תג: ‘הרי גליל’
לאחרונה יצא לנו להגיע למספר אירועים אירועים באיזור שינקין/רוטשילד/נחלת בנימין, בכל ביקור סיימנו את הערב את הערב בלה-צ’מפה. גם אחרי ארוחת ערב או אחרי ששותים, חובה לעצור בלה-צ’מפה לאיזה נשנוש אם איזה כוס קאווה צוננת.
לה-צ’מפה זה קאווה-בר קטנטן בלי מקומות ישיבה מוגדרים, יש מעט כיסאות ורוב האנשים עומדים. ברקע מושמעת מוסיקה ספרדית, האנשים שותים קאווה וכמובן איך לא – אוכלים טאפסים קטנים.
התפריט מצוייר על לוח גדול, בשרים תלויים להם מאוחרי הבר… ח ג י ג ה!
כל פעם שאני נכנס ללה-צ’מפה עולים בי זכרונות מתקופה שביליתי במדריד במסגרת העבודה (אני מתפרנס מהייטק כמו שאתם יודעים), הייתה תקופה נהדרת, כל ערב היינו קופצים למרכז העיר להעביר כמה שעות של טאפסים וקאווה.
בביקור האחרון בלה-צמפה התחלנו את הלילה עם שתי כוסות של קאווה סמי-סקו (16 ש"ח לכוס). קאווה זולה אך נהדרת, אני אישית מאוד אוהב קאווה.
יש לציין שהפעם היינו רעבים במיוחד, לקחנו שתי מנות של המבורגר קטלוני (20 ש"ח למנה), המבורגר מאוד מיוחד אשר עשוי עם מעט בשר מעושן וצלוי עם מעט גבינה, קיבלנו אותו בתוך לחמנייה קטנה. מידת העשייה מדיום, הוספנו מעט רוטב צ’ילי חריף, שילוב נהדר שעושה את העבודה.
תחושת הרעב לא פגה והזמנו שתי מנות של צ’וריקנטה (22 ש"ח למנה) – זה מעין נקניקיית צ’וריסוס אבל עשויה חריף במיוחד מוגשת בתוך לחמנייה עם מעט בצל מטוגן. מנה טעימה אם אתם אוהבים חריף.
אחרי הקאווה ושתי המנות כבר הרגשנו מלאים, המשכנו לעוד שתי מנות של "אונגלה" (29 ש"ח למנה). מי שלא מכיר "נתח קצבים". שני שיפודים עשויים מדיום מעליהם בזקו לנו קצת מלח גס. בנתח שכזה אי אפשר לפספס, תענוג.
לסכום:
אווירה: מדהימה – מינגלינג, מוסיקה נהדרת. אם בא לכם לשבת זה לא המקום. מרגישים ברצלונה ונמצאים ברוטשילד פינת נחת בנימין.
אוכל: טעים ברמת הנשנוש, לא מסעדת יוקרה אבל בהחלט מקום לסיים את הערב עם איזה נקניקיה.
שירות: כמובן שאין מלצרים, אבל החבורה מעבר לבר נחמדה. האוכל והשתייה מגיעים מהר מאוד.
אנחנו בהחלט נמשיך להגיע ללה-צמפה בכל פעם שרק נהיה באיזור.
יקב הרי גליל הוא אחד מהיקבים הטובים בארץ, שנה אחר שנה ופעם אחר פעם הם מוציאים תחת ידם יינות באיכות פשוט מעולה והם עקביים בכך. עוד לא נתקלתי ביין שלהם שלא אהבתי או התאכזבתי ממנו, ויש לציי במיוחד את יראון 2005 שטעמנו כבר בעבר כחלר מארוחת היין הצוותית השבועית שלנו.דבר נוסף הוא המחיר, היינות שלהם מתומחרים בהיגיון ואינם יקרים, גם היראון המעולה ששוה כל שקל מה 85 ש"ח שהוא עולה.
השבוע העברנו את יום הטעימה לרביעי שהיה יום חם במיוחד, ולכן חשבתי שיין לבן קר יתאים יותר למזג האויר,וכמובן חשבתי אילו יינות לבנים טובים טרם טעמנו: הרי גליל אביבים עלה כמועמד המוביל. כמו אחיו היראון מקבל היין את שם המושב שבכרמיו גדלים הענבים ממנו מופק היין.
האביבים מופק מענבי ויוניה וענבי שרדונה (74% ו26% בהתאמה) והינו יין בעל גוף מלא,ומיושן 9 חודשים בחביות אלון שמעניקות לא טעם יחודי, לא משהו שגרתי בנוף היינות הלבנים שטעמתי לאחרונה.
ולטעימה:
צבע: הדבר הראשון ששמתי אליו לב היה צבע היין שנמזג לכוסות, זה לא עוד צבע אנמי צהבהב או לבן ,אלא פשוט צהוב זהוב. משהו שמזכיר יותר צבעי יינות קינוח.
ריח: פירות טרופיים, רותם הזכיר אננס , והוזכרו גם וניל וחמאה.
טעם: גם הטעם הוא עמוק וטרופי כמו כן פירות יבשים.
סיומת: היין בעל גוף מלא וסיומת ארוכה.
מחיר: סביבות 75 ש"ח
בקיצור, אהבנו. מדובר בעוד יין מיוחד מיקב שלא איכזב גם הפעם. מי שמצפה למשהו קליל ,לימוני עם טעמי קש והדר, לא ימצא את מבוקשו כאן, ויש מספיק סוביניון בלאנים שיתנו מענה לצרכיו, אבל מי שרוצה יין פירותי, חזק ומרשים (מדובר על יין לבן חבר,’ה לזכור) יקבל בדיוק מה שביקש.
מומלץ בחום.