושל שנחתך בקלות ומעלה ניחוחות נהדרים שמזכירים קצת רחובות בגרמניה עם דוכני נקניקיות טעם העצמות בהן בושל הכרוב מורגש מאוד במנה . מנה מדהימה! לדעתי המנה הראשונה הטובה מכל אלו שטעמנו. טעם הכרוב נשאר בפינו עוד שעות ארוכות אחרי סיום הארוחה. הברקה גאונית, מחומרי גלם מאוד בסיסיים. שאפו!.
"ממליגה לוהטת מתירס חי עטופה ברוטב עגבניות שחורות מעוננות בפארמזן" - (36ש”ח) – בתחילה קצת חששנו מהממליגה, ערן היה די נחוש. ממליגה מצטיירת לי כמנה פשוטה מדי של פועלים רומנים, לא משהו להזמין במסעדת שף, אבל נכונה לנו הפתעה רבתי. הניחוחות והעגבניות והפרמזן הפכו אותה למנה פשוט טובה. נהננו ממנה עד מאוד. לא רק לחובבי המטבח הרומני.
מנות עיקריות:
"סנדוויץ ראובן. קורנביף, לחם שאור, כרוב מוחמץ וגבינה גרוזינית" – (55 ש”ח) ללא ספק אחת המנות הטובות של הערב. ההגשה, מליון דולר, מקוריות. והטעם. הלחם קלוי בתנור כשבתוכו רוחשים הקונדביף החמצמץ המטובל והגבינה הגרוזינית שמשתלבת כל כך טוב. מנה עסיסית, גדולה, פריכה. מאז הסנדויצ’יה של תאודור ביהודה המכבי, בה היינו אוכלים ונהנים מגאונותו של תאודור, לא בא אל קרבי כריך כל כך מיוחד מושקע וטעים. שאפו לאייל. טוויסט גאוני על כריך הרובן הכל כך מוכר.
"חריימה אנטיאס ועגבניות נמר שחורות" – (98 ש”ח) זו המנה שערן הזמין, אבל הייתי חייב לטעום ממנה, הדג היה נהדר, כל החריימה מקבל בסוף צלייה בתנור מה שנותן למנה סיומת נעימה וניחוחות של גריל.
מנה חריפה מעט (היינו מעדיפים קצת חריף יותר – אבל אנחנו חובבי חריף, לא חוכמה) , העגבניות של אייל שני מדהימות ונותנות טעם פשוט מטריף, וגם במנה הזאת יש מעט טחינה בצד, נותן למנה בהחלט כיוון מיוחד ולא צפוי. מאוד מומלץ.המנה היקרה ביותר בתפריט.
"חצי מנה מוסקה בפיתה: טלה וחצילים צלויים בפרפום עגבניות, טחינה וביצה קשה" – (36 ש”ח) WOW, הפיתה רותחת, החומרים בפנים מדהימים, שנים לא אכלתי פיתה כזאת טעימה, השילוב בין העבניות, הטלה והטחינה עם הביצה הקשה היה מטריף. בהחלט פיתה מפנקת.
מנות אחרונות:
פתחנו עם מנה שקיבלנו על חשבון הבית: מוס שוקולד נח על קצפת קרם חלב בתוך טילון של נייר – (25 ש”ח) רק על צורת ההגשה היחודית מגיעה להם פרס. בתור מישהו שלא מחבב מוס שוקולד, לא טעמתי את המוס, אלא רק את קרם החלב שהיה מעולה. החברים סיימו את המנה בשניות ,כך שבבירור היתה טעימה.
המנה השניה שזהמנו היתה פודינג וניל עטוף במרמלדה של גויאבה – (25 ש”ח) המנה האחרונה הכי טעימה שאכלתי מזה חודשים. כבר עם התקרב המלצר לשולחננו, הארומה של הגויאבה שעלתה באויר היתה משכרת. איזה ריח. גן עדן. טעמנו והתמוגגנו. הפודינג היה מושלם, והגויאבה המקורמלת והמרמלדית פשוט מעולה, מעולם לא טעמתי גרסא כה מוצלחת לפרי הגויאבה. שלמות. נקודה. אני חייב לטעום את המנה הזו שוב. בקלות המנה האחרונה הטובה ביותר שתטעמו בתל אביב בחודשים הקרובים. נסו.
סיכום:
אחד המקומות היותר מיוחדים שאפשר לאכול בהם היום. יש בו הכל, פשוט הכל.
אוירה – נעימה, לא המונית.
אוכל – יצירתי, מלהיב, מיוחד, לא שגרתי ולא יקר (חברים זו מסעדת שף והמנה היקרה ביותר עולה 98 ש”ח).
מיקום – מרכז תל אביב. יש חניון די קרוב.
והכי חשוב אייל שני. רק לראות את הבנאדם מכין את האוכל, באהבה בתשוקה. תענוג.
יצא לי להחליף עמו כמה מילים, בשואלי אותו אם זה בסדר שאני מצלם את המקום , ענה לי בסגנונו הכל כך אייל שניי : “צלם כאוות נפשך, המרחב והאויר כולו שלך”.
איל שני, אברקסס צפון. ביקור – חובה.
היום חזרתי מעשרה ימים בלאס וגאס. מטרת הנסיעה הייתה כמובן קודם כל פוקר איכותי, משהו שמאוד חסר בארץ. אבל וגאס זוהי אחת הערים שמביאות אליה את עשירי העולם, הפאר והיוקרה שם ללא שום פשרות. כמו כן יש בוגאס את המסעדות הטובות בעולם של השפים הטובים בעולם. לפני הנסיעה עשיתי רשימות של מספר מסעדות שבהם אבקר, וכמובן ג'ואל רובושון נמצא בראש הרשימה.
לג'ואל רובשון יש שתי מסעדות אחת ליד השנייה, במלון ה- MGM בוגאס. המסעדה הימנית היא היקרה – ארוחה שם עולה לפחות 400 דולרים. המסעדה השמאלית נקראת L'atelier de Joel Robushon והפירוש : הסדנה של ג'ואל רובשון.
החלטתי ללכת כמובן על המסעדה הזולה יותר, שגם היא יוקרתית ולא מתפשרת.
המסעדות הטובות בוגאס עובדות רק בערב, התייצבתי במסעדה בשעה 18:00 לאחר משחק פוקר משובח במלון ה- MGM .
המקום מעוצב בלוק חדשני, לא מתנשא מדי. המטבח נמצא מול הסועדים, למי שיושב על הבר רואה את כל הנעשה במטבח בפחות מ-3 מטרים ממנו. האווירה במטבח גם מדהימה ומזכירה לי את התכנית קרב סכינים, יש שף ראשי שמנצח על כל התזמורת, הכל מתוקתק כמו שעון.
רציתי לטעות כמה שיותר, אז החלטתי ללכת על תפריט הטעימות שעולה 75 דולרים, שזה כולל 5 מנות, לא כולל שתייה ויין.
קודם הביאו לי לחם שנראה נהדר, התמונה מדברת בעד עצמה, גם הטעם. מעין באגטים קטנטנים וקריספיים.
למנה ראשונה קיבלתי מרק גספאצ'ו קר של עגבניות עם קרוטונים. המרק מגיע בעיצוב נהדר בתוך כלי שמתחת לו יש עוד כלי שמכיל קרח כתוש, כך שהמרק קר מאוד כל הזמן.
המנה נהדרת, מכילה נענע שנותנת ניחוחות מעולים.
מנה נוספת היא לנגוסטין מטוגן בתוך בצק דק. אני חובב מושבע של פירות ים, הלנגוסטין היה טרי וטעים. בארצות הברית יש את החומרים הכי טובים בעולם, אין על כך עוררין.
למנה עיקרית קיבלתי סטייק אנטריקוט ולמעשה אין בו משהו מיוחד מאוד, פשוט צלוי על הגריל, אבל הבשר איכותי ומאוד טעים. לצד הסטייק הוגש לי פירה מדהים שגם הוא מוגש בצורה יפה בתוך סיר קטן ממתכת. הפירה היה מאוד מיוחד בעל מרקם קטיפתי ומורגש שהייתה בו לא מעט חמאה.
מנה נוספת שהוגשה לי, מבחר גבינות, שתיים מהן של בקר ואחת של עיזים. לצד הגבינות הוגש גם לחם מיוחד, הייתי כבר מאוד שבע, רק טעמתי טיפה עם המזלג מכל גבינה, בהחלט טעים. הגבינות הוגשו כמו שצריך בטמפרטורת החדר כך שנית היה להרגיש את הטעמים.
מנה אחרונה, מבחר טארטים של השף, 6 סוגים שונים, כבר די הייתי שיכור מהיין ואני לא ממש זוכר את כל הסוגים, אבל התמונה יפה.
לסיכום:
אווירה מדהימה, לא כל יום אוכלים אצל כזה שף.
שירות אישי ומדהים, ביקשתי להצטלם עם השף רובשון בעצמו, במקרה גם השף היה בוגאס השבוע, אחראי המשמרת אמר שאין בעיה, והשף צריך להגיע בשעה הקרובה, עד שסיימתי את הארוחה הוא לא הגיע… אז תמונה אין. חבל.
מחירים : סבירים בשביל מסעדה שכזאת
לכל מי שמבקר בוגאס, מומלץ בחום!!!
בתיאבון!
לאחר לילה מפרך של פוקר משובח ושינה של 6 שעות התקשר אלי חבר והציע לאכול צהריים ביחד.
מיד ניגשתי למחשב וחיפשתי משהו משהו מעניין, החלטנו פה אחד שהולכים לאכול ארוחה עסקית במסעדת מסה ברחוב הארבעה.
ביצענו הזמנה טלפונית, הציעו לנו לשבת בשולחן גבוה שמוצב לאורך כל המסעדה, שבו סועדים גם אורחים "זרים" , מיד הסכמתי, יכול להיות אווירה נחמדה ו"מינגלינג" חביב.
הגענו אל המסעדה, קיבלה אותנו המארחת בסבר פנים יפות. אני חייב לגיד שהמילה הראשונה שקפצה לי בראש זה WOW, מקום מהמם ביופיו, שולחן גבוה וארוך, וכיסאות גבוהים אבל נוחים מאוד.
במסה יש אופציה לעסקית –68 שקלים ויש ב-98 שקלים, כמובן שהחלטנו ללכת על ה-98, אם כבר עסקית אז שנתפנק. העסקית כוללת מנה ראשונה ועיקרית לבחירה.
כהרגלי קודם כל ביקשתי לשתות כוס יין, מיד הגיעה אלינו הסומלייה והציעה לנו מבחר יינות, ביקשנו יין בכוס, המבחר היה לא גדול ומאוד רצינו קברנה סוביניון אז החלטנו להתפשר על הקברנה ספיישל רזרב של רקנאטי. כוס היין עולה 48 שקלים. ליין היה ריח נהדר ועמוק, אבל הטעם די אכזב.
למנות ראשונות:
סלט אנדיב, כרישה ומלון כתום בפונדו בלו בוואריה – הסלט היה מאוד טעים, רוטב נהדר, האנדיב בהחלט היה טרי, הגבינה הכחולה קצת פחות הורגשה אבל זו בהחלט מנה ראשונה מעניינת ומרעננת.
קרפצ'יו שייטל – טעמו של הקרפצ'יו היה טוב, אולם היה מעט יבש ומרגיש מעט גומי. קראנו למלצרית וביקשנו להחליף למנת השווארמה.
שווארמה טלה עם טחינה של קצח – מעין מספר פרוסות של בשר טלה שטעמו יותר אפוי מאשר צלוי, לא מאוד מעניין, לא מספיק שמן בשביל טלה. לצידו הוגשה טחינת קצח מעניינת אבל לא ממש ספקת את הסחורה. אכלנו את המנה כולה, אבל כמו שאומר צדי צרפתי "זה ליד".
למנות עיקריות:
שיפוד נתח קצבים וירקות מדורה – נתח הקצבים היה מעולה, עשוי בדיוק על המידה (מדיום). ירקות המדורה ליד היו קצת חסרי טעם, אני פחות התחברתי.
רצועות פילה עם קרם תפוח אדמה – מנה נחמדה, אבל גם לא מאוד מרשימה, הבשר היה מעט יבש, הפירה היה טעים, שילוב בין הבשר לפירה היה טוב. לא אמרתי WOW בנגיסה הראשונה שלי.
לסיכום:
אווירה: מדהימה, ישיבה נוחה, לפגישת עסקים, דייט, יום נישואים. כיף לשבת.
אוכל: נחמד מאוד, אבל לא תואם את הציפיות שלי ממסעדת שף.
שירות: מעולה – מארחת, מלצרים סומלייה.
מחיר: 98 מחיר סביר לארוחה עסקית, כוס יין ב-48 שח זה מעט יקר.
ציון סופי: 7 – בהסתכלות כוללת על האווירה והשירות.
בתיאבון
תגובות אחרונות