תג: ‘חריף’
ראש השנה התש”ע מתקרב אלינו בצעדי ענק, מחר בערב נשב רובנו עם בני המשפחה בשולחן החג נאכל כיד המלך ונשתה יין, הרי זו מצווה. בימים האחרונים אני מתבקש על ידי רבים שאוהבים יין אבל פחות מתמצאים על המלצות ליינות לראש השנה. לכן, החלטתי לכתוב פוסט ובו לאחל שנה טובה, ובאותה נשימה למנות חמישה יינות ששתינו השנה ושאהבתי, כולם יינות במחירים שפויים לגמרי, לא יותר מ 90 ש”ח, ורובם אפילו באיזור ה 70 ש”ח.
זו רשימה סובייקטיבית ,ולא מדעית, ללא ציונים אלא פשוט כמה כאלו שלדעתי יעשו לכם את החג למתוק,חמוץ ומעניין יותר. כדרכי בקודש, כל היינות הם יינות ישראלים (ראש השנה לא?) וניתן למצוא אותם בקלות בכל חנות יין ממוצעת (דרך היין,חינאווי,וכו’)
משום מה רב הישראלים מעדיפים יין אדום. במדינה חמה כמו שלנו, זה מוזר. אבל זו עובדה, לכן בחרתי בשלושה אדומים, רוזה אחד ולבן אחד. קשה לבחור. יש עוד המון טובים, לא פחות מאלו שבחרתי ואולי אף יותר, אבל אלו עולים לי בראש ברגעים אלו.
יינות אדומים
היין הראשון אותו טעמנו לא מזמן הוא הקריניאן ריזרב של ברקן. יינות ברקן משום מה זוכים לסנטימנט שלילי אצל הרבה אנשים וכשאני מזכיר “ברקן” בדרך כלל הנטייה לחשוב על יינות לא מזהירים, אבל ההיפך הוא הנכון. היקב מייצר יינות איכותיים, טעימים ומאוד מוצלחים שנותנים תמורה מעולה למחירים שלהם. הקריניאן של ברקן הוא פשוט כזה, טעים, לא יומרני, ובמחיר שלו קשה למצוא יין שנותן יחס תמורה\מחיר טוב יותר. פוסט שפירסמתי עליו לפני כמה שבועות. מומלץ.
היין השני שברצוני לציין הוא האוורד 2005 של יקב עמק האלה. יקב לא גדול שמייתר 200,000 בקבוקים בשנה. האוורד הוא בלנד של 45% קברנה, 45% מרלו, 10% פטיט סירה, פירותי מאוד עם קצת עץ ברקע, הולם מצוין ארוחות בשריות דשנות. פשוט יין טוב.
היין השלישי והאחרון מבין האדומים הינו אבידן תג סגול. יקב אבידן הינו יקב בוטיק משפחתי ומייצר כמויות קטנות של יין. התג הסגול הוא בלנד אדום המופק משילוב של מרלו (40%), שירז (25%), פטיט סירה (20%) ופטיט וורדו (15%). באותה הסדרה ישנו גם התג האדום שטעמנו וגם הוא מצוין אם כי, ההעדפה שלי היא לסגול, מאחר והוא עוצמתי יותר:פרי שחור נגיעות וניל שוקולד ובעל סיומת מצוינת. גם הוא ממש לא יקר, ונותן תמורה מעולה לכל שקל של השקעה.
יינות רוזה
אלו שעוקבים אחרי הבלוג יודעים כמה אני אוהב יינות רוזה,במיוחד בקיץ. קיץ יש לנו הרבה,ברוך השם ולכן המון הזדמנויות לטעום רוזה טוב. גם ראש השנה עדיין די חמים, ורוזה קריר יעשה לכם את ארוחת החג מהנה הרבה יותר.
קשה לי להחליט על רוזה אחד, אבל אחד מהאחרונים ששתיתי עולה לי לראש: הרוזה של רקנאטי. הקדשתי לו פוסט שלם כאן . רק הבקבוק לבדו עם הצבע הוורוד עושה טוב בלב, ובעין. שילוב של אסתטיקה עם יין פשוט איכותי טוב ומרענן. מומלץ נקודה. וכל אלו שיש להם סטיגמה על יין רוזה, שהוא לא רציני, וכו.: חבר’ה עם מאכלי דגים היין הזה פשוט אייס. נקודה.
יינות לבנים
הרבה לבנים עברו אצלנו השנה. מכולם יש אחד שאני מחבב במיוחד ושמורה לו פינה חמה אצלי: פלטר סוביניון בלאן. מדובר ביין מעולה עם ארומות קש ורמזים לפירות טרופיים כמו קיווי. מרענן, עדין. עם ריחות משכרים. פשוט ליגה משל עצמו. עשו לעצמכם טובה, קנו בקבוק, הביאו אותו למארחים שמבינים ביין, ותצאו מלכים. באחריות. פנינה אמיתית .
לסיכום:
השנה היתה עמוסה ביינות,ארוחות,ליקרים וכמובן משקה האלים : ויסקי.
מי יתן ובשנה הבא לא נחסר דבר, ונדע נהרות של יין,אגמים של ויסקי,והררים של ארוחות גורמה.
ולסיום: עלינו לזכור כשאנחנו שותים יינות אוכלים עם המשפחה ונהנים ממיטב מטעמי ארצנו וארצות הניכר (ויסקי ישראלי טוב, עוד אין) שאי שם לא רחוק מאתנו יושב גלעד שליט בשבי, רחוק ובודד. מי יתן ובשנה הבאה יוכל גם הוא להרים עמנו כוס יין, בחיק משפחתו וחבריו, אדם חופשי.
אמן.
חג שמח.
צוות הבלוג: גל וכפיר.
חם. לח. בחוץ 37 מעלות בצל, 400% לחות ופשוט אי אפשר לסבול את עומס החום שבחוץ. אלו שמכירים אותי יודעים שאני סבל מחום. בחורף אני פורח, הולך עם חולצה קצרה (טוב אין לנו ממש חורף בארצנו). בקיץ, אני מסתגר במזגן ומנסה להעביר את החודשים שנותרו עד לסתיו.
אז מה שותים בקיץ? ויסקי קשה מאוד לשתות כשחם. גם אחרי שעמד במזגן יום שלם הלגימה לא נעימה. הסקוטים החביבים ודאי לא התכוונו שמישהו ישתה את משקה האלים בטמפרטורות של מעל 25 מעלות, שלא מוכרות להם בכלל גם בקיץ.
ויסקי עם קרח זה לא זה. זה לא מרענן וגם בזבוב .ידוע לכל שהקרח מקהה את בלוטות הטעם והטעמים הולכים לנו לאיבוד. בטח שלשים קרח בסינגל מאלט איכותי זה חילול השם! לפחות לדעתי.
אם כך, נותרנו עם השילוש הקדוש:
יין לבן קר.
יין רוזה קר.
ויינות מוגזים (קאוה,למברוסקו,פרוסקו ודומיהם)
נכון, גם בירה היא פתרון לא רע ליום חם, אבל היום נתרכז במשקאות המופקים מענבים ולא משעורה וחיטה.
בפוסט של היום אתן כמה המלצות על יינות קלילים וקרירים שאני אוהב לשתות בקיץ. רובם במחירים שווים לכל נפש.
רוזה
למי שלא מכיר, רוזה (ורוד בצרפתית) הוא יין בצבע שבין אדום ללבן, קשת הצבעים נעה בין ורוד יפהפה, לבין אדמדם בהיר. הצבע שניתן ליין עומד בקו ישר לזמן שבו שהתה עיסת הענבים עם קליפות הענב (זג) . מאחר ויש לנו יינות רוזה מעוליםן בארץ אתמקד בהם.
הרוזה האהוב עלי הינו הרוזה שמייצר יקב תבור,תבור-קברנה פרנק-חרסית מדובר ברוזה במופק מענבי קברנה פרנק שגדלו באדמת חרסית. צבעו ורוד מדהים, והארומה שלו משגעת. הדבר היחידי שאני יכול לומר לרעתו הוא שהוא מגיע באריזה קטנה מדי של 500 מ”ל. פשוט מחסלים אותו מהר מדי. מומלץ בחום
הרוזה השני שאני אוהב הוא של יקב ויתקין. כל מה שיוצא תחת ידם הוא מצוין, והרוזה אינו שונה. מדובר בויתקין מסע ורוד. רוזה מצוין ורוד גם כן ושווה כל שקל.
הרוזה השלישי המומלץ הינו הרוזה של הרי גליל. כמו שכותב דרינקינג בפוסט שלו, מדובר באחד הרוזה הזולים, הטעימים ובעלי הצבע המדהים שראיתי. האף שלו פחות פירותי ומוצלח מהתבור לטעמי, אבל הוא פשוט מעולה ואם היחס שבין תמורה למחיר מניע אתכם, הוא המנצח.
אחרון אחרון חביב,הוא הרוזה של קלו דה גת. צבע קצת עמוק יותר מאחיו הורודים, ניחוחות פירותיים. עכשיו נמכר בדרך היין במבצע של 2 ב 100. אחד הדילים היותר טובים בשטח הקיץ הזה .
הרוזה יתאים מאוד לשתיה ככה בכיף, קר מאוד ובמיוחד עם מאכלי דגים ופירות ים.
יין לבן
לכתוב יין לבן זה כל כך כללי ובלתי אפשרי להתייחס ברצינות לפוסט שממליץ על יינות לבנים כי יש עשרות סוגים רק בארץ המופקים מסוגי ענבים שונים, שלא לדבר על בלנדים. אני אמליץ על מספר לבנים המופקים מסוביניון בלאן. ענב שאני מאוד אוהב ומאוד מתאים לקיץ הישראלי. יינות הס”ב נותים להיות מאוד קלילים, עם טעמים עשבוניים והדריים מורגשים ולכן מאוד נעימים בקיץ. אז נתחיל:
הראשון שאדבר עליו הוא הס”ב הטוב ביותר שטעמתי מעולם שמופק בארץ : הסוביניון בלאן של פלטר. מדובר ביין מעולה עם ארומות קש ורמזים לפירות טרופיים כמו קיווי. חובה לטעום.רותם גם אוהב אותו, וזה לא מפתיע., מאחר ואני הכרתי לו את היין..
הס”ב השני שאני אוהב הוא זה של יקב יתיר. יין עשבוני גם הוא, בהיר מאוד עם ארומות של אננס, ואשכולית. יקב יתיר הוא יקב נחשב מאוד, במיוחד לאחר שרוברט פארקר נתן ל”יער יתיר” ציון גבוהה בטעימה שערך. מאז חלה אינפלציה במחירי האדומים של יקב זה. אם תשאלו אותי, מעבר למחיר האמיתי שצריך וראוי לשלם עליהם. מה שנחמד שמחיר יין זה נשאר יחסית שפוי לאחיו, הוא לא זול אבל שווה כל שקל.
מבעבעים
עד לפני שנה שנתיים היו השמפניות והקאוות יקרות הרבה יותר. מס דרקוני שהוטל עליהן גרם להן להיות לא נגישות בעליל. כל זה שונה כעת וניתן להשיג קאוות ספרדיות המיוצרות בשיטה המסורתית של תסיסה על השמרים בבקבוק במחירים מצחיקים של פחות מ40 ש”ח למשקאות באיכות מעולה.
נתרכז בסוג אחד שאני שותה לא מעט:קריסטאלינו ושבדרך היין נמצא במבצע של 3 ב 100. ישנם שלושה סוגים שונים להשיג בארץ: הברוט, שהיא קאוה יבשה וטעימה מאוד. הסוג השני הוא הדמי סקו, כלומר חצי יבש. אלו מבינכם שלא ממש אוהבים קאווה יבשה יאהבו את הגרסה הזו. קל מאוד לשתות אותה, וקל להשתכר ממנה. הסוג האחרון הוא הרוזה,כאן יש לנו שילוב של קאווה ורוזה, אלא שגם היא יבשה. הצבע שלה בתוספת הגאזים עושה את שלו בתחום הפרזנטציה. כמובן, ניתן לערבב את כולן עם פירות לקבלת קוקטילים כמו קיר רויאל, או בליני(בתוספת אפרסקים) , או לי’צי קר למשל.
גם מקומם של הלמברוסקואים האיטלקים שכמה סוגים מהם נמצאים בחנויות המשקאות לא נפקד. אלו יינות מוגזים, הרבה יותר מתקתקים מהקאוות, וגם אלו שלא אוהבים יינות ישתו אותם בתאווה.בשונה מהקאוה שתססה בבקבוק, הלמברוסקו תסס במיכלים ובוקבק תוסס, ולכן הבועות שלו גדולות יותר והוא פחות מוגז מהקאוה.
לחיים, ושיהיה לכולנו קיץ קריר ושפוי יותר.