תג: ‘ביקורת’
הקיץ ממשיך, והפוסטים על בירה רק יתגברו, והיום : פאולנר סלבטור.
רובכם ודאי מכירים את גרסת החיטה (או וייצן) של פאולאנר שמשווקת בארץ כבר כמה שנים בהצלחה. פאולנר בתור אחת המבשלות הגדולות בגרמניה מייצרת עוד סוגים נוספים ומצוינים של בירה, שרובם אינם מגיע לארץ הקודש כלל.
הבירה שנדבר עליה היום הנה מסוג “דאבל בוק” שהינו סטייל בירה בוארי מובהק, הראשונים שייצרו אותו היו נזירים ממסדר פאולה (ולכן שם המבשלה פאולנר). סוג זה של בירה מאופיין באחוזי אלכוהול בין 6% ל10% . הדאבל בוק מאופיין בראש סמיך ,קרמי, ובעל נוכחות וכונה פעם “לחם נוזלי”.
מדוע ,אתם שואלים?
אז ככה, הסיפור מדבר על הנזיר ברנאבס שחיפש דרך להזין את הנזירים בתענית שלפני חג הפסחא,אבל בלי לפגוע בהלכה הנוצרית. ה”קומבינה” שמצא היתה ייצור בירה שהוכנה עם פי שתיים כמות לתת,ולכן היתה סמיכה ומזינה ממש כמו מזון. לכן נקרה גם “סלבטור” או המושיע.
מספרים שהאפפיור שמע את השמועה על הנזירים ששותים את הבירה וביקש לבדוק אותה בעצמו מחשש שהיא תפר את חוקי התענית, ולשם כך נשלחה אליו חבית של הנוזל מרחק רב מבואריה עד הואתיקן. מאחר שבאותן ימים לא היה קרור ,והבירה נדדה זמן רב והתקלקלה הגיעה את האפפיור במצב רחוק מאידאלי וחמוצה לגמרי. האפפיור שטעם את הנוזל המבאיש קבע כי הנזירים ששותים אותו לא מעט הם ממש צדיקים ומשקה זה לא רק שאינו מקל על התענית, אלא עומד ברוח התענית עצמה.
והנה רשמי הטעימה שלי
צבע: ענבר חלודה יפהפה. פשוט כתום חום, צלול.
ראש: כמו שצריך להיות בדאבל בוק, ראש סמיך,בעל נוכחות וקרמי, צבע off white.
טעם: מתקתות של קרמל,סוכר חום ולחם. האלכוהול מורגש אבל לא יתר על המידה למרות חוזק של 7.9%.
סיומת: ארוכה ומתוקה.
אחלה של בירה לכל השנה, וגם לקיץ!
אחד המקומות האהובים עלי לארוחת צהריים עסקית ליד מקום עבודתי זו מסעדת האדסון בראסרי ברמת החייל,על הארוחות העסקיות שלהם שווה לכתוב, במיוחד על המנה האמריקאית “סלופי ג’ו” , אבל בפוסט נפרד.
השבוע הלכתי לאכול ארוחה משודרגת לרגל יומולדת של קולגה לעבודה.
קשה בארץ למצוא מסעדה שמגישה לכם סטייק טוב, לסטייק יש שני חלקים: בשר איכותי שמיושן במקצועיות והחלק השני זה העשייה, כמות החום ואופי הצלייה יכול או להרוס את הבשר או להפוך אותו לחוויה יוצאת דופן.
האדסון היא בגדול מסעדת בשרים, יש כמובן מאכלים מיוחדים עם השפעות דרום אמריקאיות כגון פאהיטס.. אבל המקום הזה מבחינתי זה סטייק בר אמריקאי איכותי.
החלטנו ללכת על האנטריקוט 350 גרם, ביקשתי מידת עשייה מדיום – קיבלתי בול מדיום, הבשר היה טעים ורך, בשר שמן כמו שמצפים מאנטריקוט, חוויה!
כתוספת החלטתי לנסות את ההום-פרייז, לרוב אני אוכל את ההום-פרייז של דיקסי, אני רוצה לגיד לכם שממש נהניתי, לא פחות מהדיקסי.
הזמנו גם מנות אחרונות, בכל זאת יומולדת צריך להשאיר בטעם מתוק וטוב, הזמנו שני מנות: 1. עוגת גבינה ניו-יורק עם תותים – מטורף, לאלה מכם שמבקרים בארצות הברית ואוכלים עוגות גבינה בצ’יזקייק פאקטורי אז אני יכול לומר שזה בערך באותה רמה של עוגה. 2. קרם ברולה – בניגוד לכל המקומות שמגיעה המנה בצורה עגולה, פה מגיע מעין גוש של קרם ברולה, לא סימטרי, כולו מקורמל בסוכר, טעים להפליא. שני המנות האחרונות היו גדולות אבל סיימנו אותן בשלמותן, פשוט אי אפשר היה להפסיק.
השירות היה נהדר, המארחת אדיבה וגם המלצרית.
המחירים: העירו לי בעבר שחובה לתת טווח מחירים, אז בגדול ארוחה עסקית הכוללת מרק או סלט עם מנה עיקרית ולימונדה עולה סדר גודל של בין 50 ל-100 שח, את הארוחה שאנחנו אכלנו שילמנו בערך כ-180 לבן אדם, בהחלט מוצדק.
כשיש לכם חשק לבשר, ואתם רעבים מאוד, האדסון זה המקום.
בתיאבון!
ביום ראשון היה לי העונג לקחת חלק בטעימת יינות אופקית, של יינות ישראלים מבציר 2001. את הטעימה ערכנו במסעדה קטנה וחביבה בשם אל בריו. מסעדת אל בריו ממוקמת במרכז המדרחוב שבנחלת בנימין.
לפני שאגש לטעימה עצמה ברצוני להודות למספר אנשים אשר אפשרו את הערב הנפלא הזה. ראשית לאבי הלוי אשר הגה את הרעיון והצליח לקבץ חבורה של רנשים נהדרים וכמה יינות נפלאים לערב של כייף. תודה נוספת לאלון גונן, המארח שלנו, שהוא גם השף והבעלים של מסעדת אל בריו שבעיני היא פנינה חביבה אשר בטוח אבקר בה שוב. תודה אחרונה לדניאל רוגוב אשר כיבד אותנו בנוחכות וסיפר סיפורי יין חביבים.
האוכל – אני לא מתיימר להיות מבקר מסעדות, ולכן לא אנסה לתאר את האוכלכפי שהיה מתאר אותו מבקר מקצועי, אך אני כן אומר שהוא היה מצויין והסב לי לפחות תענוג. אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, אני מקווה שהתמונות האלו, יספרו את סיפורן של המנות הנפלאות שליוו את היין שטעמנו.
היינות – טעמנו בטעימה הזו 9 יינות ישראלים מבציר 2001, זוהי רשימת היינות לפי הסדר שבו הם נטעמו:
- דלתון – רזרב קברנב סוביניון
- בן חיים – קברנה סוביניון גרנד רזרב
- סגל – קברנה סוביניון לא מסונן
- ירדן – מרלו
- ירדן – מרלו כרם אודם
- ירדן – קברנה סוביניון
- ירדן – קברנה סוביניון כרם אלרום
- קסטל – גרנד וין
- זאוברמן – לימיטד אדישין
כעת לטעימה עצמה – אני סבור שניתן לחלק את הטעימה לשלוש קבוצות. שלושת היינות הראשונים, אלו שנטעמו אחריהם ובקבוצה האחרונה ישנו בקבוק אחד הזאוברמן.
הקבוצה הראשונה
היינות בקבוצה הראשונה הם אלו אשר שיאם כבר מאחור, הפרי כמעט ולא קיים והארומה מועטה גם כן. היינות האלו איבדו את הקסם אשר ניחן בהם בעבר.
דלתון רזרב קברנה סוביניון – הצבע אדום עמוק, האף מזכיר דובדבן אולי אפילו ליקר דובדבן ומעט שוקולד, הטעמים מזכירים את האף בתוספת של עץ תחוב, הפרי קצר מאוד וכן חלש בעוצמתו.
בן חיים קברנה סוביניון גרנד רזרב – היין הזה כמו קודמו, הציג ארומה ופרי חלשים עד כדי לא קיימים. היין ללא ספק בירידה.
סגל קברנה סוביניון לא מסונן – הסגל היה היחיד בקבוצה הראשונה אשר הראה אופי. עם צבע בורדו עז וכמות גדולה של משקעים כיאה ליין לא מסונן. האף הציג פרי אדום וכמות נדיבה של טיאנינים אשר השתלבו עם דובדבן. אני מאמין שגם יין זה הוא מעבר לשיאו אם כי בניגוד לשני היינות הקודמים בו עדיין ניתן לחוש פרי – רצוי לשתות כעת ולא להמתין.
הקבוצה השניה
בקבוצה זו נטעמו שני יינות המרלו של ירדן אחד מול השני, לאחר מכן שני הקברנה סוביניון, גם כן אחד אל מול השני, אחרון חביב נטעם הגרד וין של קסטל.
ירדן מרלו – היין הזה היה הראשון בטעימה אשר ניתן לומר שהוא “חי”. צבעו אדום רובי, האף נדיב בניחוך פרי אדום.בפה מורגש יין עתיר בטיאנינים, פטל ודובדבן. סך הכל יין נעים אשר נתן קרב לא רע לאחיו מכרם אודם. מוכן לשתיה.
ירדן מרלו כרם אודם – היין הזה היה אפילו יותר מענין מקודמו עם אף דובדבני ומעט ליקוריץ. היין הציג גוף בינוני עד מלא עם תחושה קטיפתית של פירות יער.כם היין הזה מוכן לשתיה אך ניתן להמתין איתו אפילו עוד כשנתיים אם כי מדובר בסיכון.
ירדן קברנה סוביניון – אדום עז עם ארומה נדיבה של דובדבן ושוקוד. בפה מורגש היטב טעם של פרי אדום בשלת טאנינים נדיבים ומעט פלפל בסיומת. הסיומת עצמה ארוכה ונעימה. יין טוב אשר מוכן לשתיה ויכול אף להחזיק מספר שנים נוספות.
ירדן קברנה סוביניון כרם אלרום – יין זה היה קצת יותר עגול מאחיו הפחות נחשב. טיאנינים עדינים מלווים בטעמי וניל נעימים. לא להמתין יותר מדי – לשתות.
קסטל גרנד וין – מה שהכי ניכר ביין זה הוא הגוף המלא שלו, זהו יין אשר מזכיר יותר עולם ישן. יין זה מציג ללא ספק יכולת התיישנות מרשימה, אך גם איתו לא הייתי מתמהמה יתר על המידה.
הקבוצה השלישית
בקבוצה הזו היה יין בודד – הזאוברמן. שלא כמו שאר היינות בטעימה הזו, היין הזה היה במקום משל עצמו. שונה הן בארומה והן בטעם ולא מציג עייפות כלל. על כן החלטתי להשאיר אותו בקטגוריה משל עצמו.
זאוברמן לימיטד אדישין – אדום עז ועמוק, האף מציג ניחוחות פלפל לצד תות ופטל. בפה מדובר בפצצת פרי, חלק מהנוכחים, החלק שפחות אהב, כינה את היין סירופ. שוקולד, פלפל, חמוציות וקפה היו בין הטעמים שהיין הציג. אלו אשר כן אהבו טענו שהיין הזה מזכיר את האמרונה המפורסם. יין זה יכול ללוות מנות עשירות בטעמים כעת עם כי ניתן ולטעמי אף רצוי לתת לו עוד קצת זמן מנוחה.
מסקנות
- למעט הזאוברמן רצוי לנצל הזדמנו ולשתות את היינות מבציר זה כבר כעתץ
- עבורי היין המעניין ביותר בטעימה היה הירדן קברנה סוביניון הרגיל אשר הציג טעמים טובים ויכול התיישנות מרשימה, כייף לראות יין ישראלי שמחזיק בצורה שכזו.