תג: ‘איילה’
אחרי הפוסט הקודם נשארתי חייב לכם את רשמי הטעימה שלי. פירסמתי אותם באנגלית, לטובת הרבה חברים טובים ובלוגרים מחו”ל שתמיד שואלים מתי אכתוב באנגלית בכדי שהם יבינו. תירגמתי את רשמי הטעימה שלי לטובת אלו שלא אוהבים לקרוא אנגלית, או סתם לא בא להם:
ארדבג קוריוורקאן , בקבוק רשמי , 57.1% אלכוהול (חוזק חבית)
צבע: צהוב מוזהב,כהה יותר משציפיתי לו.
אף: כבול,כמובן ללא ספק- כבול, אבל לא דומיננטטי מדי. המון פרי הדר,במיוחד תפוז סיני\תפוז , רמזים לתבלינים. בהחלט אף ארדבגי טיפוסי. – אהבתי.
פה: מדובר בטעם ממש מורכב – מתחיל עם פיצוץ טעמים. פצצת אלכוהול שמשתחררת בפה. בשלב ראשון מרגישים טעמים מתקתקים,מאלטים, קצת סוכר שרוף, שמייד משתנה לטעמים מתובלים,תבלינים,פלפלים,ועשן. מאוד מעניין.
סיומת: בסולם של 1 עד 10, הייתי נותן לו 11. כך ממש. סיומת אקסטרא ארוכה,ומעושנת. הכבול נשאר בפה המון זמן ,כמו כן האפר והתבלינים פשוט נשארים שם המון זמן. פשוט כך.
אנקדוטה מעניינת: לאחר שסיימתי המחתי את הכוס בכיור, ושכבתי לישון. בבוקר, בבואי להכין קפה, עמדתי מעל הכיור, ואדי הכבול והעשן פשוט עוד היום שם. הכוס הריחה כאילו הרגע סיימתי לשתות ממנה ,כאילו לא עברו להן 8 שעות . זו סיומת ארוכה
סיכום:
מדובר באחד הארדבגים היותר טובים שזכיתי לטעום עד כה, עם חוזק החבית, והמורכבות של הטעמים הוא שווה את מחירו בזהב. הייתי מדרג אותו טיפונת מחת לאוגאדייל שהוא הארדבג החביב עלי ביותר כרגע.אם אתם חובבי ארדבג, או “peat-heads” (לא יודע איך לתרגם, אולי מכורים לכבול??), זה בהחלט ויסקי שאתם חייבים בבית. אני כבר מחכה ללילות החורף הקרים, לשתות כוסית של הקוריוורקאן, ולהתחמם מבפנים. עוד חם מדי בשבילו כרגע, לפחות בישראל.
Slainte!
I am writing this post in English so may of my dear whisky friends and aficionados can read and understand. normally we post only in hebrew, but i know some of you are eager to read more Corryvreckan reviews, so here it goes. i am going to post the same Hebrew post soon.
I am a big Ardbeg fan, that is no secret, i am quite the Peat-Head and as such every new expression from Islay’s best distillery (ok, Head to head with Laphraoig which i also adore) is great news. The 10-year-old is indeed a cornerstone of any whisky lover’s home bar. my current Ardbeg favorite is the Uigeadail, which is my favorite dram right now (that changes with the season and mood), which is hard to beat. sherry and peat are a match made in heaven.
When i first read about the release of the Corryvreckan , i just knew i was going to buy this baby, although it’s not a cheap malt, and costs more than the Beastie(Airigh Nam Beist) it replaces in Ardbeg’s line of products. i am going to do write a post about the soon to depart beastie, but it’s considered by some the best Ardbeg to date.
i got the Corry on the morning, and didn't wait much to taste it, last night, and here are my notes:
Ardbeg Corryvreckan 57,1%, OB 2009
color: Golden yellow. darker than i had expected
Nose: Peat of course, undoubted peat, but not too strong. you can smell lots of Citrus notes here, mostly Oranges and kumquat, and hints of spice. definitely an Ardbegian nose in terms of lemons and citrus. love it!
Palate; This is a really complex dram. It starts with a wham! , the alcohol bomb is released into the mouth. first you get the sweet tones, malty kind of, some burnt sugar. then, it changes into a more spicy,peppery, and smokey tones. very interesting indeed!
Finish: on a scale of 1 to 10, i’d give it 11. it’s very long, smokey, the peat is there with you for so long.the ashes do not seem to go away, and the peat/spice/smoke lingers in your mouth for hours. they really do.
on an interesting note, i put the empty glass in the sink, and went to sleep. in the morning, when i woke up and went near the sink, i could smell the wonderful smell of peat smoke, still in the glass. after more than 8 hours!!!
To sum up: this is one of the best Ardbegs i have sampled so far. with it’s Cask stength and complexity, it’s well worth the price. i would put it one notch below the Uigeadail which is my favorite. but if you are an Ardbeg fan, or an Islay Peat-head, this is definitely a must dram got to have handy. i am waiting for the cold winter nights, to drink a wee dram of this, and get warm all over.
as i've live twitted this tasting on Twitter, you can see it all here also, read my minute to minute notes. here.
Slainte!
מי שעוקב אחר הבלוג מכיר את חיבתי היתרה לויסקים המגיעים מהמכה של עולם הויסקי : האי איילה שבסקוטלנד. אי קטן שעליו בסך הכל 7 מזקקות (ארדבג,ברוכלאדי,בונהאבן,באומור,לגבולין,לפרויג,קול איילה, והמזקקה הצעירה קילכומן שהשנה עומדת לשחרר את המאלט הראשון שראוי להקרא ויסקי ,בן שלוש בסך הכל). אי קטן, אבל בית המקדש לאוהבי הכבול כמוני. לפתוח ויסקי מאיילה, זו חוויה חושית מדרגה ראשונה. ריח הכבול,היוד,העשן. מאמא מיה….
על בקבוק הבלאק בוטל שמעתי וקראתי לא אחת בבלוגים וולוגים של ויסקאים ידידים מחו”ל, (במיוחד ראלפי החביב בפוסט וידאו מעולה כרגיל ) וזכיתי לטעום ממנו בתערוכת בארמן 2009 (המאכזבת) מתוך כוס פלסטיק מזוויעה שלא עושה לו חסד. חיכיתי וחיכיתי לראות אותו על מדפי החנויות בארץ, והנה בשבוע שעבר בסיבוב השיגרתי שלנו בדרך היין כמדי שבוע (קניון רננים, ליד מקום עבודתי) ראיתי את הבקבוק השחור על המדף. סוף סוף.
לאלו מכם שלא מכירים, קצת רקע. מדובר על בלנד, לא על סינגל מאלט, אבל בלנד חביב ביותר המבוסס על מאלטים מאיילה, ולא סתם מאלטים אלא על כל שבע המזקקות שבו – לא רע. כבכל הבלנדים, מצטרפים אל חגיגת המאלטים גם ויסקים מסוג גריין, וגפ מאלטים מספייסיד (מתקתקים ופרחוניים באופיין) אבל כאן אין ספק כי האיילות נותנים את הטון.
כמו שאמרתי, לא יכולנו לחכות וביקשנו לטעום מן השחור שחור הזה, והפעם חוויה מתקנת : כוס זכוכית, אמנם לא הגלנקיירן שאותה אני כה אוהב, אבל כוס יין (דרך היין או לא?) כשרה להלכה.
ועכשיו כדרכי בקודש לטעימה:
צבע: זהוב עשיר.( לא הייתי נותן משקל יתר לצבע שכן בלנדים נוטים להיות צבעוניים ויפים וזאת תודות לתוספת של קרמל, חבל אבל זה המצב. הוכח שאנשים מעדיפים ויסקים עם צבע כהה ועמוק, זו גורם לכולנו לחשוב שמדובר בויסקי טוב יותר. הקרמל לא עושה טוב לטעם, אבל בבלנדים הוא נפוץ (לצערי גם לא במעט סינגל מאלטים)
אף: איילה. אין ספק. הכבול שם, אם כי לא בעוצמה גדולה כמו בבלנדים אחרים של איילה (למשל האיילה מיסט) , חוץ מזה גם פרחוני עם פרי משולב.
פה: מלא, מתקתק. הכבול נותן את אותותיו, איזה יופי של שילוב. עשן, כבול בינוני-עדין. לא פצצת כבול, אבל עושה את העבודה. תענוג.
סיומת: ארוכה, איילה או לא? עשן חלש ממשיך איתך בגרון, פשוט נעים.
לסיכום:
בלנד טוב מאוד. עדין יותר מן האיילה מיסט שעליו כתבתי ממש מזמן . הלפרויג כאן פחות מורגש מאשר במיסט, וזאת תודות לערבוב עם עוד 6 מאלטים מאיילה, כפי שכתבתי מקודם. מבחינת המחיר, הוא יקר יותר ב 50% מהאיילה מיסט (150ש”ח לעומת 99 ש”ח) , ולא בטוח שטוב יותר. אישית אני מעדיף את הטעם הדומיננטי של הלפרויג באיילה מיסט.
אופציה טובה לבלנד לא מחייב ליום יום, עם קריצה לכיוון איילה. כמו כן, יכול להיות נקודת פתיחה טובה להיכרות עם ויסקים מעושנים וכבוליים לאלו שלא ממש רוצים להתחיל עם ההארד קור של לפרויג,באומור ודומיהם. וויסקי בקטנה לחובבי איילה כמוני.
Slainte!
חברים, ימים מרגשים עוברים על חובבי הויסקי בעולם (ובמיוחד על חובבי המאלטים המגיעים מהאי איילה – העיר מכה של הכבול העשן). האי לא בכל יום מוציאה מזקקה חדשה לגמרי את הויסקי הראשון שלה.
קצת רקע לאלו שלא ממש מכירים : עד לא מזמן שכנו 7 מזקקות על האי איילה :
- ארדבג
- לגבולין
- באומור
- קאול איילה
- בונהאבן
- לפרויג
- ברוכלאדי
בשנת 2005 הוקמה מזקקה חדשה באיילה, ושמה קילכומן . המזקקה החלה לעבוד ב 2005, והיא הראשונה מזה 124 שנה המוקמת על אדמת האי איילה. מה שמיוחד במזקקה הוא שהיא משתמשת בשעורה הגדלה על האי, כמו כן היא מלתיתה אותה בעצמה. קילכומן היא אחת המזקקות הבודדות אשר מבצעות את כל תהליך הייצור: הלתתה,זיקוק,יישון ובקבוק. המזקקה פועלת מתוך חווה מרוחקת אשר יושבת לה אי שם במערב האי. המודל הזה מחכה את המזקקות של פעם שהיו עושות הכל במסגרת חווה-מזקקה. נחמד.
המאלט הראשון מולא בחביות כבר ב 2005, והמזקקה שחררה גרסאות מאוד צעירות של התזקיק (שקרוי New make spirit ) שכן, אסור לקרוא לתזקיק ויסקי טרם מלאו לו 3 שנים של התיישנות בחביות. בספטמבר השנה לפני ימים לא רבים, בוקבקה הגרסא הצעירה בת שלוש השנים של הויסקי הראשון מבית קילכומן, ומייד הפכה למוצר הכי מבוקש בקרב חובבי, ובמיוחד אספני הויסקי.
יש שתי אסכולות בתחום הויסקי:
הראשונה : אלו ששותים אותו, כמוני וכמוכם : קונים, טועמים ונהנים – בדיוק כמו שצריך להיות.
השניה: האספנים. הם קונים, על מנת לאסוף. בדרך כלל לא יפתחו את הויסקי, מכיוון שזה פוגע במחיר, והם עסוקים כל העת בהשגת ויסקי מיוחד, נדיר, שיוצר בכמויות קטנות וכמה שיותר ממנו. הם מחפשים להשלים סריות מאותו מזקקה, מהדורות מיוחדות וכדומה.
מיד עם ההודעה על הבקבוק של האצווה הראשונה במזקקה ראשונה מזה 124 שנה, החל המרתון של אספני המאלט,וכמובן חובבי המאלט להשיג להם בקבוק. ברור שהערך שלו יהיה גבוהה והוא יהיה נדיר. מצד שני גם כולנו סקרנים איך יהיה הויסקי החדש, טעם, מרקם, איך יהיה ממוקם לעומת האיילה האחרים. בקיצור, טירוף.
חנויות הויסקי קיבלו הקצבה, ומכרו אותה בשניות במכירה מוקדמת , וגם עבדכם הנאמן, ניסה ולא הצליח להשיג את הבקבוק הנכסף. בקבוק נוסף יתקיים בנובמבר השנה, ונקווה שאצליח להשיג לי אחד לטעימה.
בינתיים מקריאה של ביקורות של יחידי סגולה שכן הצליחו להשיג להם דוגמית, עולה כי הויסקי שמיוצר בקילכומן הוא לא רע בכלל,בתור בן 3 הוא צעיר, ובועט ובטח לא מורכב, אבל זה משאיר המון מקום לציפייה איך יראה אחרי 8, 10,12 שנה כשיבוקבק.
הנה ראלפי הסקוטי החביב עלי בVlog שלו טועם את הקילכומן בן ה-3.
Slainte!
גם ידידי ג'ף בעל הבלוג המצוין כתב עליו וגם טעם (הצליח לו והוא קנה בקבוק בזמן). הנה רוויו מצוין שלו.
חובבי הויסקי שבינכם ,וחובבי הויסקים המעושנים והכבוליים מהאי איילה, ודאי שמעו על מלחמות הכבול המתרחשות בין שתי המזקקות הבולטות באיילה (ויסלחו לי חובבי לגבולין ולפרויג) : ארדבג (שעל האוגדייל שלהם כתבתי לא מזמן) וברוכלאדי.
מלחמות הכבול אמרתי, והכוונה היא למירוץ החימוש המוזר,אבל המהנה עבורינו חובבי המאלטים מאיילה, המתרחש בין שתי מזקקות אלו. כל אחת מנסה ויוצרת גרסאות סופר כבוליות למאלט שלהן בדמותם של הארדבג סופרנובה (שאותו טעמתי לפני כמה חודשים יחיד עם מועדון ‘בירה מזוקקת’), וכמובן האוקטומור.
קצת נתונים על האוקטומור:
כבול: 140 ppm.
חוזק אלכוהולי: בוקבק בחוזק חבית של 62.5% אלכוהול, לא רע בכלל.
גיל: 5 שנים. קצת צעיר, אבל אם המאסטר דיסטילר של ברוכלאדי,ג’ים מקיוואן חושב שהוא מוכן, מי אני שאתווכח. מדובר בבחור רציני ויצירתי להפליא,ומוערך מאוד בכל התעשייה.
שונות: הויסקי לא מפולטר בקירור,מה שמשאיר ארומות ושמנים ,ונותן טעם עשיר וכמובן אינו כולל תוספי צבע (קרמל) שפוגעים בטעם.
מס’ בקבוקים: 15,000 לכל העולם. “מהדורה מוגבלת”.
וכמובן,הוא פשוט יפה. ארוז, מעוצב, בבקבוק שמזכיר יותר וודקת פריום. פשוט יפהפה.
מידע נוסף אפשר למצוא כאן.
בכדי לסבר את האוזן ולתת לכם קצת מושג אודות רמות הכבוליות, קחו למשל את הלפרויג 10, מאלט מעולה, מוכר מאוד ונגיש, שהוא ללא ספק כבולי עד מאוד. אותו לפרויג 10 , מכיל בתוכו 40 ppm של כבול (ppm זו יחידת מדידה המתארת חלקים למליון או parts per million שבעצם מודדת את עוצמת הפנולים,החומרים הנותנים את ריח וטעם העשן והכבול לויסקי). לעומתו מכיל האוקטומור 2, 140 ppm, כלומר יותר מפי 3 ריכוז כבולי.
מי שאי פעם מזג ארדבג או לפרויג לכוס בחדר, ומייד הריח את הריח האופייני החזק מאוד של כבול, שחלקנו מכורים אליו (אני, מודה) וחלקנו סולדים ממנו ממש (אשתי למשל) בריכוז של 40 ppm יכול לשער לעצמו את עוצמת החוויה של הרחת וטעימת וויסקי כבולי ברמות האלו. תענוג!
טרם טעמתי את האוקטומור,אבל לפני שטעמתי את הסופרנובה (ותודה ל liorsion@ שהביא אותו כל הדרך מהמזקקה) חששתי קצת. חשבתי שאולי החוזק המטורף יפגע בטעם, חשבתי שמדובר רק בגימיק, ולא יותר. אבל התבדיתי. מדובר בויסקים מאוד מושקעים ומורכבים,ורמת הכבול בהם לא ממסכת טעמים וניואנסים אחרים. טוב, זה היה לגבי הארדבג סופרנובה, עכשיו נותר לבדוק את האוקטומור. כולי ציפייה.
יהיה מעניין גם לערוך טעימה ראש בראש כמו שעשו בבלוג הזה, מי מרים את הכפפה?
Slainte!
תגובות אחרונות