תג: ‘טעימת צוות’
חג, אתם יודעים. נוסעים לטייל עם הילדים בשמורת אלונה. אחרי טיול בנקבה באתר “מי קדם” והליכה במים, רעבים ומחליטים לחפש לנו מקום לאכול. הכוון הכללי היה מדרחוב זכרון, יש שם לא מעט מסעדות, וכך נסענו על כביש 652 לכוון זכרון דרך בנימינה.
הדרישות היו פשוטות : מקום שבו נוכל לשבת בניחותא, לאכול אוכל טוב ושלילדים יהיה מקום לשחק ליד, כך שכולם יהיה מרוצים. אנחנו עם קצת שקט, והם עם תעסוקה. שלושה ילדים בני כ-3 ושני תינוקות זקוקים להרבה אטרקציות.
בדרכנו כמעט בסוף בנימינה ראינו מימין בית קצת מוזר, צבעוני, מטופח ובחצרו מתחם משחק לילדים – “פלוגי, קפה מסעדה”. לא הכרנו אבל עצרנו שניה לבדוק, הצצה קטנה בתפריט, סיבוב בחצר, ומייד ידענו שהגענו למחוז חפצנו.
פלוגי הינו קפה, מסעדה שמוגדר כ “מטבח משפחתי”. לצד ארוחות בוקר וכריכים ישנן מנות עיקרית ופסטות, והמחירים די שפויים. לא זול, אבל לא יקר גם כן. המקום כולו מעוצב בטוב טעם , נקי מאוד ומסביר פנים, ומתחם הילדים בחוץ מאוד נחמד.
התיישבנו בחוץ, קרוב למקום משחקם של הילדים, ועברנו על התפריט. המקום מציע ארוחת ילדים במחיר של35\39 ש”ח שכוללות או פסטה או שניצל\המבורגר וציפס או פירה. ג’וניור בחר בשניצל,צ’יפס וקטשופ כמובן (39 ש”ח). מנה חביבה,גדולה שכללה גם מלפפונים ועבניות חתוכים בצד.
אני בחרתי במנה די בנאלית, אבל שקשה להרוס : המבורגר 250 גרם, עם תוספת ביצת עין וגבינת אמנטל (54 ש”ח) שהיה לא רע בכלל. רמת הצליה – מדיום היתה בדיוק כפי שבקשתי, ורוטב האיולי שהוגש ליד היה טעים. ביצת העין היתה בדיוק עשויה, לא יותר מדי. מנה טובה.
רעייתי בחרה בשניצל וינאי – בשר עגל פרוס דק בציפוי פריך מוגש עם פירה, בצל מטוגן, איולי חרדל וסלט ירוק (69 ש”ח), שגם היתה גדולה וטעימה. הפירה היה קצת יבש לטעמי וחסר שמנת וחמאה. הבשר היה מטובל,והציפוי היה טעים מאוד.
את הארוחה לייותי בחצי ליטר בירה BECKS שהיתה טרייה, וטעימה.
גם המנות האחרות שהזמינו חברינו נראו טובות, והעידו עליהן שהיה טעימות. הנה לזנית ראגו בגודל שקשה להתגבר עליו (62 ש”ח) :
בשלב הזה הילדים כבר סיימו לאכול, והלכו לשחק להם במתחם המשחקים, כרמל ישנה בעגלה, ואנחנו יכולנו לשבת בנחת ולהנות מקפה וקינוח.
הזמנו כמה מנות: סמיפרדו שוקולד בליווי גלידה ובננות (32 ש”ח) שהיה טעים, אינני חסיד שוקולד ולכן, לא דגמתי בעצמי.
אני החלטתי לחרוג ממנהגי ולהזמין כנאפה, שהיתה פשוט מצויינת, טרייה, עם גבינות צאן מתקתות, וקדאיף מקורמל כהלכה. מנה גדולה, שאכלתי לבדי ממש. הנאה צרופה (30 ש”ח)
גם מנת המלבי, שאותה לא אכלתי נראתה מאוד מעניינת. (26 ש”ח)
לסיכום:
מדובר במקום חביב מאוד לאכול, האוכל מצוין, האווירה נעימה, ואם אתה באים בלווית ילדים, מומלץ אפילו עוד יותר. אין הרבה מקומות בהם תוכלו לשבת בנחת לאכול ,לדבר כשהילדים משחקים כמה מטרים מכם בתוך מתחם סגור ובטוח. פשוט סטאראטפ.
בתיאבון.
אני אוהב אוכל לבנוני. המטבח הלבנוני הוא מטבח מצוין, ולמדתי להעריך אותו לאחר שטעמתי בכמה הזדמניות אוכל לבנוני אסלי מקורי , פשוט וטוב. נכון,אין לי במשפחה שורשים לבנונים או מזרחיים כלשהם (אשכנזי מארבעה צדדים כל אחד ממדינה אחרת) אבל, בואו נגיד שאני יודע על מה אני מדבר (אלו שמכירים אותי טוב ,יבינו).
אחרי הארוחה המאכזבת ב”אלומה” עליה כתבתי בפוסט הקודם, החלטנו לשנות אווירה, לוותר על הפוזה של “ביסטרו” גלילי או אחר, ופשוט ללכת על המקור. כפיר, שאמו גרה באיזור שלומי, סיפר לי על המקום בביקורו בצימר ביום שאחרי ערב החג, וכשישבנו על המרפסת ולגמנו קצת יין של ססלוב בליווי עוגיות מרוקאיות מעולות שעשתה סבתו, הציע לי לבקר שם. “זה מקום פשוט וטוב, עם חומוס מצוין,סלטים טריים, ובשר שתאהב, והכל ממש לא יקר”.
לפיכך, אחרי בילוי בראש הנקרה עם הג’וניור,נסענו לשלומי מרחק עשר דקות בלבד, ומצאנו את המקום: מדובר במבנה פשוט במרכז שלומי,ליד איזור תעשייה ומוסכים, שכבר מהכביש ניתן היה לראות כי תור משתרך שם ליד הדלת. השעה היתה כמעט 15:00 ותור. מעניין.
המלצרית הסבירה לנו את הדיל: 75תמורת ש”ח לאדם, בשבת (באמצע השבוע משהו כמו 60) נקבל סלטים ,חומוסים,קנקן שתיה,פיתות וכל טוב. צריך לבחור שתי מנות בשריות מתוך מבחר לא קטן של מנות לבנוניות-מזרחיות שנשמעו מעולה.
התחלנו עם הסלטים:
מדובר כאמור במתקפת סלטים טריים:
טאבולה: איך אפשר בלי. המזהה האולטימטיבי של האוכל הלבנוני. הסלט היה טרי,מתובל כהלכה,לימוני ופשוט נהדר. מבחן הטאבולה עבר בהצלחה!
סלט פטוש - (קרוטונים לבנונים אם תרצו) – גם כן טרי טעים ומתובל כהלכה.
סלט עלי מנגולד עם גרעיני רימון טריים – שילוב מנצח של טעם מתקתק וחמיצות של לימונים. שילוב צבעים פשוט מהמם ביופיו. אשתי אהבה אותו מכולם.
סלט ירקות מתובל בזעתר ותבלינים נוספים,בצל ופלפל – הזעתר היה טרי, ונתן אופי מעניין למנה.
שני סלטי חומוס, אחד עם גרגירים שלמים, והשני טחון גס ומתובל. לא זיהיתי בדיוק את תערובת התבלינים,אבל זהו החמוס הטוב שאכלתי לאחרונה. לימוני,מתובל,טרי. תענוג. (ואני לא איש של חומוס).
את החומוסים לוותה פינכה של סלט פלפלים פיקנטי מצוין.
עיקריות
מאחר שהיינו חמושים בג’וניור, בחרנו במנת שניצל אחת, בליווי תוספות של אורז ומגדרה, שתיהן טובות מאוד. השניצל היה שניצל. חביב, ונטרף כולו.
אני בחרתי במנה מעניינת יותר : מדפונה עוף:
מדובר בעוף שלם ממולא באורז או בירקות בתוספת עשבי תיבול, עטוף בנייר כסף.את העוף טומנים באדמה עם גחלים, ומעליו מקימים מדורה כאשר העוף מתבשל לאיטו במשך מספר שעות.לבסוף מתקבל מעדן רך ומלא טעמים להנאת הסועדים. במדפונה שלי היו גם חתיכות של כבש שנתנו ארומה מדהימה לתבשיל. זו היתה מנה לא פחות ממעולה, פשוט המטבח הערבי במיטבו. נהדר.
המנות היו נדיבות, ואנחנו אכלנו ושבענו בגדול. הגיע הזמן לקינוח הקלאסי: קפה ובקלאווה, שהיה מריר עם הל, כמו שאני אוהב ומתוק, בדמות בקלאווה טרייה,מדיפת ניחוח קינמון. פשוט וטעים.
סיכום:
מדובר במסעדה מצוינת,ללא יומרות. אוכל לבנוני פשוט טעים וטוב, במחיר סביר, שירות נעים. פשטות ללא יומרות. אוטנטיות. וזה, כל הקסם. לא מקום רומנטי לערב בלתי נשכח, אבל בהחלט מומלץ בחום לכל מי שעובר באיזור. הרבה מעבר ל”חומוס צ’יפס ,סלט” סתמית של תחנת דלק.
פשוט שווה.
בתאבון!
בשבוע שעבר נסענו אני ומשפחתי הקטנה לצימר בעין יעקב. למי שלא מכיר, עין יעקב הינו ישוב נחמד בגליל המערבי, ממש שתי דקות ממעלות-תרשיחא. אחרי שטיילנו כל היום חזרנו לחדר ורצינו לצאת לארוחת ערב, במקום קרוב, אבל איכותי. הצפון אמנם לא חף ממסעדות טובות, אבל באיזור שלנו יכולתי לחשוב על שתי אופציות: אלומה, מסעדה ששמעתי עליה טובות, שנמצאת שתי דקות מהצימר, ואדלינה- מסעדה טובה מאוד שכבר סעדנו בה בעבר, הממוקמת בקיבוץ כברי, טיפה רחוק יותר.
מאחר שהיה כבר חושך,ועייפנו, החלטנו לנסות את אלומה, המוגדרת כ”ביסטרו גלילי” – נשמע מעניין, נגיש ואיכותי ,לא?
אל המסעדה הגענו לאחר עשר דקות,בעזרתו האדיבה של עובד המסעדה שהנחה אותנו בטלפון. המבנה,הנמצא ממש בתוך תרשיחא (ישוב ערבי, שחגג את עיד אל פיטר עם זיקוקי דינור ממרפסות הבתים, כמה צבעוני) לא מרשים, אבל פנים המסעדה נעים למראה.העיצוב פשוט וממוצע, אבל משדר איכות. הדבר הראשון שאני מחפש במסעדה, הוא הבאר. מה לעשות, בתור חובב אלכובול ומאלטים מושבע, אני אוהב לראות מה יש למקום להציע לי, וכאן – אין הרבה. מדובר בבאר קטנטן עם כמה בלנדים, ממש לא מרשים. בתחום היין, יש למסעדה הרבה יותר להציע בדמות מקרר יינות די גדול, ותפריט יין עשיר.
התפריט עצמו הפתיע אותי מאוד, מאחר והיה שונה מאוד מהתפריט שמפרסמת המסעדה באתר האינטרנט שלה בREST.co.il . כמעט ולא היתה מנה שקיימת באתר, והיתה בתפריט. מוזר.
יש לציין שמבחר המנות מאוד מצומצם, אבל מאחר ומדובר בביסטרו, הדבר לא הפתיע. אשתי שאינה חובבת פירות ים, וגם לא דגים, התקשתה למצוא מנות שמצאו חן בעיניה, כך שהתפשרנו על סלט משותף, למנה ראשונה.
הסלט כלל עלי חסה, אנדיב, גבינה כחולה ופרוסות מנגו בוינגרט עדין, היה טעים, אך לא מעניין מאוד. כמו כן, לא קיבלנו עימו כל לחם או חמאה. די מוזר. לצערי לא הספקתי לצלם את הסלט בטרם עטנו עליו מורעבים…
מנות עיקריות:
העיקריות היו מתוחכמות מדי עבור ג’וניור שדווקא לרוב אוכל מנות רגילות ולא “מנות ילדים” ללא טעם וריח, אבל כאן הלכנו על בטוח והזמנו לו שניצל עם פירה – המנה שאף ילד לא יסרב לה. השניצל היה טעים, והפירה שנאכל רובו ע”י זוגתי היה לא רע, אבל לא פירה איכותי של ביסטרו. התיבול היה אנמי, ולא מספיק שמנת וחמאה שולבו בו. לא ברור לי אם זה מאחר שהוגש עם מנת ילדים או פשוט כי ככה מכינים באלומה פירה.
אני הייתי רעב מאוד, ובחרתי במנת אנטריקוט 300 גרם עשוי מדיום, המונח על מצע פירה חצילים (108 ש”ח). המנה היתה טובה, לא הבשר הטעים ביותר שטעמתי מעולם, אבל מנה טובה. הבשר נצלה לרמת מדיום כפי שביקשתי, ופירה החציל היה מעדן.
את המנה ליוויתי בכוס יין אדום “אביב” של ססלוב (32 ש”ח) שהיה חביב והתאים למנה.
זוגתי,בחרה בצלי עוף בתבלינים על מצע בורגול, מנה שממש לא ערבה לחיכה. אני טעמתי ממנה, והיא אכן היתה יבשה, העוף לא היה עסיסי וכן הבורגול היה פשוט אנמי ולא התחבר למנה. ביקשנו להחליף את המנה, והאופציה היחידה שהיתה נראית טובה וגם טעימה לאשתי היתה המנה הצמחונית : רביולי ממולאים בארטישוק ירושלמי ברוטב עגבניות. (70 ש”ח) המנה הזו היתה הרבה יותר טובה: ההגשה היתה יפה, והטעם מצוין. מה שצרם, היתה גודל המנה, שהיתה ממש קטנה עבור מחירה, וכן הרוטב המועט שהוגש מעליה.
קינוח:
לקינוח בחרנו בקוורטט קינוחי שוקולד (48 ש”ח) (עבור האשה והילד – אני לא אוהב קינוחי שוקולד) שהיתה נחמדה, וכללה גלידת שוקולד,פאי ממולא שוקולד,”סיגר” ממולא נוגט, ופאדג’ שוקולד קר. המנה היתה גדולה ומתאימה לזוג בקלות, וגם לא רעה בכלל. אשתי העירה שיש יותר מדי שוקולד, אבל לדעתי בכל קינוח שוקולד יש יותר מדי שוקולד…
סיכום:
מדובר במסעדה טובה, בעלת תפריט מצומצם ולא זול כלל וכלל. המקום בכללו לא רע, אבל מביסטרו גלילי כזה הממוצב בקצה הגבוהה של סקאלת המחירים (פסטה ב 72 ש”ח??) הייתי מצפה לאיכות גבוהה יותר. באיזור תל אביב, אין ספק כי המקום היה נאלץ להשתפר ולהתאים מחירים, אבל בצפון כנראה, התחרות אינה עזה כל כך, ולכן המקום מרשה לעצמו להמשיך להתנהל כך.
ספק אם נחזור לסעוד כאן בפעם הבאה, אני אעדיף נסיעה על עוד 20 דקות לאדלינה, שנותנת תמורה טובה הרבה יותר למחיר.
בתאבון!