תג: ‘אייל’
היום רציתי לספר לכם על סדנה של יין שהשתתפתי בה השבוע. למען הגילוי הנאות אל הסדנה הוזמנתי מטעם “זמן אמיתי”, כמו שאתם כבר יודעים אנחנו נמנעים מהזמנות לארוחות שממומנות על ידי בעל העסק/מסעדה, אנחנו מאמינים שהפוסט יהיה מושפע מהעובדה הזאת ולא יהיה במאה אחוז אמין. במקרה הזה מדובר בסדנת יין, אנחנו משקיעים המון בתרבות יין – שותים וקונים יינות על בסיס שבועי, ניתנה לנו ההזדמנות לסקר את הטרנד היין בישראל אז קיבלנו החלטה לקחת חלק.
הסדנה הספציפית הזאת עסקה ביין עולמות, הכוונה בלימוד של ההבדלים בין יינות עולם חדש מול עולם ישן.
אירוע שכזה יכול להכיל כשמונה זוגות אורחים, אינטימי מאוד. בסדנה יצא לנו לטעום שישה יינות מאזורים שונים בעולם וניסינו לראות את ההבדל בין העולמות:
קיאנטי אילוציונה פרסקובלדי – איטליה
סולאר וייחו ריוחה קריאנזה – ספרד
קוט דה רון ווילאז’ לואי ברנרד – צרפת
קסילרו דל דיאבלו קונצ’ה אי טורו, קברנה סוביניון – צ’ילה
ילומבה שירז – אוסטרליה
דליקטו זינפנדל – ארה”ב
חלק מהיינות כבר יצא לי לטעום בעבר, כמו שאתם רואים מדובר ביינות לא יקרים (כשבעים שח לבקבוק), המרצה אמר שהיינות שנבחרו הם בעלי עלות תועלת טובה, אני נוטה להסכים איתו ותמיד אומר שיש יינות עם תועלת טובה ולא עולים מאתיים שח.בהחלט נכון.
ספציפית לרשימת היינות הזו לא לכולם התחברתי, בהחלט יינות ליומיום.
אל הסדנה הגעתי עם חברי הטוב גדי שמשון (ערס פואטי) שהצליח ללגום את כל ששת הכוסות עד הסוף וכמובן התמסטל קלות. אני מסכים עם גדי שבטעימה שכזאת אחרי הכוס השלישית הכל מרגיש טעים וקשה לזהות את ההבדלים. אני הייתי הנהג והבוגר התורן ושמרתי על עצמי כל הטעימה.
אז מה זה עולם חדש מול ישן? – בגדול יינות עולם חדש מגיעים מאזורים כמו אוסטרליה, קליפורניה, צ’ילה ארגנטינה ומה שמאפיין את היינות האלה זה בקבוקים יותר מהודרים, שיטות עשייה יותר מודרניות, בדרך כלל יינות עולם חדש גם יכילו מידע מדויק כמו סוגי הענבים והחביות. לעומת זאת יינות עולם ישן בדר”כ יתיישנו יותר זמן, ויהיו יותר כבדים. שנשתה יינות עולם ישן נצטרך לתת להם לנשום מעט אוויר. בדר”כ יינות עולם ישן יתאימו יותר לארוחות כבדות ובשריות.
ישראל נחשבת ליצרנית יינות עולם חדש. חבל לי שלא היה בסדנה איזה יין ישראלי. אני יכול לומר בגאווה שיש לנו בארץ אחלה יין. שתיתי יינות בכל העולם בקבוקים יוקרתיים מאוד והייתי בארוחות מאוד מיוחדות, היין הישראלי הוא בהחלט משובח לטעמי בקנה מידה עולמי. ברור שאני לא משווה ליינות של מאה יורו צרפתיים אבל בתחומי המחירים האלה יין ישראלי נותן פייט אמיתי.
טוב אז זו בגדול התיאוריה, אבל ברמת הפרקטיקה אני בהחלט לא יכול לומר שאני אוהב יותר יינות עולם ישן או להיפך, מבחינתי זה אינדיבידואלי ליין עצמו.
אל הסדנה הגיעו כחמישה זוגות שבאו להתפנק בטעימה, מדהים לראות שכל המשתתפים מכירים ושותים יין, תרבות היין בישראל בהחלט תופסת תאוצה והישראלים בהחלט יודעים להעריך יין טוב. מעודד מאוד לראות את הקהל האיכותי הזה.
לסיכום: היה ממש נחמד, יינות פשוטים אך חמודים. ערב חביב להתפנק ולטעום. וכמובן ללמוד.
לחיים 
לפני כשבועיים לקחתי חלק בתערוכת wine expo 2010 בגני התערוכה. אירוע שכזה הוא חג לחובבי היין. האירוע מחולק ל-3 ימים שכאשר ביום הראשון מוזמן רק הקהל המקצועי דהיינו מלונאים, מסעדנים, עיתונאים וכמובן גם בלוגרים. את ההזמנה לתערוכה קיבלתי בעזרתה של של מורן בר מהבלוג ניוזגיק.
להודות על האמת התערוכה הרבה יותר קטנה מאירוע סומלייה שגם אותו סיקרנו. אירוע הסומלייה מופנה רק לקהל המקצועי בעוד שפה יש פניה לכלל הציבור.
המון יקבים בחרו שלא להשתתף באירוע, אבל היה מבחר לא קטן ועבדכם הנאמן נהנה מאוד.
אז קיבלתי החלטה לא לשתות שום יין שאני כבר מכיר, רציתי לנסות קצת דברים חדשים. הדוכן הראשון שנכנסתי אליו היה הדוכן של ויתקין, וכמובן מילאה לי הנציגה כוס גדושה בקריניאן, אמרתי שלא אטעם מה שכבר טעמתי, אבל פשוט לא יכולתי לומר לא ליין המקסים הזה, מה עוד שאני חובב קריניאן.
ביקרתי גם בדוכן של יקב הרי גליל האהוב עלי גם כן. מיד המליצו לי על אביבים שהוא יין לבן, גם אותו סיקרנו אבל לי לא יצא לטעום – מ ד ה י ם!, גל גם כתב עליו בבלוג.
אחד הדוכנים הגדולים היו של יקב טפרברג, קיבלתי קצת מהסירה שלהם, מעט סתמי ולא מעניין. התאכזבתי.
הדוכן המנצח מבחינתי היה של יקבי רמת הגולן, הם הביאו חביות שנתנו תחושה של יקב ונתנו לטעום סדרה של יינות מתיישנים של ירדן. טעמתי מספר יינות, אחד היינות היותר מוצלחים, לדעתי הכי מוצלח בכל האירוע הוא הקברנה 2002, השאיר בי רושם עז, עוצמה פירותית וסיומת שמרגישה עוד. הייתי חוצפן וביקשתי מהנציגה עוד מעט מנקטר הנהדר הזה.
עוד יקב אהוב עלי הוא יקב אמפורה, הפעם יצא לי לטעום את השיראז שהוא היה בעל טעמים עזים. האמת שכבר הייתי אחרי הכוס העשירית, וכבר כל יין נראה טעים, אבל אני משוכנע שהיין הזה הוא באמת טוב.
כמו בכל תערוכת יין יש מעט גימיקים נוספים כגון שמן זית, סנגריות, פרסקו וכמובן איך לא דוכני גבינות במשקל של משק יעקבס, מילאתי צלחת להוריד את השיכר, כהרגלי ביקשתי מהגבינות עם הטעם היותר חזק, גבינות כחולות זה עוד אהבה, רק יש בעיה שהדומיננטיות שלהן ממלאות את חלל הפה ואחכ לטעום יין מאוד קשה.
העובדה הזאת לא מנעה ממני את הכיף של להמשיך לטעום משלל הדוכנים.
יש לציין את העובדה שבחלק מהדוכנים הכירו אותי, פשוט זכרו אותי מסומלייה.
את הסוף אתם מכירים, כמובן שחזרתי הביתה במונית שמח וטוב לב.
לחיים
בשבוע שעבר התקיים אירוע מיוחד, סומלייה 2009. סומלייה הנו אירוע יין שקורה פעם בשנה, אליו מגיעים בעלי יקבי בוטיק, יקבים גדולים ויבואני יין ומציגים את היין שלהם לקהל הרחב. זו תערוכה שמטרתה לקדם את היינות של המציגים בעסקים השונים.
האירוע פתוח רק לקהל מהתעשייה – מלונאים, בעלי מסעדות, כתבי יין, ברמנים וכמובן גם לבלוגרים של יין. השנה התמזל מזלי להשתתף באירוע הנוצץ הזה.
יצאתי לאירוע לאחר העבודה בשעה 18:00, קיבלתי תדרוך מדוייק מגל, גל אמר לי שני דברים חשובים:
1. להכין מראש רשימה של יינות שאני רוצה לטעום כי אי אפשר לטעום מהכל ואני אתפרק
2. לא לבלוע את היין, פשוט לירוק אותו בטעימה. כמובן שלא ביצעתי אף אחת מההוראות, פשוט בלתי אפשרי לעשות רשימה שיש מבחר כזה גדול, ולירוק את היין? מה פתאום, איך אני ארגיש את הסיומת שלו? אין מצב.
הלכתי לאירוע עם חבר חובב יין מושבע ממשפחה צרפתית, ליתר דיוק צרפתית מרוקאית. נכנסנו לאולם והמילה הראשונה הייתה WOW. המון דוכנים, בקומה למטה היו יקבי בוטיק, בקומת הביניים היו יבואנים של יין ובקומה למעלה היו היקבים הגדולים.
בכניסה לאולם הראשי נתקלתי בצחירו יושב עם אשתו ונראה שפוך לחלוטין. צחי מספר שהוא משעה 14:00 באירוע, הוא כנראה שתה מכל היינות, זה סימן לא טוב, אני לא יותר חזק מצחי וידעתי שזה יהיה גורלי, אבל מי לעזאזל ינהג הבייתה?
התחלנו במשימת הטעימות, עברנו על כל הדוכנים לפי הרשימה שהכנתי, היינו מסודרים ונחושים לטעום כמה שיותר. לאחר כ-10 טעימות עשינו עצירה לטעימת גבינות של משק יעקבס, אמרתי לעצמי שהגבינה תרפד לי את הקיבה ולא אשתכר, פירקנו צלחת גבינות במהירות הבזק והמשכנו במלאכת הקודש.
היו יינות בינוניים והיו יינות מעולים, עשיתי רשימה של היינות שיותר אהבתי, כמובן שלא טעמתי מהכל, להלן הרשימה – אין משמעות לסדר:
1. ארגמן של רכסים דובב – יין שמורכב מענבי סוזאו וקריניאן, מי שאוהב את הברקן קריניאן בהחלט יאהב את היין הזה. צבע נהדר וסיומת מדהימה.
2. קברנה סוביניון של קטרון – בהחלט קברנה מוצלח בעל גוף מורכב, הפתעה אמיתית.
3. אליעד של שאטו גולן – אני מאוד אוהב את שאטו גולן, האליעד שטעמתי היה אמנם מעט צעיר, אבל בעל פוטנציאל ואין לי ספק שעוד מעט זמן הוא יכול להיות יין מנצח. שמעתי ששאטו גולן גם הציגו את היין "גשם לבן", לא יצא לי לטעום ממנו, הבנתי שהוא מדהים.
4. יינות סירה כרם יחיד של ירדן – יש יין מתל פארס, יהונתן ואורטל. אורטל היחידי כרגע נמצא בשוק. כולם פשוט מעולים. אורטל לטעמי הכי טוב. מומלץ מאוד אם אתם אוהבים סירה.
5. ריזלינג יבש של גונטרום גרמניה, מיובא על ידי קיפיס, את היין הכרנו בפעם הראשונה בארוחה עם יותם ממסעדת טאצה ד’אורו.
6. קברה ספישל ריזרב של רקנאטי – אני לא מת על רקאנטי אבל היין הזה פשוט עשה את העבודה. גוף מדהים ופירותיות מטורפת.
7. סנדרו של אלכסנדר – יקב חמוד מאוד, הסנדרו מכיל 4% ענבי סוביניון בלאן, לא שגרתי להוסיף סוביניון בלאן ליין אדום, בהחלט מיוחד.
8. אבידן תג סגול, עוצמה פירותית.
היו עוד הרבה יינות, אבל אלה המומלצים שלי מהמבחר שטעמתי.
היו גם גימיקים נוספים.
סנגריה מיובאת מספרד, מוגשת קרה במיוחד, מורגש קליפות הדרים וארומה נהדרת
יינון מרימונים, מתיקות שמזכירה מעט יין קידוש, אבל איכותי. מומלץ לטעמי להגשה עם קינוחים לאחר הארוחה.
שמן זית איכותי שגם ממנו טעמנו, נהדר.
סיימנו עם פחית של פרסקו. פרסקו זו מעין שמפנייה איטלקית, הפחית עשתה לנו סדר בראש, גמרה אותנו לחלוטין.
יצאנו שמחים וטובי לב לחטוף איזה בייגל ב"טל בייגלס", אולי להוריד את השכרות. לאחר שעה החלטתי באופן חד משמעי שאני לא כשיר לנהיגה ולקחתי מונית הבייתה להוד השרון.
בשנה הבאה מגיעים ברכבת…
סיקורים נוספים לאירוע סומלייה בבלוגים אחרים:
פוסט בבלוג של רותם
פוסט בבלוג של drinking
פוסט בבלוג של אורן אבראשי (בירה ועוד)
לחיים