ביקור בקדירת המכשפה והחלבן
בשבוע שעבר נפשנו אני והמשפחה בקיבוץ עין זיוון, חיפשנו מקום לאכול בו צהריים ברמת הגולן, שלא יחייב נסיעה ארוכה מדי, ולאחר בירורים אונליין ועם אושיות טוויטר נוספות, הגענו לשני שמות. מיטשוס בקצרין, וקדירת המשכפה והחלבן שבנמרוד. על שניהם שמעתי טובות, אבל מאחר שבשר אכלנו בכמויות בימים שלפני (קנינו הרבה בדרכנו לרמה במרינדו שליד הכנרת) , החלטנו לבחור באופציה השניה שלא מחייבת לאכול בשר צלוי על האסכלה. תודו, שהשם מאוד מסקרן. רק בשבילו שווה להגיע ולספר כבדרך אגב “ בשבוע שעבר אכלנו בקדירת המשכפה והחלבן” , ולהתקל בפרצופים של אלו שלידכם השואלים – איפה? המכשפה? החלבן? מה זה? 
אחרי בוקר של קטיף ענבים ותפוחים במטע “בראשית” פנינו לכוון נמרוד באדיבות ה GPS שמשום מה לקח אותנו בדרך הארוכה דרך נווה אט”יב, שהינה יפה מאוד. פשוט אירופה כאן בישראל (נו טוב לא ירוק כמו שם באוגוסט אבל יפה בכל זאת). אחרי כ 30 דקות הגענו למחוז חפצנו – נמרוד. ממש סוף העולם ימינה, אבל מה לא נעשה בכדי לטעום קדירה טובה?
המסעדה עצמה ממוקמת במין “בקתה” מעץ החולשת על נוף די מדהים של בריכת רם ועמק התפוחים והדובדבנים. היינו ארבעה, כולל הקטנה בעגלה, והטיפוס לבקתת המכשפה קשה (יש כ 10 מדרגות עץ, עליה תלולה, ואין גישה לעגלות \ כסאות גלגלים שזה חבל מאוד). בפנים העיצוב בסימן עץ, ועשרות בובות מכשפה תלויות מהתקרה, מקסים.
לא היינו מאוד רעבים , ולכן החלטנו לחלוק מנה עיקרית (צעד שהתברר כנכון, לנוכח גודל הקדירה) אחת לנוף סלט ומנת ילדים לג’וניור.
פתחנו עם סלט קיסר (34 ש”ח) שהיה בינוני. משהו ברוטב לא היה כמו שצריך, לא מספיק מלוח, לא מספיק אנשובי. חביב, אבל לא מעבר. אכלנו טובים ממנו . שאלנו את המלצר לגביו והוא הודה שאין משתמשים באנשובי, לכן לא ברור לי מהו בדיוק אותו “רוטב קיסר”…
לג’וניור כאמור הזמנו את מנת הילדים (יש כמה) של שניצל וצ’יפס (48 ש”ח) שהגיעה עם סלט אישי, תוספת נחמדה מאוד. השניצל היה בסדר גמור, וגונ’יור לא התלונן. יש גם מנות ילדים זולות יותר בדוגמת נקניות וספגטי (בין 24-36 ש”ח).
המשכנו לעיקרית. הבחירה היתה בין כמה קדירות כמובן, ולבסוף בחרנו בקדירת האוסובוקו או בשמה האמיתי : “הקדירה של מכשפת ליבת ההר” – אוסובוקו עגל מבושל בבירה וצמחי תבלין מהגינה, על מצע של פירה עם שעועית ירוק ופלפל אדום קלוי. (105 ש”ח). המנה היתה פשוט מעולה, נדיבה, ורק חבל שלא קיבלנו יותר פירה. פשוט מיזוג טעמים מושלם, הבשר היה רך שמנוני כמו שצריך, ומח העצם היה מענג. שאפו.
תמונה אחת שווה אלף מילים:
את האורחה ליוותי בלף בלונד, שהגיעה בבקבוק , למרות תפריט היין המשובח של המקום. לצערי בחום האוגוסטי של רמה”ג קשה קשה מאוד לשתות יין אדום טוב, ולא ממש רציתי ללכת על לבן.
המנה היתה גדולה מדי גם על שנינו, ולא הצלחנו לסיימה. אבל קינוח צריך לא?
לקינוח בחרנו במנת “שידוך קובני” -שתי שכבות מוס שוקולד מריר ולבן על תחתית בראוניס (38 ש”ח), שהיתה טובה מאוד. לא משהו שלא טעמנו מעולם,אבל שתה את העבודה. קרימית ומשלב בצורה טובה את השוקולד המריר והלבן. גם ספל האספרסו הכפול היה טוב מאוד.
סך הכל הסתכם חשבוננו ב 280 ש”ח.
לסיכום:
מדובר במקום מצוין לאכול בו קדירות, ואני בטוח שביום חורף קר, כשאח בוערת, מדובר בחוויה. אמנם טעמנו רק מנת קדירה אחת אבל, נראה כי המקום מצטיין בהן, והמנות האחרות טובות אבל לא מעבר לכך. תפריט היין כאמור עשיר מאוד, והמקום מציע בקבוק קברנה סוביניון בגרסא מיוחדת מיקב אודם המיוצר במיוחד למסעדה בשם “כישוף”. מקסים לא?
אם אתם בצפון, ליד החרמון, זו בהחלט אופציה טובה, מעניינת ושווה,אם כי לא זולה. המקום מציע גם ארוחת בוקר מצויינת (לדברי ממליצים – לא טעמנו).
בפעם הבאה נטעם גם את גבינות הבוטיק שלהם. אנחנו בהחלט נחזור לשם.
בתיאבון.