תג: ‘סם סורוקה’
בחודש שעבר חגג אבא שלי יומולדת 60. זוגתו אוני דיברנו על איך נחגוג לו ואז עלה רעיון של טיולדת הפתעה. היות ואבא שלי מאוד חזק בענייני הסטוריה וארכאולוגיה, יצרה זוגתו קשר עם מורה דרך המתמחה בנושא והוחלט לערוך את הטיול באזור עמק שורק ועמק האלה. טיול בעקבות הנצרות באזור וגם קצת ארועים תנ”כיים (דוד וגוליית למשל).
את ארגון כל הטיול לקחה על עצמה בת זוגו של אבי (שאפו וכל הכבוד), ואני סייעתי קצת היות ואני מכיר את האזור המדובר. אחד הדברים שרצינו גם שיהיה בטיול הוא ביקור ביקב עם חוויית טעימות והסבר. אחרי כל מיני ומיני שינויים במסלול, ובעקבותיו שינויים ביקב הנבחר, קיבלתי הודעה שבמסלול הסופי רוצה המדריך לעצור במנזר דיר רפת ליד קיבוץ צרעה. “דיר רפת?!” חשבתי לעצמי, “מעולה! הרי זה משכנו של יקב מוני”. אם אתם זוכרים, לפני מספר חודשים שלח אותי גל לסקר השקה של סדרות הרזרב של יקב מוני בננה בנווה צדק. באותו ארוע, מעבר לגילוי מחדש של היקב על ידי, גם יצרתי קשר חם וחברי עם לא אחר מאשר סם סורוקה, יינן היקב. אמרתי לזוגותו של אבי, שאני בודק עם היקב לגבי ארגון טעימה שם. נקודה חשובה – הטיול תוכנן ליום שישי.
יצרתי קשר עם סם, סיפרתי לו על הטיול, ושאלתי אם יש סיכוי שהוא, למרות שאני יודע שאינו עובד בימי שישי, יוכל להדריך את קבוצת הטיול שלנו בטעימה ממספר יינות היקב. סם הגיב בחיוב רב וכך תיאמנו שהתחנה הראשונה של הטיול, תהיה ביקב בטעימת שלושה יינות.
ביום המיועד, הגענו אשתי אני ובננו הקט ליקב קצת מבעוד מועד, כדי שאני אוכל לצלם קצת, גם את היקב, וגם את הפרצוף של אבא שלי המופתע. דיברנו קצת עם סם והכרנו את שכיב ערטול, פטריארך משפחת ערטול ואביו של ד”ר מוני ערטול זכרו לברכה, אשר לזכרו הוקם היקב. בחניה פגשנו גם את ספרקאי, המכונה גם דב הקוטב של היקב, כלב לבן, חמוד ויפיפה מסוג יקיטה אינו.
סם וספארקי
אחרי זמן מה, הגיע חתן היומולדת עם שאר הקבוצה (היו מעורבים בעניין מיניבוס ועוד כ-20 חברים וחברי משפחה קרובים). סם חילק לכולנו כוסות והוביל אותנו למערה הנמצאת בבטן היקב שם מסודרים שולחנות ארוכים. אני התדנבתי להביא למטה את היין הראשון מתוך שלושה שטעמנו – פרנץ’ קולומבארד 2010, סדרת סאני הילס, אותו כבר טעמתי ועליו גם כתבתי בארוע הנ”ל. שמחתי לגלות אותו מחדש ולהינות מהפירותיות והקיציות המרעננת שלו, באמצע החורף. אחד הדברים המיוחדים ביין הזה הוא שיקב מוני, הוא היחידי בארץ כיום אשר מייצר יין שהוא 100% קולומבארד. סם הסביר לי שבעבר התייחסו לרוב לזן הזה כתוספת נחמדה לבלנדים, זן שיוסיף מתיקות ועדנה, אך הוא החליט לתת לו מקום של כבוד ולייצר ממנו יין זני. אגב, היין זכה לציון 89 בטעימת מגזין יין וגורמה לשנת 2012 שנערכה בתחילת פברואר.
יחד עם מורה הדרך שלנו, בחור מקסים בשם עמית דגן, סיפר סם קצת על ההיסטוריה של המנזר ואיך משפחת ערטול הגיעה להקים בו יקב. מסתבר שהמוצר המוביל של המשפחה היה דווקא שמן זית משובח בעל רמת חמיצות של 0.3 (לי אישית לא אמר דבר, אבל הבנתי שככל שהמספר נמוך יותר ככה יותר טוב). בשנות השמונים של המאה הקודמת, משפחת ערטול, משפחה ערבית נוצרית מהכפר מרר בגליל, שכרה מהמנזר את המערה ושטחי אדמה נוספים, נטעה במקום כרמי זית וענבים והחלה לייצר שמן וזיתים. בעקבות מותו של הבן, ד”ר מוני ערטול, מחליט אביו, להקים בשנת 2000 את יקב מוני. היקב פועל בתחילה במתכונת לא כשרה ולפני מספר שנים מחליטה המשפחה להרחיב את קהל הצרכנים שלה בארץ ומעבירה את היקב לייצור כשר. את סם הם מצרפים ליקב בשנת 2009, דבר שלדעתי האישית, עושה קסמים ליקב וליינות שלו.
כולם מקשיבים לסם ולעמית. במעיל הירוק – הילד בן שישים…
המשכנו ליין השני – סירה 2010 מסדרת סאני הילס. יין כבד, בשרני ומעושן, עם מעט טחה מסתתר ברקע. הדבר הראשון שקפץ לי למוח כשהרחתי אותו היה כריך רוסטביף שמן ועסיסי. הכיוון של סם היה לעשות יין בסגנון עמק הרון. לדעתי היין יצא מעט יותר בשרני מכך, אבל יין שמאוד נהניתי ממנו, מלטף בחיך עם טניניות עדינה ובעל סיומת ארוכה ומעושנת. לא כולם התחברו ליין הזה, אבל מי שאוהב את היין שלו מלא, כבד, בשרני ועשיר בטעמים, ממש כמו סטייק טוב, יהנה בהחלט. בלי שום ספק אחד יינות הסירה היותר מעניינים שיצא לי לטעום בשנים האחרונות.
יינות הרזרב של יקב מוני. ברקע סם חולץ
לפני שהמשכנו ליין האחרון, יין הקינוח של היקב, מוסקט 2010, שגם אותו סיקרתי בארוע בננה, הפתיעה זוגתו של אבי ע”י הוצאת שירונים ועליהם שיר יין אותו שרו הנוכחים בהקדשה לחוגג הצעיר. המערה שבה ישבנו סיפקה הד והוסיפה לשמחה. קיבלנו עוד מעט דברי הסבר על האזור מפי עמית, לגמנו את המוסקט המתוק, המבושם והעסיסי (פירות ופרחים. תאווה לחיך), ועלינו למעלה לחנות ואז למנזר, אחרי הוקרת תודה לסם וגילוי של אבא שלי וסם שקרוב משפחה שלי (שלא ידעתי עליו עד לאותו רגע) היה מרצה של סם בעת לימודיו בקנדה. נו, עולם קטן.
אחרי ביקורים במספר אתרים נוספים, הגענו למושב צפרירים, למקום מופלא בשם הגלריה של סבא. אחרי שנכנסים לחצר עמוסה בפסלים עדינים ממתכות גסות, אותם מפסל ניסים לוי, בעל הבית, מזה כ-12 שנים ועוברים את הבית מימין, את המספרה (כן כן מספרה) משמאל מגיעים לסדנא של ניסים שם הוא יוצר ועמל על פסליו. משם גם ניתן לראות, פרוסים בטרסה למטה עשרות, אם לא מאות, של פסלים נוספים, דגם של אסון התאומים, לידו אמא קנגרו, אנשים, ציפורים, הולכי ארבע ועוד ועוד. ניסים כשרוני ביותר ופשוט מהנה לראות את עבודתו.
בינות הפסלים, מצוי מבנה גדול, שהוא למעשה מסעדה. שם, אשתו של ניסים, ציונה, עושה נפלאות ומדגימה את כשרונותיה היא במאכלים כורדים נפלאים. מול הכניסה למסעדה, מצוי דגם של כפר כורדי, אותו פיסל ניסים מבלוקים של איטונג והוא מהווה תזכורת למורשתו. בתוך המסעדה, בעלת מראה פשוט אך נעים, מפוזרים להם פסלים נוספים, ושתי דלתות מובילות אחת למטבח, ואחת למוזיאון קטן שעוסק ביוצאי כורדיסטאן ותרבותם. יפה ומעניין.
זוגתו של אבי, תאימה מראש עם הגלריה של סבא כי אנו נבוא לאכול שם צהריים, ואכן שני שולחנות גדולים , עמוסי סלטים, חלה פרוסה ושתייה עמדו וחיכו לנו. אחרי מספר דברים מפי עמית והצגה של ניסים, החלו לצאת מהמטבח מטעמים של “ללקק ת’אצבעות”. הערה – היו איתנו גם צמחוניים וטבעוני אחד שקיבלו מנות מיוחדות להם, אשר אותן לא טעמתי, אבל התגובות היו נלהבות.
התחלנו עם מרק קובה עשיר בירקות ומתובל כהלכה. הבשר היה עסיסי והמעטפת שלו נימוחה בפה וכל הטעמים פשוט השתלבו יחד לכדי שלמות. אני אגב לא איש של קובה, אבל זה היה הקובה הכי טוב שאכלתי בחיי.
המשכנו עם עוף בתנור, ממולאים – עלי גפן, כרוב ובצל, מג’דרה וסלטים. העוף היה פריך מבחוץ, עסיסי ורך מבפנים, פשוט וטעים. לגבי הממולאים – יש לי פטיש לעלי גפן ממולאים, ועלי הגפן האלו, קיבלו נגיעה אחרונה בתנור, מה שהפך אותם ללא פחות ממעולים. גם רכים, גם פריכים. מתובלים אך לא יתר על המידה ומשמחים את החיך. רק עבורי הוציאו עוד צלחת שלהם. הכרוב והבצל היו מצויינים אף הם, אך עלי גפן ממולאים, אחחחח אין יותר מזה עבורי. המג’דרה היתה נחמדה. מוכנה כראוי וטעימה. סלט ירקות טרי ומתובל ליווה אותה על הצלחת שלי והפך הכל לחגיגת טעמים.
לקינוח, יצאו מגשים ועליהם פרוסות עוגות שמרים ומעמולים (אני חושב שזה מה שזה היה), מלווים בכוסות תה חם. המתיקות של המאפים מלווה בחמימות של התה בהחלט היו מה שצריך לסגרית הארוחה.
בתום הארוחה, נשאנו בסבב ברכות לאבי, המשכנו לטייל בחצר הפסלים של ניסים (לפני הארוחה היה גשום, לאחריה יצאה השמש והיה פשוט יפיפה בחוץ), ואז המשכנו לעוד כמה אתרים. ממליץ בחום לצאת ולטייל בעמק האלה, תל עזקה, פארק בריטניה ובכלל באזור. הכל עדיין פורח ונראה מדהים.
תודה לסם סורוקה, עמית דגן, שכיב ערטול, ניסים וציונה לוי, רחל זוגתו של אבי וכל מי שטייל, אכל ושתה איתנו.
תודה לכם שקראתם ותודה לגל וכפיר שמארחים אותי פה.
אני רוצה לאחל לאבי גדעון, מזל טוב שנים של אושר והנאה וחיוך תמידי.
לחיים!
שי גלבוע
כשגל שלח לי אימייל בו הוא שואל אותי אם אני מעוניין ללכת להשקה של סדרת הרזרב החדשה של יקב מוני, הייתי קצת סקפטי. למען הגילוי הנאות, בשנים האחרונות לא טעמתי יין מיקב מוני והייתי מגיע ליקב רק בשביל להינות מהנוף המדהים של עמק שורק ואיזור בית שמש הנשקף מהגינה הקדמית של היקב. הפעם משהו בפנים אמר לי שאולי כדאי לי לתת ליינות היקב של משפחת ערטול, ניסיון נוסף.
עב ההשקה נערך במסעדת ‘ננה בר’ בשכונת נווה צדק. לי הייתה זו הפעם הראשונה במסעדה המעוצבת בסגנון ייחודי ומרשים. היות והקדמתי קצת, קמה לי ההזדמנות לעשות קצת צילומים של הבקבוקים אותם טעמנו בהמשך ולהכיר את סם סורוקה, יינן היקב מאז 2009.
סם עלה לישראל מקנדה ב-2003 עם רקע וניסיון עשיר בתחום היין מקנדה, צרפת ואוסטרליה, והגיע ליקב מוני אחרי ששימש כיינן של יקבי הבוטיק של כרמל. במשך הערב יצא לי לשוחח עם סם על היינות שלו ועל עולם היין בכלל ואני חייב לציין שהוא אדם מקסים, איש שיחה נהדר ומעבר לעובדה שהוא יינן, נראה שסם פשוט מאוהב בכל מה שקשור ליין. היה לי העונג לפגוש ולהכיר אותו.
בשונה מהרגלי, אני הפעם אסכם בהתחלה, לפני שאני מפרט על היינות. במילה אחת – וואוו. ואני לא מגזים. ככל שהתקדמנו עם היינות במשך הערב, תוך שסם מציג ומסביר על כל אחד מהם, נפל לי האסימון שיקב מוני שהכרתי עבר מהעולם ויקב מוני חדש נולד. יקב כזה שהפעם אני מעוניין לנסוע לבקר בו ולא רק בשביל הנוף, אלא גם בשביל היין והאווירה במערה בה הוא מתיישן, ובהחלט בשביל לחזור משם עם מספר בקבוקים להנאה בבית. היינות של סם סורוקה אותי אישית שבו. יינות הרזרב מלאים, עשירים, עמוסים בטעמים וניחוחות שקו מקשר של אלון ופירות מחבר ביניהם. פשוט מרגישים שאותה יד אוהבת עמלה על כולם.
סה"כ טעמנו כשישה יינות, ארבעה מתוכם הם יינות הרזרב. אחד היה יין פתיח ואחר יין קינוח ועל כולם מיד אפרט. בין היינות הוגשה לנו ארוחת ערב מעולה וטעימה ביותר, שלמרות שאיני מבין מספיק על מנת לכתוב על אוכל, אנסה להעביר את רשמיי עליה בהמשך.
קולומבארד 2010, סדרת סאני הילס, 12% אלכוהול, 3 בקבוקים ב-100ש"ח.
יין הפתיח של הערב. יין ארומתי בעל אף פירותי ועדין. בושם פרחים ודשא רטוב. בחיך הקולומבארד מתחיל מעט חמצמצץ אך הוא ממשיך נעים, מתקתק ומלטף. טעמי אננס ותפוחים צהובים מלווים בטעם קל של חמאה. הסיום לא מאוד ארוך, מתקתק ונעים.
שרדונה רזרב 2010, 90% שרדונה, 10% סמיון, 13% אלכוהול. 6 חודשים באלון צרפתי 50% חביות חדשות. 80ש”ח לבקבוק.
השרדונה, כמו שאר יינות הרזרב, הוגש מעט קר מדי, דבר שבתחילה מנע מהיינות להציג עצמם כפי שהם שכן הם היו סגורים מדי וכמעט חסרי אף. לאחר המתנה קצרה בכוס, גילה היין הצהוב חיוור שלא עבר תסיסה מאלו-לקטית, את קסמו הפרותי ומילא את האף באשכוליות ותפוחי גרני-סמית’ ולאחר עוד זמן מה, נית גם היה להרגיש את האלון בו שהה היין.
בחיך, נתן היין הרגשה של מעין חמוץ-מתוק והאשכוליות, התפוחים והאלון שהבטיחו הופעה באף, קיימו בטעמיהם והובילו לסיום ארוך ומתקתק.
לגבי השרדונה, סם נשאל ע"י אחד מהאורחים האחרים (ליאור מ-drinking.co.il) מדוע הוסף הסמיון. שאלה מעניינת האמת שזכתה בתשובה מעניינת לטעמי. סם הסביר שהסמיון הוא ענב עשיר בטעמים שעזר לו למעשה להחליש את טעם האלון בשרדונה. יפה.
מרלו רזרב 2009, 90% מרלו, 10% פטיט ורדו, 14% אלכוהול. 14 חודשים באלון צרפתי 50% חביות חדשות. 80 ש”ח לבקבוק.
סם סיפר לנו שהענבים עבור המרלו, כמו גם כל סדרת הרזרב, גודלו מסביב ליקב ונבצרו בבצירה לילית מכנית. כל שאר תהליך הייצור התרחש גם הוא כמובן ביקב, כולל הביקבוק.
המרלו, סגלגל-אדום, הציג אף עשיר ופירותי, עם נגיעות פולי קפה קלויים, אלון עדין ווניל שהתמזגו יחד לכדי חגיגה בנחיריים.
בחיך, רך ומעט טניני. מתיקות שזיפים סגולים התערבבה עם וניל, פלפל, אלון וקפה קלוי. עגול, עדין וטעים ולהפתעתי כלל לא ‘כבד’. סיום פירותי ויבש.
קברנה סוביניון רזרב 2009, 95% ק. סוביניון, 5% פטיט ורדו, 13.5% אלכוהול. 14 חודשים באלון צרפתי 50% חביות חדשות. 80 ש”ח לבקבוק.
את הקברנה טעמתי פעמיים. בפעם הראשונה בגלל שהוגש קר מדי הוא היה אנמי ולא מעניין. ניסיתי לתת לו להתחמם קצת ולהיפתח בכוס, אך ללא ממש הועיל. לעומת זאת כשחזרתי אליו לאחר שטעמתי את היין הבא, מה רבה הייתה התרשמותי.
הקברנה , סגול-בורדו עמוק, הוא התפוצצות של ניחוחות באף וטעמים בחיך. שוקולד, אלון, וניל, פלפל, אגוז מוסקט, הם רק חלק מהטעמים הממלאים את הנחיריים, והחיך, עמוס גם הוא בהם בתוספת פירות בשלים, קסיס, פטל ושזיפים. עושר הטעמים ממשיך לסיום ארוך עם טעמי קפה וקסיס.
יין מאוזן, מסקרן ובאמת מרשים ביותר ומהנה מאוד לטעמי, שילווה היטב ארוחת בשרים טובה (כמו גם שאר האדומים בסדרה).
שיראז רזרב 2009, 95% שיראז, 5% פטיט ורדו, 14% אלכוהול. 14 חודשים באלון צרפתי 50% חביות חדשות (שימוש חוזר – 40% צרפתיות 10% אמריקאיות). 80 ש”ח לבקבוק.
כאמור את השיראז טעמתי לפני שטעמתי שוב את הקברנה, ולמען האמת הוא היה הזרז שלי לנסות שוב את הקברנה.
היות ולשיראז היה די זמן להפתח ולהתחמם מעט עד שהגענו אליו, הוא הדגים את מאפייני הריח והטעם הכי חזקים מיד בשאיפה הראשונה שלו מהכוס. כאחיו, גם השיראז צבוע סגול-בורדו עמוק, הדגים פירותיות דומיננטית באף, שלוותה בטחב קל ואלון.
בחיך מלאות ועושר של טעמים ותבלנים, אך מעט יותר טניני ומעט מר לעומת האדומים האחרים. אלון מעט יותר בולט מקודמיו לווה באותו קו מקשר של שלושת האדומים מסדרת הרזרב – אלון, שזיפים, פירות יער, וניל, קפה. בעל סיום עוצמתי ומלא שנמשך לאורך זמן.
בין אדום אחד למשנהו, סיפר סם שמבחינתו סדרת הרזרב משמעותה היא הקרם-דה-לה-קרם של הפרי. הפרי הכי טוב, שמקבל את הטיפול הכי מכובד ונכנס לאלון שנבחר בקפידה.
תפקיד הפטיט ורדו שהוסף לכל אחד מאדומי הרזרב, היה כמובן לתת צבע, גוף ולחזק את ‘עמוד השדרה’ של הזנים האחרים.
את הערב סיימנו ב-
מוסקט קינוח 2010, סדרת סאני הילס, 10% אלכוהול, 3 בקבוקים ב-100ש"ח.
היין כמעט שקוף שנמזג לכוסות ע”י סם, הוא לא פחות מבושם. ארומתי, פירותי, פרחוני. ניחוחות קלאסיים של ענבי מוסקט, כמעט כמו לאכול פרי טרי, מלווים בעלי ורדים.
בחיך, היין מתוק אך לא יתר על המדי. טעם ענבים קרים ומתוקים, פשוטו כמשמעו שמסתיים מהיר ועוצמתי.
היין עבר תסיסה קרה ועבר מספר שפיות עד שנכנס לבקבוק. יין קינוח מצויין שסגר את הערב בכיף והשאיר טעם של עוד.
כמו שכבר ציינתי קודם, היינות של סם סורוקה ויקב מוני (החדש מבחינתי), הם פשוט הצלחה ואני מודה לגל עד מאוד שהחליט לשלוח אותי לסקר את השקתם.
לגבי הארוחה שליוותה את היינות (ולא, לא להיפך). שמעתי רבות על ‘ננה בר’ ותמיד רק טובות. אין לי אלא להצטרף למחמאות. כל המנות, הראשונות, העיקרית והקינוחים, היו לעילא ולעילא ופשוט מעולים. כתבתי קודם שאני לא מבין מספיק באוכל על מנת לכתוב עליו ביקורת, אבל לפחות צילמתי אותו כדי שגם אתם תוכלו להינות ולו במעט מהמנות המשגעות (ויסלחו לי מוריי ורבותיי בתחום הצילום הקולונרי – אני יודע שמזון גורמה לא מצלמים עם פלאש על המצלמה שמוקפץ מהתקרה, אבל הנסיבות לא התירו אחרת).
מנות ראשונות
מנות ראשונות הוגשו למרכז השולחן עבור כולנו ולוו בלחם דגנים חם ופריך.
מבחר ירקות אנטיפסטי קלויים עם שמן זית, חומץ בלסמי ומלח גס.
סלט קראנצ’י של חסות פריכות ואנדיב עם אגוזים מקורמלים, תפו”ע אפוי וגבינת טלג’יו בוינגרט תפו”ע.
ריזוטו פטריות שיטאקי, פורטובלו ושמפניון עם פרמאז’ן ובצלי שאלוט.
קרפצ’יו פילה בקר עם מלח אטלנטי, קוביות פרי ושום קונפי ומעל עלי בייבי ואורוגולה, שמן זית ובלסמי.
מנות עיקריות
כל אחד בחר לעצמו מנה, אך צילמתי את רובן. אישית לקחתי את הצ’יקן ננה שהיתה מנה מאוד מרעננת עבורי מבחינת תבשילי עוף.
צ’יקן ננה במילוי טחינה אדומה ובציפוי קראנצ’י על פירם כתום (בטטות).
פילה סלמון על ריזוטו אספרגוס וחמאת טימין.
חזה עוף בנוסח קייג’ין בליווי תפו”א צלויים בתנור.
מנה נוספת הייתה קבבוני טלה על טחינה ותבשיל עדשים שחורים.
מבחינת קינוחים, שאותם כבר לא ממש צילמתי, הוצאו לשולחן צלוחיות עם כדורי סורבה, צלחות עם עוגות שוקולד פשוט מעולות ועוד מספר מיני קינוחים. מתישהו כבר לא הצלחתי לעקוב וההתנפלות עליהם הייתה גדולה.
אמנם כבר סיכמתי, אבל בשתי מילים – היה מצויין. ממליץ בחו הן על היים והן על המסעדה.
בברכת שנה טובה, מתוקה, מבושמת ומלווה ביינות טובים -
חג שמח ותודה שקראתם.
שי גלבוע