הפיד שלנו – הרשמו
שיתופי פעולה
תג: ‘ביקורת’
אחרי הפוסט הקודם נשארתי חייב לכם את רשמי הטעימה שלי. פירסמתי אותם באנגלית, לטובת הרבה חברים טובים ובלוגרים מחו”ל שתמיד שואלים מתי אכתוב באנגלית בכדי שהם יבינו. תירגמתי את רשמי הטעימה שלי לטובת אלו שלא אוהבים לקרוא אנגלית, או סתם לא בא להם:
ארדבג קוריוורקאן , בקבוק רשמי , 57.1% אלכוהול (חוזק חבית)
צבע: צהוב מוזהב,כהה יותר משציפיתי לו.
אף: כבול,כמובן ללא ספק- כבול, אבל לא דומיננטטי מדי. המון פרי הדר,במיוחד תפוז סיני\תפוז , רמזים לתבלינים. בהחלט אף ארדבגי טיפוסי. – אהבתי.
פה: מדובר בטעם ממש מורכב – מתחיל עם פיצוץ טעמים. פצצת אלכוהול שמשתחררת בפה. בשלב ראשון מרגישים טעמים מתקתקים,מאלטים, קצת סוכר שרוף, שמייד משתנה לטעמים מתובלים,תבלינים,פלפלים,ועשן. מאוד מעניין.
סיומת: בסולם של 1 עד 10, הייתי נותן לו 11. כך ממש. סיומת אקסטרא ארוכה,ומעושנת. הכבול נשאר בפה המון זמן ,כמו כן האפר והתבלינים פשוט נשארים שם המון זמן. פשוט כך.
אנקדוטה מעניינת: לאחר שסיימתי המחתי את הכוס בכיור, ושכבתי לישון. בבוקר, בבואי להכין קפה, עמדתי מעל הכיור, ואדי הכבול והעשן פשוט עוד היום שם. הכוס הריחה כאילו הרגע סיימתי לשתות ממנה ,כאילו לא עברו להן 8 שעות . זו סיומת ארוכה 
סיכום:
מדובר באחד הארדבגים היותר טובים שזכיתי לטעום עד כה, עם חוזק החבית, והמורכבות של הטעמים הוא שווה את מחירו בזהב. הייתי מדרג אותו טיפונת מחת לאוגאדייל שהוא הארדבג החביב עלי ביותר כרגע.אם אתם חובבי ארדבג, או “peat-heads” (לא יודע איך לתרגם, אולי מכורים לכבול??), זה בהחלט ויסקי שאתם חייבים בבית. אני כבר מחכה ללילות החורף הקרים, לשתות כוסית של הקוריוורקאן, ולהתחמם מבפנים. עוד חם מדי בשבילו כרגע, לפחות בישראל.
Slainte!
מרכז G בכפר סבא הולך ומסתמן בהצלחה היסטרית, מדי שבוע נפתחות בו עוד ועוד מסעדות ובתי קפה, והציבור ממלא אותו בהמוניו (קשה למצוא חניה שם כמעט בכל שעות היום, ובשישי זו מסימה כמעט בלתי אפשרית), סוף סוף יש מקום בילוי איכותי,וקרוב לבית לתושבי כפר סבא (שאני נמנה עליהם, מודה באשמה), הוד השרון ובכלל ישובי השרון. בנוסף לחמש רשתות בתי קפה (ארומה,הלל,גרג,בליקר בייקרי,ארקפה) פאב (טמפל בר המצויין) וגם המבורגריה (בלא בר אנד בורגר), ניתן למצוא שם גם שיפודיה,סושי (ג’פאניקה). לא אחת טיילנו שם וחשבתי לעצמי, היה נחמד אם היתה פה פיצריה או מסעדה איטלקית. אז זהו, שמהשבוע שעבר- יש!
חלפתי לידה המרכז מספר פעמים וראיתי שילוט : בקרוב פיאנו פיאנו מסעדה איטלקית. נשמע מעניין לא? בירור קצר באינטרנט הוכיח שזו אכן מסעדה חדשה, אין לה איזכור ב rest או אתרים דומים והמעט שכן מצאתי היה בעכבר העיר : “מסעדה איטלקית מבית היוצר של בליני, הממוקמת במתחם G סנטר בכפר סבא. בתפריט תמצאו פסטות, פיצות קריספיות ודקות, ומנות קרניבוריות איטלקיות הגונות.”
מה לא עושים עבור הבלוג?אתמול בערב, כשרצינו אני וזוגתי לאכול משהו בחוץ, אבל היינו קצת עייפים, ונשיעה לתל אביב או הרצליה נראתה ארוכה מדי, החלטנו לקפוץ ולבדוק את האיטלקיה החדשה שבשכונה. יהיה רע? ניסע למקום אחר.
פיאנו פיאנו ממוקמת ממש מול ג’פאניקה, שהיתה מפוצצת בשעה 20:00 בערב. המסעדה מעוצבת למשעי,כשהמטבח חשוף כולו מאחורי זכוכית גדולה כמו שמקובל לאחרונה במסעדות רבות. מאחורי קיר הזכוכית אפשר לראות מטבח נקי,מודרני וגם תנור לאפיית פיצה (“על לבנים”). המסעדה די גדולה, כאשר ישנה אפשרות לשבת גם בפנים,וגם בחוץ במתחם מגודר בעציצי נוי.
התיישבנו בפנים המסעדה. מבט בתפריט (זמני,כך כתוב עליו) מגלה מבחר גדול מאוד של פסטות, ופיצות בשתי מידות(אישיות,ומשפחתיות) וכמובן סלטים ומנות פתיחה. לשמחתי גיליתי כי המסעדה אינה כשרה וישנן מנות הכוללות גם פירות ים (שרימפס,קלמארי,מולים וכו’) וגם מנות בשריות. המחירים שווים לכל נפש, ואין מנה העולה על 80 ש”ח, כאשר רב המנות מתומחרות באיזור 50-60 ש”ח (עיקריות).
החלטנו לפתוח בסלט “פיאנו”,המורכב מעלי חסה,פרוסות תפוח,גורגנזולה ואגוזי מלך מקורמלים עם וינגרט של בלסמי ודבש(44 ש”ח) . קיבלנו מנה גדולה, עם גבינה בכמות יפה,וצבת נוחה לחלוקת הסלט. המנה היתה טובה מאוד,ונדיבה כאמור, ואותה ליווינו עם פוקצ’ית הבית (13 ש”ח) ,שהגיעה חמה מן התמור, שלצידה צלוחית של שמן זית וחומץ בלסמי מעורבבים,ופינכת ממרח שעועית, שילוב די מוזר, אבל לא רע. הפוקצ’יה היתה טעימה,אם כי קצת קשה: אכלתי טובות ממנה, אבל היא לוותה את הסלט בצורה חביבה.
למנות עיקריות התלבטתי קשות בין הפיצות שנראו מאוד טעימות,קצת דקות לטעמי לבים הפסטות הרבות. לבסוף בחרתי בפפרדלה הציידים: פפרדלה עם נתחי פילה,ציר בקר,פטריון שמפיניון ופורטובלו, מלפפון חמוץ!,יין לבן ונגיעות שמנת ופרמז’ן (58 ש”ח). גם כאן המנה היתה גדולה מאוד וכללה עלי פפרדלה רחבים,טריים ברוטב צלי בקר מטובל. המנה היתה מאוד טעימה, ולא הצלחתי לסיימה בשל גודלה.
רעייתי בחרה בפסטת קונכיות (קונקילי פפרו'צ’ינו) שכללה קונכיות פסטה ברוטב פלפלים קלויים,שום ,שמנת,בצל ירון ויין לבן (42 ש”ח), שהייתה גם כן טעימה מאוד וגדולה, גם כאן התקשנו לסיים את המנה, למרות שמאוד נעמה לחיכנו. 
את הארוחה ליוויתי ביין פלאם “קלאסיקו” (29 ש”ח)שהוא בלנד נחמד ומוכר שהלם יפה את המנות מלאות הטעם,במיוחד את הפפרדלה בציר בשר הבקר.
לסיום שתיתי אספרסו ארוך (8 ש”ח),כמנהגי, שלווה בכוסית סודה קטנה, כמו שאני אוהב. האספרסו של סקוואלה היה מצוין, לא חם מדי ולא קר מדי, וחזק כראוי. קינוח כבר לא אכלנו שם,מחוסר מקום. פשוט היינו מלאים. המנות היו כאמור,גדולות מדי.
השירות במקום אדיב, וניכר כי המלצרים עדיין מאוד “ירוקים”, חלקם צעירים מאוד. את שולחננו שירתה נערה צעירה, שלא ממש הכירה את תפריט היינות. כששאלי אותה אילו יינות ישנם ללות את הארוחה, ענתה לי “יש לנו יין אדום ולבן” , תשובה לא ממש רצינית,גם כשמדובר במסעדה איטלקית ללא יומרות. לאחר שהתעקשתי,הלכה אל הבר ורשמה בפנקסה את היינות, והקריאה לי אותן בדקלום ארוך,כמובן תוך כדי שיבוש השמות, עד כדי כך שהייתי צריך לנחש כי “אברייטו” הינו יין אורבייטו . מן הראוי כי מלצרים יכירו את רשימת חמישה או שישה יינות העומדים למכירה בכוסות, וידעו במה מדובר, אפילו אם אינם בקיאים ביינות. זה לא נראה מקצועי כך. לטיפולכם, בעלי המסעדה.
סיכום:
מדובר אכן במסעדה איטלקית טובה וראויה. לא מסעדת גורמה, ולא משהו חדשני שטרם נראה, אבל האוכל טוב מאוד,המבחר גדול, המנות גדולות ומתומחרות בצורה תחרותית מאוד, העיצוב והמיקום יעשו רק טוב למקום, וברור שיש דרישה ערה גם למסעדה איטלקית במתחם ובאיזור. בקיצור, כל פרטי המשוואה מרמזים על הצלחה ברורה. כל מה שנותר לבעלי המקום לשמור על הרמה, קצת להשקיע במלצרים, וזהו. אנחנו נחזור לכאן ודאי (קרוב לבית,טעים,לא יקר.) במיוחד עם גרנוב ג’וניור חובב הפיצות. (התפוח לא נופל רחוק מהעץ, כבר אמרנו?)
ועדכון קטנטן לסיום : בשבועות הקרובים יפתחו גם צוהר חדש בקיר המסעדה ודרכו תמכר פיצה הנעשית במקום,גם במשולשים. רעיון חביב. מישהו שם פשוט מקשיב לרצונותי.
בתיאבון!
דלוויני היא אחת המזקקות הגבוהות בסקוטלנד,וניצבת על הר מוכה רוח,שבו הטמפרטורה הממוצעת השנתית היא 6 מעלות. כן, 6 מעלות. עד לאחרונה היא היתה הגבוהה ביותר, ולאחר פתיחתה של מזקקת Braeval הפכה למס’ 2. למרות כל זאת המזקקה היתה כמעט ולא ידועה לציבור הרחב עד לשנת 1987 בה התווספה לנבחרת ה Classic malts של ענק המשקאות דיאג’יו, וזכתה בהכרה רחבה יותר. למרות שהיא המזקקה ה-15 בגודלה מבחינת יצור המאלט, את רוב התוצרת שלה היא מוכרת לטובת בלנדים שאחד מהם מוכר מאוד לכל חובב ויסקי : בלאק & וויט(Black & White).המזקקה שייכת לאיזור הההילנדס, למרות שיש מומחי ויסקי שדווקא טוענים שהיא צריכה לההשתייך לספייסיד. שמה המקורי אכן ביב סטרטספיי והיא שכנה למזקקת ספייסיד. כל זה לא משנה את טיב המאלט שהיא מייצרת, והוא מצויין. לדעתי, לפחות.
אחרי שהצגנו את המזקקה, נעבור לביטוי 15 השנה של דלוויני: לגבי איכות המאלט נחלקים המחנות לשניים.
המחנה הראשון בראשות ג’ים מארי (מחבר whisky bible, שהוא מדריך הויסקי האוטלטימטיבי לדעתי) אוהב את המאלט מאוד, לא בכדי קיבל המאלט ציון של 95!!! שהו ציון נדיר בתנ”ך הויסקי.
המחנה השני,בראשותו של מייקל ג’קסון (לא הזמר, לא. אלא מבקר הבירה והויסקי המהולל) , דווקא חושב שמדובר בויסקי טוב אבל ממוצע (ציון 76). מוזר? לא בכלל. הטעמים והסגנונות שכל מבקר מעדיף שונים, ולכן יש וריאציה רחבה מאוד בהערכה שניתנת למאלט ספציפי על ידי אנשים שונים.
נותר לי אלא רק לטעום, והנה רשמי מאתמול:
דלוויני 15
צבע: צהוב-זהוב בהיר.
אף:דבשי עם רמזים קלים שבקלים לכבול ומשב עשן דקיק ממש. עדין מאוד(העשן).
גוף:בינוני.
טעם: דבשי,רמזים לוניל,עם סיום מתובל של פלפל.
סיומת:ארוכה מאוד,נעימה, ונשיכה קטנה וסיבוב של פלפל לבן. פשוט נעים.
סיכום:
מדובר בויסקי מעולה לדעתי. כמה טוב? איפשהו בין ה 95 ל 76. נגיד 90. אם צריך לכמת. אחלה של ויסקי למישהו שרק מתחיל את המסע שלו בנבכי המאלטים. עדין יחסית, מורכב ולא כבולי מאוד. פשוט מינסטרים. אי אפשר לומר שהוא הותיר בי חותם עז,אבל זה ויסקי שקל לשתות ומשאיר טעם של עוד. פשוט מחליק,זורם ועושה טוב בלשון בפה ובאף.
כמו שכותב מארי, “תנו את הויסקי הזה למישהו שלא אוהב ויסקי והוא יתחיל לאהוב ויסקי”.
בהחלט מומלץ,אבן פינה של כל באר ביתי. אני חייב להשיג לי אחד.
לאחרונה יצא לנו להגיע למספר אירועים אירועים באיזור שינקין/רוטשילד/נחלת בנימין, בכל ביקור סיימנו את הערב את הערב בלה-צ'מפה. גם אחרי ארוחת ערב או אחרי ששותים, חובה לעצור בלה-צ'מפה לאיזה נשנוש אם איזה כוס קאווה צוננת.
לה-צ'מפה זה קאווה-בר קטנטן בלי מקומות ישיבה מוגדרים, יש מעט כיסאות ורוב האנשים עומדים. ברקע מושמעת מוסיקה ספרדית, האנשים שותים קאווה וכמובן איך לא – אוכלים טאפסים קטנים.
התפריט מצוייר על לוח גדול, בשרים תלויים להם מאוחרי הבר… ח ג י ג ה!
כל פעם שאני נכנס ללה-צ'מפה עולים בי זכרונות מתקופה שביליתי במדריד במסגרת העבודה (אני מתפרנס מהייטק כמו שאתם יודעים), הייתה תקופה נהדרת, כל ערב היינו קופצים למרכז העיר להעביר כמה שעות של טאפסים וקאווה.
בביקור האחרון בלה-צמפה התחלנו את הלילה עם שתי כוסות של קאווה סמי-סקו (16 ש"ח לכוס). קאווה זולה אך נהדרת, אני אישית מאוד אוהב קאווה.
יש לציין שהפעם היינו רעבים במיוחד, לקחנו שתי מנות של המבורגר קטלוני (20 ש"ח למנה), המבורגר מאוד מיוחד אשר עשוי עם מעט בשר מעושן וצלוי עם מעט גבינה, קיבלנו אותו בתוך לחמנייה קטנה. מידת העשייה מדיום, הוספנו מעט רוטב צ'ילי חריף, שילוב נהדר שעושה את העבודה.
תחושת הרעב לא פגה והזמנו שתי מנות של צ'וריקנטה (22 ש"ח למנה) – זה מעין נקניקיית צ'וריסוס אבל עשויה חריף במיוחד מוגשת בתוך לחמנייה עם מעט בצל מטוגן. מנה טעימה אם אתם אוהבים חריף.
אחרי הקאווה ושתי המנות כבר הרגשנו מלאים, המשכנו לעוד שתי מנות של "אונגלה" (29 ש"ח למנה). מי שלא מכיר "נתח קצבים". שני שיפודים עשויים מדיום מעליהם בזקו לנו קצת מלח גס. בנתח שכזה אי אפשר לפספס, תענוג.
לסכום:
אווירה: מדהימה – מינגלינג, מוסיקה נהדרת. אם בא לכם לשבת זה לא המקום. מרגישים ברצלונה ונמצאים ברוטשילד פינת נחת בנימין.
אוכל: טעים ברמת הנשנוש, לא מסעדת יוקרה אבל בהחלט מקום לסיים את הערב עם איזה נקניקיה.
שירות: כמובן שאין מלצרים, אבל החבורה מעבר לבר נחמדה. האוכל והשתייה מגיעים מהר מאוד.
אנחנו בהחלט נמשיך להגיע ללה-צמפה בכל פעם שרק נהיה באיזור.
לאחר לילה מפרך של פוקר משובח ושינה של 6 שעות התקשר אלי חבר והציע לאכול צהריים ביחד.
מיד ניגשתי למחשב וחיפשתי משהו משהו מעניין, החלטנו פה אחד שהולכים לאכול ארוחה עסקית במסעדת מסה ברחוב הארבעה.
ביצענו הזמנה טלפונית, הציעו לנו לשבת בשולחן גבוה שמוצב לאורך כל המסעדה, שבו סועדים גם אורחים "זרים" , מיד הסכמתי, יכול להיות אווירה נחמדה ו"מינגלינג" חביב.
הגענו אל המסעדה, קיבלה אותנו המארחת בסבר פנים יפות. אני חייב לגיד שהמילה הראשונה שקפצה לי בראש זה WOW, מקום מהמם ביופיו, שולחן גבוה וארוך, וכיסאות גבוהים אבל נוחים מאוד.
במסה יש אופציה לעסקית –68 שקלים ויש ב-98 שקלים, כמובן שהחלטנו ללכת על ה-98, אם כבר עסקית אז שנתפנק. העסקית כוללת מנה ראשונה ועיקרית לבחירה.
כהרגלי קודם כל ביקשתי לשתות כוס יין, מיד הגיעה אלינו הסומלייה והציעה לנו מבחר יינות, ביקשנו יין בכוס, המבחר היה לא גדול ומאוד רצינו קברנה סוביניון אז החלטנו להתפשר על הקברנה ספיישל רזרב של רקנאטי. כוס היין עולה 48 שקלים. ליין היה ריח נהדר ועמוק, אבל הטעם די אכזב.
למנות ראשונות:
סלט אנדיב, כרישה ומלון כתום בפונדו בלו בוואריה – הסלט היה מאוד טעים, רוטב נהדר, האנדיב בהחלט היה טרי, הגבינה הכחולה קצת פחות הורגשה אבל זו בהחלט מנה ראשונה מעניינת ומרעננת.
קרפצ'יו שייטל – טעמו של הקרפצ'יו היה טוב, אולם היה מעט יבש ומרגיש מעט גומי. קראנו למלצרית וביקשנו להחליף למנת השווארמה.
שווארמה טלה עם טחינה של קצח – מעין מספר פרוסות של בשר טלה שטעמו יותר אפוי מאשר צלוי, לא מאוד מעניין, לא מספיק שמן בשביל טלה. לצידו הוגשה טחינת קצח מעניינת אבל לא ממש ספקת את הסחורה. אכלנו את המנה כולה, אבל כמו שאומר צדי צרפתי "זה ליד".
למנות עיקריות:
שיפוד נתח קצבים וירקות מדורה – נתח הקצבים היה מעולה, עשוי בדיוק על המידה (מדיום). ירקות המדורה ליד היו קצת חסרי טעם, אני פחות התחברתי.
רצועות פילה עם קרם תפוח אדמה – מנה נחמדה, אבל גם לא מאוד מרשימה, הבשר היה מעט יבש, הפירה היה טעים, שילוב בין הבשר לפירה היה טוב. לא אמרתי WOW בנגיסה הראשונה שלי.
לסיכום:
אווירה: מדהימה, ישיבה נוחה, לפגישת עסקים, דייט, יום נישואים. כיף לשבת.
אוכל: נחמד מאוד, אבל לא תואם את הציפיות שלי ממסעדת שף.
שירות: מעולה – מארחת, מלצרים סומלייה.
מחיר: 98 מחיר סביר לארוחה עסקית, כוס יין ב-48 שח זה מעט יקר.
ציון סופי: 7 – בהסתכלות כוללת על האווירה והשירות.
בתיאבון
תגובות אחרונות