הפיד שלנו – הרשמו
שיתופי פעולה
תג: ‘בירה’
פיסטה ביר הנה מבשלה ביתית קטנה מאוד הממוקמת ברמת גן בביתו של מקימה יואב קובלסקי. יואב הינו מהנדס חומרים העובד בחברת פרמצבטיקה גדולה ביום, ובלילה מבשל בירה מצויינת.
הכל התחיל לפני כשלוש שנים מתוך אהבתו של יואב לבירה, ולבישול בכלל. תחום העיסוק של יואב , שהוא מעיד עליו כי הוא מאוד דומה להכנת בירה (הנדסה כימית, ומהו בישול בירה אם לא הנדסת חומרי הבסיס, השמרים ותנאי הבישול לקבלת המוצר הסופי המבוקש ? 
) עוזר לו ודאי בהכנת הבירה המצויינת שהתמזל מזלי לטעום.
לכל אלו שתוהים מה פירוש השם המוזר “פיסטה”, ובכן זהו שם החיבה מהבית של אשתו של יואב…
אם אתם תוהים מדוע לא ראיתם בקבוקים של פיסטה בחנויות,התשובה פשוטה. יואב מבשל בקנה מידה קטן וביתי, כ –20 ליטר פעמיים בחודש, ומהבירה שלו נהנים הוא וכמובן חוג חבריו (ידוע שכשאתה מבשל בירה טובה, פתאום חוג החברים שלך מתרחב. תופעה אנתרופולוגית מעניינת מאוד… כולנו מכירים אותה).
הקשר עם יואב נוצר דרך פורום אלכוהל של תפוז, ששנינו פעילים בו, ויואב בטוב ליבו, הואיל לתת לי לטעום ארבעה סוגי בירה אשר הכין. הנה רשמי הטעימה שלי לפי הסדר שבו טעמתי את הבירה.
Pista ‘Wit’ – 4.5%
מדובר בבירת חיטה בסגנון בלגי, מעוננת, עם ארומות אופייניות לבירות חיטה, המתובלת בקליפות תפוז וזרעי כוסברה. בירה בעלת ארומה נעימה מאוד, שמקורה בתיבול המיוחד. צבעה אופייני לז’אנר (נסו לחשוב על צבעה של הוגארדן, אותה אתם ודאי מכירים). בירה נעימה ביותר, בעל סיומת נעימה, ומרעננת מאוד.
Pista Saison – 5%
בירה בסגנון סזון,בירה כפרית, אשר היתה מבושלת בעבר עבור עובדי הכפיים החקלאים היוצאים לעבודה בשדות. המאפיינים של בירת סזון הינם ארומות אדמה,והדרים. הסזון של פיסטה מבושלת בתוספת של קליפות תפוז ומותססת עם שמרי שמפניה. אני מאוד אוהב את ז’אנר הסזון (ראו בירה מלכה,באריק), וגם הגרסא של פיסטה מספקת את הסחורה ובגדול. ארומות ההדרים, הסיומת המרירה, וריחות האדמה באים לידי ביטוי מצוין בגרסא זו. תענוג.
Pista ‘Tripel’ – 8%
הטריפל הנה בירה בסגנון מנזרים בלגית. הבירה מבושלת עם ערער (Juniper) שהוא תבלין שבדרך כלל מוסף לג’ין, או לינבר ההולנדי. הבירה הנה בגוון חום דבשי, גם היא לא מסוננת ושומרת על המראה המעונן. ארומות מיוחדות בעקבות השימוש בערער. ללא ספק הבירה הטובה ביותר מהשלוש שטעמנו עד כה. בשונה משתי הקודמות, כאן מדובר בבירה הרבה יותר חזקה, בעלת גוף נאה ונוכחות. רעייתי שבדרך כלל לא אוהבת בירות חזקות, ומעדיפה את הבירות היותר קלילות, ממש אהבה את הגרסא הזו של הטריפל,קל להבין למה. בירה פשוט מעולה. ללא ספק.
Pista Christmas – 5.5%
בירת קריסמס לא ממש אופיינית, ולו בגלל רמת האלכוהול הנמוכה (5.5) בניגוד לבירות קריסמס אחרות. זוהי בירה חורפית, המתובלת בקינמון,ציפורן,אגוז מוסקט,פלפל אנגלי ודבש. בירה מעניינת אם כי קצת מתובלת מדי לטעמי. היה מוזר לטעום בירת קריסמס בחוזק כזה, אם כי בחורף הלא ממש קיים שלנו, זו אופציה מאוד שפויה. בירה יחסית כהה, מרוכזת וארומתית.
לסיכום:
שמעתי שיואב מבשל בירה טובה, אבל הופתעתי מהרמה הגבוהה של בירה שיצא לי לדגום. שתי הפייבוריטיות שלי היו ללא ספק בירת החיטה המצוינת (WIT) וכמובן, ה’טריפל’ המפולאה הזו. פשוט נפלתי מהכיסא כשטעמתי אותה. אין מילים, פרט לשאפו יואב!
חבל רק שהכמויות הקטנות לא משאירות סיכוי רב להשיג בקבוקים לצריכה שוטפת של הנקטר הזה. כמו שכבר אמרתי, משתלם להיות חבר של יואב.
סצנת בירות הבוטיק הטובות פשוט גועשת. יש למה לצפות. תרבות שתיית הבירה עומדת בפני מהפכה, ואנחנו עדים לתהליך מופלא. פשוט כיף לעמוד מהצד, לראות וכמובן, לשתות.
לחיים!
וויסקי ובירה הן אחיות, את זה כולם יודעים. מדובר בשני משקאות שמתחילים אותו הדבר, שעורה מותססת בה הסוכרים מתפרקים לאלכוהול (בין השאר) על ידי שמרים. מאוחר יותר מתפצלות דרכיהם: הבירה, מותססת ומבוקבקת בד”כ באחוזי אלכוהול נמוכים יותר, ואילו הויסקי מזוקק לריכוזי אלכוהול גבוהים מאוד (70+ לפני היישון), ואז מיושן בחביות שונות ומשונות (שרי,בורבון,אלון, ישנות, חדשות, קטנות וגדולות). מקובל לחשוב שמעל 80% מהטעמים המתקבלים בויסקי לאחר סיום יישונו מקורם בחביות העץ בהן הוא מבלה לא אחת שנים רבות מאוד.
מה עם הבירה? לא מגיע לה יישון בחביות עץ גם היא? אז זהו, שכן. והיום נדבר על בירה אחת מיוחדת כזו, שחולקת את יישונה עם וויסקי, ולא סתם ויסקי : היילנד פארק.
הבירה שנדבר עליה מיוצרת בסקוטלנד על ידי מזקקת Harviestoun ונקראת Ola Dubh (יש להגות: אולה דו – כרגיל בגאלית מה שכותבים ומה ששומעים, שונה לגמרי). פירוש השם: “שמן שחור”, ולא בכדי. הבירה הינה סוג של פורטר שחור,מרוכז ושמנוני. אבל לא זה מה שמיוחד בה. הייחוד הינו, יישון הבירה בחביות ויסקי של מזקקת היילנד פארק , השוכנת באי אורקני.
לאלו מבינכם שאינם מכירים את היילנד פארק, מדובר באחת המזקקות היותר מוערכות על ידי חובבי ומבקרי הויסקי בעולם, ושנבחרה למזקקה הטובה בעולם בשנת 2007. אני וחברי, אוהבים מאוד את ויסקי ה –12 שנים שלהם, שנותן תמורה מדהימה למחירו, וכמובן את ה-18 שהוא פשוט ויסקי מאוזן כל כך, שלא תמצאו מישהו שיאמר עליו משהו רע. היילנד פארק מקפידה מאוד על השימוש בחביות עץ מפרופילים שונים בהתאם לויסקי ולשלב היישון (אלון,בורבון,שרי וכו’), השימוש בעץ לאחר יישון הויסקי הינו רעיון פשוט הגיוני וגאוני, לא מסכימים?
הבירה מיוצרת ב-3 תתי סוגים : 12,16 ו- 30 שנה, כאשר כל אחת מיושנת בחביות שבו יושן הוויסקי מספר השנים הנקוב, ולכל בקבוק מוצמדת חוברת קטנה ובה הסברים על היילנד פארק, וסוג החביות. לוקחים את העניין ברצינות החבר’ה. וטוב שכך.
על הבירה הזו שמעתי כבר מזמן, אבל רק השבוע, ותודות לחבר טוב מסקוטלנד שפגשתי דרך טוויטר , אשר שלח לי בקבוק של אולה דו 12 לדוגמא, הצלחתי סוף סוף לטעום את האייל המופלא הזה. אז תודה לך דייב (השם המלא שמור במערכת ). מי אמר שאין אנשים נחמדים סתם באמצע הדרך?
ועכשיו לאחר כל ההקדמה, לרשמי הטעימה:
אולה דו 12 , 8% אלכוהול
צבע:שחור אטום. ממש כמו שמן מנועים שחור, כשמה של הבירה.
אף: שוקולד שחור,מתיקות של מאלט, טופי, קצת עץ ורמזים לויסקי.
גוף: הגוף של האולה דו ממש צמיגי, שמנוני וסמיך. ראש חום אפרפר קטן מאוד.
טעם: מרירות נעימה של שוקולד מריר,קפה , עם מתיקות מאלטית ברקע.
סיומת:סיומת יבשה ומרירה, שוקולד-מריר.
הבירה אינה חלשה בכלל, אולם שמונת האחוזים אינם מורגשים באף יתר על המידה.
גם ראלפי החביב החליט השבוע לפרסם פוסט בולוג שלו בדיוק באותו נושא (אמנם שלוש בירות, ואולה דו 40 , אבל העיקרון דומה) : שווה צפייה.
לחיים!
בירה מלכה היא אחת מבירות הבוטיק שאני אוהב יותר. ה”רומן” שלי עם בירה מלכה החל כאשר ביקרנו את גדי דבירי ב”בירדי” לסדנת בירה. בין שאר הבירות המצויינות שטעמנו באותה פעם היתה גם בירה מלכה הבהירה . מייד עם המזיגה והרחרוח הראשוני, אהבתי את האף שלה מאוד, וכמובן את הטעם והגוף. עד אותו היום לא נתקלתי בבירות מסוג הסזון,וארומות ההדרים שבו את ליבי.
במסגרת שיטוטי במרתף של רוזנר, חנות האולכוהול הקרובה לביתי (וביתי השני למעשה…) ראיתי את מלכה לא אחת על המדפים, אבל רכשתי אותה רק פעמים בודדות. “האהבה” ניצתה שנית בתערוכת בארמן 2009, שם פגשתי באסף והחלטתי להזמין בירה לא רק לעצמי אלא גם לחברי לעבודה שרצו לטעום בירה קצת לא שגרתית, וישראלית.
מאז זו הסטוריה, מדי כמה שבועות אנחנו מזמינים מספר ארגזים לי ולחברי לעבודה, ורבים מהם אוהבים אותה מאוד, והדרישה רבה. ולא בכדי. גם אסף הינו בחור חביב מאוד, ונעים תמיד לדבר איתו ולקבל ממנו ארגזים מלאים כל טוב.
קצת רקע על המבשלה ועל אסף הבעלים:
בירה מלכה הנה בירה בוטיק המיוצרת במבשלה בגליל המערבי (קיבוץ יחיעם). המבשלה בבעלות אסף לביא שעבר עם משפחתו מתל אביב לכליל שבגליל והקים את המבשלה שנמצאת בהאנגר למרגלות מבצר יחיעם. הבירה מיוצרת בשיטת בישול מסורתית ובבישולים קטנים של 200 ליטר השומרים על טעמה הייחודי ומיוצרת ממי באר בגליל המערבי ומחומרים טבעיים בלבד. הבירה אינה מפוסטרת ואין כל שימוש בחומרים משמרים.זמן המדף של הבירה הינו 6 חודשים וכל בישול עובר ביקורת איכות קפדנית. בירה מלכה מיוצרת ב 3 סגנונות שונים שעוברים 2 תסיסות טבעיות: אחת במיכלי תסיסה והשנייה בבקבוקים עצמם. התסיסה בבקבוק מאפשרת את התפתחות טעמה של הבירה וצבירת מורכבותה עם הזמן. התסיסה בבקבוק משאירה מעט משקע של שמרים בתחתית הבקבוק ולכן הבירה אינה צלולה ("מעוננת").
ניתן להשיג שלושה סוגי בירה שמייצרת המבשלה: אדמונית (Pale Ale) , בהירה (Saison) וכהה (Irish stout),כולם מצוינים. עכשיו שאתם יודעים טיפה על אסף והבירה שלו, אספר בפירוט על כל בירה.
מלכה בהירה (6.5%)
אף: מאוד מעניין ויחודי: קליפות הדר ואדמה האופייני לבירות מסוג סזון (בירה שבעבר יוצרה בקיץ על מנת להשקות את החקלאים ועובדי השדה בימות הקיץ החמים בשדות). מרענן מאוד
טעם: מרירות בינונית גוף קל, למרות החוזק האלכוהולי, קלה מאוד לשתיה.
סיומת: מרירה וארוכה.
מלכה אדמונית (4.7 %)
אף: ריח של מעין חלודה, כשות מורגשת.
טעם: מרירהכראוי ל PA , ובעלת איכויות “לחמיות” של שעורה.
סיומת: מרירה
מלכה כהה (4.7%)
אף:ארומות מרירות של כשות, קפה.
טעם: טעמים קלויים, קפה ושוקולד המושגים על ידי שימוש בלתת שעבר תהליך קלייה אינטנסיבי וארוך בטמפרטורה גבוהה מאוד.
סיומת: ארוכה רמזים לקפה שחור , שוקולד מריר.
לסיכום: שלושתן בירות מצויינות כולם, אבל החביבה עלי מכולן היא האדמונית. פשוט מצוינת. החל בצבע,ריח וטעם. מעולה. נקודה. בחודשים האחרונים תמיד תמצאו בקבוק מלכה אצלי במקרר. פק”ל. איך לא?
בימים אלו עלה אתר חדש ונחמד שכדאי לבקר בו: http://www.malkabeer.co.il
את הבירה ניתן להשיג בחנויות המתמחות (רוזנר כ"ס למשל – במחיר של 15 ש"ח לבקבוק) , או בכמויות גדולות אצל אסף במבשלה.
לחיים!
הקיץ עומד להגמר סוף סוף, וכבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב על בירת בוטיק נוספת ומצויינת שספק אם שמעתם עליה: בירה באריק.
את השם באריק שמעתי לראשונה מזמן, לא זוכר איפה, ומאז היה לי איפהשהו בראש,עד שלפני כמה חודשים קראתי פוסט בפורום האלכוהול של תפוז,ובו יריב כתב והציג את הבירות שניתן לטעום בפונדק הדוב החיפאי. קראתי, נדלקתי, והיה לי ברור שאני רוצה לטעום את תוצרתם. סך הכל לא בכל יום נקרית בירה כה יחודית,ישראלית ומעניינת בדרכנו.
קצת הסטוריה:
מבשלת באריק (מקור השם בעיוות המילה בריא, על ידי בתם של מקימי המבשלה כשהייתה בת שנתיים, השם גם מזכיר barrique שהיא חבית יין) הינה באמת מבשלת בוטיק המייצרת מגוון בירות מיוחדות בכמויות קטנות. את המבשלה מפעילים יריב ואשתו שני. כאמור,מבשלת בריק היא מבשלת בוטיק קטנה, כרגע פיילוט עיסקי, המייצרת כרגע כ-200 בקבוקים בחודש.מטרת הייצור כרגע הוא העיצוב של הבירות, אך ניתן להשיגן כרגע גם בפונדק הדוב בחיפה או בבירדי,מרכז הבירה בתל אביב.
יריב,הבעלים, מספר שהכל התחיל בקורס בירה ששני אשתו קנתה לו , קורס שאליו גם היא הצטרפה. שני ויריב חובבי בישול וקולינריה בכלל,ושניהם נדלקו על עניין יצור הבירה , ולאחר שגילו כי ניתן להגיע לתוצאות טובות ביצור בירה בזמן קצר יחסית, החליטו להיכנס לתחום. מה שמייחד את המבשלה הוא שהבירות במבשלה לא מפולטרות ולא מפוסטרות ועוברות תסיסה שלישית בבקבוקים. את השמרים וחומרי הגלם מייבאים השניים מחו”ל (ארה”ב) והם עוברים תהליך של גידול והתרבות במבשלה. כמו כן, המבשלה מייצרת סוגים לא מעטים שלי בירות עם דגש על איכות ובקרה מדוקדקים שבסופו של דבר מוכיחים את עצמם.
שפר גורלי, והצלחתי לקבל שישה בקבוקים עם לוגו יפה, לטעימה. הנה קצת מידע ורשמים עליהם בסדר אקראי לחלוטין. לכל בירה הקדמתי סעיף “קצת רקע” , אלו מילות ההסבר של יריב, הבעלים עמו ישבנו לזמן קצר לשמוע על הבייבי שלו וכמובן על כל בירה. שם תמצאו דגשים,הבהרות ופרטים שהוא חשב לנכון לנדב על כל בירה. שווה קריאה.
WeizenBock 7.7%
קצת רקע:בירת חיטה מיוחדת. בירה כהה וחזקה. מורכבת משעורה וחיטה ללא סוכר. שמרים נוזליים של ווינשטפן. קצת מזכירה דופל בוק.
צבע:חום ענבר כהה
ראש:בינוני
טעם:חיטה,אף חיטה לא אופייני, מתקתקה ומאלטית.
סיומת: בינונית ואלכוהולית מעט
סיכום: בירה טובה, חזקה ובעלת גוף.
Saison 8%
קצת רקע:בירה חוות. מקורה בוולנסיה, בחוות בכפרים בישלו אותה לקראת הקיץ, כדי שיהיה משקה לפועלים בקיץ. זני שמרים סזון מיוחדים מארצות הברית, פרופיל טעמים מאוד ספציפיים, פירותיים הדרים. מזכירה בירה בלגית, יותר אדמתית ועשירה. קלה לשתייה לאחוז האלכוהול הגבוה.
צבע: חום בהיר – צהוב – מעוננת
ראש:גדול לבן ומלא.
טעם:מרירות המלווה בטעמי הדרים ואדמה.
ריח: מאוד אדמתי. עם גוון קליפות הדר.
IPA (Indian Pale Ale) 6.6%
צבע: חום ענבר, צלול
ראש:בינוני,סמיך.
טעם:מרירה,כשותית אבל בעיקר מרגישים תבלינים מאוד יחודיים (גרניום) ,כוללת גם דבש שמוסיף מימד נוסף.
סיומת:מתובלת ארוכה,ורעננה, מרירות בינונית. הגרניום עושה את ההבדל.
סיכום: ה IPA הכי מעניינת ששתיתי השנה.
Triple Guava 8.2%
קצת רקע: טריפל בלגי קלאסי. שימוש בשמרים של של שימיי. בבירה הזאת הוספה ריבת גויאבה – גם סוכר וגם פרי.
צבע: ענבר כתמתם עכורה, עם הרבה משקע שמרים.
טעם: טריפל קלאסי, אין כאן זכר לגויאבה , לא בטעם לא בארומות.
Honey Porter
קצת רקע: פורטר שבושלה עם דבש. סטאוט יותר ממותן. חומה כהה. יותר טעמי קרמל. מבושל עם כמות משמעותית של דבש. יובש ומתיקות של הדבש.
צבע: שחור אטום. כיאה לפורטר
אף:כשותי,פורטרי קלאסי,עם רמזים לדבש!
טעם:מתקתק,משולב עם מרירות עדינה, סיומת חמצמצה על הלשון.
RIS (Russian Imperial Stout) 9.7%
קצת רקע : בירה מרוכזת ועשירה – גובלת ביין. אדמונית עם הרבה כשות. גרסת הסטאוט. 9.7% אלכוהול. הושגו רק מהשעורה. ללא שום סוכר. הבירה סמיכה ומרוכזת ועשירה בטעמים ייניים, עם טעמי הסטאוט. קלייה קפה, שוקולד, ליקריץ, פירות יבשים. בירה שקשה להכין. הבירה מתיישנת קרוב לשנה. אפשר להתחיל לשתותה רק אחרי חצי שנה.
צבע:חום כהה
טעם: מאלטיות,מתיקות ואלכוהול. מדובר בבירה מתוקה ממש, אכן על גבול יין.
סיומת: ארוכה,מתקתקה
זו בירה טובה לקינוח, או ללוות גבינות קשות בסוף ארוחה. בירה עוצמתית.
לסיכום:
שמחתי להכיר עוד בירת בוטיק מצויינת. כפי שכתבתי קשה להשיג בקבוקים שלהם, אלא רק בשני מקומות, אבל חבר’ה, מי שאוהב בירה איכותית , טובה, מעניינת, ומגוונת חייב לעצמו כמה בקבוקים במקרר של הבירות של יריב ושני. אני כבר חושב איך להשיג לי עוד כמה בקבוקים. חוץ מזה אני יודע שיריב עובד ברגעים אלו על בירות חדשות, מנסה, בודק, והכל תוך הקפדה על רמה,איכות ודיוק בהכנת הבירה.
הפייבוריטיות שלי: כל הבירות שטעמתי היו טובות מאוד,אבל לכל אחד יש את ההעדפות שלו. אם תשאלו אותי, בירת הסזון,וה IPA היו המצטיינות שלי. הסזון, בירה לא מאוד נפוצה במחוזותינו (יש עוד מעט מבשלות שעושות כמותה) וה IPA המתובלת, פשוט גאונית. שאפו!
לחיים!
אשתי אוהבת מסעדות איטלקיות. פסטה זה המאכל האהוב עליה. אני אוהב לאכול כמעט הכל(כמו שאתם כבר יודעים) אבל פיצה זו אהבת חיי
הראשונה. אני מוכן לאכול פיצה בכל שעה משעות היום עם כל תוספת. תמיד. אהבתנו לאוכל האיטלקי עברה גם לדור ההמשך,וג’וניור אוהב פסטה,וכמובן מכור לפיצה. בכל מסעדה שאנחנו יושבים לא משנה מה מוגש, יבקש : פיצה. לא שהוא לא אוכל גם בשר,עוף וכו’, אבל פיצה אצלו מספר אחת, לכן כאשר חשבנו לאן ללכת לחגוג את כניסתו לגן, היה ברור שנלך על איטלקיה כלשהי.
ב’אמורה מיו’ כבר ביקרנו בעבר, לפני זמן רב, ולא פעם אחת.אבל מאז זרמו יותר מדי נהרות של רוטב פומודורו, והגיע הזמן לחזור.
למי שלא מכיר,אמורה מיו הינה ספין-אופ של “פיצה פצה” שהיא מוסד תל אביבי בפני עצמו. למי שלא מכיר אותה, אין לי מה להוסיף פרט ל : רוצו ובקרו. זה לא מקום fancy אבל פשוט יש שם אוכל טוב,פשוט וזול. לזניות מעולות,וקלצונה שהייתי מוכן להרוג בשבילו. כשהייתי צעיר יותר רווק ופוחז, הייתי אוכל שם ממש על בסיס יומי. וזה היה תענוג. אבל באנו לדבר כאן על האחות הגדולה,נכון?
בקיצור,בצהרי שבת הגענו כל המשפחה כולל סבא וסבתא גרנוב ,וכמובן ג’וניור. המסעדה היתה כבר די מלאה,ולאחר שהתישבנו בפנים המסעדה פנינו להתחיל במצווה.
החלטנו ללכת על שתי מנות סלט לראשונות,וכמובן פוקצ’יה שתלווה אותן. בחרנו בסלט סיציליאני (41 ש”ח), שמורכב ממלפפונים,עגבניות,בצל,זיתי קלמטה,חסה וגבינת פטה בשמן לימון ומעט חומץ בן יין. 
היה זה סלט מצוין עם רוטב טעים,זיתי קלמאטה לרוב(ג’וניור חובב זיתים ידוע, ודגתי לו לא מעט מהם) וגבינת פטה מעודנת – סלט פשוט וטוב.
.
הסלט השני שקיבלנו היה סלט אמורה 
(41 ש”ח): שלושה סוגי חסות,תערבות עלים צעירים,אגוזי מלך,פלפלים קלויים ופרמזן ברוטב וינגרט.
גם זה היה סלט מצוין, מתובל כהלכה,עם שבבי פרמזן רבים וחסות טריות וטעימות. מיעוט הויניגרט בסלט היה ההערה היחידה ששמעתי עליו,ומבחינתי הוא לא חסר דבר.
הפוקא’ציה (14 ש”ח) שקיבלנו היתה 
מצוינת,חמה פריכה ונאכלה במהירות. דבר אחד שהיה קצת מוזר הוא שלא קיבלנו צלחת עם שמן זית וחומץ בלסמי,כנהוג במסעדות כאלו , המלווה את הפוקצ’ה. לאחר שביקשנו קיבלנו שני בקבוקי שמן וחומץ.
לעיקריות בחרנו במנה לכל מבוגר,כשאני חולק עם ג’וניור פיצה (איך לא?!). הפיצה שהזמנו (גם אני וגם הסבא) נקראת “ציו דינו” (51 ש”ח)
מדובר בפיצה על בצק דק ופריך שעליה מפוזרים בנדיבות מוצרלה,רוטב עגבניות,נקניק,פלפל אדום,בצל,פטריות וזיתי קלמטה. מה אומר לכם, זו היתה פיצה מ ע ו ל ה . בכל קנה מידה. בצק טעים,תוספות טריות ובנדיבות,רוטב העגבניות היה מטובל כראוי. תענוג. גם ג’וניור התענג ואכל שני משולשים (בלי פטריות ובצל-בכל זאת הוא בן שנתיים). שאפו לשף!
רעייתי בחרה בפסטה “צ’יה ג’ודיטה” (51 ש”ח): פטוצ'ינה ברוטב עגבניות, תרד וגבינת מסקרפונה. 
נשמעת מנה די סטנדרטית,אבל היא הפתיעה אותי בגדול. רוטב העגבניות היה עשיר מאוד בשום,תבלינים,והתמזג מצוין עם גבינת המסקרפונה. אחת הפסטות היותר טעימות שאכלתי לאחרונה.גם גודל המנה היה עצום,וגם לאחר שעזרתי לה לא הצלחנו לסיים את המנה.
העיקרית הנוספת שטעמתי היתה זו של הסבתא: “ציה ג’וליה” (53 ש”ח) – פנה בשמנת, חזה אווז, זעפרן ופרמזן.
\ נכתב עליה בתפריט שמדובר במנה מתקתקה,ואכן הרוטב מתקתק,טעים וחזק בטעמי העישון תודה לחזה האווז. גם מנה טעימה מאוד,עשירה ברוטב ובכמות מכובדת מאוד.
היה יום חם, ומאחר ואין לי שותפים לשתיית יין,החלטתי ללכת על בירת פאולאנר שהיתה טריה קרה ונעימה (אוכל איטלקי ובירה?, כן קצת חילול השם, אבל הקיץ הזה פשוט קשה לי לשתות יין אדום. ולא בא לי עוד פעם למברוסקו. חטאתי. אני יוד
ע. מודה.)
בשלב הזה הייתי כבר די מלא (פיצה,ליטר בירה, אתם יודעים) אבל החלטנו להזמין שני קינוחים משותפים: בחרנו באלף עלים(מנה שאמי המליצה עליה וגם זכרתי לטוב מהפעם האחרונה שסעדנו במקום) וב”נונו אלברטו” – בסיס פאדג' שוקולד במילוי דובדבנים ומוס שוקולד לבן. (33 ש”ח לכל קינוח)
שתי המנות היו מצוינות. אני אהבתי יותר את האלף העלים שהיה פריך,עם קרם פטיסייר עשיר וטעים, אבל זו לא חוכמה מאחר ואני לא אוהב קינוחי שוקולד. זוגתי וג’וניור אהבו מאוד את “נונו אלברטו” שהיה טעים,וחף מטעמי דובדבן עזים.
בתוספת שני אספרסו ארוכים מבית לואצה (שהיו בסדר,חלשים מדי לטעמי. דווקא כאן התאכזבתי) הסתכם חשבוננו ב470 ש”ח (ללא יין, כאמור).לא יקר בכלל.
לסיכום:
מדובר במסעדה חביבה,לא יומרנית עם תפריט עשיר, שכל אחד יכול למצוא בו כמה אופציות לטעמו.אוכל משובח,מחירים באמת שפויים והתמורה עבורם פשוט מצוינת. פשוט חומד של מקום.
בהחלט מקום שכדאי לבקר בו. והפיצה – נו הפיצה. זה המדד העיקרי מבחינתי: מעולה.
בקיצור: מולטו בנה!
תגובות אחרונות