הבלוג של כפיר וגל foodnwine

לא בדיוק פוסט קלאסי על אוכל, מסעדות או יין, אך בהחלט לא רחוק משם. שוקולד, דבר שרובינו אוהבים וחלקינו לקח לגבהים אחרים.

איך הולך השיר סיגליות –
"…בתשיעי בכל נובמבר,
בלי ברכה, בלי שם או רמז,
שולח לך סיגליות בזר קשור בסרט."

ובכן בתשיעי בכל נובמבר חל יום ההולדת של זוגתי אשתי האהובה. אחרי מספר ניסיונות עבר לשלוח לה זר סיגליות לעבודה בלי ברכה או רמז, שהוחלפו בכל מיני פרחים אחרים (מסתבר שזו לא העונה של סיגליות בישראל, השיר במקור מהחצי הדרומי של כדור הארץ…) החלטתי השנה לשלוח לה זר לעבודה עם כרטיס ברכה (כי גם ככה היא כבר יודעת ממי זה) ולהפתיע אותה יותר מאוחר בערב.

בעזרתו האדיבה של גל, יצרתי קשר כשבועיים לפני המועד המיוחל עם מורן יטבת-רודניק, הלא היא "Morane Chocolatier" וקבענו על סדנא זוגית שתיערך אצלה בבית באשדוד. הסדנא אורכת כשלוש שעות ותכננו בהתאם את הערב. לאשתי לא סיפרתי על התוכנית ורק אמרתי לה שתגיע מוקדם הביתה ביום ההולדת שלה כי צריך ללכת לסיור צילום (אני חובב צילום, וסיורי צילום שהיא באה איתי בעל כורחה הם דבר שבשגרה). היות והעניין הזה של לקחת אחד את השני למקום לא ידוע ביום ההולדת הפך לשגרה, עניין הצילום לא הפחיד אותה.

ביום החגיגי, אשתי הגיעה מוקדם, אני כבר חיכיתי ברכב עם כל ציוד הצילום שלי ויצאנו לדרך. תוך כדי ההדרמה לכיוון אשדוד, התחילו ניחושים מהמושב לידי על יעד הנסיעה, ומתישהו גם הניחוש היה נכון. כשנכנסנו לאשדוד, והתחלנו לנסוע בתוך שכונת מגורים, נשאלתי בטון של סקרנות ותמיהה "אנחנו מבקרים מישהו בבית?", "אמרתי לך – פגישה של מועדון הצילום". מצאתי את הכתובת, חניתי, הוצאתי את הציוד ואפילו ביקשתי ממנה לסחוב כמה חצובות (חבל שאני לא יכול להראות את הפרצוף שאני קיבלתי).

תוך כדי כניסה לבניין טלפנתי למורן לוודא את הדירה, ומסתבר שטוב שעשיתי כך שכן זה היה אות בשבילה להכין את מה שנגלה לעינינו כשיצאנו מהמעלית. הדירה של מורן הייתה מוארת רק באור נרות שהיו על השולחן, על הבר (כן כן יש לה בר בסלון – מגניב לגמרי!!!), וברחבי הסלון והמטבח. לאשתי לקח כמה שניות להבין מה קורה ושמחתי לראות חיוך של הפתעה על פניה.

אחרי שהכינה לי כוס תה (באתי חולה) ונתנה לי באדיבות לסיים להקים את הסטודיו (שני פלאשים עם מטריות ריכוך shoot through על חצובות, למי שממש ממש מעניין אותו) והתלהבה מהציוד (איזה כיף, עוד פריקית של צילום), הובילה אותנו מורן אל הבר הביתי שלה שם חיכה לנו פונדו שוקולד ואפשרויות הטבילה של פרוסות בננה, מרשמלו ווופל והתחילה לספר לנו על עולם השוקולד (לא לפני שאשתי, דגש – אשתי – לא אני, זיהתה בקבוק וויסקי שגם לי יש ולא מאוד נפוץ והפנתה את תשומת ליבי אליו). הידע של מורן על עולם השוקולד הוא כמתבקש, עצום. ללא קשר לעובדה שהייתי מרוכז בצילום העניין, אני אישית לא הצלחתי לבטא את שמות זני השוקולד שמנתה, איך הם גדלים, מה יש בפנים וכן הלאה. לפחות לזוגתי זה הלך יותר טוב, מה עוד שהיא תוך כדי יצרה דרכים מבדחות לזכור את כל זה, דבר ששעשע את שתיהן.

אחרי המבוא לעולם השוקולד, כמה סיפורי נוסטלגיה ובדיחות על שוקולד פרה והטבילות בפונדו, הועברנו לשולחן האוכל הגדול (בינתיים הודלקו האורות וכובו הנרות), שעליו עמד וחיכה ממש מפעל שוקולד בוטיק. שלוש צנצנות ענק עם נטיפי שוקולד לבן, חלב ומריר איכותיים שהיווי חומרי גלם לפרלינים שהכנו אח"כ, כיריים חשמליות ועליהן סיר עם מים וקערת נירוסטה גדולה להמסה, מגש שיש ולידו כמו שפכטלים לקירור שוקולד מומס, תבניות לפרלינים, מיכלי פלסטיק (שאני משתמש בהם לברגים כפי שציינה יקירתי, ומאותו רגע כך גם כונו ע"י מורן) עם כל מיני דרגות שונות של שוקולד טחון, בלוק חמאת קקאו (לצורך המחשה), שקיות הזלפה עם מילויי שוקולד לטראפלס ופרלינים שהוכנו מבעוד מועד ע"י מורן (היו צריכים לילה במקרר – לא זוכר לגמרי למה, למרות שקיבלנו הסבר מאוד מפורט… כן נו, המצלמה…), פולדר עם דפי מידע ומתכונים עבורנו לקחת הביתה ועוד.

התחלנו עם פרלינים, ועבור פרלינים צריך מעטה חיצוני. פה אחד הוסכם שזה יהיה שוקולד מריר ולשם היותו ציפוי יש להמיסו. הסבר מצוין על עניין ההמסה, שאותו אני כן זוכר, ליוה את תחילת ההמסה ע"י מורן ואז הועברה הקערה לאשתי (ואני מקליק ומקליק). מסתבר ששוקוליטיירים מקצועיים עובדים עם מדחום צמוד כאשר מתעסקים בהמסת שוקולד איכותי כי יש חשיבות גדולה לטמפרטורה, סוג השוקולד המומס והמראה הסופי המבריק של פרלינים. זוגתי גילתה שזה לא כזה פשוט לערבב את השוקולד יחד עם המדחום ואני המשכתי לשחק אותה עסוק בדברים אחרים מכדי לעבוד באמת (אל דאגה זה לא נמשך הרבה).

קירור השוקולד המומס, בניגוד למה שחשבתי\ידעתי עד כה, נעשה בשפיכתו על משטח שיש נקי, מריחה ואיסוף מהירים בעיגולים במעין ריקוד ידיים ושפכטלים (מצטלם מאוד יפה). מורן הדגימה, רעייתי ניסתה ואני דרך העינית. איסוף של השוקולד ומזיגה לתבנית הפרלינים שנבחרה (דוגמאות של שבט המאיה, יפה). ריקון חזרה לקערה של שאריות השוקולד שלא נדבקו לתבנית במעין גשם יפה של טיפות שוקולד, והתבנית הוכנסה למקפיא על מנת שייווצר מעטה הפרלינים החיצוני.

עכשיו עברנו להכין טראפלס, כל זאת כמובן תוך נשנוש נטיפי שוקולד גולמי. בעזרת שקית הזלפה ובה שוקולד ש-"הכינותי מראש" ע"י מורן, התחילה רעייתי (וכן אני בכוונה נעזר כל פעם בשם תואר אחר) לעצב טראפלס בכל מיני צורות. אנקדוטה שלא ידעתי – לטראפלס קוראים כך על שמם האנגלי\צרפתי של פטריות הכמהין אותן שולים מהאדמה והן נראות כמו גוש כהה חסר צורה עטוף באבק. במקרה המתוק של העניין מדובר בכדורי שוקולד עטופים בשוקולד גרוס לאבקה. טעים.

מבלי לשים לב, הספיקו מעטי הפרלינים להתגבש, ועתה היה הזמן להכניס להם מילוי – שוקולד לבן עם תוספות שגם אותו הכינה מורן מראש. בעזרת שקית הזלפה נוספת, מילאה מורן גושי שוקולד לבן לתוך הפרלינים ושיטחה אותם. הפעם כבר לא יכולתי להתחמק וכלאחר כבוד הושמתי לעבודת המילוי. בזמן שאני עם שוקולד על הידיים, לקחה לה מורן את המצלמה והחלה מצלמת את העניין תוך הנאה מרובה (כבר אמרתי פריקית של צילום לא?).

כשסיימתי את מלאכת מילוי הפרלינים, הגיע הזמן לסגור אותם. אז הועברתי לעמדת הטראפלס להחליף את המעצבת אשר עברה לעמדת הפרלינים בכדי להמיס שוב שוקולד ולסגור איתו את הפרלינים. ניסיתי קצת לעצב טראפלס בצורות עד שנמאס לי ואז פשוט עברתי ליצור טראפלס "קלאסיים" ובינתיים הוכנס מגש הפרלינים שוב למקפיא לגיבוש סופי ואחרון.

כשדיברתי עם מורן בטלפון היא שאלה אותי אם יש שוקולד מיוחד שזוגתי אוהבת. ובכן, למי שמכיר (ולמי שלא) למרקס אנד ספנסר יש חטיף שוקולד מנטה שאשתי שתחייה מתה עליו (אני אישית טעמתי פעם אחת עם תגובה לא חיובית). מורן ניסתה להסביר למה קשה להשיג את הטעם הזה בארץ (משהו עם שמנים, תמציות ולא זוכר) אבל למרות הכול הכינה מבעוד מועד שוקולד בטעם מנטה, גם הוא בשקית הזלפה וכעת הגיע תורו לשנות צורה למעין סוכריות שוקולד על מקל. אה כן, בצורת פרח. על מלאכת הכנת הפרחים (הזלפה לתוך תבנית ותקיעת מקל של סוכריות למיקום המתאים) עמלו השתיים בעוד אני ממשיך עם הטראפלס.

המוצר האחרון שהוכן באותו הערב היה טראפלס מנוגט, עטופים באגוזי מלך גרוסים. בזמן הזה אני כבר חזרתי לתפקד על תקן הצלם ואת הנוגט טראפלס הכינה כלת יום ההולדת. בינתיים כשהיא עובדת, יצאו להם הפרלינים מהמקפיא, יפים ומבריקים, ומורן החלה לסדר יפה את כל המוצרים על בלוק השיש ואז ארזה אותם עבורנו לקחת באריזות יפות של שוקלייטרים במראה מאוד מהוקצע ומקצועי. נתן הרגשה נחמדה לראות את הטראפלס העקומים שלי בתוך מיכל פלסטי מעוצב ושיקי.

לפני סיום, מורן רצתה לתת לנו לטעום שוקולד צרפתי איכותי ביותר ממנו קיבלה משלוח ממש לאחרונה ושעשה אותה מאושרת. מדובר בשוקולד שמגיע בשקים של 3 ק"ג והוא יקר להחריד. מורן פתחה את השקים איתנו (חיכו יפה בצד עד כה) והייתה מבסוטה עד הגג מהעניין. טעמנו שני סוגים של מריר – 63% מוצרי קקאו ו-85% אחוזי קקאו (מדהים!!!), וסוג אחד של שוקולד חלב כרמלי (ממש וורטרס אוריגינל). אחלה דרך לסגור את החיך השוקולדי.

סיימנו את הערב בשיחה על שוקולד, קצת וויסקי, צילום, הייטק, ילדים, כלבים, הבלוגים של גל גרנוב ועוד. נפרדנו קצת לפני שבעלה של מורן חזר עם ילדיהם מהסבתא (הוא נכנס הביתה מתישהו במהלך הערב הסתכל על המטריות של הפלאשים בהפתעה, אמר משהו על פיג’מה לילד ונעלם כלעומת שבא).

היה ערב מהנה ביותר. אשתי אהובתי, לשמחתי, מאוד נהנתה ואהבה את הסדנא ועדיין מנשנשת לה פרלין או טראפלס מעשה ידינו מדי פעם מהמקרר. בדרך חזרה הביתה קיבלנו SMS ממורן שבו היא אמרה כמה שהיא נהנתה מהערב איתנו. חמודה.

לסיכום, סדנת שוקולד עם מורן יטבת-רודניק, בחורה כיפית, נחמדה ביותר, משעשעת ועם המון ידע ורצון טוב, היא דבר מומלץ ביותר. מעבר להתעסקות עם השוקולד (שזה תמיד כיף), מה שעשה לנו את הערב היה הגישה החייכנית, החיובית והחברית של מורן שפשוט כיף לדבר איתה, ללמוד ממנה ולהעביר איתה ערב. אגב באתר שלה http://www.morane.co.il/ ניתן למצוא מתכונים, מידע על סדנאות, מידע על שוקולד ועוד.

שוב תודה לגל על ההזדמנות לפרסם בבלוג ועל כך שהמליץ לי על מורן!