הפיד שלנו – הרשמו
שיתופי פעולה
תג: ‘המבורגר’
זה עניין קצת מסובך להיות מוסד מיתלוגי. מצד אחד אתה כבר מיתולוגי אז מה אכפת לך, ומצד שני על כל שני מעריצים לפחות, יש אחד שיקום וישאל על מה בכלל הצעקה. דיקסי הותיקה, היא בדיוק מאותו סוג. או שיש לה מעריצים מושבעים, או שיש אנשים שלא ממש מבינים על מה כל הרעש וממה ההתלהבות. האמת כצפוי, מבחינתי נמצאת איפשהו באמצע. לאחר כמה ביקורים מאכזבים מאוד וסתמיים גם מבחינת האוכל וגם מבחינת השירות, שהסתיימו ב"יותר לא מגיעים לכאן" יותר מדויק יהיה להגיד שאנחנו רוב הזמן היינו במחנה השני.
נכון, אנחנו יודעים שדיקסי זה וואחד מוסד תל אביבי אהוב (ושזו כבר סכנה לכתוב עליה ביקורת), הכנפיים שלהם הן שם דבר וגם האגז בנדיקט שלהם חזק בפנתיאון המנות המוצלחות, אבל באמת לא הבנו על מה הרעש. הרי בעולם האוכל יש עוד כמה מסעדות שהן פחות מדוברות אבל שמות את דיקסי בכיס הקטן. לא?
ובכן, לפעמים זה דווקא נעים לאכול את הכובע.
יצא ככה שהשבוע היו לנו הרבה סידורים באיזור וכמו בכל שעת לילה טיפוסית שוב תקף אותנו הרעב, מי יותר (אני) ומי פחות (א' כמובן). לי התחשק משהו עם בשר, לא' התחשק טונה צרובה (מאיפה הוא הביא את זה פתאום, אלוהים?!) או סלט או פסטה..כל האופציות שדופדפו במוחנו הקודח העלו חרס- כלומר או שהיו סתמיות מדי או יקרות מדי לסתם ארוחת ערב בחוץ. ואז באה דיקסי…דיקסי? מה פתאום דיקסי?! לאחר שהועלו באוב זכרונותינו מהביקור האחרון שהיה לא ממש מרהיב ועקב כך שאנחנו בתקופה רגישה לסביבה (כלומר יותר פתוחים וסלחניים) החלטנו לתת שוב צ'אנס לדיקסי.
עיון קצר בתפריט דווקא לא בישר טובות – מגוון המנות שממש בא לנו עליהן היה מועט מדי ויקר מדי. גם שירות איטי וזוחל לא בישרו טובות. כבר חששנו שאולי מיהרנו מדי בהחלטה, אבל אט אט החלה להתבהר התמונה: יש קרפצי'ו! יש…אבל אין טונה צרובה! אבל יש פסטה…כך אט אט נבנתה הארוחה.
למנה ראשונה פתחנו כמיטב המסורת שלנו, במנה האהובה עלינו מכל (אני מסכים לאכול אותה בכל זמן נתון, כן גם עכשיו!), קבלו את הקרפצ'יו (44 ₪ מוצדקים מאין כמוהם). האם זה הקרפצ'יו הטוב בעיר (כן, כן…)? פתיחה אדירה שניצחה אותנו בנוק אאוט אכזרי- רצינו לקטר ויצא לנו מושלם! שילוב מצויין בין שכבות הבשר העדינות, החמצמצות של הבלסמי עם שמן הזית הרענן ופרמזן מוצלח, שלוו בלחמניות מפנקות הניבו מנה שרצינו לאכול ממנה עוד ועוד וכמו שהבנתם- הכתרנו אותה כאחד הקרפצ'יואים הטובים בעיר. בדוק!
לאחר פתיחה כל כך מעולה שהציבה רף כל כך גבוה לבאות, כבר חיכינו (די הרבה זמן יש לומר את האמת) למנות העיקריות. א' דבק בחשקיו, הזמין פסטה פפרדלה עם זוקיני ועגבניות מיובשות (56 ₪). מה שעל הנייר נחשב אולי כהזמנה סתמית (נגיד..) התגלה כעוד יצירה מושלמת- קערה גדולה של פסטה רחבה , השוחה בהרבה רוטב (אולי טיפה מדי) שמנת ובו שחו יחד גם הזוקיני המדובר, עגבניות לא מיובשות אבל ממש לא נורא, אגוזים וים פרמזן. חברים יקרים, מנה מחממת ומנחמת כזאת מזמן לא נטעמה. פשוט מושלמות, בפעם השניה בערב אחד. היה חסר רק לחם לנגב את כל הרוטב הזה.
אני כמובן התלבטתי והתלבטתי כהרגלי (הפעם רק בין שלוש מנות- בולונז, המבורגר ופיצבורגר). סיוע של המלצר שאמר שכל אחד חייב לטעום את הפיצבורגר, תרם רבות לקבלת ההחלטה (טעות!!). אז מה זה לעזאזל פיצבורגר? כמו שניחשתם, קחו שתי מנות שאני מאוד אוהב- פיצה והמבורגר ותחברו אותם יחד. היש מושלם מזה? ובכן, זה שילוב מוזר בין שתי מנות שלא ידעתי שיכולות להתחבר (ובאמת לא ממש מתחברות בעיני). קבלו את המנה החלשה של הערב- הפיצבורגר (62 ₪): המבורגר 180 גר', כאשר מעל ומתחת נחים עלי בצק עלים עם הרבה פפרוני וצ'ילי (יש גם אופציה של עגבניות, אננס והאם). אם אנחנו מפרידים בין המנות, כל אחת מהן היא בסדר גמור. הפיצה שהיתה קצת יותר מדי וולד אן היתה מלאה בגבינה ובפפרוני והיתה חביבה ותו לא. ההמבורגר שמתחת היה, לעומת הפיצה, חביב גם אבל יותר מדי יבש, למרות שהגיע בדרגת עשייה מדיום. לעומת שתי המנות השניות שקיבלו בקלות רבה 5 כוכבים, זו לא היתה רעה אך היצירתיות היתה בעוכריה…וחבל.
לקינוח כבר לא נותר לנו טיפה של מקום (מה קורה לנו, אלוהים?).
אז איך היה בדיקסי? כמו ששמתם לב, התלהבות רבתי נרשמה בגזרת הקרפצ'יו והפסטה ואילו דווקא הבשר האמיתי שדיקסי ידועה בו היה לא רע, אבל קצת מאכזב. השירות נע בין מתעלם לזוחל אבל הכל הכל התגמד לעומת שתי המנות המושלמות באמת. אין ספק, שדיקסי עשתה תיקון. ככה זה שאתה מיתולוגי.
תודה רבה לרותם מימון על הפוסט הנהדר. רותם כותב בלוג בקפה thamarker, מומלץ להיכנס ולקרוא את הפוסטים שלו.
מומלץ גם לעקוב אחרי רותם בטוויטר.
בתיאבון.
השבוע התחיל רע. דלקת גרון שהשביתה אותי לגמרי, שלושה ימים בבית, וכמויות של אנטיביוטיקה. מילא כל אלו, אבל בנוסף אסור לשתות אלכוהול: לא בירה, לא ליקר, לא איזה דראם קטן של ויסקי בסוף היום. בקיצור: שבוע רע.
בכדי קצת להנות ולפגוש חברים, החלטתי לצאת בחמישי למסיבת הההשקה של windows 7 שארגנה מייקרוסופט בניצוחו של ליאור צורף. הבחור פשוט אנרג’ייזר. מסיבה אמרתי, חלקכם ירים גבה, די ידוע שאני לא ממש חובב מסיבות, ובטח לא במועדונים,אבל חשבתי שהמסיבה תהיה נחמדה, אז למה לא? עם ההזמנה יצאתי (אמנם באחור,ועצבני – אבל זה סיפור אחר) לכוון הנמל. היעד: ה TLV המיתולוגי.
כבר מחניון רידינג הבנתי שלא יהיה קל למצוא חניה, כבר ראיתי את עצמי עושה פרסה וחוזר הביתה (אין לי סבלנות לחיפושי חניה. זה משגע אותי.), אבל בדרך נס, ובתושיה שלא ברור לי מאין באה לי, חציתי את הכביש לכוון מרכז הספורט שממול, ושם- הפלא ופלא: עמדה חניה ריקה, יפה ליד מכוניות אחרות במיוחד בשבילי.
אצתי רצתי והגעתי למתחם, פגשתי שם ידידים רבים וטובים, ekampf שכבר היה שם, רמז לי שאין מה לחפש בפנים,אבל נכנסתי לשתות משהו. בפניפ היו אלפי אנשים, היה רעש מחריש אוזנים, חום אימים, עשן סיגריות , ערסים ופרחות בכמויות (מה הקשר שלהם ל windows 7? לדעתי רובם מעולם לא נגעו במחשב), בקיצור כל מה שאני שונא. נלחמתי בתור, ויצאתי עם כוס קולה החוצה לעולם השפוי. בחוץ עמדו כבר תאגורי,וערן עם דפני וחברה וכמוני, שאלו שאלה: לאן הולכים מפה לאכול משהו?
מתחם הנמל לא שופע בשכיות חמדה קולינאריות, ובטח לא מתלחם ה TLV. החלטנו ללכת על האגאדיר. נכון, לא מקדש קולינארי, אבל אפשר לקבל שם המבורגר סביר. אחרי שתי דקות הבנו שהאגאדיר אינו אופציה: המארחת רמזה לנו שיקח משהו כמו חצי שעה עד שיתפנה מקום לשישה , ואנחנו כאמור היינו איך לומר? רעבים.
ממול לאגאדיר ישנו מקום לא גדול, הקרוי פריים, שהיה רק כמעט לחלוטין, בניגוד לאגאדיר המפוצץ. סימן רע, לא? התלבטנו, ובסוף נפל הפור. הפריים איט איז. אני זוכר את עצמי אומר לתאגורי, שמע: אם המקום ריק, כנראה שאנשים יודעים משהו שאנחנו לא. אבל, בטן מקרקרת מעבירה אדם על דעתו.
התיישבנו. הפריים, מגדיר את עצנו כ”שף וסושי באר” ומתיימר לשלב הין מזרח ומערב, כלומר : תפריט שכולל מצד אחד סושי, נודלס וכו’ ומצד שני המבורגר. מעניין, ומוזר. לטעמי: הזוי.המקום הינו סניף נוסף לאחיו שנמצא ברמת החייל (באתר אין זכר לסניף בנמל). התפריט לא היה מאוד מעורר תיאבון, אבל החלטנו לנסות בכל זאת.
אני הזמנתי מנה שנקרא מזרח מערב: אטריות ביצים מוקפצות עם נתחי פרגית, כרוב, גזר, בצל, בוטנים ונבטים. בעוד השאר הזמינו בורגר “קובי סטייל” 300 גר’, שמוגש ללא תוספת. לאחר זמן לא ארוך קיבלנו את המנות. בגזרת ההמבורגר לא היתה התלהבות, בלשון המעטה. תאגורי אמר שהרגו את ההמבורגר מדיום שלו, עדי טען שהבורגר פחות טוב מזה של בורגר ראנץ’ בקיצור: לא משהו.
המנה שלי התעלתה אפילו על כך. מדובר במנת הנודלס המגעילה ביותר שטעמתי מעולם: המנה היתה טפלה, הנודלס לא טריים ובעלי טעם לוואי, הירקות לא פריכים, והטעם פשוט היה מזעזע. בקלות המנה הרעה ביותר שאכלתי השנה. אני מכור לנודלס, ואוכל אותם גם במקומות הרבה פחות נחשבים כמו שווקי אוכל, וגם שם הנודלס טעימים הרבה יותר. יש תיבול, יש טעם. וכאן? חושך. הצעתי לתאגורי לטעום, והוא אישר. מנת נפל. התלוצצתי באומרי שגם שאני חולה ומכין נודלס ללא חשק, יוצא לי משהו סביר הרבה יותר מהבלילה הזו שקיבלתי.
לא יכולתי להבליג, אני לא זוכר מתי החזרתי מנה לאחרונה, אבל כאן זה התבקש. ביקשתי לשוחח עם האחראי. הגיע בחור שניסה להסביר, ולברר אולי לא הבנתי מה הזמנתי. צריך הרבה כישרון בכדי לקלקל מנת נודלס ביצים. פשוט כך. יאמר לזכותו כי הוא ניסה לברר אם ארצה להחליף את המנה, אבל בשלב זה כבר לא היה לי תאבון. טעם הקבס מהמנה פשוט לא אפשר לי לאכול כלום. המנהל הציע לזכות אותי מיד, ואני הודיתי לו. מסעדה שמתגאה בשם: שף וסושי באר, עדיף לה שיעמוד בראשה שף שיודע להכין מנה כה פשוטה.
בשלב זה החלטתי לפרוש בשיא הביתה. מזל הביש רדף אותי גם לחניה. שם החליט איזה “גאון”, להחנות את האוטו שלו באמצע החניה, ולחסום אותי. השעה היתה 12 בלילה ואני כבר ראיתי איך אני ישן שם בחניה עד שיבוא. לשמחתי, בעזרתם של שלושה חבר’ה נחמדים שכוונו אותי מכל זווית אפשרית, הזדחלתי לי אחרי 10 דקות של זיעה, וימין שמאל, לשבור לכאן ולכאן, החוצה.
רק בישראל.
בתאבון.
הי,
קפצתי עם גל לתערוכת ברמן 2009 היום כדי להתעדכן במשקאות המיוחדים והחדשים בתעשיה, אבל על כך גל יכתוב בפוסט נפרד.
לאחר התערוכה קפצנו לארוחת ערב ספונטנית במסעדה האגדית דיקסי.
ואני רוצה לשתף איתכם את הרשמים שלי. האמת שאני עדיין טיפה מסטול מערבוב המשקאות בתערוכה, אבל אני אנסה בכל זאת לכתוב פוסט מכובד.
האמת שבדיקסי לא הייתי מזמן, לדיקסי היינו הולכים בצעירותינו שעוד גרתי בגבעתיים, היינו אוכלים ארוחת לילה לפנות בוקר אחרי יציאה, או אוכלים ארוחת ערב לפני יציאה, זו הייתה המסעדה הביתית שלנו.
בדיקסי תקבל אותכם מארחת, בשעות הערב המאוחרות יהיה קשה למצוא כיסא, אבל היום התמזל מזלינו ומצאו לנו מקום טוב.
למנה ראשונה לקחנו:
סלט קיסר – החסה מגיעה בצורה שלמה, מאוד מיוחד, אכלתי כבר סלט קיסר יותר טוב מזה, אבל בהחלט הסלט היה טוב, הקרוטונים היו מעט קשים והרוטב היה מעולה, אולם מכיוון שהחסה מגיעה בשלמותה הרוטב לא נכנס לכל המנה.
לחם שום – גל היה רעב יתר על המידה, קיבלנו ג'בטה טרייה שבתוכה כבר יש שום, ממש לא רע.
כנפי עוף חריפים ומיוחדים של הדיקסי – אני בגדול יש לי בעיה, אני לא אוכל כנפיים, די נגעל מהעור, אבל בגלל שגל פעם ראשונה בדיקסי, לקחנו מנה קטנה של כנפיים, בהחלט זו המנה שמייצגת את הדיקסי יותר מכל, קריספיות ופיקנטיות ביחד… אני טעמתי אחת והטעם היה נהדר.
למנות עיקריות:
החלטנו ללכת היום על הבורגר, גל לקח עם בייקון, אני הזמנתי עם רוטב פלפל פיטריות ושמנת. הבורגר היה בהחלט טוב, בשר איכותי ועשוי בדיוק על המידה הרצויה… אבל השוס של הדיקסי זה ה"הום פרייז", קוביות תפוחי אדמה אפויות ברוטב פיקנטי עם חמאה, חובה לטעום, אחד התוספות היותר טובות שטעמתי.
על המסעדה:
שירות טוב, מהיר, אווירה טובה אבל לא מאוד שקטה, לא הייתי הולך לשם לדייט, אבל כן לבוא שרעבים עם חברים.
מחירים: סבירים מאוד, מסעדה לא מהזולות, אבל בהחלט התועלת לעלות טובה, מה עוד שאיכות המנות לא מוטלת בספק. שילמנו לכזאת ארוחה עם שתייה קלה כ-260 שח ביחד.
אני לדיקסי כמובן שאחזור, אני פשוט לא מתאכזב שם
בתיאבון
תגובות אחרונות