תג: ‘חומוס’
מי שעוקב אחר הבלוג מכיר את חיבתי היתרה לויסקים המגיעים מהמכה של עולם הויסקי : האי איילה שבסקוטלנד. אי קטן שעליו בסך הכל 7 מזקקות (ארדבג,ברוכלאדי,בונהאבן,באומור,לגבולין,לפרויג,קול איילה, והמזקקה הצעירה קילכומן שהשנה עומדת לשחרר את המאלט הראשון שראוי להקרא ויסקי ,בן שלוש בסך הכל). אי קטן, אבל בית המקדש לאוהבי הכבול כמוני. לפתוח ויסקי מאיילה, זו חוויה חושית מדרגה ראשונה. ריח הכבול,היוד,העשן. מאמא מיה….
על בקבוק הבלאק בוטל שמעתי וקראתי לא אחת בבלוגים וולוגים של ויסקאים ידידים מחו”ל, (במיוחד ראלפי החביב בפוסט וידאו מעולה כרגיל ) וזכיתי לטעום ממנו בתערוכת בארמן 2009 (המאכזבת) מתוך כוס פלסטיק מזוויעה שלא עושה לו חסד. חיכיתי וחיכיתי לראות אותו על מדפי החנויות בארץ, והנה בשבוע שעבר בסיבוב השיגרתי שלנו בדרך היין כמדי שבוע (קניון רננים, ליד מקום עבודתי) ראיתי את הבקבוק השחור על המדף. סוף סוף.
לאלו מכם שלא מכירים, קצת רקע. מדובר על בלנד, לא על סינגל מאלט, אבל בלנד חביב ביותר המבוסס על מאלטים מאיילה, ולא סתם מאלטים אלא על כל שבע המזקקות שבו – לא רע. כבכל הבלנדים, מצטרפים אל חגיגת המאלטים גם ויסקים מסוג גריין, וגפ מאלטים מספייסיד (מתקתקים ופרחוניים באופיין) אבל כאן אין ספק כי האיילות נותנים את הטון.
כמו שאמרתי, לא יכולנו לחכות וביקשנו לטעום מן השחור שחור הזה, והפעם חוויה מתקנת : כוס זכוכית, אמנם לא הגלנקיירן שאותה אני כה אוהב, אבל כוס יין (דרך היין או לא?) כשרה להלכה.
ועכשיו כדרכי בקודש לטעימה:
צבע: זהוב עשיר.( לא הייתי נותן משקל יתר לצבע שכן בלנדים נוטים להיות צבעוניים ויפים וזאת תודות לתוספת של קרמל, חבל אבל זה המצב. הוכח שאנשים מעדיפים ויסקים עם צבע כהה ועמוק, זו גורם לכולנו לחשוב שמדובר בויסקי טוב יותר. הקרמל לא עושה טוב לטעם, אבל בבלנדים הוא נפוץ (לצערי גם לא במעט סינגל מאלטים)
אף: איילה. אין ספק. הכבול שם, אם כי לא בעוצמה גדולה כמו בבלנדים אחרים של איילה (למשל האיילה מיסט) , חוץ מזה גם פרחוני עם פרי משולב.
פה: מלא, מתקתק. הכבול נותן את אותותיו, איזה יופי של שילוב. עשן, כבול בינוני-עדין. לא פצצת כבול, אבל עושה את העבודה. תענוג.
סיומת: ארוכה, איילה או לא? עשן חלש ממשיך איתך בגרון, פשוט נעים.
לסיכום:
בלנד טוב מאוד. עדין יותר מן האיילה מיסט שעליו כתבתי ממש מזמן . הלפרויג כאן פחות מורגש מאשר במיסט, וזאת תודות לערבוב עם עוד 6 מאלטים מאיילה, כפי שכתבתי מקודם. מבחינת המחיר, הוא יקר יותר ב 50% מהאיילה מיסט (150ש”ח לעומת 99 ש”ח) , ולא בטוח שטוב יותר. אישית אני מעדיף את הטעם הדומיננטי של הלפרויג באיילה מיסט.
אופציה טובה לבלנד לא מחייב ליום יום, עם קריצה לכיוון איילה. כמו כן, יכול להיות נקודת פתיחה טובה להיכרות עם ויסקים מעושנים וכבוליים לאלו שלא ממש רוצים להתחיל עם ההארד קור של לפרויג,באומור ודומיהם. וויסקי בקטנה לחובבי איילה כמוני.
Slainte!