תג: ‘טום יאם’
היום רציתי לספר לכם על מסעדה מקסימה שנמצאת רחוק בתאילנד באי סאמוי. ישנם שני סוגים של אנשים, יש כאלה שאומרים שהכי טוב לאכול ברחוב וישנם אלה שאומרים שאסור לאכול ברחוב. לדעתי זה מתחלק חצי בחצי, אני אישית מתנגד לאכילה ברחוב התאילנדי, לטעמי יש בעיה קשה מאוד של היגיינה, אני נמנה על אלה שאוכלים במסעדות.
אבל הפעם רציתי לספר לכם על מסעדה ממש מיוחדת, מקום שכיף להתפנק בו לאירועים מיוחדים- מסעדת הרד סנפר.
מדובר במסעדת גורמה שוכנת בחוף הצ’אוונג אשר באי סאמוי. זה החוף שמגיעים אליו רוב התיירים. המסעדה פתוחה רק לארוחות ערב ואפשר להגיע החל מהשעה חמש אחה”צ. סגנון האוכל אפשר לומר בינלאומי, יש מנות עם השפעה מרוקאית, יש מנות עם השפעה הודית וכמובן כמו כל מסעדה בתאילנד יש מנות תאילנדיות.
מקום מעוצב להפליא, חלק מהמנות מבושלות במטבח פתוח. לכשתגיעו תושיב אתכם מארחת דוברת אנגלית ברמה גבוהה. כמו כן כל המלצרים דוברי אנגלית – מצרך חשוב בתאילנד אחרי ששברתם את השיניים להסביר לכל מוכר מה אתם מחפשים.
האוכל:
יצא לי לאכול במקום מספר רב של פעמים והפעם אני רוצה לספר לכם על מספר מנות ספציפיות:
טום יאם גונג – מדובר במרק פירות ים תאילנדי. מרק חריף מאוד. אפשר לבקש מהשף את דרגת החריפות הרצויה, אני כהרגלי מזמין חריף מאוד. זהו מרק חמצמץ /חמוץ בעל טעמים של ירקות תאילנד ביחד עם שרימפס מהים. יש בשפע בתאילנד. בדרום המדינה נוהגים להעשיר אותו בחלב קוקוס – במסעדת רד סנפר תוכלו לבקש זאת, זה גם מצויין בתפריט. אני אגב מת על חלב קוקוס אבל את המרק הזה אני אוכל כמו הצפוניים. במנה לכשעצמה לא גדולה והיא יכולה להתאים כפתיח מרענן.
כתף טלה על מצע של קוסקוס עם תמרים ושקדים קלויים. – מנה בעל רוטב מתקתק, עם ארומות שמזכירות קצת תבשיל מרוקאי. הכתף מגיע בצורה של עיגול, ממש חתיכה יפה. אפשר לאכול את הבשר עם כפית, זה מעין תבשיל ארוך. בהחלט שילוב מעניין של מתיקות ביחד עם הקוסקוס. מנה מאוד מומלצת
שרימפס טייגר – עם לימון וחמאה. אין משהו חכם לומר, פשוט מגיע במחבת לוהטת, מידת צליה כהלכה, השרימפס חצוי לשניים בצורה יפה. מנה טובה. לא הייתי מגיע למסעדה בשביל לאכול ספציפית את המנה הזאת. שרימפס טוב אפשר לאכול בכל מקום באי.
מנה נוספת שאכלתי היא סלמון צרוב. המנה פשוטה אך הדג עשוי בדיוק על המידה עם פס ורוד. לצערי אני לא זוכר את פרטי המנה. אכלתי אותה לאחר סשן של שכרות בחוף היום.
המלצרים יגישו לכם לחמנייה ביתית שנאפתה במקום עם קצת פסטו ושמן זית. יש במסעדה מזנון סלטים מפואר שמכיל כל יום סלטים שונים. מזנון הסלטים הוא לרוב ללא תשלום במידה והזמנתם מנה עיקרית.
יש גם מנות בשריות של בקר וטלה, התוצרים מגיעים מאוסטרליה. אין לי תמונות לצערי.
מחירים: מדובר בארוחה שיכולה לעלות בין 2000-3000 באט לזוג. עד מאה דולרים. נשמע הרבה, נכון זה די המון. אבל אנחנו משלמים מחירים כאלה בארץ על מסעדות בינוניות. מדובר במסעדה מהטובות ביותר.
אם בא לכם האמת להתפנק – זה המקום.
בתיאבון
ראש השנה התש”ע מתקרב אלינו בצעדי ענק, מחר בערב נשב רובנו עם בני המשפחה בשולחן החג נאכל כיד המלך ונשתה יין, הרי זו מצווה. בימים האחרונים אני מתבקש על ידי רבים שאוהבים יין אבל פחות מתמצאים על המלצות ליינות לראש השנה. לכן, החלטתי לכתוב פוסט ובו לאחל שנה טובה, ובאותה נשימה למנות חמישה יינות ששתינו השנה ושאהבתי, כולם יינות במחירים שפויים לגמרי, לא יותר מ 90 ש”ח, ורובם אפילו באיזור ה 70 ש”ח.
זו רשימה סובייקטיבית ,ולא מדעית, ללא ציונים אלא פשוט כמה כאלו שלדעתי יעשו לכם את החג למתוק,חמוץ ומעניין יותר. כדרכי בקודש, כל היינות הם יינות ישראלים (ראש השנה לא?) וניתן למצוא אותם בקלות בכל חנות יין ממוצעת (דרך היין,חינאווי,וכו’)
משום מה רב הישראלים מעדיפים יין אדום. במדינה חמה כמו שלנו, זה מוזר. אבל זו עובדה, לכן בחרתי בשלושה אדומים, רוזה אחד ולבן אחד. קשה לבחור. יש עוד המון טובים, לא פחות מאלו שבחרתי ואולי אף יותר, אבל אלו עולים לי בראש ברגעים אלו.
יינות אדומים
היין הראשון אותו טעמנו לא מזמן הוא הקריניאן ריזרב של ברקן. יינות ברקן משום מה זוכים לסנטימנט שלילי אצל הרבה אנשים וכשאני מזכיר “ברקן” בדרך כלל הנטייה לחשוב על יינות לא מזהירים, אבל ההיפך הוא הנכון. היקב מייצר יינות איכותיים, טעימים ומאוד מוצלחים שנותנים תמורה מעולה למחירים שלהם. הקריניאן של ברקן הוא פשוט כזה, טעים, לא יומרני, ובמחיר שלו קשה למצוא יין שנותן יחס תמורה\מחיר טוב יותר. פוסט שפירסמתי עליו לפני כמה שבועות. מומלץ.
היין השני שברצוני לציין הוא האוורד 2005 של יקב עמק האלה. יקב לא גדול שמייתר 200,000 בקבוקים בשנה. האוורד הוא בלנד של 45% קברנה, 45% מרלו, 10% פטיט סירה, פירותי מאוד עם קצת עץ ברקע, הולם מצוין ארוחות בשריות דשנות. פשוט יין טוב.
היין השלישי והאחרון מבין האדומים הינו אבידן תג סגול. יקב אבידן הינו יקב בוטיק משפחתי ומייצר כמויות קטנות של יין. התג הסגול הוא בלנד אדום המופק משילוב של מרלו (40%), שירז (25%), פטיט סירה (20%) ופטיט וורדו (15%). באותה הסדרה ישנו גם התג האדום שטעמנו וגם הוא מצוין אם כי, ההעדפה שלי היא לסגול, מאחר והוא עוצמתי יותר:פרי שחור נגיעות וניל שוקולד ובעל סיומת מצוינת. גם הוא ממש לא יקר, ונותן תמורה מעולה לכל שקל של השקעה.
יינות רוזה
אלו שעוקבים אחרי הבלוג יודעים כמה אני אוהב יינות רוזה,במיוחד בקיץ. קיץ יש לנו הרבה,ברוך השם ולכן המון הזדמנויות לטעום רוזה טוב. גם ראש השנה עדיין די חמים, ורוזה קריר יעשה לכם את ארוחת החג מהנה הרבה יותר.
קשה לי להחליט על רוזה אחד, אבל אחד מהאחרונים ששתיתי עולה לי לראש: הרוזה של רקנאטי. הקדשתי לו פוסט שלם כאן . רק הבקבוק לבדו עם הצבע הוורוד עושה טוב בלב, ובעין. שילוב של אסתטיקה עם יין פשוט איכותי טוב ומרענן. מומלץ נקודה. וכל אלו שיש להם סטיגמה על יין רוזה, שהוא לא רציני, וכו.: חבר’ה עם מאכלי דגים היין הזה פשוט אייס. נקודה.
יינות לבנים
הרבה לבנים עברו אצלנו השנה. מכולם יש אחד שאני מחבב במיוחד ושמורה לו פינה חמה אצלי: פלטר סוביניון בלאן. מדובר ביין מעולה עם ארומות קש ורמזים לפירות טרופיים כמו קיווי. מרענן, עדין. עם ריחות משכרים. פשוט ליגה משל עצמו. עשו לעצמכם טובה, קנו בקבוק, הביאו אותו למארחים שמבינים ביין, ותצאו מלכים. באחריות. פנינה אמיתית .
לסיכום:
השנה היתה עמוסה ביינות,ארוחות,ליקרים וכמובן משקה האלים : ויסקי.
מי יתן ובשנה הבא לא נחסר דבר, ונדע נהרות של יין,אגמים של ויסקי,והררים של ארוחות גורמה.
ולסיום: עלינו לזכור כשאנחנו שותים יינות אוכלים עם המשפחה ונהנים ממיטב מטעמי ארצנו וארצות הניכר (ויסקי ישראלי טוב, עוד אין) שאי שם לא רחוק מאתנו יושב גלעד שליט בשבי, רחוק ובודד. מי יתן ובשנה הבאה יוכל גם הוא להרים עמנו כוס יין, בחיק משפחתו וחבריו, אדם חופשי.
אמן.
חג שמח.
צוות הבלוג: גל וכפיר.