food n' wine :: הבלוג של כפיר וגל

אני חייב להתחיל את הפוסט הזה עם הדבר הכי חשוב: יש לי היום יום הולדת.

כמדי שני אני לוקח חופש ביום ההולדת שלי, מתארגן לקראת הערב (נפגשים בפאב עם חברים), קונה בגדים והכי חשוב אוכל ארוחת צהריים.

אז חבר התקשר והציע לאכול אתי ארוחת צהריים, היום היה לי חשק למשהו בשרי אבל קליל, משהו שאני אוכל לגמור את היום לא בכבדות, אז החלטנו על ה-Meat-Bar.

הגענו אל המקום, כמובן שחצי שעה חיפשנו חנייה – מה לעשות, מרכז תל-אביב.. לזה אין פיתרון קסם.

המסעדה מבפנים נראית פשוטה, לא מתחכמת בעיצוב… אבל במבט ראשון על הסועדים ועל המלצרים הבנתי שאני הולך להתפנק.

הארוחה עסקית כוללת מנה ראשונה לבחירה, מנה עיקרית ושתייה.

מחיר הארוחה הוא מחיר המנה העיקרית.

כהרגלי שדרגתי את השתייה ליין, יש אפשרות ליין הבית שעולה 9 שקלים לשדרוג והאופציה היותר טובה זה יין גליל יראון שעולה 22 שקלים. מכיוון שיראון זה אחד היינות היותר אהובים עלי, כמובן שזה מה ששתינו.

למנה ראשונה לקחתי קרפצ'יו בקר:

מזמן לא אכלתי קרפצ'יו כזה טוב, מעליו היו פזורים מספרי שבבי בזיליקום שנתנו ריח נהדר לכל המנה, שבבי פרמז'ן שנתנו מליחות מעודנת. והאמת שהיה גם מעט שמן ונתן מרקם טוב לכל המנה. הקרפצ'יו היה עשוי בדיוק על המידה.

כמובן שגם קיבלנו לחם הבית טרי שמעליו מלח גס, כך שהיה נחמד לאכול אותו עם הקרפצ'יו. הלחם היה טעים אבל לא יותר מדי מיוחד.

מנה ראשונה נוספת שהחבר שלי לקח זה סלט קיסר:

הסלט נראה טוב, חסות טריות. לא טעמתי אבל רק מהמבט הבנתי שהסלט טוב.

 

למנות עיקריות שנינו הזמנו את מניפת האנטריקוט:

נתחונים דקים של אנטריקוט צרובים מעט בגריל ומעליהם מעט רוקט ברוטב של חומץ בלסמי. הבשר היה איכותי, אבל הכי חשוב (אני תמיד אומר את זה… אבל אני אגיד שוב) אפשר להרוס בשר בצלייה, אבל הבשר הזה היה צרוב בדיוק על המידה, הוא קיבל מכת חום מספיק טובה שצלתה אותו ונתנה לו טעם טוב אבל גם השאירה אותו מטע מאוד אדמדם. ביקשנו ליד קצת רוטב שמנת פלפל, הרוטב היה מדי מתוק לטעמי, חסר פלפל שחור – אבל בהחלט שידרג את המנה.

כתוספות לקחנו כרובית מטוגנת – לטעמי היא הייתה מעט סתמית, הייתי יכול לשדרג אותה עם קצת מיץ לימון טרי, שום ופלפל שחור. אבל גם כרובית מטוגנת היא טעימה כשלעצמה, אז זה היה בכל זאת נחמד.

סלט קולסלאו – טעים מאוד, אבל קיבלנו ממש מעט.

 

לסיכום:

אווירה: נחמדה, לא לפגישת עסקים או לדייט.

שירות: מעולה, המנות מגיעות מהר למרות שהמסעדה מלאה.

מחיר: ארוחה עסקית מאוד סבירה מחיר נע בין 60 ל-100 שח. שדרוג לכוס יין בהחלט משתלם.

 

גיליתי מקום חדש, אני בהחלט אחזור ל- Meat-Bar בשדרות ח"ן בתל אביב.

בתיאבון

לאחר לילה מפרך של פוקר משובח ושינה של 6 שעות התקשר אלי חבר והציע לאכול צהריים ביחד.

מיד ניגשתי למחשב וחיפשתי משהו משהו מעניין, החלטנו פה אחד שהולכים לאכול ארוחה עסקית במסעדת מסה ברחוב הארבעה.

ביצענו הזמנה טלפונית, הציעו לנו לשבת בשולחן גבוה שמוצב לאורך כל המסעדה, שבו סועדים גם אורחים "זרים" , מיד הסכמתי, יכול להיות אווירה נחמדה ו"מינגלינג" חביב.

הגענו אל המסעדה, קיבלה אותנו המארחת בסבר פנים יפות. אני חייב לגיד שהמילה הראשונה שקפצה לי בראש זה WOW, מקום מהמם ביופיו, שולחן גבוה וארוך, וכיסאות גבוהים אבל נוחים מאוד.

במסה יש אופציה לעסקית –68 שקלים ויש ב-98 שקלים, כמובן שהחלטנו ללכת על ה-98, אם כבר עסקית אז שנתפנק. העסקית כוללת מנה ראשונה ועיקרית לבחירה.

כהרגלי קודם כל ביקשתי לשתות כוס יין, מיד הגיעה אלינו הסומלייה והציעה לנו מבחר יינות, ביקשנו יין בכוס, המבחר היה לא גדול ומאוד רצינו קברנה סוביניון אז החלטנו להתפשר על הקברנה ספיישל רזרב של רקנאטי. כוס היין עולה 48 שקלים. ליין היה ריח נהדר ועמוק, אבל הטעם די אכזב.

למנות ראשונות:

סלט אנדיב, כרישה ומלון כתום בפונדו בלו בוואריה – הסלט היה מאוד טעים, רוטב נהדר, האנדיב בהחלט היה טרי, הגבינה הכחולה קצת פחות הורגשה אבל זו בהחלט מנה ראשונה מעניינת ומרעננת.

קרפצ'יו שייטל – טעמו של הקרפצ'יו היה טוב, אולם היה מעט יבש ומרגיש מעט גומי. קראנו למלצרית וביקשנו להחליף למנת השווארמה.

שווארמה טלה עם טחינה של קצח – מעין מספר פרוסות של בשר טלה שטעמו יותר אפוי מאשר צלוי, לא מאוד מעניין, לא מספיק שמן בשביל טלה. לצידו הוגשה טחינת קצח מעניינת אבל לא ממש ספקת את הסחורה. אכלנו את המנה כולה, אבל כמו שאומר צדי צרפתי "זה ליד".

למנות עיקריות:

שיפוד נתח קצבים וירקות מדורה – נתח הקצבים היה מעולה, עשוי בדיוק על המידה (מדיום). ירקות המדורה ליד היו קצת חסרי טעם, אני פחות התחברתי.

רצועות פילה עם קרם תפוח אדמה – מנה נחמדה, אבל גם לא מאוד מרשימה, הבשר היה מעט יבש, הפירה היה טעים, שילוב בין הבשר לפירה היה טוב. לא אמרתי WOW בנגיסה הראשונה שלי.

לסיכום:

אווירה: מדהימה, ישיבה נוחה, לפגישת עסקים, דייט, יום נישואים. כיף לשבת.

אוכל: נחמד מאוד, אבל לא תואם את הציפיות שלי ממסעדת שף.

שירות: מעולה – מארחת, מלצרים סומלייה.

מחיר: 98 מחיר סביר לארוחה עסקית, כוס יין ב-48 שח זה מעט יקר.

ציון סופי: 7 – בהסתכלות כוללת על האווירה והשירות.

בתיאבון

 

על הטרקלין שמעתי כבר מזמן,ועד אתמול לא יצא לי לבקר. הייתי סקרן לבוא ולבדוק בעצמי. לכן,שמחתי מאוד כאשר הזמין אותנו יוסי בן-אודיס,בעל המקום לארוחת טעימות המיועדת לבלוגרים.

הטרקלין ממצב את עצמו כביסטרו בשר ויין,וכבר מן הכניסה ברור כי מדובר במקום שהדגש בו הוא על יין. המקום מציע מגוון מרשים של יינות בוטיק ישראלים וכן יינות מחו”ל. שמחתי לראות כי יש שם לא מעט יינות בוטיק שלא יצא לי לטעום (היצע יינות הבוטיק בארצנו גדל מיום ליום והפך מרשים כל כך,כי קשה לעקוב אחר הייקבים הרבים הצצים להם בכל מקום – כן ירבו!).

העיצוב של המקום מאוד חמים ומשדר תחושה נעימה,תאורה מעומעמת, עם מנורות עגולות המשתלשלות מן התקרה, תפריט יינות היום הכתוב על לוח עם גיר,פשוט נעים. אהבתי מאוד גם את סידור הבר: פשוט אבל ההיצע ראוי מאוד,בר יין או לא? ישנם כמה וכמה בקבוקים מעניינים ופתוחים שניתן להזמין לפי כוס, יתרון גדול.

התיישבנו,ואחרי היכרות קצרה עם יוסי,התחלנו את מלאכת הקודש. פתחנו בבקבוק יין רוזה, קברנה פרנק 2006 של ייקב אסף. קוראי הבלוג מכירים את חיבתי היתרה לנוזל הוורוד. היה זה רוזה חביב, אבל לא מעבר לכך, אני אוהב את הרוזה שלי קצת פירותי יותר, וזה היה חמצמץ ואלכוהולי קצת יותר מדי באף, כמו שאמרתי: חביב, אבל לא יכנס לרשימת 5 הרוזה הטובים של הקיץ.

מיד התחילה מתקפת המנות הראשונות:

לחם הבית,שאפוי על גבי חלוקי נחל בטאבון, שהיה מעולה, פריך מבחוץ רך בפנים,וטרי טרי,מעדן בלווית קובית החמאה.

פטה כבד עוף,שמיימי מצופה בשברי תמרים,תאנים ואגוזים. מלווה בטוסטונים ובפנכת ריבת בצל. הפטה היה מעולה,והטוסטונים היו לא פחות טובים. בהרבה מקומות מגישים לנו טוסטונים דקים ומאוד יבשים,צנימים של ממש, ואלו כאן הפריכות מבחוץ ורכות יחסית מבפנים היתה מבורכת. ריבת הבצל היתה גם כן לא רעה בכלל, עם טעמי קינמון עדינים. מנה מעולה!

ברוסקטת קבבונים – ברוסקטה משוחה בסלסת עגבניות שעליה נח קבבון טלה. אהבתי מאוד את המנה הזו,בשר הטלה היה טעים,שומני במידה ראויה ופשוט עשוי טוב,יחד עם הטוסטון והסלסה,היה מדובר בקומבינציה מושלמת. אחת המנות הראשונות היותר טעימות.

 

קרפצ’יו סינטה בליווי פסטו ושבבי פרמגי’אנו – מנה יפה מאוד ויזואלית, צבע קרפצ’יו השייטל מהמם. מבחינת הטעם, היתה חסרה לי עוד קצת גבינה מגוררת, וכן תיבול או תחמיץ מעט יותר דומיננטיים.  על איכות הבשר אין עוררין. בכל זאת מנה נעימה לחיך.

 

 

ברזואלה בלווית קרפצ’יו מלון – למי שלא מכיר,ברזואלה הוא בשר כבוש במלח, כלומר בשר יבש עז טעם ומלוח.

אני אוהב מאוד ברזואלה,ולא התאכזבתי מהגירסא של הטרקלין,שילוב המרקם,הצבע והמתיקות של המלון הוסיפה מימד נוסף למנה מוצלחת מאוד. שאר שותפיי לשולחן,פחות התחברו למנה,אבל זה עניין של טעם. לא כל אחד אוהב ברזואלה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אחרונה חביבה,היתה מנת חציל קלוי על הגריל,שהיתה מעושנת כהלכה, אבל ללא יחוד כלשהו, בתוספת טחינה. אני חסיד קטן מאוד של טחינה וחציל ביחד, ומעדיף את החצילים שלי עם יוגורט,לבנה או סתם שמן זית ולימון. מנה ממוצעת,טעימה, אבל לא מיוחדת.

 

 

 

 

 

 

שתי המנות הטובות לדעתי כאן, היו הפטה, שהיה חלק,טעים,טרי והשתלב מצוין עם ציפוי האגוזים והבצל. וכמובן הקבבונים, שהוכנו בצורה הטובה ביותר שאפשר.

 

 

 

 

 

בשלב זה קמתי וצעדתי לכוון הבר,בכוונה לסקור את היינות המצויים בו, יוסי הציע לי מייד טעימה משני אדומים מעניינים מאוד. הראשון: בלנד של קברנה שיראז ומרלו: ליק
א קיטרון 2007, שהתברר כיין עוצמתי מתובל,מלא בטעמי אלון,ותבלינים. פשוט חוויה. אני חייב להודות שעד אותו רגע לא טעמתי ולא שמעתי מאודי על יקב זה, וזו היתה הפתעה נהדרת לפגוש עוד יקב בוטיק שמייצר יין נפלא כזה.

האדום השני היה שיראז מבית היוצר של יקב אסף (שממנו טעמנו את הרוזה כמה דקות קודם לכן) מסדרת “קיסריה”, גם זה יין עוצמתי המורכב מ97% שיראז ו3% קברנה סוביניון. אפקט עץ האלון חלש יותר כאן, אבל מדובר בהחלט בשיראז מצוין.

יוסי,סומליה יודע את העבודה. שאפו!

 

חזרתי אל השולחן, ומיד הגיעו המנות העיקריות,כלומר בשר, לא לפני שבקבוק שני נפתח ונמזג לכוסותינו : כרם בן זימרה, קברנה סוביניון 2007.  יין בעל צבע סגול עם שוליים ארגמניים,ארומות של פירות סגולים,פטל, באף ובפה. יין עם גוף,נוכחות שאחרי כמה דקות בכוס, נפתח והיה פשוט מעדן,וליווי מעולה למנות הבאות שבדרך:

טיבון טלה,בתוספת פירה – הטיבון היה רך,נימוך ומעולה. פשוט ללקק את האצבעות. ותהיו בטוחים שאכלתי אותו עם האצבעות. טעמי הכבש היו שם,המנה התאימה מאוד לקברנה של כרם בן זימרה.

זו הדרך היחידה לאכול מנה כזו. ואיזו הנאה. לעומתו הפירה היה סתמי מינוס. מאוד לא מעורר השתאות.

 

 

 

 

שיפודי אנטרקוט בליווי תפוחי אדמה צלויים,קריספיים מבחוץ – המנה היתה טובה פחות מהטלה, אבל אחרי שלמות שכזו, קשה לעמוד בסטנדרטים האלו. הבשר היה איכותי וטוב מאוד,לאחר שתיבלתי אותו בצ’ימיצ’ורי טרי,עם טעמי כוסברה בולטים –כלבבי, היה טעים,אבל לא יותר. תפוחי האדמה היו טובים מאוד ,מתובלים קריספים, מעדן.

 

 

 

 

עם האוכל בא התיאבון,והקרניבורים חיכו לעוד מנות בשר, ואלו לא בוששו לבוא, כמובן בלווית יין נוסף, אותו כבר טעמתי על הבר, כן – הקיטרון המצוין.

 

סטייק פורטרהאוס- על מחבת לוהטת הגיע אלינו פורטרהאוס אימתני. כבר מזמן לא יצא לי לראות חתיכת בשר כה מושכת, אם לא הייתי נשוי, הייתי מתחתן איתה מייד .

אבל ברצינות, זו היתה חתיכת בשר יפה.   לאחר מספר צילומים מצד צלם הבית (@tamirc – תודה על תמונות מעולות),עטנו עליה כמו להקת אריות רעבים,900 גרם של בשר עשוי מדיום,מדמם כהלכה וכולל את עצם ה T שמשני צידיה,סינטה מאחד ופילה מהשני. הבשר היה מצוין,רך במידה,עשוי טוב מתובל רק בפלפל ומלח. נטו. אהבתי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הבשר היה כל כך פוטוגני,עד שביקשתי מטמיר לצלם את החתיכה שעל המזלג שלי,מה שהסתבר כרעיון לא רע, התמונה יצאה מעולה. במקום עוד 1000 מילים הנה היא, תמונת השנה מבחינתי:  די בלהביט בה , בכדי להעלות ריר.

 

 

 

 

 

 

 

מנת הבשר השניה היתה נתח אנטריקוט,על צלחת בוערת,כאשר ברנדי שנשפך על הבשר ברגע ההגשה,מוצת ומשווה אפקט דרמטי ויפה למנה כולה,ליד הנתח הוגש פירה שהיה גם כן, חביב אבל שוב,די ממוצע.

פירה כמהין או לא כמהין, אני לא חשתי

בטעמים מיוחדים,והעדפתי להתמקד בבשר עצמו. הבשר היה טוב מאוד גם כן, אבל פחות מאחיו הגדול הפורטרהאוס.

 

קרניבורים אמיתיים כבר אמרתי? שימו לב איך נראה הפורטרהאוס אחרי כמה דקות של חיתוך וחיסול:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בליווי היינות המשובחים שבחר לנו יוסי (שאפו יוסי!) עברה ארוחת הבשרים בנעימים ,ועכשיו הייתי צריך שני דברים: אחד,איזה מאלט טוב ומעושן לסגור את הארוחה. וכמובן,משהו מתוק וקטן ליד האספרסו הארוך שלי.  יצאתי שוב לשיטוט בבאר,במטרה לעמוד על היצע הסינגל מאלטים של הטרקלין,גם כאן לא התאכזבתי. הבאר לא מאוד גדול,אבל מכיל מבחר נחמד של כמה מאלטים מכמה איזורים וסגנונות וכמובן גם בורבונים לא שגרתיים,מאחר ואני לא איש של בורבון,הלכתי על המאלט מהאי איילה היחיד שאיתרתי שם בדמותו של הקאול איילה 12 (Caol Ila) . 

למי שלא מכיר, זהו מאלט חביב,שנמצא איפשהו באמצע על סקאלת הכבול והעישון שבצדה האחד לפרויג וארדבג, ובצדה השני, ברוכלאדי ובונהאבן. כאמור,אחלה של מאלט. הנה מה שאני זוכר מכוסית הסניפטר בה שתיתי את המאלט.

אף: עשן ,כבול מתקתק.

פה:העשן המשיך יפה את טעמי הבשר שעדיין לא נרגעו בפה, עם סיומת מתקתקה ומאלטית.

סיומת:ארוכה ומעושנת.

 

מה אומר,זה היה בדיוק במקום. בשלב זה כבר הייתי שמח וטוב לב,וגם הקינוחים הגיעו:

בלינצ’ס ממולא בקרם וניל ובנננה: מנה טובה מאוד. טעם הבננה עדין ולא משתלט ומשתלב מצוין עם הקרם וניל. אהבתי. נקודה.

 

 

המנה הנוספת שטעמתי הוגדרה כ”מלבי”. כפית אחת הספיקה לי להבין,כי מלבי זה לא. אני אוהב ומעריך מלבי טוב. מלבי מיפו,מדוכנים,וגם מלבי של מחלבות גד שקונים בסופר-סל. אבל זה, לא היה מלבי. הטעם המיוחד,מי הורדים,כל אלו נעדרו מהמנה,ונותרנו עם משהו שמנתי לא ברור, חסר יחוד. קינוח בינוני מאוד.

קינוח נוסף היה פונדנט שוקולד, אותו כלל לא דגמתי, מאחר ואני לא חובב גדול של קינוחי שוקולד כפי שאתם זוכרים מטעימות קודמות. אלו שאכלו אמרו שהוא נחמד. גם הגלידה שהיתה לידו,היתה ממוצעת למדי.

הקפה שקיבלתי היה טוב, ובשלב זה כבר הייתי מלא ומבושם למשעי.

לסיכום:

הטרקלין סיפק כל מה שהבטיח,הן מבחינת האוכל ורמת המנות, שבאמת היו מצוינות ברובן. הבשר שטעמנו היה באיכות מעולה. כמו כן,מבחינת היינות; ניתן למצוא שם סוגי יינות בוטיק ישראלים הן בבקבוק והן בכוס,שלא תמצאו במסעדות בשר אחרות,עם דגש על יינות בוטיק שיוסי אוהב ובוחר בקפידה. השילוב בין היין והמזון אותו טעמנו היה מצוין,ושידרג את חווית הסעודה מבחינתי.  אמנם הקינוחים היו ממוצעים, אבל מה שחשוב באמת,הבשר (ובכללו מגיעים לטרקלין) – מנצח.

שמחתי גם להחשף לשני יינות בוטיק שלא היכרתי (מכל מלמדי השכלתי- יוסי, שיחקת אותה). זה מקום שבהחלט אחזור אליו,גם לטעום מנות נוספות (נקניקיות ובשר) שלא יצא לנו לטעום הפעם, וגם בגלל שהוא נעים,ופשוט כיף לשבת בו ולבלות בו כמה שעות עם חברים.

תודה מיוחדת על הצילומים המעולים לטמיר שגם אצלו תוכלו לקרוא על הערב המהנה שהעברנו יחדיו.

 

גילוי נאות:

חשוב גם לציין, כי היינו אורחי הטרקליו באותו הערב, ולכן גם לא ציינתי מחירי מנות. תודה ליוסי על האירוח הנדיב.

הי,
קפצתי עם גל לתערוכת ברמן 2009 היום כדי להתעדכן במשקאות המיוחדים והחדשים בתעשיה, אבל על כך גל יכתוב בפוסט נפרד.
לאחר התערוכה קפצנו לארוחת ערב ספונטנית במסעדה האגדית דיקסי.
ואני רוצה לשתף איתכם את הרשמים שלי. האמת שאני עדיין טיפה מסטול מערבוב המשקאות בתערוכה, אבל אני אנסה בכל זאת לכתוב פוסט מכובד.

האמת שבדיקסי לא הייתי מזמן, לדיקסי היינו הולכים בצעירותינו שעוד גרתי בגבעתיים, היינו אוכלים ארוחת לילה לפנות בוקר אחרי יציאה, או אוכלים ארוחת ערב לפני יציאה, זו הייתה המסעדה הביתית שלנו.

בדיקסי תקבל אותכם מארחת, בשעות הערב המאוחרות יהיה קשה למצוא כיסא, אבל היום התמזל מזלינו ומצאו לנו מקום טוב.

למנה ראשונה לקחנו:
סלט קיסר – החסה מגיעה בצורה שלמה, מאוד מיוחד, אכלתי כבר סלט קיסר יותר טוב מזה, אבל בהחלט הסלט היה טוב, הקרוטונים היו מעט קשים והרוטב היה מעולה, אולם מכיוון שהחסה מגיעה בשלמותה הרוטב לא נכנס לכל המנה.

לחם שום – גל היה רעב יתר על המידה, קיבלנו ג'בטה טרייה שבתוכה כבר יש שום, ממש לא רע.

כנפי עוף חריפים ומיוחדים של הדיקסי – אני בגדול יש לי בעיה, אני לא אוכל כנפיים, די נגעל מהעור, אבל בגלל שגל פעם ראשונה בדיקסי, לקחנו מנה קטנה של כנפיים, בהחלט זו המנה שמייצגת את הדיקסי יותר מכל, קריספיות ופיקנטיות ביחד… אני טעמתי אחת והטעם היה נהדר.

למנות עיקריות:
החלטנו ללכת היום על הבורגר, גל לקח עם בייקון, אני הזמנתי עם רוטב פלפל פיטריות ושמנת. הבורגר היה בהחלט טוב, בשר איכותי ועשוי בדיוק על המידה הרצויה… אבל השוס של הדיקסי זה ה"הום פרייז", קוביות תפוחי אדמה אפויות ברוטב פיקנטי עם חמאה, חובה לטעום, אחד התוספות היותר טובות שטעמתי.

על המסעדה:
שירות טוב, מהיר, אווירה טובה אבל לא מאוד שקטה, לא הייתי הולך לשם לדייט, אבל כן לבוא שרעבים עם חברים.

מחירים: סבירים מאוד, מסעדה לא מהזולות, אבל בהחלט התועלת לעלות טובה, מה עוד שאיכות המנות לא מוטלת בספק. שילמנו לכזאת ארוחה עם שתייה קלה כ-260 שח ביחד.

אני לדיקסי כמובן שאחזור, אני פשוט לא מתאכזב שם

בתיאבון