food n' wine :: הבלוג של כפיר וגל

כפי שאתם יודעים אני עובד באיזור התעשיה של רעננה כבר כמעט 8 שנים. איך נגדיר אותו? מאותגר קולינארית. מאותגר מאוד. רב המקומות משעממים עד מוות, כשרים ברובם. את כולם ביקרתי כבר עשרות פעמים. בקיצור, שממה. שעמום. הסנדלר הולך יחף ושאר קלישאות. הכל נכון. עוד כמה חודשים נעבור להרצליה פיתוח, מהלך שיפחית לי את זמן הפנאי (פקקים איומים) אבל יהיה מה לאכול. דילמה.

בקיצור, לפני כמה שבועות ראיתי אצלי בעבודה מים אריזה משונה מקרטון עם לוגו שאני לא מכיר, מגיעה בשעה שכולם אוכלים צהריים. התעניינתי ולמדתי כי פתחו מקום חדש : ניומנ’ס רוטיסרי. רוטיסרי, כלומר, היכן שצולים עופות, רוסטביף ושאר בשרים בתנור גדול ועצום מימדים. עוד ספרו לי כי את המקום מנהלים חרדים, אמריקאים. אתם יודעים, כאלו שעובדים, ומכבדים את עצמם. תורה ועבודה. כמו שאני גורס.

ובכן, יצאנו מרחק 5 דקות הליכה, מול קניון רננים, והגענו למקום. התברר לי שהוא שוכן על חורבות לה פנריה (הי”ד) שהייתה מקום מאוד נעים לפני כשנתיים שלוש. אבל מה לעשות, לא שרדה את השממון הרענני.

במסעדה עצמה מעוצבת יפה מאוד, כמה רמות מעל כל המזללות ומסעדות הפועלים המשמימות שיש לנו שם. דלפקי עץ, כמה שולחנות כמו של דיינר, פשוט ויפה. כבר קיבלו נקודה.

התפריט כראוי לרוטיסרי מבוסס על עופות שנצלים בתנור הענק, ומסתובבים להם שם על שיפוד, ועל רוטסביף מאותה הרוטיסריה. יש גם סלטים, ובאגטים קטנים עם עוף או סלט, וכן צ’וריסוס. תפריט די קטן אבל מספק. עם כל מנה תקבלו במסגרת סיבוס שתי תוספות (תפו”א, ציפס, סלט, טאבולה, ירקות בגריל) ושתיה. כל זה בכ 40 ש”ח. לא רע. (וגם כשר למקפידים)

התיישבנו. הזמנתי מנת רוסטביף, עם תוספת תפוחי אדמה וירקות קלויים בגריל. רציתי גם בירה הוגארדן, אבל הילדים שם לא ידעו בדיוק איך לשדרג לי את העסקית סיבוס לבירה, ורצו מחיר מלא עליה, הסתפקתי בקולה.

המנה היתה גדולה, טעימה תפוחי האדמה מצוינים, והירקות הקלויים בגריל היו טריים וטובים.  מאוד ועל ידה קיבלתי 4 פנכות מלאות ברטבים מצוינים לשדרג את הבשר: רוטב חלפיניו חריף וירוק, רוטב גריל פיקנטי מצויין, רוטב קארי מעולה, וקטשופ. יופי של רטבים, במיוחד הקארי והגריל. ניתן לקבל גם רוטב צ’ימיצ’ורי, שהיה קצת דליל.

מני, שעמו סעדתי הזמין מנת חצי עןף, וטוגנים. המנה שלו בוששה להגיע, ורק אחרי מספר פניות הואילו והכינו את צלחתו להגשה. יש לציין כי המקום לא היה הומה, ואנשי הצלחות היו חסרי מעש, ופשוט  “שכחו” את המנה שלו. יש מה לשפר מבחינת השירות. מבחינת האוכל, ציין מני כי המנה ענקית, וטעימה. אני אישית לא חסיד של עוף בגריל מאחר והחזה יבש לי, אבל לחובבי הז’אנר, מנה ראויה.

בסך הכל, מדובר במקום נעים ביותר, עם בעיית שירות הנובעת מתחלופה של עובדים, ומגילם הצעיר. נראה כי אין “בעל בית” במקום, שיסדר ושיטפל במקרים הדורשים תשומת לב. במקום יש גם רשת WIFI אבל כל בקשותי לקבל סיסמה להשתמש בה, עלו בתוהו. או שהעובדים לא ידעו את הססמא, או שטענו כי “זו רשת פרטית של המקום”. מוזר, וחובבני.

זמן הכנת המנות היה ארוך מדי בהתחשב בזאת שהיו אולי 5 אנשים ישובים במקום בשעה בה סעדנו. שוב, ניתן לשיפור, כדאי שיטופל במהירות.

לסיכום : אכן מדובר במקום נחמד, נעים, עם אוכל לא רע במחיר שווה לכל נפש (וידידותי לסיבוס – הכי חשוב). אם יתגברו על מחלות הילדות, מדובר באופציה ראויה מאוד לארוחת צהריים עסקית לעובדי ‘קריית ההיטק’ של רעננה.

אנחנו נעקוב ונדווח.

בתיאבון!

בשבוע שעבר נפשנו אני והמשפחה בקיבוץ עין זיוון, חיפשנו מקום לאכול בו צהריים ברמת הגולן, שלא יחייב נסיעה ארוכה מדי, ולאחר בירורים אונליין ועם אושיות טוויטר נוספות, הגענו לשני שמות. מיטשוס בקצרין, וקדירת המשכפה והחלבן שבנמרוד. על שניהם שמעתי טובות, אבל מאחר שבשר אכלנו בכמויות בימים שלפני (קנינו הרבה בדרכנו לרמה במרינדו שליד הכנרת) , החלטנו לבחור באופציה השניה שלא מחייבת לאכול בשר צלוי על האסכלה.  תודו, שהשם מאוד מסקרן. רק בשבילו שווה להגיע ולספר כבדרך אגב “ בשבוע שעבר אכלנו בקדירת המשכפה והחלבן” , ולהתקל בפרצופים של אלו שלידכם השואלים  – איפה? המכשפה? החלבן? מה זה?

אחרי בוקר של קטיף ענבים ותפוחים במטע “בראשית” פנינו לכוון נמרוד באדיבות ה GPS שמשום מה לקח אותנו בדרך הארוכה דרך נווה אט”יב, שהינה יפה מאוד. פשוט אירופה כאן בישראל (נו טוב לא ירוק כמו שם באוגוסט אבל יפה בכל זאת). אחרי כ 30 דקות הגענו למחוז חפצנו – נמרוד. ממש סוף העולם ימינה, אבל מה לא נעשה בכדי לטעום קדירה טובה?

המסעדה עצמה ממוקמת במין “בקתה” מעץ החולשת על נוף די מדהים של בריכת רם ועמק התפוחים והדובדבנים. היינו ארבעה, כולל הקטנה בעגלה, והטיפוס לבקתת המכשפה קשה (יש כ 10 מדרגות עץ, עליה תלולה, ואין גישה לעגלות \ כסאות גלגלים שזה חבל מאוד). בפנים העיצוב בסימן עץ, ועשרות בובות מכשפה תלויות מהתקרה, מקסים.

לא היינו מאוד רעבים , ולכן החלטנו לחלוק מנה עיקרית (צעד שהתברר כנכון, לנוכח גודל הקדירה) אחת לנוף סלט ומנת ילדים לג’וניור.

פתחנו עם סלט קיסר (34 ש”ח) שהיה בינוני. משהו ברוטב לא היה כמו שצריך, לא מספיק מלוח, לא מספיק אנשובי. חביב, אבל לא מעבר. אכלנו טובים ממנו . שאלנו את המלצר לגביו והוא הודה שאין משתמשים באנשובי, לכן לא ברור לי מהו בדיוק אותו “רוטב קיסר”…

לג’וניור כאמור הזמנו את מנת הילדים (יש כמה) של שניצל וצ’יפס (48 ש”ח)  שהגיעה עם סלט אישי, תוספת נחמדה מאוד. השניצל היה בסדר גמור, וגונ’יור לא התלונן. יש גם מנות ילדים זולות יותר בדוגמת נקניות וספגטי (בין 24-36 ש”ח).

המשכנו לעיקרית. הבחירה היתה בין כמה קדירות כמובן, ולבסוף בחרנו בקדירת האוסובוקו או בשמה האמיתי : “הקדירה של מכשפת ליבת ההר” – אוסובוקו עגל מבושל בבירה וצמחי תבלין מהגינה, על מצע של פירה עם שעועית ירוק ופלפל אדום קלוי. (105 ש”ח). המנה היתה פשוט מעולה, נדיבה, ורק חבל שלא קיבלנו יותר פירה. פשוט מיזוג טעמים מושלם, הבשר היה רך שמנוני כמו שצריך, ומח העצם היה מענג. שאפו.

תמונה אחת שווה אלף מילים:

את האורחה ליוותי בלף בלונד,  שהגיעה בבקבוק , למרות תפריט היין המשובח של המקום. לצערי בחום האוגוסטי של רמה”ג קשה קשה מאוד לשתות יין אדום טוב, ולא ממש רציתי ללכת על לבן.

המנה היתה גדולה מדי גם על שנינו, ולא הצלחנו לסיימה. אבל קינוח צריך לא?

לקינוח בחרנו במנת “שידוך קובני” -שתי  שכבות מוס שוקולד מריר ולבן על תחתית בראוניס (38 ש”ח), שהיתה טובה מאוד. לא משהו שלא טעמנו מעולם,אבל שתה את העבודה. קרימית ומשלב בצורה טובה את השוקולד המריר והלבן. גם ספל האספרסו הכפול היה טוב מאוד.

סך הכל הסתכם חשבוננו ב 280 ש”ח.

לסיכום:

מדובר במקום מצוין לאכול בו קדירות, ואני בטוח שביום חורף קר, כשאח בוערת, מדובר בחוויה. אמנם טעמנו רק מנת קדירה אחת אבל, נראה כי המקום מצטיין בהן, והמנות האחרות טובות אבל לא מעבר לכך. תפריט היין כאמור עשיר מאוד, והמקום מציע בקבוק קברנה סוביניון בגרסא מיוחדת מיקב אודם המיוצר במיוחד למסעדה בשם “כישוף”. מקסים לא?

אם אתם בצפון, ליד החרמון, זו בהחלט אופציה טובה, מעניינת ושווה,אם כי לא זולה.  המקום מציע גם ארוחת בוקר מצויינת (לדברי ממליצים – לא טעמנו).

בפעם הבאה נטעם גם את גבינות הבוטיק שלהם. אנחנו בהחלט נחזור לשם.

בתיאבון.

אני חייב להתחיל את הפוסט הזה עם הדבר הכי חשוב: יש לי היום יום הולדת.

כמדי שני אני לוקח חופש ביום ההולדת שלי, מתארגן לקראת הערב (נפגשים בפאב עם חברים), קונה בגדים והכי חשוב אוכל ארוחת צהריים.

אז חבר התקשר והציע לאכול אתי ארוחת צהריים, היום היה לי חשק למשהו בשרי אבל קליל, משהו שאני אוכל לגמור את היום לא בכבדות, אז החלטנו על ה-Meat-Bar.

הגענו אל המקום, כמובן שחצי שעה חיפשנו חנייה – מה לעשות, מרכז תל-אביב.. לזה אין פיתרון קסם.

המסעדה מבפנים נראית פשוטה, לא מתחכמת בעיצוב… אבל במבט ראשון על הסועדים ועל המלצרים הבנתי שאני הולך להתפנק.

הארוחה עסקית כוללת מנה ראשונה לבחירה, מנה עיקרית ושתייה.

מחיר הארוחה הוא מחיר המנה העיקרית.

כהרגלי שדרגתי את השתייה ליין, יש אפשרות ליין הבית שעולה 9 שקלים לשדרוג והאופציה היותר טובה זה יין גליל יראון שעולה 22 שקלים. מכיוון שיראון זה אחד היינות היותר אהובים עלי, כמובן שזה מה ששתינו.

למנה ראשונה לקחתי קרפצ'יו בקר:

מזמן לא אכלתי קרפצ'יו כזה טוב, מעליו היו פזורים מספרי שבבי בזיליקום שנתנו ריח נהדר לכל המנה, שבבי פרמז'ן שנתנו מליחות מעודנת. והאמת שהיה גם מעט שמן ונתן מרקם טוב לכל המנה. הקרפצ'יו היה עשוי בדיוק על המידה.

כמובן שגם קיבלנו לחם הבית טרי שמעליו מלח גס, כך שהיה נחמד לאכול אותו עם הקרפצ'יו. הלחם היה טעים אבל לא יותר מדי מיוחד.

מנה ראשונה נוספת שהחבר שלי לקח זה סלט קיסר:

הסלט נראה טוב, חסות טריות. לא טעמתי אבל רק מהמבט הבנתי שהסלט טוב.

למנות עיקריות שנינו הזמנו את מניפת האנטריקוט:

נתחונים דקים של אנטריקוט צרובים מעט בגריל ומעליהם מעט רוקט ברוטב של חומץ בלסמי. הבשר היה איכותי, אבל הכי חשוב (אני תמיד אומר את זה… אבל אני אגיד שוב) אפשר להרוס בשר בצלייה, אבל הבשר הזה היה צרוב בדיוק על המידה, הוא קיבל מכת חום מספיק טובה שצלתה אותו ונתנה לו טעם טוב אבל גם השאירה אותו מטע מאוד אדמדם. ביקשנו ליד קצת רוטב שמנת פלפל, הרוטב היה מדי מתוק לטעמי, חסר פלפל שחור – אבל בהחלט שידרג את המנה.

כתוספות לקחנו כרובית מטוגנת – לטעמי היא הייתה מעט סתמית, הייתי יכול לשדרג אותה עם קצת מיץ לימון טרי, שום ופלפל שחור. אבל גם כרובית מטוגנת היא טעימה כשלעצמה, אז זה היה בכל זאת נחמד.

סלט קולסלאו – טעים מאוד, אבל קיבלנו ממש מעט.

לסיכום:

אווירה: נחמדה, לא לפגישת עסקים או לדייט.

שירות: מעולה, המנות מגיעות מהר למרות שהמסעדה מלאה.

מחיר: ארוחה עסקית מאוד סבירה מחיר נע בין 60 ל-100 שח. שדרוג לכוס יין בהחלט משתלם.

גיליתי מקום חדש, אני בהחלט אחזור ל- Meat-Bar בשדרות ח"ן בתל אביב.

בתיאבון

לאחר לילה מפרך של פוקר משובח ושינה של 6 שעות התקשר אלי חבר והציע לאכול צהריים ביחד.

מיד ניגשתי למחשב וחיפשתי משהו משהו מעניין, החלטנו פה אחד שהולכים לאכול ארוחה עסקית במסעדת מסה ברחוב הארבעה.

ביצענו הזמנה טלפונית, הציעו לנו לשבת בשולחן גבוה שמוצב לאורך כל המסעדה, שבו סועדים גם אורחים "זרים" , מיד הסכמתי, יכול להיות אווירה נחמדה ו"מינגלינג" חביב.

הגענו אל המסעדה, קיבלה אותנו המארחת בסבר פנים יפות. אני חייב לגיד שהמילה הראשונה שקפצה לי בראש זה WOW, מקום מהמם ביופיו, שולחן גבוה וארוך, וכיסאות גבוהים אבל נוחים מאוד.

במסה יש אופציה לעסקית –68 שקלים ויש ב-98 שקלים, כמובן שהחלטנו ללכת על ה-98, אם כבר עסקית אז שנתפנק. העסקית כוללת מנה ראשונה ועיקרית לבחירה.

כהרגלי קודם כל ביקשתי לשתות כוס יין, מיד הגיעה אלינו הסומלייה והציעה לנו מבחר יינות, ביקשנו יין בכוס, המבחר היה לא גדול ומאוד רצינו קברנה סוביניון אז החלטנו להתפשר על הקברנה ספיישל רזרב של רקנאטי. כוס היין עולה 48 שקלים. ליין היה ריח נהדר ועמוק, אבל הטעם די אכזב.

למנות ראשונות:

סלט אנדיב, כרישה ומלון כתום בפונדו בלו בוואריה – הסלט היה מאוד טעים, רוטב נהדר, האנדיב בהחלט היה טרי, הגבינה הכחולה קצת פחות הורגשה אבל זו בהחלט מנה ראשונה מעניינת ומרעננת.

קרפצ'יו שייטל – טעמו של הקרפצ'יו היה טוב, אולם היה מעט יבש ומרגיש מעט גומי. קראנו למלצרית וביקשנו להחליף למנת השווארמה.

שווארמה טלה עם טחינה של קצח – מעין מספר פרוסות של בשר טלה שטעמו יותר אפוי מאשר צלוי, לא מאוד מעניין, לא מספיק שמן בשביל טלה. לצידו הוגשה טחינת קצח מעניינת אבל לא ממש ספקת את הסחורה. אכלנו את המנה כולה, אבל כמו שאומר צדי צרפתי "זה ליד".

למנות עיקריות:

שיפוד נתח קצבים וירקות מדורה – נתח הקצבים היה מעולה, עשוי בדיוק על המידה (מדיום). ירקות המדורה ליד היו קצת חסרי טעם, אני פחות התחברתי.

רצועות פילה עם קרם תפוח אדמה – מנה נחמדה, אבל גם לא מאוד מרשימה, הבשר היה מעט יבש, הפירה היה טעים, שילוב בין הבשר לפירה היה טוב. לא אמרתי WOW בנגיסה הראשונה שלי.

לסיכום:

אווירה: מדהימה, ישיבה נוחה, לפגישת עסקים, דייט, יום נישואים. כיף לשבת.

אוכל: נחמד מאוד, אבל לא תואם את הציפיות שלי ממסעדת שף.

שירות: מעולה – מארחת, מלצרים סומלייה.

מחיר: 98 מחיר סביר לארוחה עסקית, כוס יין ב-48 שח זה מעט יקר.

ציון סופי: 7 – בהסתכלות כוללת על האווירה והשירות.

בתיאבון