הפיד שלנו – הרשמו
שיתופי פעולה
תג: ‘טעימת צוות’
לא פעם ראיתי על מדפי היין את בקבוקי היקב המעוצבים (בדרך כלל עם רשת פלסטיק העוטפת בקבוק ערום, וחותמת שעווה יפה על גבי הבקבוק. מינימליזם עיצובי.) השבוע בשיטוטי בסניף רעננה של דרך היין, ראיתי כי הקריניאן שלהם במבצע, וכחובב קריניאנים ישראלים (אהבנו את הקריניאן של ויתקין וכמובן של ברקן) היה ברור לי שכדאי לדגום את היין. לפיכך, קנינו אותו (ותודה לאיתן) לשמש לנו כיין השבועי , לאחר שבועיים הפסקה במסורת. (לידת בתי, ונסיבות אחרות – הכל לטובה)
יקב הבוטיק רד פואטרי הוקם ע"י משפחת טל (אורנה דובי ובנם גיא), חקלאים המגדלים כרמים ועצי פרי. לדובי היינן היסטוריה משפחתית – אביו ,אלכס טל היה מבעלי יקב מקווה ישראל (יקב הבוטיק הראשון בארץ) ,וממקימי יקב גת ברחובות במאה שעברה . היקב הינו יקב בוטיק המייצר כ 15,000 בקבוקים בשנה. מה שמייחד אותו כמו כן היא העובדה שהיקב מיצר לעצמו את שתילי הגפנים .שתיל אירופאי קלאסי המעמיק שורש ויונק את טעמי ה"טרואר" המקומי של אדמות הגיר.
הכרמים שמהם מופקים היינות של יקב “רד פואטרי” ממוקמים על המדרונות המערביים של תל גזר הקדום – אזור ייצור יין ידוע בעת העתיקה.האזור מאופיין באדמה גירית וברוחות המנשבות מהים ומצננות בקיץ את הגפנים .כמו כן, הכרם מטופל ידנית תוך הקפדה על יבול נמוך במינימום דישון והשקיה.
היין הוא זני, ומכיל קריניאן בלבד.
אז מה היה לנו שם?
צבע: בורדו נוטה לחום.
אף: עם פתיחת הבקבוק והרחה קשה היה להתעלם מארומות הטבק החזקות. גם לאחר פתיחת הבקבוק ומזיגה, נותרו ארומות ברורות של טבק, וקצת מנטה.
פה: טעמי דובדבן ומעט שזיף, הפה די מתקתק, והחמיצות מתחילה להיות מורגשת רק אחרי חדרור של כ 20 דקות.
גוף: גוף בינוני-מלא. נוכחות מורגשת.
סיומת: סיומת בינונית.
מדובר ביין טוב מאוד, הנותן תמורה מצוינת למחירו (60 ש”ח כרגע בדרך היין). יין עם גוף מלא, נוכחות, פשוט יין טוב. בהחלט אחד הקריניאנים היותר חביבים שיצא לנו לדגום בחודשים האחרונים.
שאפו מגיע ליקב רד פואטרי.
עוד רשמים, בבלוג של רותם.
לחיים!
השבוע בטעימת היין השבועית בחרנו בפומה בלאן של דלתון, 2006. כן, מיושן. לא ממש בחרנו אלא קיבלנו אותו במתנה בכדי לטעום. היין הזה, עבר התעללות לא פשוטה ו”יושן” במשרד בתנאים קשים במשך כשלוש שנים. תנאים קשים : חם בלילות, ובמיוחד בקיץ, במשרד בלי חלונות. לא אידאלי 
יין שיושן באותם התנאים מסוג קברנה סוביניון של דלתון, היה פשוט גמור כשטעמנו אותו לפני כשנה, כך שלא היו לנו ציפיות מיוחדות מהבקבוק הזה. (הכנו גם יין לגיבוי, במקרה והוא יהיה מקולקל בצורה שלא ניתן יהיה לשתות אותו כלל).
“פומה בלאן” אינו זן חדש של ענבים שלא שמעתם עליו, אלא טוויסט קטן על שמו של הענב שממנו הוא מיוצר : סוביניון בלאן. בדלתון החליטו לתת את השם הנל ליין בשל טעמי העישון והעץ שהיין סופג מהיישון בחביות עץ האלון לאחר התסיסה.
השימוש בשם “פומה בלאן” אינו חדש, ומקורו בשנות ה –70 ביקב מונדאבי. רוברט מונדאבי החליט בצעד שיווקי מבריק לתת ליין מענבי הס”ב את השם “פומה בלאן” ויצר ביקוש ליין שעד אותו יום לא זכה לפופלאריות בארה”ב.
בהכנת היין, הועברו ענבי הס”ב לחביות אלון שבהם נמצאו השמרים של התסיסה (שיטה הנקראת Sur lies ) . היין יושן בחביות כעשרה חודשים.
היין היה מפתיע באיכותו. אמנם לא מעולה, אבל ציפיתי ליין שבור הרבה יותר, ואילו היין הזה היה חביב, לא במיטבו אבל בר שתייה לגמרי. מסתבר שיינות לבנים עמידים יותר מאחיהם האדומים לאחר שיושנו בתת תנאים למשך זמן. מי חשב?
צבע: צהוב זהב
אף: ארומות בולטות של אננס, פירות הדר ווניל.מעט עשן?
פה: היין ספג חבית, וזה ניכר. בשונה מס”ב אחרים שהם הרבה יותר עשבוניים, כאן ישנם טעמי מתקתקים , וניל ועץ, וחמאתיות מורגשת (החבית..). ככל שעבר הזמן והיין שהה בכוסות, גברו ארומות האננס, וטעמי החמאה התחזקו.
סיומת: בינונית של טעמי החמאה והחמיצות.
בסך הכל יין נחמד, ולא יומרני. מעניין להשוות אותו לגרסא ששכבה במקרר יין, וזכתה ליישון מתאים.
יום חמישי הגיע שוב מהר כל כך. כמנהגנו בקודש גם היום קיימנו את ארוחת היין הצוותית. האחת לפני אחרונה עם ואדים שעוזב אותנו בקרוב מאוד. רותם הציע שננסה את אחד מיינות רקנאטי החדשים שעליהם אחראי הייננים גיל שצברג ועידו לוינסון.
זה לא סוד, וכבר כתבתי את זה מספר פעמים שעד היום לא ממש התלהבתי מהיינות של רקנאטי שטעמנו (למעט הרוזה שהיה טוב). כמו כן, אי חיבתי ליין מרלו זני, ידועה גם כן ברבים כך שכאן עמדנו לפני אתגר כפול. לא קל…
לפי הכיתוב על הבקבוק, ענבי המרלו של יין זה נבצרו בכרמי היקב בגליל העליון ובעמק האלה. ויושנו בעץ אלון צרפתי. נו שוין. אה מה היה לנו שם?
צבע: סגול יפה.
אף: זיהיתי פירות בעיקר שזיפים, וטיפה מנטה. היקב מציין גם ציפורן, אבל לא חשנו בארומה כזו.
פה: טעמי מרלו אופיניים, סך הכל גוף בינוני, עגול. נחמד. לא יותר
סיומת: אולי טיפה פלפל אחרי מתיקות השזיף.
סיכום: סה”כ יין חביב למחירו (סביבות ה 50 ש”ח) , לא נפלתי, ולא התאהבתי במרלו מחדש. האמת, גם לא ציפיתי. אם הייתי צריך לנקד, הייתי אומר בינוני.נצטרך לטעום גם את הקברנה והשיראז מהסדרה כדי להבין אילו שינויים בוצעו תחת שרביטם של הצמד שצברג את לוינסון.
עד הפעם הבאה,
לחיים!
במסגרת ארוחת היין השבועית, חיפשתי היום יין אדום שיילך טוב עם הפיצה שהזמנו. מקובל לחשוב שיין ופיצה הם שני קצוות שונים ומנוגדים, אבל אני טוען שבכלל לא. יין טוב יתאים למאכלים רבים ואין כמו פיצה חביבה מלווה ביין לא יומרני בכדי לייצר ארוחת צהריים טובה.
לאחר התלבטות ואחרי שזכרתי לרעה את המרלו של דלתון שטעמנו לאחר שהיה מקולקל בשל “יישון” של שנתיים במשרד בטמפרטורה זוועתית (ותודה לע. ספיר על החוויה), החלטתי שדרושה חוויה מתקנת. כמו כן, הקברנה סוביניון כבר די מוצה, והגיע הזמן לקצת שיראז. מה אומר, הפותעתי לטובה.
תהליך הכנת היין: הייקב מציין כי הענבים הובלו ליקב בתוך דקות ספורות מרגע הבציר. עם הגעתם הם רוסקו והועברו למיכלי התסיסה. התסיסה נמשכה כ-10 ימים שבהם עורבב היין עם הקליפות מספר פעמים ביום. ערבוב זה מאפשר מיצוי צבע מירבי ושומר על רעננותו של היין המתהווה. לאחר הסחיטה הועבר היין לחביות עץ אלון אמריקאי חדשות לתקופה של 10 חודשים.
אחרי ההקדמה, קצת על היין:
דלתון שיראז,2007 14.7%
צבע: סגול כהה, כמעט שחור.
אף: פרי שחור,מעט מנטה.
פה: פירות שחורים, טבק, פלפל.
סיומת:ארוכה,ברגע הראשון אמרתי: טבק. כמה טבק. כיף של סיומת
סיכום:
אחלה של יין למחירו (כ 60ש”ח אחרי הנחת מועדון ‘בדרך היין’) . ילווה מאכלים בשר,וגם פסטות עתירות טעם בצורה מצויינת.
כפיר יאהב, אני בטוח. שווה נסיון.
לחיים!
כבר מזמן לא פרסמתי פוסט על יינות (טוב, מערב רה”ש, אבל לי זה נראה המון זמן). מסורת טעימת היינות השבועית בצוות לא מפסיקה, ובחמישי האחרון, בחרנו לטעום את העגור 2007 קסם. אלו מכם שעוקבים אחר הבלוג,ודאי זוכרים שכבר באירוע Eat & Twitt במסעדת פורלין, בו הציג לנו שוקי את יינותיו מיקב עגור,אהבתי את הקסם מאוד.
מה שמייחד את יקב עגור, הוא ההחלטה לייצר יינות מעורבבים (בלנדים) בלבד, ללא יינות זניים.שוקי טוען שזו החוכמה, לדעת לשלב בין הענבים השונים ולהגיע להרמוניה. אני אוהב בלנדים, ובודאי לא מתווכח עם הג’ינג’י המשוגע, כפי שהוא קורא לעצמו. הייקב שעד לא מזמן לא היה כשר הפך לכשר החל בשנת 2007, וכיום מייצר רק יינות כשרים.
וחזרה לקסם: מדובר בבלנד צעיר מאוד (יושן רק שישה חודשים בחביות) המכיל קברנה סוביניון (40%) , מרלו (30%) , פטי וורדו (20%) וקברנה פרנק (10%). בביקורנו לפני מספר שבועות שקלנו לקנות אותו , אבל לאחר שהמוכר משום מה הניא אותנו מלקנותו באומרו שהוא לא מאוד מוצלח, בחרנו אז בקברנה סוביניון סדרה איזורית, שהיה ממש לא מוצלח לטעמנו. הפעם החלטנו לבדוק אותו בכל זאת, ונכונה לנו הפתעה חיובית.
היין עצמו בעל צבע אדום -סגול,ובעל ניחוחות של פטל ותבלינים (פלפל,קפה), הגוף בינוני, ומפגין חמצמצות מרעננת במינון הנכון, פטל ופירות יער נוספים. אני איש שאוהב דווקא מתקתקות בד”כ ביינות, אבל הקסם, כשמו - קסם לי עד מאוד. השילוב בין הזנים, מצויין. היישון קצר המועד נותן את אותותיו, וטעמי העץ הם מאוד עדינים, וכמעט שלא מורגשים כראוי ליין צעיר.
לסיכום: מדבור ביין מצוין,ללא יומרות, קל לשתיה, וכמו שהגדיר זאת רותם: הבעיה היא שהיין נגמר מהר מדי.
שאפו לשוקי הג’ינגי מייקב עגור, שעושה את מלאכתו כהלכה. הבחור חי יין, ועושה אותו מאהבה גדולה, והדבר ניכר.
לחיים!
תגובות אחרונות