הפיד שלנו – הרשמו
שיתופי פעולה
תג: ‘יין’
לפני כשבועיים לקחתי חלק בתערוכת wine expo 2010 בגני התערוכה. אירוע שכזה הוא חג לחובבי היין. האירוע מחולק ל-3 ימים שכאשר ביום הראשון מוזמן רק הקהל המקצועי דהיינו מלונאים, מסעדנים, עיתונאים וכמובן גם בלוגרים. את ההזמנה לתערוכה קיבלתי בעזרתה של של מורן בר מהבלוג ניוזגיק.
להודות על האמת התערוכה הרבה יותר קטנה מאירוע סומלייה שגם אותו סיקרנו. אירוע הסומלייה מופנה רק לקהל המקצועי בעוד שפה יש פניה לכלל הציבור.
המון יקבים בחרו שלא להשתתף באירוע, אבל היה מבחר לא קטן ועבדכם הנאמן נהנה מאוד.
אז קיבלתי החלטה לא לשתות שום יין שאני כבר מכיר, רציתי לנסות קצת דברים חדשים. הדוכן הראשון שנכנסתי אליו היה הדוכן של ויתקין, וכמובן מילאה לי הנציגה כוס גדושה בקריניאן, אמרתי שלא אטעם מה שכבר טעמתי, אבל פשוט לא יכולתי לומר לא ליין המקסים הזה, מה עוד שאני חובב קריניאן.
ביקרתי גם בדוכן של יקב הרי גליל האהוב עלי גם כן. מיד המליצו לי על אביבים שהוא יין לבן, גם אותו סיקרנו אבל לי לא יצא לטעום – מ ד ה י ם!, גל גם כתב עליו בבלוג.
אחד הדוכנים הגדולים היו של יקב טפרברג, קיבלתי קצת מהסירה שלהם, מעט סתמי ולא מעניין. התאכזבתי.
הדוכן המנצח מבחינתי היה של יקבי רמת הגולן, הם הביאו חביות שנתנו תחושה של יקב ונתנו לטעום סדרה של יינות מתיישנים של ירדן. טעמתי מספר יינות, אחד היינות היותר מוצלחים, לדעתי הכי מוצלח בכל האירוע הוא הקברנה 2002, השאיר בי רושם עז, עוצמה פירותית וסיומת שמרגישה עוד. הייתי חוצפן וביקשתי מהנציגה עוד מעט מנקטר הנהדר הזה.
עוד יקב אהוב עלי הוא יקב אמפורה, הפעם יצא לי לטעום את השיראז שהוא היה בעל טעמים עזים. האמת שכבר הייתי אחרי הכוס העשירית, וכבר כל יין נראה טעים, אבל אני משוכנע שהיין הזה הוא באמת טוב.
כמו בכל תערוכת יין יש מעט גימיקים נוספים כגון שמן זית, סנגריות, פרסקו וכמובן איך לא דוכני גבינות במשקל של משק יעקבס, מילאתי צלחת להוריד את השיכר, כהרגלי ביקשתי מהגבינות עם הטעם היותר חזק, גבינות כחולות זה עוד אהבה, רק יש בעיה שהדומיננטיות שלהן ממלאות את חלל הפה ואחכ לטעום יין מאוד קשה.
העובדה הזאת לא מנעה ממני את הכיף של להמשיך לטעום משלל הדוכנים.
יש לציין את העובדה שבחלק מהדוכנים הכירו אותי, פשוט זכרו אותי מסומלייה.
את הסוף אתם מכירים, כמובן שחזרתי הביתה במונית שמח וטוב לב.
לחיים 
בשבוע שעבר התקיים אירוע מיוחד, סומלייה 2009. סומלייה הנו אירוע יין שקורה פעם בשנה, אליו מגיעים בעלי יקבי בוטיק, יקבים גדולים ויבואני יין ומציגים את היין שלהם לקהל הרחב. זו תערוכה שמטרתה לקדם את היינות של המציגים בעסקים השונים.
האירוע פתוח רק לקהל מהתעשייה – מלונאים, בעלי מסעדות, כתבי יין, ברמנים וכמובן גם לבלוגרים של יין. השנה התמזל מזלי להשתתף באירוע הנוצץ הזה.
יצאתי לאירוע לאחר העבודה בשעה 18:00, קיבלתי תדרוך מדוייק מגל, גל אמר לי שני דברים חשובים:
1. להכין מראש רשימה של יינות שאני רוצה לטעום כי אי אפשר לטעום מהכל ואני אתפרק
2. לא לבלוע את היין, פשוט לירוק אותו בטעימה. כמובן שלא ביצעתי אף אחת מההוראות, פשוט בלתי אפשרי לעשות רשימה שיש מבחר כזה גדול, ולירוק את היין? מה פתאום, איך אני ארגיש את הסיומת שלו? אין מצב.
הלכתי לאירוע עם חבר חובב יין מושבע ממשפחה צרפתית, ליתר דיוק צרפתית מרוקאית. נכנסנו לאולם והמילה הראשונה הייתה WOW. המון דוכנים, בקומה למטה היו יקבי בוטיק, בקומת הביניים היו יבואנים של יין ובקומה למעלה היו היקבים הגדולים.
בכניסה לאולם הראשי נתקלתי בצחירו יושב עם אשתו ונראה שפוך לחלוטין. צחי מספר שהוא משעה 14:00 באירוע, הוא כנראה שתה מכל היינות, זה סימן לא טוב, אני לא יותר חזק מצחי וידעתי שזה יהיה גורלי, אבל מי לעזאזל ינהג הבייתה?
התחלנו במשימת הטעימות, עברנו על כל הדוכנים לפי הרשימה שהכנתי, היינו מסודרים ונחושים לטעום כמה שיותר. לאחר כ-10 טעימות עשינו עצירה לטעימת גבינות של משק יעקבס, אמרתי לעצמי שהגבינה תרפד לי את הקיבה ולא אשתכר, פירקנו צלחת גבינות במהירות הבזק והמשכנו במלאכת הקודש.
היו יינות בינוניים והיו יינות מעולים, עשיתי רשימה של היינות שיותר אהבתי, כמובן שלא טעמתי מהכל, להלן הרשימה – אין משמעות לסדר:
1. ארגמן של רכסים דובב – יין שמורכב מענבי סוזאו וקריניאן, מי שאוהב את הברקן קריניאן בהחלט יאהב את היין הזה. צבע נהדר וסיומת מדהימה.
2. קברנה סוביניון של קטרון – בהחלט קברנה מוצלח בעל גוף מורכב, הפתעה אמיתית.
3. אליעד של שאטו גולן – אני מאוד אוהב את שאטו גולן, האליעד שטעמתי היה אמנם מעט צעיר, אבל בעל פוטנציאל ואין לי ספק שעוד מעט זמן הוא יכול להיות יין מנצח. שמעתי ששאטו גולן גם הציגו את היין "גשם לבן", לא יצא לי לטעום ממנו, הבנתי שהוא מדהים.
4. יינות סירה כרם יחיד של ירדן – יש יין מתל פארס, יהונתן ואורטל. אורטל היחידי כרגע נמצא בשוק. כולם פשוט מעולים. אורטל לטעמי הכי טוב. מומלץ מאוד אם אתם אוהבים סירה.
5. ריזלינג יבש של גונטרום גרמניה, מיובא על ידי קיפיס, את היין הכרנו בפעם הראשונה בארוחה עם יותם ממסעדת טאצה ד'אורו.
6. קברה ספישל ריזרב של רקנאטי – אני לא מת על רקאנטי אבל היין הזה פשוט עשה את העבודה. גוף מדהים ופירותיות מטורפת.
7. סנדרו של אלכסנדר – יקב חמוד מאוד, הסנדרו מכיל 4% ענבי סוביניון בלאן, לא שגרתי להוסיף סוביניון בלאן ליין אדום, בהחלט מיוחד.
8. אבידן תג סגול, עוצמה פירותית.
היו עוד הרבה יינות, אבל אלה המומלצים שלי מהמבחר שטעמתי.
היו גם גימיקים נוספים.
סנגריה מיובאת מספרד, מוגשת קרה במיוחד, מורגש קליפות הדרים וארומה נהדרת
יינון מרימונים, מתיקות שמזכירה מעט יין קידוש, אבל איכותי. מומלץ לטעמי להגשה עם קינוחים לאחר הארוחה.
שמן זית איכותי שגם ממנו טעמנו, נהדר.
סיימנו עם פחית של פרסקו. פרסקו זו מעין שמפנייה איטלקית, הפחית עשתה לנו סדר בראש, גמרה אותנו לחלוטין.
יצאנו שמחים וטובי לב לחטוף איזה בייגל ב"טל בייגלס", אולי להוריד את השכרות. לאחר שעה החלטתי באופן חד משמעי שאני לא כשיר לנהיגה ולקחתי מונית הבייתה להוד השרון.
בשנה הבאה מגיעים ברכבת…
סיקורים נוספים לאירוע סומלייה בבלוגים אחרים:
פוסט בבלוג של רותם
פוסט בבלוג של drinking
פוסט בבלוג של אורן אבראשי (בירה ועוד)
לחיים
מרכז G בכפר סבא הולך ומסתמן בהצלחה היסטרית, מדי שבוע נפתחות בו עוד ועוד מסעדות ובתי קפה, והציבור ממלא אותו בהמוניו (קשה למצוא חניה שם כמעט בכל שעות היום, ובשישי זו מסימה כמעט בלתי אפשרית), סוף סוף יש מקום בילוי איכותי,וקרוב לבית לתושבי כפר סבא (שאני נמנה עליהם, מודה באשמה), הוד השרון ובכלל ישובי השרון. בנוסף לחמש רשתות בתי קפה (ארומה,הלל,גרג,בליקר בייקרי,ארקפה) פאב (טמפל בר המצויין) וגם המבורגריה (בלא בר אנד בורגר), ניתן למצוא שם גם שיפודיה,סושי (ג’פאניקה). לא אחת טיילנו שם וחשבתי לעצמי, היה נחמד אם היתה פה פיצריה או מסעדה איטלקית. אז זהו, שמהשבוע שעבר- יש!
חלפתי לידה המרכז מספר פעמים וראיתי שילוט : בקרוב פיאנו פיאנו מסעדה איטלקית. נשמע מעניין לא? בירור קצר באינטרנט הוכיח שזו אכן מסעדה חדשה, אין לה איזכור ב rest או אתרים דומים והמעט שכן מצאתי היה בעכבר העיר : “מסעדה איטלקית מבית היוצר של בליני, הממוקמת במתחם G סנטר בכפר סבא. בתפריט תמצאו פסטות, פיצות קריספיות ודקות, ומנות קרניבוריות איטלקיות הגונות.”
מה לא עושים עבור הבלוג?אתמול בערב, כשרצינו אני וזוגתי לאכול משהו בחוץ, אבל היינו קצת עייפים, ונשיעה לתל אביב או הרצליה נראתה ארוכה מדי, החלטנו לקפוץ ולבדוק את האיטלקיה החדשה שבשכונה. יהיה רע? ניסע למקום אחר.
פיאנו פיאנו ממוקמת ממש מול ג’פאניקה, שהיתה מפוצצת בשעה 20:00 בערב. המסעדה מעוצבת למשעי,כשהמטבח חשוף כולו מאחורי זכוכית גדולה כמו שמקובל לאחרונה במסעדות רבות. מאחורי קיר הזכוכית אפשר לראות מטבח נקי,מודרני וגם תנור לאפיית פיצה (“על לבנים”). המסעדה די גדולה, כאשר ישנה אפשרות לשבת גם בפנים,וגם בחוץ במתחם מגודר בעציצי נוי.
התיישבנו בפנים המסעדה. מבט בתפריט (זמני,כך כתוב עליו) מגלה מבחר גדול מאוד של פסטות, ופיצות בשתי מידות(אישיות,ומשפחתיות) וכמובן סלטים ומנות פתיחה. לשמחתי גיליתי כי המסעדה אינה כשרה וישנן מנות הכוללות גם פירות ים (שרימפס,קלמארי,מולים וכו’) וגם מנות בשריות. המחירים שווים לכל נפש, ואין מנה העולה על 80 ש”ח, כאשר רב המנות מתומחרות באיזור 50-60 ש”ח (עיקריות).
החלטנו לפתוח בסלט “פיאנו”,המורכב מעלי חסה,פרוסות תפוח,גורגנזולה ואגוזי מלך מקורמלים עם וינגרט של בלסמי ודבש(44 ש”ח) . קיבלנו מנה גדולה, עם גבינה בכמות יפה,וצבת נוחה לחלוקת הסלט. המנה היתה טובה מאוד,ונדיבה כאמור, ואותה ליווינו עם פוקצ’ית הבית (13 ש”ח) ,שהגיעה חמה מן התמור, שלצידה צלוחית של שמן זית וחומץ בלסמי מעורבבים,ופינכת ממרח שעועית, שילוב די מוזר, אבל לא רע. הפוקצ’יה היתה טעימה,אם כי קצת קשה: אכלתי טובות ממנה, אבל היא לוותה את הסלט בצורה חביבה.
למנות עיקריות התלבטתי קשות בין הפיצות שנראו מאוד טעימות,קצת דקות לטעמי לבים הפסטות הרבות. לבסוף בחרתי בפפרדלה הציידים: פפרדלה עם נתחי פילה,ציר בקר,פטריון שמפיניון ופורטובלו, מלפפון חמוץ!,יין לבן ונגיעות שמנת ופרמז’ן (58 ש”ח). גם כאן המנה היתה גדולה מאוד וכללה עלי פפרדלה רחבים,טריים ברוטב צלי בקר מטובל. המנה היתה מאוד טעימה, ולא הצלחתי לסיימה בשל גודלה.
רעייתי בחרה בפסטת קונכיות (קונקילי פפרו'צ’ינו) שכללה קונכיות פסטה ברוטב פלפלים קלויים,שום ,שמנת,בצל ירון ויין לבן (42 ש”ח), שהייתה גם כן טעימה מאוד וגדולה, גם כאן התקשנו לסיים את המנה, למרות שמאוד נעמה לחיכנו. 
את הארוחה ליוויתי ביין פלאם “קלאסיקו” (29 ש”ח)שהוא בלנד נחמד ומוכר שהלם יפה את המנות מלאות הטעם,במיוחד את הפפרדלה בציר בשר הבקר.
לסיום שתיתי אספרסו ארוך (8 ש”ח),כמנהגי, שלווה בכוסית סודה קטנה, כמו שאני אוהב. האספרסו של סקוואלה היה מצוין, לא חם מדי ולא קר מדי, וחזק כראוי. קינוח כבר לא אכלנו שם,מחוסר מקום. פשוט היינו מלאים. המנות היו כאמור,גדולות מדי.
השירות במקום אדיב, וניכר כי המלצרים עדיין מאוד “ירוקים”, חלקם צעירים מאוד. את שולחננו שירתה נערה צעירה, שלא ממש הכירה את תפריט היינות. כששאלי אותה אילו יינות ישנם ללות את הארוחה, ענתה לי “יש לנו יין אדום ולבן” , תשובה לא ממש רצינית,גם כשמדובר במסעדה איטלקית ללא יומרות. לאחר שהתעקשתי,הלכה אל הבר ורשמה בפנקסה את היינות, והקריאה לי אותן בדקלום ארוך,כמובן תוך כדי שיבוש השמות, עד כדי כך שהייתי צריך לנחש כי “אברייטו” הינו יין אורבייטו . מן הראוי כי מלצרים יכירו את רשימת חמישה או שישה יינות העומדים למכירה בכוסות, וידעו במה מדובר, אפילו אם אינם בקיאים ביינות. זה לא נראה מקצועי כך. לטיפולכם, בעלי המסעדה.
סיכום:
מדובר אכן במסעדה איטלקית טובה וראויה. לא מסעדת גורמה, ולא משהו חדשני שטרם נראה, אבל האוכל טוב מאוד,המבחר גדול, המנות גדולות ומתומחרות בצורה תחרותית מאוד, העיצוב והמיקום יעשו רק טוב למקום, וברור שיש דרישה ערה גם למסעדה איטלקית במתחם ובאיזור. בקיצור, כל פרטי המשוואה מרמזים על הצלחה ברורה. כל מה שנותר לבעלי המקום לשמור על הרמה, קצת להשקיע במלצרים, וזהו. אנחנו נחזור לכאן ודאי (קרוב לבית,טעים,לא יקר.) במיוחד עם גרנוב ג’וניור חובב הפיצות. (התפוח לא נופל רחוק מהעץ, כבר אמרנו?)
ועדכון קטנטן לסיום : בשבועות הקרובים יפתחו גם צוהר חדש בקיר המסעדה ודרכו תמכר פיצה הנעשית במקום,גם במשולשים. רעיון חביב. מישהו שם פשוט מקשיב לרצונותי.
בתיאבון!
כמו שכבר הבנתם מהכותרת, אנחנו חוגגים מאה פוסטים ב- foodnwine (לרגל האירוע הפוסט הזה נכתב במשותף, על ידי שנינו – כל אחד כתב את חלקו). לחגיגה שכזאת החלטנו לעשות ביקור במסעדת טאצה ד'ורו.
את ארוחת הערב סעדנו ביחד עם יותם בעל הבית של המסעדה. שהיה מארח למופת וגם איש שיחה מעולה ומנעניין.
לאלו מכם שלא מכירים א המקום כלל, מדובר בבית קפה-מסעדה הנמצא בתחילתה של שכונת נווה צדק, בצמוד למסעדת הבשרים המעולה NG. הטאצה אינו מקום חדש כלל וכלל,ועומד לחגוג את יום הולדתו ה-10! כן, 10! ממש בקרוב. קשה לי לחשוב על הרבה מסעדות ובתי קפה שיש שקיימים כבר זמן כה רב, בזירת הבילויים התל אביבית, מה שהופך אותו למוסד, ממש כך. בית הקפה נקרא כך על שם בית הקפה בעל אותו שם ברומא, שהוא שם דבר בסצינת הקפה האיטלקית. כמו כן, מייבא יותם והקפה את הקפה הייחודי של טאצה דורו מאיטליה,וכמובן כל הקפה שבו משתמשים בבית הקפה הישראלי הוא על טהרת אותו קפה יחודי, בעל הקלייה המיוחדת. מה שעוד נחמד בבית הקפה, שהוא מאוד שכונתי, ומכניס פנים, בין השאר בקיץ מתקיימות הקרנות סרטים בחצר המקסימה של המקום על מסך ענק, תחת הכותרת “סינמה טאצה”, משחק מילים על הסרט האיטלקי האלמותי שאולי הוא אחד מהחמישה הטובים מעולם: סינמה פרדיסו.
התחלנו את הערב עם יין ריזלינג יבש של גונטרום, גרמניה, לפי המלצתו של יותם. יותם למי שלא יודע היה סומלייה (מלצר יין) בעברו, וניתן לחוש זאת טוב מאוד בתפריט היינות שאינו שיגרתי כמו בשאר בתי קפה שאנחנו מכירים ( לא עוד כמה ישראלים, ואיזה קיאנטי וספרדי לרפואה, אלא תפריט יין מכובד מאוד!). אלו שקוראים את הבלוג מכירים את חיבתי היתרה לריזלינגים באשר הם, במיוחד בקיץ הישראלי, ושמחתי לנסות כאן ריזלינג גרמני (הגרמנים יודעים לעשות שלושה דברים טוב: בירה,ריזינג,ומכוניות) שטרם טעמתי. לא התאכזבתי, היה זה אחד הריזלינגים היותר מעניינים שטעמתי לאחרונה. חצי יבש, לא מתקתק לא מתחנף אבל איזה ריזלינג!
אף: פרחוני, פה: פירותי, חמצמצות רעננה, וגוף בינוני, עם סיומת חמצמצה שמשאירה טעם של עוד. בהחלט ריזלינג טוב, לא יומרני, בול! – יותם פגע בפעם הראשונה. אהבנו את היין כלכך, שאני יודע שכפיר כבר קנה שניים וחיסל אותם בסעודת ראש השנה.
את היין שתינו בלווית מנות ראשונות:
מנות ראשונות:
חציל בלאדי – מנה של חציל בלאדי אמיתי שרוף, מגיע מעל מצע של עגבניות, קלמטה וגבינת עזים.
טעם השרוף מדהים, השילוב בין העגבניות לגבינה היה טוב גם כן. הלחם הביתי והלחמניות שקיבלנו התאימו לטבילה ברוטב הנהדר.
מנה מומלצת, זוג יכולים לחלוק למנה ראשונה.
ארנצ'יני – כדורי ריזוטו עם קלמטה ומוצרלה על יוגורט אורגנו. במבט ראשון זה נראה כמו פלאפל, כדורי הריזוטו מצופים פירורי לחם ומטוגנים, הכדורים שלעצמם מעט יבשים לטעמי, אבל רוטב היוגורט עם האורגנו מאוד טעים. השילוב משפר את המנה. אל המנה הזאת אני פחות התחברתי.
ראשי קלמארי על צזיקי צנונית – כידוע אני חובב פירות ים, כל מנה שמגיעה מהים עושה לי טוב, אני פחות אוהב ראשי קלמארי. הצזיקי היה טעים מאוד. מנה חמודה.
סלט ריזוטו וירקות אנטי פסטי – מעין ריזוטו קריר שמבושל ומוגש עם אנטי פסטי בתוכו. מנה שפחות התחברתי אליה, חסר לי מעט רוטב, הטעם של המנה היה טוב.
בין המנות הראשונות יותם הוקפץ לטפל באיזה בעיה, אני וגל היינו רעבים מאוד ביצענו ניקוי של כל הצלחות כולל צלחת הלחם.
כמו כן גם את היין הצלחנו לגמור עד שיותם חזר, רצוי לציין שהיינו שמחים יתר על המידה תודות לריזלינג הקליל הזה.
את המנות העיקריות ליוויני ביין נוסף, שוב בעצתו של יותם. אני דווקא לא רציתי ללכת על גוורצטראמינר,כי חששתי שהוא יהיה מתקתק כמו רבים וטובים ששתיתי לאחרונה, אבל יותם הבטיח לי שיש לו אחד שאני חייב לטעום. גוורץ יבש, דרא”פ משהו חובה. לאחר שהוכיח את עצמו בבחירת הריזלינג, נתנו לו יד חופשית בבחירה, ושוב נפלנו על פנינה של ממש.
גוורצטרמינר 2008 של יקב ברגסיג, דרא"פ.
האף של היין הזה פשוט מהמם. עד עכשיו אני מריח את הליצ’י ואת הקיווי שפשוט מפציצים את האף. תענוג. בפה החגיגה נמשכת עם מעט גויאבה, וסיומת של אשכולית אדומה. מאמא מיה, הדרום האפריקאים האלו יודעים לעשות גוורץ! וכל זה, חשוב מאוד, כל זה ביין ייבש, חמצמץ וארומטי, בלי חנופה של סוכר. בהחלט הגוורץ הכי טעים שטעמתי השנה. שאפו. יותם, שיחקת אותה.
מנות עיקריות:
קציצת סינטה על הגריל – עם 'דמי גלאס', על פירה, עגבנייה ובצל חרוכים. מנה נהדרת, מיד שטועמים רואים שהבשר איכותי. יותם לא מספר מאיפה הבשר ומשאיר את הנושא בגדר סוד. רוטב הדמי גלס היה עשוי היטב, והשתלב נהדר עם עם הבשר וגם עם הפירה. מנה שמאוד אהבתי. גם למי שלא אוהב המבורגרים המנה יכולה להתאים, ולמי שאוהב המבורגרים יופתע לטובה.
מרוב שיכרות את המנה הזאת ןלצערי לא צילמתי, אני משאיר לכם את התענוג לדמיין איך המנה נראית.
ניוקי פריך על מצע של רוטב כמהין ואספרגוס – מנה מיוחדת, הניוקי מטוגן ופריך, האמת שאני יותר אוהב ניוקי בצורתו הטבעית. הרוטב היה נהדר. האספרגוס היה טרי ועשוי בדיוק על המידה. מנה שנראית מצוין,תשפטו בעצמכם!
מנות אחרונות:
שרוכי חלבה ופירות יבשים – על גלידת תמרים וטחינה גולמית. אני חובב מושבע של סומסום על שלל צורותיו, זו מנה נהדרת, סיום מדהים לארוחה. הפירות היבשים גם השתלבו נהדר. מ ו מ ל ץ!!!
גרניטה – זו המנה שיותם הכי מתגאה בה, את המנה הוא הביא מסיציליה שם הוא גר בעברו. המנה מורכבת שכבות של אספרסו ממותק ועבר מספק פעמים קירור וכתישה ושכבות של קצפת עשירה וטובה. בהחלט מנה מדהימה. יותם מספר שבסיציליה שותים את הגרניטה לצד קרואסון וזו כל הארוחת בוקר שלהם – אני גם צריך לנסות.
פונדנט שוקולד – עם גלידת שקדים. אני חובב שוקולד, אז בוודאי שאהבתי. הגלידה הייתה טובה מאוד והורגש בה טעם מאוד חזק של שקדים, ממש כמו מרציפן. השוקולד נזל לאחר חיתוך המנה, מבחן החיתוך עבר בהצלחה.
טירמיסו – עשוי עם קפה טאצה ד'ורו, יותם אמר שהוא טרי והוא יותר טעים למחרת. הוא היה פשוט מעולה גם באותו היום.
קפה טאצה ד'ורו
אני פריק של קפה. קפה טאצה דורו הינו שם דבר גם ברומא, מדובר על בית קפה שעובד כמו מכונה, ומגיש אלפי אספרסואים בשעות הבוקר. יותם סיפר לנו איך הוא היה יושב ומקשיב לרעש העבודה של הבאריסטות ואחראי הקפה, שמחלק להם פקודות מה צריך להכין, וזה היה פשוט מדהים. הקפה ששתינו מיובא הישר מבית הקפה ברומא, שם הוא נקלה והבלנד היחודי ששונה מעונה לעונה נקלה על ידי אדם אחד, ששומר על סוד הקפה של טאצה. אותו קולה שנחשב עילוי גם ברומא, קיבל את ה”מתכון” כשהיה שוליה של הקולה הקודם, שגם הוא נחשב אוטוריטה בתחומו.
אחרי שטעמתי מהקפה, מייד ביקשתי לקנות איזה 100 גרם טרי, הביתה למכונה הביתית האיטלקית שלי. לפנק אותה, ואותי.תוך דקותיים היתה לי שקית קטנה מעוצבת עם ריח גן עדן, שהתפשט במכונית שלנו בשניות כשעזבנו את המקום. ניחוח של איטליה.
לסיכום:
אווירה: מדהימה, כמו באיטליה, יחס אישי, בהחלט מקום לדייט, יום נישואים, יום הולדת…
אוכל: מנות אחרונות מדהימות ביותר, אוכל טוב לחלק מהמנות לא התחברנו ובחלק ממש התאהבנו, עניין של טעם.
מחירים: מאוד זולים ביחס למקום ולתמורה.
מדהים לבילוי כלשהו, ארוחת בוקר, קפה נהדר .המקום מעוצב בצורה ביתית, לא נוצץ אלא נותן תחושה של ביתיות. כאשר גשם בחוץ ובפנים חמים, לשבת שם ולשתות קפה ולאכול משהו, יכולה להיות חוויה סופר רומנטית. אין ספק, שזה מקום עם אופי, לא עוד ארומה או קפה קפה, אלא מקום שנותן חשק לחזור אליו, מקום עם ייחוד. והקפה, שווה ביקור.
המלצה: בשום פנים ואופן לא להחמיץ את הגרניטה !!!. זה פשוט לא חוקי לא לטעום ממנה, והיא גם הבייבי של יותם. חובה.
פורצה איטליה!
ראש השנה התש”ע מתקרב אלינו בצעדי ענק, מחר בערב נשב רובנו עם בני המשפחה בשולחן החג נאכל כיד המלך ונשתה יין, הרי זו מצווה. בימים האחרונים אני מתבקש על ידי רבים שאוהבים יין אבל פחות מתמצאים על המלצות ליינות לראש השנה. לכן, החלטתי לכתוב פוסט ובו לאחל שנה טובה, ובאותה נשימה למנות חמישה יינות ששתינו השנה ושאהבתי, כולם יינות במחירים שפויים לגמרי, לא יותר מ 90 ש”ח, ורובם אפילו באיזור ה 70 ש”ח.
זו רשימה סובייקטיבית ,ולא מדעית, ללא ציונים אלא פשוט כמה כאלו שלדעתי יעשו לכם את החג למתוק,חמוץ ומעניין יותר. כדרכי בקודש, כל היינות הם יינות ישראלים (ראש השנה לא?) וניתן למצוא אותם בקלות בכל חנות יין ממוצעת (דרך היין,חינאווי,וכו’)
משום מה רב הישראלים מעדיפים יין אדום. במדינה חמה כמו שלנו, זה מוזר. אבל זו עובדה, לכן בחרתי בשלושה אדומים, רוזה אחד ולבן אחד. קשה לבחור. יש עוד המון טובים, לא פחות מאלו שבחרתי ואולי אף יותר, אבל אלו עולים לי בראש ברגעים אלו.
יינות אדומים
היין הראשון אותו טעמנו לא מזמן הוא הקריניאן ריזרב של ברקן. יינות ברקן משום מה זוכים לסנטימנט שלילי אצל הרבה אנשים וכשאני מזכיר “ברקן” בדרך כלל הנטייה לחשוב על יינות לא מזהירים, אבל ההיפך הוא הנכון. היקב מייצר יינות איכותיים, טעימים ומאוד מוצלחים שנותנים תמורה מעולה למחירים שלהם. הקריניאן של ברקן הוא פשוט כזה, טעים, לא יומרני, ובמחיר שלו קשה למצוא יין שנותן יחס תמורה\מחיר טוב יותר. פוסט שפירסמתי עליו לפני כמה שבועות. מומלץ.
היין השני שברצוני לציין הוא האוורד 2005 של יקב עמק האלה. יקב לא גדול שמייתר 200,000 בקבוקים בשנה. האוורד הוא בלנד של 45% קברנה, 45% מרלו, 10% פטיט סירה, פירותי מאוד עם קצת עץ ברקע, הולם מצוין ארוחות בשריות דשנות. פשוט יין טוב.
היין השלישי והאחרון מבין האדומים הינו אבידן תג סגול. יקב אבידן הינו יקב בוטיק משפחתי ומייצר כמויות קטנות של יין. התג הסגול הוא בלנד אדום המופק משילוב של מרלו (40%), שירז (25%), פטיט סירה (20%) ופטיט וורדו (15%). באותה הסדרה ישנו גם התג האדום שטעמנו וגם הוא מצוין אם כי, ההעדפה שלי היא לסגול, מאחר והוא עוצמתי יותר:פרי שחור נגיעות וניל שוקולד ובעל סיומת מצוינת. גם הוא ממש לא יקר, ונותן תמורה מעולה לכל שקל של השקעה.
יינות רוזה
אלו שעוקבים אחרי הבלוג יודעים כמה אני אוהב יינות רוזה,במיוחד בקיץ. קיץ יש לנו הרבה,ברוך השם ולכן המון הזדמנויות לטעום רוזה טוב. גם ראש השנה עדיין די חמים, ורוזה קריר יעשה לכם את ארוחת החג מהנה הרבה יותר.
קשה לי להחליט על רוזה אחד, אבל אחד מהאחרונים ששתיתי עולה לי לראש: הרוזה של רקנאטי. הקדשתי לו פוסט שלם כאן . רק הבקבוק לבדו עם הצבע הוורוד עושה טוב בלב, ובעין. שילוב של אסתטיקה עם יין פשוט איכותי טוב ומרענן. מומלץ נקודה. וכל אלו שיש להם סטיגמה על יין רוזה, שהוא לא רציני, וכו.: חבר’ה עם מאכלי דגים היין הזה פשוט אייס. נקודה.
יינות לבנים
הרבה לבנים עברו אצלנו השנה. מכולם יש אחד שאני מחבב במיוחד ושמורה לו פינה חמה אצלי: פלטר סוביניון בלאן. מדובר ביין מעולה עם ארומות קש ורמזים לפירות טרופיים כמו קיווי. מרענן, עדין. עם ריחות משכרים. פשוט ליגה משל עצמו. עשו לעצמכם טובה, קנו בקבוק, הביאו אותו למארחים שמבינים ביין, ותצאו מלכים. באחריות. פנינה אמיתית .
לסיכום:
השנה היתה עמוסה ביינות,ארוחות,ליקרים וכמובן משקה האלים : ויסקי.
מי יתן ובשנה הבא לא נחסר דבר, ונדע נהרות של יין,אגמים של ויסקי,והררים של ארוחות גורמה.
ולסיום: עלינו לזכור כשאנחנו שותים יינות אוכלים עם המשפחה ונהנים ממיטב מטעמי ארצנו וארצות הניכר (ויסקי ישראלי טוב, עוד אין) שאי שם לא רחוק מאתנו יושב גלעד שליט בשבי, רחוק ובודד. מי יתן ובשנה הבאה יוכל גם הוא להרים עמנו כוס יין, בחיק משפחתו וחבריו, אדם חופשי.
אמן.
חג שמח.
צוות הבלוג: גל וכפיר.
תגובות אחרונות