איל שני הוא גאון.

אייל שני הוא מגלומן מטורף והזוי.

אלו שתי קביעות שמתארות את השף אייל שני. איזו נכונה? זה כבר תלוי בכם… מה שלא תגידו אי אפשר להשאר אדיש לשני, הבנאדם הינו הפילוסוף של המטבח, מדבר בכזו אהבה ורצינות על כל עגבניה,חציל ולחם. שני חי את את האוכל, ומתקשר איתו בספרות שאנחנו ההדיוטות לא יכולים אפילו להתחיל להבין. מה שכן, שני יודע לבשל, וכבר לפני כמה שבועות שמענו על פתיחת מסעדתו החדשה “אברקסס צפון”. שמענו ביקורות חלקן אוהדות, וחלקן פחות,ראינו את שידורי הנסיון של יוסי וליאור מתארחים שם, וזה גרם לנו רק לרצות לבקר. החלטנו לתת לו כמה שבועות של חסד, להתגבר על מחלות הילדות של מסעדה חדשה, ו…

אתמול זה קרה, הגענו למסעדה של אייל שני..לביקור הגענו ביחד עם יוסי וערן מ- fiddme.com . גל עם דלקת גרון השבוע, והביקור היה בסכנת ביטול. בשעה 18:00 מטלפן אלי גל ואומר לי שלא מוותרים, חיכינו הרבה לאייל שני ואנחנו הולכים.

הגענו למקום בשעה 21:30, המארחת אמרה לנו שהשולחן תיכף מוכן, חיכינו כ-10 דקות עד שהתפנה שולחן בחוץ, יוסי התעקש שנשב בקומה השנייה ונספוג מהאווירה של המקום, לאחר שהחליף מספר מלים עם המארחת סידרו לנו שולחן בקומה השניה. החלטה נבונה, כפי שהתברר.

המסעדה עצמה ממוקמת ליד הבר הידוע אברקסס, ומכאן שמה. מדובר במקום די קטן, כמה שולחנות בחוץ, מעו שולחנות בפנים המאפשרים לראות את אייל שני ועובדי המטבח מכינים את המנות ממש מולכם. אין הפרדה בין המטבח לפנים המסעדה. בקומה השניה, ממוקמים עוד שולחנות, והאוירה שם חמימה, עם מתחם קטן של ספות ישיבה, וגם שלושה שולחנות.  כאמור, אוירה מאוד נעימה, רגועה מוסיקה באויר…

למרות שאכלנו בבית הייתי מאוד רעב, והתבוננו בתפריט בשקיקה. טוב, התפריט בעצמו הוא אייל שני נטו. מנות עם שמות מוזרים,הזויים משהו, אך יחודיים. למשל:

המבורגר מאנטרקוט ‘זימנטל/ קצוץ ביד. יש בו רק 100 גר’ שתתגעגעו אליהם כל החיים

או

סטייק דק. 5 שניות על פלדה לוהטת ואז טובע בשלוליות של ענני עגבניות

או

כרובית תינוקת ראש זהוב שלם נמס בתוך עליו

והטופ:

בייבי קלמרי מלא בפקאציה ששותה לו מהמחבת את פרפום העגבניות.

ממש שירה!

את הארוחה לווינו בבקבוק בראבדו, קברנה סוביניון 2007, שהיה מצוין לדברי כפיר יוסי וערן (אני בשל מחלה ולקיחת אנטיביוטיקה נאלצתי לשתות מיים מינרלים בלבד). תפריט האלכוהול די מצומצם אבל כולל מספק יינות טובים ישראלים, ומחול.

חלקנו מספר מנות ראשונות:

ביקשנו "צלחת שיש בה המון חריפים שמסחררים את הארוחה" (16 ש”ח) – אנחנו חובבי חריף, וצלחת כזאת היא חובה בארוחה שכזאת.

כשהגיעה הצלחת הרגשנו שחסר משהו – כן חסר לחם, חייבים לטעום את החריפים בלחם, קראנו למלצרית והזמנו "פרוסת לחם, כף שמנת חמוצה בצל יבש, עגבנייה".

אתה הפרוסה  (14 ש”ח) חיסלנו בשנייה אחת, גל התלבש על השמנת כעייט שנתקל בארנבת פצועה.

שווארמה טלה ספוג בענבי יין, נח על טחינה וירקות צרובים בגריל – (63 ש”ח) הטלה היה רך מאוד, עשוי בדיוק על המידה, בשר מאוד איכותי. הירקות היו צלויים ובעלי  ניחוח שרוף נהדר. המנה טבלה בטחינה דלילה, נהדרת: טעמי הטחינה היו מושלמים, אני חובב טחינה מושבע – לימון והרבה שום, מנה פשוט מושלמת. גם גל שפחות אוהב טחינה, התענג על המנה.

"כרוב סגול תינוק, כדור שלם צלוי שש שעות בפרפום שורשים שמדוייק בשתי עצמות גדיים" – (37 ש”ח) המנה מגיעה שחומה ונראית במבט ראשון כמו גוש בשר, אבל מדובר בכרוב מבושל שנחתך בקלות ומעלה ניחוחות נהדרים שמזכירים קצת רחובות בגרמניה עם דוכני נקניקיות טעם העצמות בהן בושל הכרוב  מורגש מאוד במנה . מנה מדהימה! לדעתי המנה הראשונה הטובה מכל אלו שטעמנו. טעם הכרוב נשאר בפינו עוד שעות ארוכות אחרי סיום הארוחה. הברקה גאונית, מחומרי גלם מאוד בסיסיים. שאפו!.

"ממליגה לוהטת מתירס חי עטופה ברוטב עגבניות שחורות מעוננות בפארמזן"  -  (36ש”ח) – בתחילה קצת חששנו מהממליגה, ערן היה די נחוש. ממליגה מצטיירת לי כמנה פשוטה מדי של פועלים רומנים, לא משהו להזמין במסעדת שף, אבל נכונה לנו הפתעה רבתי. הניחוחות והעגבניות והפרמזן הפכו אותה למנה פשוט טובה. נהננו ממנה עד מאוד. לא רק לחובבי המטבח הרומני.

מנות עיקריות:

"סנדוויץ ראובן. קורנביף, לחם שאור, כרוב מוחמץ וגבינה גרוזינית"  – (55 ש”ח) ללא ספק אחת המנות הטובות של הערב. ההגשה, מליון דולר, מקוריות. והטעם. הלחם קלוי בתנור כשבתוכו רוחשים הקונדביף החמצמץ המטובל והגבינה הגרוזינית שמשתלבת כל כך טוב. מנה עסיסית, גדולה, פריכה. מאז הסנדויצ’יה של תאודור ביהודה המכבי, בה היינו אוכלים ונהנים מגאונותו של תאודור, לא בא אל קרבי כריך כל כך מיוחד מושקע וטעים. שאפו לאייל. טוויסט גאוני על כריך הרובן הכל כך מוכר.

"חריימה אנטיאס ועגבניות נמר שחורות" – (98 ש”ח) זו המנה שערן הזמין, אבל הייתי חייב לטעום ממנה, הדג היה נהדר, כל החריימה מקבל בסוף צלייה בתנור מה שנותן למנה סיומת נעימה וניחוחות של גריל.

מנה חריפה מעט (היינו מעדיפים קצת חריף יותר – אבל אנחנו חובבי חריף, לא חוכמה) , העגבניות של אייל שני מדהימות ונותנות טעם פשוט מטריף, וגם במנה הזאת יש מעט טחינה בצד, נותן למנה בהחלט כיוון מיוחד ולא צפוי. מאוד מומלץ.המנה היקרה ביותר בתפריט.

"חצי מנה מוסקה בפיתה: טלה וחצילים צלויים בפרפום עגבניות, טחינה וביצה קשה" – (36 ש”ח)  WOW, הפיתה רותחת, החומרים בפנים מדהימים, שנים לא אכלתי פיתה כזאת טעימה, השילוב בין העבניות, הטלה והטחינה עם הביצה הקשה היה מטריף. בהחלט פיתה מפנקת.

מנות אחרונות:

פתחנו עם מנה שקיבלנו על חשבון הבית: מוס שוקולד נח על קצפת קרם חלב בתוך טילון של נייר  –  (25 ש”ח) רק על צורת ההגשה היחודית מגיעה להם פרס. בתור מישהו שלא מחבב מוס שוקולד, לא טעמתי את המוס, אלא רק את קרם החלב שהיה מעולה. החברים סיימו את המנה בשניות ,כך שבבירור היתה טעימה.

המנה השניה שזהמנו היתה פודינג וניל עטוף במרמלדה של גויאבה – (25 ש”ח)  המנה האחרונה הכי טעימה שאכלתי מזה חודשים. כבר עם התקרב המלצר לשולחננו, הארומה של הגויאבה שעלתה באויר היתה משכרת. איזה ריח. גן עדן. טעמנו והתמוגגנו. הפודינג היה מושלם, והגויאבה המקורמלת והמרמלדית פשוט מעולה, מעולם לא טעמתי גרסא כה מוצלחת לפרי הגויאבה. שלמות. נקודה. אני חייב לטעום את המנה הזו שוב. בקלות המנה האחרונה הטובה ביותר שתטעמו בתל אביב בחודשים הקרובים. נסו.

סיכום:

אחד המקומות היותר מיוחדים שאפשר לאכול בהם היום. יש בו הכל, פשוט הכל.

אוירה – נעימה, לא המונית.

אוכל – יצירתי, מלהיב, מיוחד, לא שגרתי ולא יקר (חברים זו מסעדת שף והמנה היקרה ביותר עולה 98 ש”ח).

מיקום – מרכז תל אביב. יש חניון די קרוב.

והכי חשוב אייל שני. רק לראות את הבנאדם מכין את האוכל, באהבה בתשוקה. תענוג.

יצא לי להחליף עמו כמה מילים, בשואלי אותו אם זה בסדר שאני מצלם את המקום , ענה לי בסגנונו הכל כך אייל שניי : “צלם כאוות נפשך, המרחב והאויר כולו שלך”.

איל שני, אברקסס צפון. ביקור – חובה.