food n' wine :: הבלוג של כפיר וגל

השבוע בטעימת היין השבועית בחרנו בפומה בלאן של דלתון, 2006. כן, מיושן. לא ממש בחרנו אלא קיבלנו אותו במתנה בכדי לטעום. היין הזה, עבר התעללות לא פשוטה ו”יושן” במשרד בתנאים קשים במשך כשלוש שנים. תנאים קשים : חם בלילות, ובמיוחד בקיץ, במשרד בלי חלונות. לא אידאלי יין שיושן באותם התנאים מסוג קברנה סוביניון של דלתון, היה פשוט גמור כשטעמנו אותו לפני כשנה, כך שלא היו לנו ציפיות מיוחדות מהבקבוק הזה. (הכנו גם יין לגיבוי, במקרה והוא יהיה מקולקל בצורה שלא ניתן יהיה לשתות אותו כלל).

“פומה בלאן” אינו זן חדש של ענבים שלא שמעתם עליו, אלא טוויסט קטן על שמו של הענב שממנו הוא מיוצר : סוביניון בלאן. בדלתון החליטו לתת את השם הנל ליין בשל טעמי העישון והעץ שהיין סופג מהיישון בחביות עץ האלון לאחר התסיסה.

השימוש בשם “פומה בלאן” אינו חדש, ומקורו בשנות ה –70 ביקב מונדאבי. רוברט מונדאבי החליט בצעד שיווקי מבריק לתת ליין מענבי הס”ב את השם “פומה בלאן” ויצר ביקוש ליין שעד אותו יום לא זכה לפופלאריות בארה”ב.

בהכנת היין, הועברו ענבי הס”ב לחביות אלון שבהם נמצאו השמרים של התסיסה (שיטה הנקראת Sur lies  ) . היין יושן בחביות כעשרה חודשים.

היין היה מפתיע באיכותו. אמנם לא מעולה, אבל ציפיתי ליין שבור הרבה יותר, ואילו היין הזה היה חביב, לא במיטבו אבל בר שתייה לגמרי. מסתבר שיינות לבנים עמידים יותר מאחיהם האדומים לאחר שיושנו בתת תנאים למשך זמן. מי חשב?

צבע: צהוב זהב

אף: ארומות בולטות של אננס, פירות הדר ווניל.מעט עשן?

פה: היין ספג חבית, וזה ניכר. בשונה מס”ב אחרים שהם הרבה יותר עשבוניים, כאן ישנם טעמי מתקתקים , וניל ועץ, וחמאתיות מורגשת (החבית..). ככל שעבר הזמן והיין שהה בכוסות, גברו ארומות האננס, וטעמי החמאה התחזקו.

סיומת: בינונית של טעמי החמאה והחמיצות.

בסך הכל יין נחמד, ולא יומרני. מעניין להשוות אותו לגרסא ששכבה במקרר יין, וזכתה ליישון מתאים.

במסגרת ארוחת היין השבועית, חיפשתי היום יין אדום שיילך טוב עם הפיצה שהזמנו. מקובל לחשוב שיין ופיצה הם שני קצוות שונים ומנוגדים, אבל אני טוען שבכלל לא. יין טוב יתאים למאכלים רבים ואין כמו פיצה חביבה מלווה ביין לא יומרני בכדי לייצר ארוחת צהריים טובה.

לאחר התלבטות ואחרי שזכרתי לרעה את המרלו של דלתון שטעמנו לאחר שהיה מקולקל בשל “יישון” של שנתיים במשרד בטמפרטורה זוועתית (ותודה לע. ספיר על החוויה), החלטתי שדרושה חוויה מתקנת. כמו כן, הקברנה סוביניון כבר די מוצה, והגיע הזמן לקצת שיראז. מה אומר, הפותעתי לטובה.

תהליך הכנת היין: הייקב מציין כי הענבים הובלו ליקב בתוך דקות ספורות מרגע הבציר. עם הגעתם הם רוסקו והועברו למיכלי התסיסה. התסיסה נמשכה כ-10 ימים שבהם עורבב היין עם הקליפות מספר פעמים ביום. ערבוב זה מאפשר מיצוי צבע מירבי ושומר על רעננותו של היין המתהווה. לאחר הסחיטה הועבר היין לחביות עץ אלון אמריקאי חדשות לתקופה של 10 חודשים.

אחרי ההקדמה, קצת על היין:

דלתון שיראז,2007 14.7%

צבע: סגול כהה, כמעט שחור.

אף: פרי שחור,מעט מנטה.

פה: פירות שחורים, טבק, פלפל.

סיומת:ארוכה,ברגע הראשון אמרתי: טבק. כמה טבק. כיף של סיומת

סיכום:

אחלה של יין למחירו (כ 60ש”ח אחרי הנחת מועדון ‘בדרך היין’) .  ילווה מאכלים בשר,וגם פסטות עתירות טעם בצורה מצויינת.

כפיר יאהב, אני בטוח. שווה נסיון.

לחיים!

ביום ראשון היה לי העונג לקחת חלק בטעימת יינות אופקית, של יינות ישראלים מבציר 2001. את הטעימה ערכנו במסעדה קטנה וחביבה בשם אל בריו. מסעדת אל בריו ממוקמת במרכז המדרחוב שבנחלת בנימין.

לפני שאגש לטעימה עצמה ברצוני להודות למספר אנשים אשר אפשרו את הערב הנפלא הזה. ראשית לאבי הלוי אשר הגה את הרעיון והצליח לקבץ חבורה של רנשים נהדרים וכמה יינות נפלאים לערב של כייף. תודה נוספת לאלון גונן, המארח שלנו, שהוא גם השף והבעלים של מסעדת אל בריו שבעיני היא פנינה חביבה אשר בטוח אבקר בה שוב. תודה אחרונה לדניאל רוגוב אשר כיבד אותנו בנוחכות וסיפר סיפורי יין חביבים.

האוכל – אני לא מתיימר להיות מבקר מסעדות, ולכן לא אנסה לתאר את האוכלכפי שהיה מתאר אותו מבקר מקצועי, אך אני כן אומר שהוא היה מצויין והסב לי לפחות תענוג. אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, אני מקווה שהתמונות האלו, יספרו את סיפורן של המנות הנפלאות שליוו את היין שטעמנו.

היינות – טעמנו בטעימה הזו 9 יינות ישראלים מבציר 2001, זוהי רשימת היינות לפי הסדר שבו הם נטעמו:

• דלתון – רזרב קברנב סוביניון
• בן חיים – קברנה סוביניון גרנד רזרב
• סגל – קברנה סוביניון לא מסונן
• ירדן – מרלו
• ירדן – מרלו כרם אודם
• ירדן – קברנה סוביניון
• ירדן – קברנה סוביניון כרם אלרום
• קסטל – גרנד וין
• זאוברמן – לימיטד אדישין

כעת לטעימה עצמה – אני סבור שניתן לחלק את הטעימה לשלוש קבוצות. שלושת היינות הראשונים, אלו שנטעמו אחריהם ובקבוצה האחרונה ישנו בקבוק אחד הזאוברמן.

הקבוצה הראשונה

היינות בקבוצה הראשונה הם אלו אשר שיאם כבר מאחור, הפרי כמעט ולא קיים והארומה מועטה גם כן. היינות האלו איבדו את הקסם אשר ניחן בהם בעבר.

דלתון רזרב קברנה סוביניון – הצבע אדום עמוק, האף מזכיר דובדבן אולי אפילו ליקר דובדבן ומעט שוקולד, הטעמים מזכירים את האף בתוספת של עץ תחוב, הפרי קצר מאוד וכן חלש בעוצמתו.

בן חיים קברנה סוביניון גרנד רזרב – היין הזה כמו קודמו, הציג ארומה ופרי חלשים עד כדי לא קיימים. היין ללא ספק בירידה.

סגל קברנה סוביניון לא מסונן – הסגל היה היחיד בקבוצה הראשונה אשר הראה אופי. עם צבע בורדו עז וכמות גדולה של משקעים כיאה ליין לא מסונן. האף הציג פרי אדום וכמות נדיבה של טיאנינים אשר השתלבו עם דובדבן. אני מאמין שגם יין זה הוא מעבר לשיאו אם כי בניגוד לשני היינות הקודמים בו עדיין ניתן לחוש פרי – רצוי לשתות כעת ולא להמתין.

הקבוצה השניה

בקבוצה זו נטעמו שני יינות המרלו של ירדן אחד מול השני, לאחר מכן שני הקברנה סוביניון, גם כן אחד אל מול השני, אחרון חביב נטעם הגרד וין של קסטל.

ירדן מרלו – היין הזה היה הראשון בטעימה אשר ניתן לומר שהוא "חי". צבעו אדום רובי, האף נדיב בניחוך פרי אדום.בפה מורגש יין עתיר בטיאנינים, פטל ודובדבן. סך הכל יין נעים אשר נתן קרב לא רע לאחיו מכרם אודם. מוכן לשתיה.

ירדן מרלו כרם אודם – היין הזה היה אפילו יותר מענין מקודמו עם אף דובדבני ומעט ליקוריץ. היין הציג גוף בינוני עד מלא עם תחושה קטיפתית של פירות יער.כם היין הזה מוכן לשתיה אך ניתן להמתין איתו אפילו עוד כשנתיים אם כי מדובר בסיכון.

ירדן קברנה סוביניון – אדום עז עם ארומה נדיבה של דובדבן ושוקוד. בפה מורגש היטב טעם של פרי אדום בשלת טאנינים נדיבים ומעט פלפל בסיומת. הסיומת עצמה ארוכה ונעימה. יין טוב אשר מוכן לשתיה ויכול אף להחזיק מספר שנים נוספות.

ירדן קברנה סוביניון כרם אלרום – יין זה היה קצת יותר עגול מאחיו הפחות נחשב. טיאנינים עדינים מלווים בטעמי וניל נעימים. לא להמתין יותר מדי – לשתות.

קסטל גרנד וין – מה שהכי ניכר ביין זה הוא הגוף המלא שלו, זהו יין אשר מזכיר יותר עולם ישן. יין זה מציג ללא ספק יכולת התיישנות מרשימה, אך גם איתו לא הייתי מתמהמה יתר על המידה.

הקבוצה השלישית

בקבוצה הזו היה יין בודד – הזאוברמן. שלא כמו שאר היינות בטעימה הזו, היין הזה היה במקום משל עצמו. שונה הן בארומה והן בטעם ולא מציג עייפות כלל. על כן החלטתי להשאיר אותו בקטגוריה משל עצמו.

זאוברמן לימיטד אדישין – אדום עז ועמוק, האף מציג ניחוחות פלפל לצד תות ופטל. בפה מדובר בפצצת פרי, חלק מהנוכחים, החלק שפחות אהב, כינה את היין סירופ. שוקולד, פלפל, חמוציות וקפה היו בין הטעמים שהיין הציג. אלו אשר כן אהבו טענו שהיין הזה מזכיר את האמרונה המפורסם. יין זה יכול ללוות מנות עשירות בטעמים כעת עם כי ניתן ולטעמי אף רצוי לתת לו עוד קצת זמן מנוחה.

מסקנות

• למעט הזאוברמן רצוי לנצל הזדמנו ולשתות את היינות מבציר זה כבר כעתץ
• עבורי היין המעניין ביותר בטעימה היה הירדן קברנה סוביניון הרגיל אשר הציג טעמים טובים ויכול התיישנות מרשימה, כייף לראות יין ישראלי שמחזיק בצורה שכזו.