הפיד שלנו – הרשמו
שיתופי פעולה
תג: ‘איטלקי’
לאחר שלא חגגנו לזוגתי את יום הולדתה (ג’וניור היה חולה וגם אנחנו כולנו לא חשנו בטוב) החלטנו לצאת לארוחת צהרים בשבת. מאחר וזה יום ההולדת שלה, ואוכל איטלקי הוא הפייבוריט שלה, ואחרי קצת מחשבה, נפל הפור על מסעדת “רונימוטי” שאותה כבר סיקר כפיר בפוסט קודם (ארוחה עסקית). בשישי בבוקר, התקשרתי והזמנתי מקום לשניים לשבת בשעה 13:00. המארחת האדיבה, שאלה לשמי ולפרטי ואמרה: “אין בעיה”.
השארנו את ג’וניור אצל סבא וסבתא ויצאנו שמחים וטובי לב לכוון רמת החייל, היכן ששוכנת רונימוטי, אולם להפתעתנו, המסעדה היתה סגורה. סגורה כפי שהיא תמיד בשבת, מתברר. לאחר שהבנו את הטעות המצערת חשבנו לאן ללכת עכשיו? השעה כבר היתה 13:00 בשבת, מיד נזכרנו במל ומישל אותה רצינו לדגום כבר מזמן, והנה היו מקומות פנויים. אצנו ונסענו לתל אביב סיטי, שם ברחוב בן יהודה, שוכנת לה מל ומישל.
חוץ המסעדה ללא שלט בולט, וברור כי חלפנו על פניה פעמים רבות ללא להבחין שזו מסעדה זו או אחרת.
התישבנו. המקום מעוצב בצורה מאוד חמימה ביתית ואינטימית. ממש מקום רומנטי : ריהוט בסגנון ישן, כוננית ספרים, בר בסגנון ביתי ישן ואירופאי, הקירות עטופים בטאפטים מצוירים. חמד של מקום. השעה היתה כבר 13:30 והיו מספר שולחנות לא מועטים פנויים, מוזר. המיתון? המחירים?
קיבלנו תפריטים: התפריט כולו פרוס על דף אחד, לא הרבה אופציות, מספר ראשונות עיקריות, אבל מנות מאוד מעניינות.
התחלנו עם לחם הבית וחמאה. הלחם היה טרי,חם ומתקתק, מעט קלוי ופשוט מושלם.
היינו כבר די רעבים, ומיד הזמנו את הראשונות. לאחר התייעצות עם המלצרית בחרתי במנת בייבי קלמארי מוגשים על מצע טאבולה,אוכמניות וטחינה גולמית.(46 ש”ח) היתה זו מנה מצויינת, הקלמארי נצלו על הפלאנצ’ה בדיוק כפי שצריך, והיו לא צמיגיים אלא רכים ומלאי טעמי גריל ועשן. מצע הטאבולה היה מצוין גם הוא, והתאים מאוד לטעמים של פירות הים. המנה היתה לא גדולה, אבל מענגת.בדיוק לפתיחה. כמו בספר.
זוגתי בחרה במרק בצל,(38 ש”ח) שהיה עשיר וטעים ומוקרם בגבינה צהובה, והוגש בקערה ממתכת. מנה חורפית מנצחת.
לעיקריות התלבטתי מעט, אבל לבסוף הלכתי על מנת נקניקיה ביתית,מבשר לבן,עגל וגבינת פקורינו על מצע כרוב מאוד ופרושוטו.(88 ש”ח). בצלחת נחה נקניקיה גדולה מאוד, בשרנית, חמה ועסיסית. אכלתי בחודשים האחרונים נקניקיות ביתיות של אלן טלמור, וזו עלתה עליהן בכמה רמות. רמת העשיה היתה אידאלית, ובכל ביס חשתי את טעמי העגל והחזיר. מעדן.
מצע הכרוב, היה טעים, עם נגיעות עישון של הפרושוטו. שילוב מנצח. את המנה ליוויתי בגרטן תפו”א, שהיה עשיר בשמנת, והיה נימוח, וטעים להפליא. אחת המנות היותר טעימות שאכלתי לאחרונה. פשוטה, ללא יומרות, אם כי לא זולה כלל וכלל.
את הארוחה ליוויתי בכוס יין אדום, ריפאסו אלגריני (מחבל וונטו שבאיטליה), שהיה טעים,לא מורכב מדי, ובעל חומציות נעימה. (35 ש”ח)
רעייתי חובבת הפסטות בחרה במנת פפרדלה 40 חלמונים,בראגן עגל וסלסיצ’ה, עגבניות ויין אדום. מנה גדולה, מתובלת, המכילה פרוסות נקניקיות בנוסף לראגו הטלה. המנה ניתנת להזמנה כעיקרית (78 ש”ח) או כראשונה (54 ש”ח). בחרנו בגרסא הגדולה יותר, המנה היתה גדולה מאוד, ולא הצלחנו לסיימה. המנה היתה מתובלת, טעימה ועשירה מאוד, וניכר כי הפפרדלה נעשתה טריה במקום. בראבו!
לאחר שראיתי את הקינוחים שהזמינו סועדים אחרים (אני אוהב תמיד להציץ מסביב על המנות. לא מאד מנומס אבל נותן מידע קריטי 
) הייתי חייב להזמין קינוח גם כן. אשתי בחרה בסופלה השוקולד (המנה היחידה כמעט שלא הכילה ביצים לא מבושלות) שהיתה טעימה (לא דגמתי אותה. אינני אוהב קינוחי שוקולד), ואילו אני בחרתי במנת קרם מסקרפונה,מי ורדים ווניל, בקרפ, ותותים. מנה שלא רק היתה טעימה, אלא נראתה כמו מליון דולר, וכידוע אנחנו אוכלים גם עם העיניים.
היה זה קינוח מעולה. מי הורדים השתלבו נפלא עם המסקרפונה, והשילוב היה אלוהי.
בתוספת קפה אספרסו כפול מצויין וחזר, הסתכם חשבוננו ב 380 ש”ח. לא זול, אבל נהננו מאוד.
לסיכום:
מקום חביב ביותר,בעל אוירה רומנטית, שקטה. אידאלי לדייט או סתם לזמן איכות עם בת הזוג. התפריט אמנם לא גדול,אבל די וורסטילי ומכיל אופציות לכל אחד.
אם אתם מחפשים מסעדה עם מנות מצוייצות ,הגעתם למקום הלא נכון. זו לא מסעדה טרנדית,מולקולרית וכדומה. אבל זו פינת חמד. נקודה. כאמור,המחירים אינם זולים. אבל החוויה כולה, שווה את המחיר. גם השירות היה מהיר, מקצועי ונעים. אנחנו אהבנו.
בתיאבון.
קשה לי לחשוב על הרבה אנשים שלא שמעו על או היו בטאבולה (או לפחות שמעו את התשדיר שלהם ברדיו: “בוא לאכול בטאבולה….”), ואכן מדובר במוסד. המסעדה קיימת באותו המיקום (הרצליה פיתוח, אבל ממש בלב שכונת הוילות, צומת אחת מזרחית לצומת שמריהו) כבר שנים על גבי שנים. הייתי נוהג לאכול שם עם הורי עוד שהייתי צעיר בימים. מאז התחלפו כמה הנהלות, אבל המקום שומר על רמה טובה גם עם התחלופות.
מעל שנה לא הגענו לשם,וכבר מזמן חשבנו לנסוע בשבת לצהרים, עם ג’וניור. אשתי חובבת מסעדות איטלקיות, ולא צריך יותר מדי בכדי לשכנע אותה להגיע לטאבולה. בשבת האחרונה, היינו רעבים בבוקר, הרמנו טלפון והזמנו מקום. יהיה טעים, היינו בטוחים.
הגענו בשעה 12:30, המקום היה כמעט וריק. המסעדה עצמה מעוצבת בטעם טוב, של פעם. אורות עמומים,סגנון מאוד מאופק,כאשר במרפסת הסגורה, מין גג קצת מוזר המורכב מיריעות בד. לא מקום לבוא עם מישהי לדייט רומנטי, אבל בהחלט מקום טוב לסעודה עם חברים,ומשפחה. כאמור היינו רעבים, והתחלנו במצווה:
למנה ראשונה חלקנו סלט קיסר (32 ש”ח) שהיה מצוין, והוגש עם תוספת רוטב. יש לי חולשה לרוטב האנשובי של סלטי קיסר. הסלט כלל חסה,קרוטונים ושבבי פרמזן. מצוין!. להפתעתנו גם ג’וניור אהב את החסה עם הרוטב, ואכל בשקיקה. גדל כאן מבקר מסעדות בפוטנציה
הגיע זמן העיקריות,בדרך כלל אני נוהג לאכול כאן את מנת הגדל: לזניה ברוטב בשמל, מנה אלוהית. הפעם צייתי שאני בטאבולה, והנה efic1 שגם הוא נמנה על חוג נאמני טאבולה (ביתו השני) צייץ לי כך: לך על הפילה ברוטב קיאנטי פטריות (108ש”ח). בחלטתי להיות נועז, לשנות והזמנתי את הפילה, החלטה שהתבררה כנבונה ביותר: על הצלחת נחו להם שני עיגולים עבים של פילה,אדמדמים בפנים, למידת מדיום בדיוק לפי בקשתי, שטים להם ברוטב קיאנטי מתקתק חמוץ, ופטריות פורטובלו צלויות. להשלים את המראה המלבב: פירה, נדיב במידתו, וטעים. היה זה לא פחות ממעדן.
זוגתי שלא ממש אוהבת סטייקים,בחרה גם היא הפעם במנה בשרית ולא בפסטה כהרגלה: חזה עוף צעיר בשמנת ופטריות (67 ש”ח). גם זו היתה מנה מעולה. חזה העוף היה רך,עסיסי, והרוטב, אוי הרוטב. פשוט שלמות. מנה מנצחת לחובבי העוף. אני איש של בשר, אבל הייתי אוכל את המנה בשקיקה לולא הזמנתי את הפילה. שאפו. גם מצד אשתי נשמעו קריאות התפעלות.
עבור ג’וניור הזמנו את מנת הילדים הנצחית: שניצל וצ’יפס, שהגיעו בצורה רחבה, וכפרית יותר. שניצל, אין מה להרחיב, אבל כנראה שהיה טעים, כי הוא חוסל לגמרי. בשלב זה ירד ג’וניור מהכסא ואיכשהוא הצליח להתקל במלצר שלנו, שהפיל אותו לרצפה בקול בכי גדול. מיד הובאה לו קערית גלידה ענקית, אותה אכל בשקיקה. כל הכבוד על הפיצוי, נקודה !
המנות היו גדולות מאוד,ומשביעות. אבל רצינו עוד, קינוחים בודאי.
לא ידעתי בדיוק מה ארצה לקינוח ושוב זלחתי את לחמי על גבי הטוויטר. את הכפפה הרים ADARH שהמליצה על הפחזניות (33 ש”ח) ברוטב שוקולד, וממולאות בגלידת וניל. מעניין.
הגיעו לשלוחננו שתי פחזניות עצומות בגודלן,שוחות ברוטב שוקולד (קצת יותר מדי לטעמי, אבל אני לא איש שוקולד, את זה אתם כבר מכירים) שהיו טעימות. לא משהו שטרם אכלתי, אבל בתוספת אספרסו כפול, סגרו יפה את הארוחה.
זוגתי, שכן חובבת שוקולד, הלכה על קינוח השף (33ש”ח), שהיה מעין סופלה שלצידו גלידה. התמונות מדברות בעד עצמן.
בתוספת שתיה קלה (תחת השפעת אנטיביוטיקה) וקפה הסתכם חשבוננו ב 340ש”ח. לא זול, אבל לא יקר מאוד. והתמורה, עינכם הרואות. שווה.
לסיכום:
מדובר במסעדה שכיף לחזור אליה פעם אחר פעם. לא מסעדת שף פלצנית,אלא מסעדה איטלקית טובה, עם מנות בשר מגוונות, תפריט עשיר, והנאה מובטחת. לפחות בספר שלנו.
אנחנו נחזור בודאי, כמו שחזרנו פעמים רבות.
בון אפטיטו!
מרכז G בכפר סבא הולך ומסתמן בהצלחה היסטרית, מדי שבוע נפתחות בו עוד ועוד מסעדות ובתי קפה, והציבור ממלא אותו בהמוניו (קשה למצוא חניה שם כמעט בכל שעות היום, ובשישי זו מסימה כמעט בלתי אפשרית), סוף סוף יש מקום בילוי איכותי,וקרוב לבית לתושבי כפר סבא (שאני נמנה עליהם, מודה באשמה), הוד השרון ובכלל ישובי השרון. בנוסף לחמש רשתות בתי קפה (ארומה,הלל,גרג,בליקר בייקרי,ארקפה) פאב (טמפל בר המצויין) וגם המבורגריה (בלא בר אנד בורגר), ניתן למצוא שם גם שיפודיה,סושי (ג’פאניקה). לא אחת טיילנו שם וחשבתי לעצמי, היה נחמד אם היתה פה פיצריה או מסעדה איטלקית. אז זהו, שמהשבוע שעבר- יש!
חלפתי לידה המרכז מספר פעמים וראיתי שילוט : בקרוב פיאנו פיאנו מסעדה איטלקית. נשמע מעניין לא? בירור קצר באינטרנט הוכיח שזו אכן מסעדה חדשה, אין לה איזכור ב rest או אתרים דומים והמעט שכן מצאתי היה בעכבר העיר : “מסעדה איטלקית מבית היוצר של בליני, הממוקמת במתחם G סנטר בכפר סבא. בתפריט תמצאו פסטות, פיצות קריספיות ודקות, ומנות קרניבוריות איטלקיות הגונות.”
מה לא עושים עבור הבלוג?אתמול בערב, כשרצינו אני וזוגתי לאכול משהו בחוץ, אבל היינו קצת עייפים, ונשיעה לתל אביב או הרצליה נראתה ארוכה מדי, החלטנו לקפוץ ולבדוק את האיטלקיה החדשה שבשכונה. יהיה רע? ניסע למקום אחר.
פיאנו פיאנו ממוקמת ממש מול ג’פאניקה, שהיתה מפוצצת בשעה 20:00 בערב. המסעדה מעוצבת למשעי,כשהמטבח חשוף כולו מאחורי זכוכית גדולה כמו שמקובל לאחרונה במסעדות רבות. מאחורי קיר הזכוכית אפשר לראות מטבח נקי,מודרני וגם תנור לאפיית פיצה (“על לבנים”). המסעדה די גדולה, כאשר ישנה אפשרות לשבת גם בפנים,וגם בחוץ במתחם מגודר בעציצי נוי.
התיישבנו בפנים המסעדה. מבט בתפריט (זמני,כך כתוב עליו) מגלה מבחר גדול מאוד של פסטות, ופיצות בשתי מידות(אישיות,ומשפחתיות) וכמובן סלטים ומנות פתיחה. לשמחתי גיליתי כי המסעדה אינה כשרה וישנן מנות הכוללות גם פירות ים (שרימפס,קלמארי,מולים וכו’) וגם מנות בשריות. המחירים שווים לכל נפש, ואין מנה העולה על 80 ש”ח, כאשר רב המנות מתומחרות באיזור 50-60 ש”ח (עיקריות).
החלטנו לפתוח בסלט “פיאנו”,המורכב מעלי חסה,פרוסות תפוח,גורגנזולה ואגוזי מלך מקורמלים עם וינגרט של בלסמי ודבש(44 ש”ח) . קיבלנו מנה גדולה, עם גבינה בכמות יפה,וצבת נוחה לחלוקת הסלט. המנה היתה טובה מאוד,ונדיבה כאמור, ואותה ליווינו עם פוקצ’ית הבית (13 ש”ח) ,שהגיעה חמה מן התמור, שלצידה צלוחית של שמן זית וחומץ בלסמי מעורבבים,ופינכת ממרח שעועית, שילוב די מוזר, אבל לא רע. הפוקצ’יה היתה טעימה,אם כי קצת קשה: אכלתי טובות ממנה, אבל היא לוותה את הסלט בצורה חביבה.
למנות עיקריות התלבטתי קשות בין הפיצות שנראו מאוד טעימות,קצת דקות לטעמי לבים הפסטות הרבות. לבסוף בחרתי בפפרדלה הציידים: פפרדלה עם נתחי פילה,ציר בקר,פטריון שמפיניון ופורטובלו, מלפפון חמוץ!,יין לבן ונגיעות שמנת ופרמז’ן (58 ש”ח). גם כאן המנה היתה גדולה מאוד וכללה עלי פפרדלה רחבים,טריים ברוטב צלי בקר מטובל. המנה היתה מאוד טעימה, ולא הצלחתי לסיימה בשל גודלה.
רעייתי בחרה בפסטת קונכיות (קונקילי פפרו'צ’ינו) שכללה קונכיות פסטה ברוטב פלפלים קלויים,שום ,שמנת,בצל ירון ויין לבן (42 ש”ח), שהייתה גם כן טעימה מאוד וגדולה, גם כאן התקשנו לסיים את המנה, למרות שמאוד נעמה לחיכנו. 
את הארוחה ליוויתי ביין פלאם “קלאסיקו” (29 ש”ח)שהוא בלנד נחמד ומוכר שהלם יפה את המנות מלאות הטעם,במיוחד את הפפרדלה בציר בשר הבקר.
לסיום שתיתי אספרסו ארוך (8 ש”ח),כמנהגי, שלווה בכוסית סודה קטנה, כמו שאני אוהב. האספרסו של סקוואלה היה מצוין, לא חם מדי ולא קר מדי, וחזק כראוי. קינוח כבר לא אכלנו שם,מחוסר מקום. פשוט היינו מלאים. המנות היו כאמור,גדולות מדי.
השירות במקום אדיב, וניכר כי המלצרים עדיין מאוד “ירוקים”, חלקם צעירים מאוד. את שולחננו שירתה נערה צעירה, שלא ממש הכירה את תפריט היינות. כששאלי אותה אילו יינות ישנם ללות את הארוחה, ענתה לי “יש לנו יין אדום ולבן” , תשובה לא ממש רצינית,גם כשמדובר במסעדה איטלקית ללא יומרות. לאחר שהתעקשתי,הלכה אל הבר ורשמה בפנקסה את היינות, והקריאה לי אותן בדקלום ארוך,כמובן תוך כדי שיבוש השמות, עד כדי כך שהייתי צריך לנחש כי “אברייטו” הינו יין אורבייטו . מן הראוי כי מלצרים יכירו את רשימת חמישה או שישה יינות העומדים למכירה בכוסות, וידעו במה מדובר, אפילו אם אינם בקיאים ביינות. זה לא נראה מקצועי כך. לטיפולכם, בעלי המסעדה.
סיכום:
מדובר אכן במסעדה איטלקית טובה וראויה. לא מסעדת גורמה, ולא משהו חדשני שטרם נראה, אבל האוכל טוב מאוד,המבחר גדול, המנות גדולות ומתומחרות בצורה תחרותית מאוד, העיצוב והמיקום יעשו רק טוב למקום, וברור שיש דרישה ערה גם למסעדה איטלקית במתחם ובאיזור. בקיצור, כל פרטי המשוואה מרמזים על הצלחה ברורה. כל מה שנותר לבעלי המקום לשמור על הרמה, קצת להשקיע במלצרים, וזהו. אנחנו נחזור לכאן ודאי (קרוב לבית,טעים,לא יקר.) במיוחד עם גרנוב ג’וניור חובב הפיצות. (התפוח לא נופל רחוק מהעץ, כבר אמרנו?)
ועדכון קטנטן לסיום : בשבועות הקרובים יפתחו גם צוהר חדש בקיר המסעדה ודרכו תמכר פיצה הנעשית במקום,גם במשולשים. רעיון חביב. מישהו שם פשוט מקשיב לרצונותי.
בתיאבון!
כמו שכבר הבנתם מהכותרת, אנחנו חוגגים מאה פוסטים ב- foodnwine (לרגל האירוע הפוסט הזה נכתב במשותף, על ידי שנינו – כל אחד כתב את חלקו). לחגיגה שכזאת החלטנו לעשות ביקור במסעדת טאצה ד'ורו.
את ארוחת הערב סעדנו ביחד עם יותם בעל הבית של המסעדה. שהיה מארח למופת וגם איש שיחה מעולה ומנעניין.
לאלו מכם שלא מכירים א המקום כלל, מדובר בבית קפה-מסעדה הנמצא בתחילתה של שכונת נווה צדק, בצמוד למסעדת הבשרים המעולה NG. הטאצה אינו מקום חדש כלל וכלל,ועומד לחגוג את יום הולדתו ה-10! כן, 10! ממש בקרוב. קשה לי לחשוב על הרבה מסעדות ובתי קפה שיש שקיימים כבר זמן כה רב, בזירת הבילויים התל אביבית, מה שהופך אותו למוסד, ממש כך. בית הקפה נקרא כך על שם בית הקפה בעל אותו שם ברומא, שהוא שם דבר בסצינת הקפה האיטלקית. כמו כן, מייבא יותם והקפה את הקפה הייחודי של טאצה דורו מאיטליה,וכמובן כל הקפה שבו משתמשים בבית הקפה הישראלי הוא על טהרת אותו קפה יחודי, בעל הקלייה המיוחדת. מה שעוד נחמד בבית הקפה, שהוא מאוד שכונתי, ומכניס פנים, בין השאר בקיץ מתקיימות הקרנות סרטים בחצר המקסימה של המקום על מסך ענק, תחת הכותרת “סינמה טאצה”, משחק מילים על הסרט האיטלקי האלמותי שאולי הוא אחד מהחמישה הטובים מעולם: סינמה פרדיסו.
התחלנו את הערב עם יין ריזלינג יבש של גונטרום, גרמניה, לפי המלצתו של יותם. יותם למי שלא יודע היה סומלייה (מלצר יין) בעברו, וניתן לחוש זאת טוב מאוד בתפריט היינות שאינו שיגרתי כמו בשאר בתי קפה שאנחנו מכירים ( לא עוד כמה ישראלים, ואיזה קיאנטי וספרדי לרפואה, אלא תפריט יין מכובד מאוד!). אלו שקוראים את הבלוג מכירים את חיבתי היתרה לריזלינגים באשר הם, במיוחד בקיץ הישראלי, ושמחתי לנסות כאן ריזלינג גרמני (הגרמנים יודעים לעשות שלושה דברים טוב: בירה,ריזינג,ומכוניות) שטרם טעמתי. לא התאכזבתי, היה זה אחד הריזלינגים היותר מעניינים שטעמתי לאחרונה. חצי יבש, לא מתקתק לא מתחנף אבל איזה ריזלינג!
אף: פרחוני, פה: פירותי, חמצמצות רעננה, וגוף בינוני, עם סיומת חמצמצה שמשאירה טעם של עוד. בהחלט ריזלינג טוב, לא יומרני, בול! – יותם פגע בפעם הראשונה. אהבנו את היין כלכך, שאני יודע שכפיר כבר קנה שניים וחיסל אותם בסעודת ראש השנה.
את היין שתינו בלווית מנות ראשונות:
מנות ראשונות:
חציל בלאדי – מנה של חציל בלאדי אמיתי שרוף, מגיע מעל מצע של עגבניות, קלמטה וגבינת עזים.
טעם השרוף מדהים, השילוב בין העגבניות לגבינה היה טוב גם כן. הלחם הביתי והלחמניות שקיבלנו התאימו לטבילה ברוטב הנהדר.
מנה מומלצת, זוג יכולים לחלוק למנה ראשונה.
ארנצ'יני – כדורי ריזוטו עם קלמטה ומוצרלה על יוגורט אורגנו. במבט ראשון זה נראה כמו פלאפל, כדורי הריזוטו מצופים פירורי לחם ומטוגנים, הכדורים שלעצמם מעט יבשים לטעמי, אבל רוטב היוגורט עם האורגנו מאוד טעים. השילוב משפר את המנה. אל המנה הזאת אני פחות התחברתי.
ראשי קלמארי על צזיקי צנונית – כידוע אני חובב פירות ים, כל מנה שמגיעה מהים עושה לי טוב, אני פחות אוהב ראשי קלמארי. הצזיקי היה טעים מאוד. מנה חמודה.
סלט ריזוטו וירקות אנטי פסטי – מעין ריזוטו קריר שמבושל ומוגש עם אנטי פסטי בתוכו. מנה שפחות התחברתי אליה, חסר לי מעט רוטב, הטעם של המנה היה טוב.
בין המנות הראשונות יותם הוקפץ לטפל באיזה בעיה, אני וגל היינו רעבים מאוד ביצענו ניקוי של כל הצלחות כולל צלחת הלחם.
כמו כן גם את היין הצלחנו לגמור עד שיותם חזר, רצוי לציין שהיינו שמחים יתר על המידה תודות לריזלינג הקליל הזה.
את המנות העיקריות ליוויני ביין נוסף, שוב בעצתו של יותם. אני דווקא לא רציתי ללכת על גוורצטראמינר,כי חששתי שהוא יהיה מתקתק כמו רבים וטובים ששתיתי לאחרונה, אבל יותם הבטיח לי שיש לו אחד שאני חייב לטעום. גוורץ יבש, דרא”פ משהו חובה. לאחר שהוכיח את עצמו בבחירת הריזלינג, נתנו לו יד חופשית בבחירה, ושוב נפלנו על פנינה של ממש.
גוורצטרמינר 2008 של יקב ברגסיג, דרא"פ.
האף של היין הזה פשוט מהמם. עד עכשיו אני מריח את הליצ’י ואת הקיווי שפשוט מפציצים את האף. תענוג. בפה החגיגה נמשכת עם מעט גויאבה, וסיומת של אשכולית אדומה. מאמא מיה, הדרום האפריקאים האלו יודעים לעשות גוורץ! וכל זה, חשוב מאוד, כל זה ביין ייבש, חמצמץ וארומטי, בלי חנופה של סוכר. בהחלט הגוורץ הכי טעים שטעמתי השנה. שאפו. יותם, שיחקת אותה.
מנות עיקריות:
קציצת סינטה על הגריל – עם 'דמי גלאס', על פירה, עגבנייה ובצל חרוכים. מנה נהדרת, מיד שטועמים רואים שהבשר איכותי. יותם לא מספר מאיפה הבשר ומשאיר את הנושא בגדר סוד. רוטב הדמי גלס היה עשוי היטב, והשתלב נהדר עם עם הבשר וגם עם הפירה. מנה שמאוד אהבתי. גם למי שלא אוהב המבורגרים המנה יכולה להתאים, ולמי שאוהב המבורגרים יופתע לטובה.
מרוב שיכרות את המנה הזאת ןלצערי לא צילמתי, אני משאיר לכם את התענוג לדמיין איך המנה נראית.
ניוקי פריך על מצע של רוטב כמהין ואספרגוס – מנה מיוחדת, הניוקי מטוגן ופריך, האמת שאני יותר אוהב ניוקי בצורתו הטבעית. הרוטב היה נהדר. האספרגוס היה טרי ועשוי בדיוק על המידה. מנה שנראית מצוין,תשפטו בעצמכם!
מנות אחרונות:
שרוכי חלבה ופירות יבשים – על גלידת תמרים וטחינה גולמית. אני חובב מושבע של סומסום על שלל צורותיו, זו מנה נהדרת, סיום מדהים לארוחה. הפירות היבשים גם השתלבו נהדר. מ ו מ ל ץ!!!
גרניטה – זו המנה שיותם הכי מתגאה בה, את המנה הוא הביא מסיציליה שם הוא גר בעברו. המנה מורכבת שכבות של אספרסו ממותק ועבר מספק פעמים קירור וכתישה ושכבות של קצפת עשירה וטובה. בהחלט מנה מדהימה. יותם מספר שבסיציליה שותים את הגרניטה לצד קרואסון וזו כל הארוחת בוקר שלהם – אני גם צריך לנסות.
פונדנט שוקולד – עם גלידת שקדים. אני חובב שוקולד, אז בוודאי שאהבתי. הגלידה הייתה טובה מאוד והורגש בה טעם מאוד חזק של שקדים, ממש כמו מרציפן. השוקולד נזל לאחר חיתוך המנה, מבחן החיתוך עבר בהצלחה.
טירמיסו – עשוי עם קפה טאצה ד'ורו, יותם אמר שהוא טרי והוא יותר טעים למחרת. הוא היה פשוט מעולה גם באותו היום.
קפה טאצה ד'ורו
אני פריק של קפה. קפה טאצה דורו הינו שם דבר גם ברומא, מדובר על בית קפה שעובד כמו מכונה, ומגיש אלפי אספרסואים בשעות הבוקר. יותם סיפר לנו איך הוא היה יושב ומקשיב לרעש העבודה של הבאריסטות ואחראי הקפה, שמחלק להם פקודות מה צריך להכין, וזה היה פשוט מדהים. הקפה ששתינו מיובא הישר מבית הקפה ברומא, שם הוא נקלה והבלנד היחודי ששונה מעונה לעונה נקלה על ידי אדם אחד, ששומר על סוד הקפה של טאצה. אותו קולה שנחשב עילוי גם ברומא, קיבל את ה”מתכון” כשהיה שוליה של הקולה הקודם, שגם הוא נחשב אוטוריטה בתחומו.
אחרי שטעמתי מהקפה, מייד ביקשתי לקנות איזה 100 גרם טרי, הביתה למכונה הביתית האיטלקית שלי. לפנק אותה, ואותי.תוך דקותיים היתה לי שקית קטנה מעוצבת עם ריח גן עדן, שהתפשט במכונית שלנו בשניות כשעזבנו את המקום. ניחוח של איטליה.
לסיכום:
אווירה: מדהימה, כמו באיטליה, יחס אישי, בהחלט מקום לדייט, יום נישואים, יום הולדת…
אוכל: מנות אחרונות מדהימות ביותר, אוכל טוב לחלק מהמנות לא התחברנו ובחלק ממש התאהבנו, עניין של טעם.
מחירים: מאוד זולים ביחס למקום ולתמורה.
מדהים לבילוי כלשהו, ארוחת בוקר, קפה נהדר .המקום מעוצב בצורה ביתית, לא נוצץ אלא נותן תחושה של ביתיות. כאשר גשם בחוץ ובפנים חמים, לשבת שם ולשתות קפה ולאכול משהו, יכולה להיות חוויה סופר רומנטית. אין ספק, שזה מקום עם אופי, לא עוד ארומה או קפה קפה, אלא מקום שנותן חשק לחזור אליו, מקום עם ייחוד. והקפה, שווה ביקור.
המלצה: בשום פנים ואופן לא להחמיץ את הגרניטה !!!. זה פשוט לא חוקי לא לטעום ממנה, והיא גם הבייבי של יותם. חובה.
פורצה איטליה!
מסעדת רוסטיקו (סניף רוטשילד) נמנית בקרב רשימת המסעדות הקבועות אותן אני פוקד לעיתים קרובות. מדובר במסעדה איטלקית אשר בה לא תמצאו אוכל מתוחכם ופלצני, כאן יש אוכל איטלקי פשוט עממי וטעים. המסעדה מעוצבת בגוונים של חום, עיצוב אשר מקנה לה תחושה ביתית חמימה. למסעדה ישנם מספר שולחנות הממוקמים על רחוב רוטשילד ומאפשרים לסועד לצפות במתרחש בשדרה. למי שבוחר לסעוד בפנים יש אפשרות לשבת על הבר ולצפות בהכנת הפיצות בטאבון – חוויה בפני עצמה.
למנות ראשונות החלטנו ללכת על קרפצ'יו אשר עשוי מבשר מיושן מעוטר בחומץ בלסמי לימון ושמן זית ומקושט בעלי ארגולה רעננים ופרוסות פרמג'אנו. מנה פשוטה וטעימה.
בנוסף הזמננו את מנת האספרגוס. המלצר ציין בפנינו שמנת האספרגוס הינה מנה חדשה במסעדה וכן שהיא מנה בסיסית מאוד, הוא תאר את מרכיבי המנה ודאג שנדע במה מדובר על מנת שלא נצפה ונתאכזב (נק' חיובית לזכותו של המלצר). גבעולי אספרגוס משוכים בשמן זין ומעוטרים במלח גס וטיפות בלסמי, ומעליהם פרוסות דקות של פארמג'אנו. אכן מנה בסיסית מאוד, אך השילוב של הפרמג'אנו עם השמן זית והעדינות של גבעולי האספרגוס – פשוט תענוג.
לעיקריות לקחנו את המנה הקבועה שלנו (פיצה פרשוטו פונגי) ובנוסף לקחנו את הריזוטו שרימפס. מדובר בפיצה איטלקית מבצק דק דק עם רוטב עגבניות, מוצרלה, פטריות טריות ושינקן מעושן (נכון, השם קצת מטעה פה אבל הפיצה עדיין מצויינת). את הפיצה מעינים בטאבון לבנים.
הריזוטו מורכב מאורז עגול, חמאה, שום, לימון, פרמג'אנו, ירקות העונה וכמובן שרימפס. המנה הזו מצויינת, היא קרמית וממלאת את הפה בתחושה חמאתית מעולה שנשארת אחרי כל ביס. השילוב ביא האורז הרך לשרימפס הבשרני והשעועית שהיתה עשויה אל דאנטה – פשוט שירה בפה.
לסיכום – מסעדה עם תפריט שבנוי היטב, אין בו עומס מנות שמבלבלות את הסועד, אך הוא עדיין משאיר מספיק מקום למשחק. העיצוב יפה אם כי בתוך המסעדה מעט צפוף(בפנים עדיף על הבר). השירות מצויין והצוות תמיד עם חיוך על הפנים. המחירים סבירים והאוכל טעים מאוד. שווה לבקר.
תודה רבה לרותם פרץ על הפוסט הנהדר. אתם מוזמנים להיכנס לבלוג של רותם ולהתעדכן בפוסטים מעניינים על יין.
תגובות אחרונות