ויסקי – כמה מיתוסים שכדאי לשבור
כבר מזמן שלא פרסמתי כאן פוסט על ויסקי. בזמן האחרון הייתי עסוק בכתיבת פוסטים בבלוג הייעודי שלנו שעוסק בויסקי ובויסקי בלבד בשפה האנגלית, WhiskyIsrael אבל כמה אירועים בחודשים האחרונים הבהירו לי שיש מקום לפוסט הזה גם כאן בשפת הקודש. אז הנה כמה מיתוסים שברצוני לנפץ אודות ויסקי. מוכנים? הנה זה בא.
ויסקי מיושן שנים ארוכות הנו ויסקי משובח יותר
נכון שהויסקי מושפע רבות מהחביות בהן הוא מיושן. הטענה הרווחת היא שכ80% מפרופיל הטעם של ויסקי כלשהו מגיע מהיישון בחביות. לפיכך הגיוני לחשוב שויסקי שיושן 40 שנה אמור להיות ויסקי מאוד איכותי לעומת אחיו שיושן “רק” 12 שנה. ובכן, הדברים אינם פשוטים כל כך.
קודם כל, ישנו הגורם הסוביקטיוי. יש מבינינו שאוהבים ויסקי מאוד “עצי” ויש כאלו שאוהבים פחות עץ בפרופיל הויסקי שלהם. שנית, תקופת יישון ארוכה מדי לא אחת גורמת לטעמי עץ עזים במיוחד שמאפילים על טעמים אחרים נעימים שמגיעים דרך העץ (וניל,חמאה,מתיקות), ולא אחת ויסקים מאוד ישנים בני 30,40 ויותר מאבדים את האיזון הדק הזה, והופכים לעציים יתר על המידה, מה שפוגע בהנאה מהם.
נוסף על כל, במיוחד בויסקים מעושנים וכבוליים במיוחד, ישון ארוך מעדן מאוד את טעמי העשן והכבול. יש חובבי ויסקי (כמוני למשל) שאוהבים ויסקים צעירים ו”בועטים” במיוחד מבחינת הכבוליות. הכבול הינו דומיננטי מאוד בפרופיל הויסקי, אך נוטה ל”השבר” לאחר שנות ישון ארוכות. תהיה זו טעות לומר כי לפרויג 18 “טוב” יותר מלפרויג צעיר יותר למשל בן 10, או 12 או לחלופין, יש לא מעט אנשים שיעדיפו לשתות ארדבג צעיר ונושך על ארדבג בן 16 או 17 שאולי הינו מורכב יותר בטעמיו, אבל מעודן הרבה יותר. הכל עניין של טעם.
בקיצור מבוגר יותר לא משמעו תמיד טוב יותר.
ויסקי בעל צבע עמוק ויפה יותר הוא איכותי יותר
חשבו על הסיטואיציה הבאה: נכנסתם לחנות ויסקי, או לדיוטי פרי והתלבטתם בין שני בקבוקי ויסקי. אחד היה חיוור בצבע שרדונה ואילו השני היה בעל צבע זהוב יפהפה. במי תבחרו?
רב הסיכויים שתלכו על זה שהצבע שלו מפתה יותר. אתם לא היחידים, ואת זאת יודעים אנשי השיווק של המזקקות וכמובן משווקי הבלנדים. ויסקי בעל צבע עמוק יותר נתפס על ידנו כויסקי איכותי יותר, בעל טעמים עזים יותר וגוף מלא יותר.
ובכן? מדובר בטעות בסיסית. צבע הויסקי אינו אומר דבר וחצי דבר על טיבו, הגוף הסיומת או כל מאפיין אחר. מכירים חומר בשם E150? כנראה שלא בשמו המדעי, אבל אותו E150 נקרא בשפת יום יום : קרמל. כן, זהו חומר כימי, שמטרתו אחת. לצבוע משקאות ומאכלים ולתת להם צבע כהה ודבשי יותר. קוקה קולה מכיל אותו, וסביר להניח שגם הויסקי הבלנדד שלכם וגם הסינגל מאלט שלכם (אלא אם מצוין על הבקבוק : Natural color) מכיל כמויות ממנו.
זה אינו סוד שמזקקות ובלנדרים רבים משתמשים בו להשגת צבע מפתה יותר. לכן, הצבע שאתם רואים לא מרמז ולו כלום על איכות הויסקי וטיבו.
מזקקות מסוימות אף דואגות לבקבק את הויסקי שלהם בבקבוקים ירוקים, בכדי שלא תראו את הצבע הבהיר של הויסקי שלהם (שלא עובר צביעה והינו טבעי) ותעדיפו ויסקי אחר בעל “אופי”. לדוגמא, לפרויג במירב הבקבוקים שיוצאים מהמזקקה.
ויסקי שותים בכוס זכוכית נמוכה (Tumbler)
אתם מכירים את הסצנה. גיבור הסרט נכנס לבר אפלולי ומבקש מהברמן כוסית ויסקי. הוא מקבל מנת ויסקי בכוס נמוכה בעלת תחתית כפולה וכבדה, עם הרבה קרח ולוגם אותו באיטיות.
מה לא בסדר כאן?
קצת רקע. הכוס הנמוכה והכבדה נקראת "Tumbler . מטרתה היחידית היא למנוע התגלגותה על הבר. לא אחת אחרי כמה כוסיות ויסקי, הלקוח כבר מבושם כהלכה, ותנועותיו גמלוניות. מטרת הכוס הכבדה והמבנה שלה, למנוע התהפכותה על הבאר במקרה וידו תפגע בה. אין כאן שום מטרה אחרת, ויתר על כן, המבנה הישר של דפנותיה אינו משרת אותנו כלל וכלל. זהו מבנה אנטי אידאלי מאחר והארומות מתפזרות וקשה יותר לקבל רושם על ריחו של הויסקי, דבר חשוב במיוחד כשמדובר בויסקים איכותיים. חוש הריח מהווה נדבך חשוב ביותר בטעם של כל מאכל ומשקה אותו אנחנו דוגמים. לפיכך חשוב לרכז את ריחות הויסקי בכוס המיועדת לכך.
הכוסות הטובות ביותר לטעימת ויסקי הינן כוסות גלנקיירן, או לחלופין כוס הדומה בצורתה לכוס יין לבן, והמתכנסת פנימה כלפי האף. לאלו מבינכם שבאמת מתעניינים ניתן למצוא בבלוג הבא הסברים והתאמת כוסות מקצועיות מכמה סוגים לפי סוג הויסקי שאתם אוהבים. מומלץ. חלקכם יגיד ודאי שמדובר בפלצנות ושהכוס אינה משנה, וכו’ וכו’. נסו פעם אחת לרחרח ויסקי איכותי בכוס כזו וכזו, ואני בטוח שתבינו את כוונתי.
ויסקי שותים עם קרח
טוב כאן הדעות כבר יותר חלוקות, אבל לטעמי התשובה ברורה. הקרח לא מוסיף אלא גורע בכמה אופנים : א. הקרח מדלל את הויסקי שלכם. וחבל לדלל ויסקי שאינו חזק מדי. ב. הקרח גורם לויסקי להיות קר מדי, ובלוטות הטעם שלנו מאבדות מיעילותן כשהמשקה קר מדי.
נכון, אנחנו חיים במדינה חמה ורב השנה קשה לשתות ויסקי בטמפרטורת החדר, אבל מנסיוני, מזגו כוסית, שימו אותה בחדר ממוזג. חכו כחצי שעה, והויסקי יהיה טוב לשתיה ונעים הרבה יותר. לא חם אבל לא קר מדי.
אם ברצונכם כן לקרר את הויסקי ואתם אוהבים אותו קריר, ישנו פתרון נחמד מאוד בדמות אבנים שניתן להקפיא ולהוסיף לכוסית, ולקבל את אפקט הקרח , רק בלי מהילה.
ריצ'רד פטרסון המאסטר בלנדר של וויט&מאקאי , ג'ורה ודלמור ממש מתעב קרח בויסקי שלו. שימו לב לוידאו הבא.
אז כמו שאומרים אצלנו, בשנה הבאה באיילה הבנויה. ולחיים!
Facebook comments:
יפה מאוד זמל כל הכבוד .
תודה
יפה שאתה עוקב
מה חדש?
אחלה של פוסט
בתור מי שהפייבוריט שלו זה ארדבג 10 או טאליסקר 12, אני יכול רק לפרגן!!!
אתגר
תודה על הפרגון.
שני אלו שציינת הם מהפיבוריטים שלי גם כן. אם אתה אוהב את הארדבג מציע חל לקרוא בבלוג עוד אל ארדבגים נוספים כמו כן בבלוג הויסקי שלי:
http://whisky.foodnwine.co.il
יש פוסטים על האוגאדייל,קוריוורקן ובקרוב גם יהיה על הרולרקוסטר החדש.
תהנה
גל
Your article was most tweeted by Israel experts in the Twitterverse…
Come see other top popular articles surfaced by Israel experts!…
כדי לקרר את הויסקי שאני שותה, וגם כדי לפתוח את הויסקי, עד שאתרגל לבקבוק החדש והמדורתי של לגובולין, אני מוסיפה מעט מעט מים לכוס.
אחלה כתבה!
מורן.
על איזה לגבולין מדובר? אני מניח שכוונתך ל 16
משקה קר = סגירת טעמים ובלוטות הטעם הוא עוד מיתוס שראוי לפתוח.
מחקרים עדכניים על חוש הריח והטעם מוכיחים ההיפך – הקור מכוונן בלוטות הטעם לטעמים ספציפיים שאינם מופיעים בטמפרטורת החדר או מעליה.
משקה קר אין משמעו "פחות טעמים" כמו "טעמים אחרים".
על זה יש וכוח לא קטן.
מנסיוני הטעמים מתחברים לי טוב יותר בטמפ' החדר, אבל כל אחד ונטיותיו.
תודה!
FAQ חשוב ושימושי
כתבתי בזמנו פוסט מפורט על קרח בויסקי. אם זה מעניין אני יכול למצוא אותו.
בשמחה. שלח לי לינק ואפרסם
מי שם לי תרמודינמיקה בויסקי?
http://drinking.co.il/2007/01/13/thermodywhisky/
אחלה של פוסט ליאור.
ליאור שיאון: לעיונך.
עיינתי, מענין ברמה האישית, אבל ברמה הפרקטית זה כמו לעשות נוסחה מתמטית לטעם.
גל, הנקודה האחרונה לא בהכרח נכונה. מקור הקרח בוויסקי הגיע משילוב של קירור כמו שאתה אומר אבל גם בשל הוספת מיים לוויסקי, שזה דבר נהוג ולעיתים מעודד ע"י יצרן הוויסקי עצמו – יש כמה סוגים שהוספת טיפת מיים ממש פותחת את הטעם והריח שלהם ומשפרת את החוויה.
ליאור,
לכן כתבתי שזה נוזא יותר מורכב.
בכל מקרה לדלל ויסקי בן 40% אלכוהול ולא בחוזק חבית פשוט גורם לו להיות מימי.
אם כבר בחוזק חבית עסקינן, אז יש ויש. אני אישית לרוב מעדיף לא לדלל בכלל. הוספת מים לפעמים "פותחת" את הויסקי לפי אסכולה מסויימת שאני לא נמנה עליה.
ב 90 אחוז מהפעמים אשתה את הויסקי שלי טהור גם אם הוא בחוזק מעל 50%. בשבוע שעבר קיבלתי דוגמית של קול איילה ללא כבול בחוזק של 65%, שם כבר היה דרוש לדלל טיפה בכדי למתן את מכת האלכוהול, אבל זה מקרה קיצון.
כל אחד ילך אחר ליבו. וימצא את איזון בין דילול לחוזק.
מה שכן, הקור פוגם בחיישני הטעם שלנו. על כך אין עוררין.
slainte!
בסופו של דבר אתה צודק, כל אחד לפי הטעם שלו.. אבל..
דילול במיים לא בא כדי לדלל אלכוהול ולרכך את ה"מכה" – מי שעושה את זה בשביל זה שיחליף תפקיד או יקנה וויסקי קל יותר. דילול במיים בא כדי לפתוח את הריח והטעם – זה לא ענין של אסכולה, בגלל שזה לא נכון אבסולוטית – יש וויסקי שזה עוזר להם ויש וויסקי שסתם נשארים מדוללים. כשתהיה אצלי בפעם הבאה תטעם את הברוכלדיך, שהוא 46% (מיושן בחביות של כרמל מזרחי דרך אגב) – אבל עדיין כל כך יותר טוב עם מיים. מצד שני, אם תעיז להוסיף מיים לסופרנובה, אני אצטרך להוציא אותך מהבית.
נכון שלעיתים קרובות המים מוציאים טעמים החוצה. אבל בחוזק חבית מסוים קשה להרגישם כי האלכוהול מנצח.
ידוע שבלנדרים טועמים ומריחים בעיקר ויסקי ב20% הרבה יותר חלש משאנחנו שותים.
מנסיוני יש גם ויסקים שמים יהרסו.
אלמנט נוסף היא כמות המים. שמדברים על "לפתוח"ויסקי מדברים על כמה טיפות בודדות או כפית מים. בעוד שקוביית קרח ממוצעת מכילה הרבה יותר = מטביעה את הויסקי.
חשוב לשמור על מינון. כי טיפה אחת מעבר, ואתה משמיד את הויסקי שלך.
לכן קרח = אאוט.
מים במזלף = אין
יופי של כתבה!!
יופי של כתבה!
אחד הפוסטים הכי מקצועיים ומעניינים שקראתי.
מעולה!!!
תודה רותם.
מעריך את הפידבק
דווקא לאפ'רואיג אלופים בלהוסיף קרמל לוויסקי שלהם
הי תומר
דווקא בגרסאות האחרונות שאני מכיר לא מוסיפים.
תן לי דוגמא מעודכנת
למה הם צובעים את הבקבוק בירוק?
ארדבג נוהגים כנ"ל והם ממש אבך ממש לא מוסיפים כלום.
בסופו של דבר המתמטיקה יכולה להסביר תהליכים. טעם גם כן.
איש איש יעשה מה שטוב לו, מה שכן, חשוב לנסות עם מים ובלי מים, עם קרח ובלי קרח ולראות מה עובד לך.
המיתוס הוא שויסקי הולך עם קרח נקודה. וזה לא תמיד נכון.
נסה לשכנע את המאסטר בלנדר ריצ'רד פטרסון, מוויט & מקאי לשים קרח. נראה אותך יוצא חי
והנה לינק לוידאו בנושא:
http://www.youtube.com/watch?v=BYBvPuyNX0w
זו בדיוק המטרה של הפוסט. לתאר את הפיזיקה (לא המתמטיקה) של הטעם והריח של הויסקי – להסביר את מה שידוע לנו – שקרח הורס אותו.
מהתגובה שלך עלול להשתמע שלתאר משהו באמצעות פיזיקה או מתמטיקה זה דבר רע. אני אולי משוחד – אבל פיזיקה זו השפה של הטבע, ולהסביר משהו אינטואיטיבי באמצעות פיזיקה רק מחזק אותו, בעיני.