ויסקי – כמה מיתוסים שכדאי לשבור
כבר מזמן שלא פרסמתי כאן פוסט על ויסקי. בזמן האחרון הייתי עסוק בכתיבת פוסטים בבלוג הייעודי שלנו שעוסק בויסקי ובויסקי בלבד בשפה האנגלית, WhiskyIsrael אבל כמה אירועים בחודשים האחרונים הבהירו לי שיש מקום לפוסט הזה גם כאן בשפת הקודש. אז הנה כמה מיתוסים שברצוני לנפץ אודות ויסקי. מוכנים? הנה זה בא.
ויסקי מיושן שנים ארוכות הנו ויסקי משובח יותר
נכון שהויסקי מושפע רבות מהחביות בהן הוא מיושן. הטענה הרווחת היא שכ80% מפרופיל הטעם של ויסקי כלשהו מגיע מהיישון בחביות. לפיכך הגיוני לחשוב שויסקי שיושן 40 שנה אמור להיות ויסקי מאוד איכותי לעומת אחיו שיושן “רק” 12 שנה. ובכן, הדברים אינם פשוטים כל כך.
קודם כל, ישנו הגורם הסוביקטיוי. יש מבינינו שאוהבים ויסקי מאוד “עצי” ויש כאלו שאוהבים פחות עץ בפרופיל הויסקי שלהם. שנית, תקופת יישון ארוכה מדי לא אחת גורמת לטעמי עץ עזים במיוחד שמאפילים על טעמים אחרים נעימים שמגיעים דרך העץ (וניל,חמאה,מתיקות), ולא אחת ויסקים מאוד ישנים בני 30,40 ויותר מאבדים את האיזון הדק הזה, והופכים לעציים יתר על המידה, מה שפוגע בהנאה מהם.
נוסף על כל, במיוחד בויסקים מעושנים וכבוליים במיוחד, ישון ארוך מעדן מאוד את טעמי העשן והכבול. יש חובבי ויסקי (כמוני למשל) שאוהבים ויסקים צעירים ו”בועטים” במיוחד מבחינת הכבוליות. הכבול הינו דומיננטי מאוד בפרופיל הויסקי, אך נוטה ל”השבר” לאחר שנות ישון ארוכות. תהיה זו טעות לומר כי לפרויג 18 “טוב” יותר מלפרויג צעיר יותר למשל בן 10, או 12 או לחלופין, יש לא מעט אנשים שיעדיפו לשתות ארדבג צעיר ונושך על ארדבג בן 16 או 17 שאולי הינו מורכב יותר בטעמיו, אבל מעודן הרבה יותר. הכל עניין של טעם.
בקיצור מבוגר יותר לא משמעו תמיד טוב יותר.
ויסקי בעל צבע עמוק ויפה יותר הוא איכותי יותר
חשבו על הסיטואיציה הבאה: נכנסתם לחנות ויסקי, או לדיוטי פרי והתלבטתם בין שני בקבוקי ויסקי. אחד היה חיוור בצבע שרדונה ואילו השני היה בעל צבע זהוב יפהפה. במי תבחרו?
רב הסיכויים שתלכו על זה שהצבע שלו מפתה יותר. אתם לא היחידים, ואת זאת יודעים אנשי השיווק של המזקקות וכמובן משווקי הבלנדים. ויסקי בעל צבע עמוק יותר נתפס על ידנו כויסקי איכותי יותר, בעל טעמים עזים יותר וגוף מלא יותר.
ובכן? מדובר בטעות בסיסית. צבע הויסקי אינו אומר דבר וחצי דבר על טיבו, הגוף הסיומת או כל מאפיין אחר. מכירים חומר בשם E150? כנראה שלא בשמו המדעי, אבל אותו E150 נקרא בשפת יום יום : קרמל. כן, זהו חומר כימי, שמטרתו אחת. לצבוע משקאות ומאכלים ולתת להם צבע כהה ודבשי יותר. קוקה קולה מכיל אותו, וסביר להניח שגם הויסקי הבלנדד שלכם וגם הסינגל מאלט שלכם (אלא אם מצוין על הבקבוק : Natural color) מכיל כמויות ממנו.
זה אינו סוד שמזקקות ובלנדרים רבים משתמשים בו להשגת צבע מפתה יותר. לכן, הצבע שאתם רואים לא מרמז ולו כלום על איכות הויסקי וטיבו.
מזקקות מסוימות אף דואגות לבקבק את הויסקי שלהם בבקבוקים ירוקים, בכדי שלא תראו את הצבע הבהיר של הויסקי שלהם (שלא עובר צביעה והינו טבעי) ותעדיפו ויסקי אחר בעל “אופי”. לדוגמא, לפרויג במירב הבקבוקים שיוצאים מהמזקקה.
ויסקי שותים בכוס זכוכית נמוכה (Tumbler)
אתם מכירים את הסצנה. גיבור הסרט נכנס לבר אפלולי ומבקש מהברמן כוסית ויסקי. הוא מקבל מנת ויסקי בכוס נמוכה בעלת תחתית כפולה וכבדה, עם הרבה קרח ולוגם אותו באיטיות.
מה לא בסדר כאן?
קצת רקע. הכוס הנמוכה והכבדה נקראת "Tumbler . מטרתה היחידית היא למנוע התגלגותה על הבר. לא אחת אחרי כמה כוסיות ויסקי, הלקוח כבר מבושם כהלכה, ותנועותיו גמלוניות. מטרת הכוס הכבדה והמבנה שלה, למנוע התהפכותה על הבאר במקרה וידו תפגע בה. אין כאן שום מטרה אחרת, ויתר על כן, המבנה הישר של דפנותיה אינו משרת אותנו כלל וכלל. זהו מבנה אנטי אידאלי מאחר והארומות מתפזרות וקשה יותר לקבל רושם על ריחו של הויסקי, דבר חשוב במיוחד כשמדובר בויסקים איכותיים. חוש הריח מהווה נדבך חשוב ביותר בטעם של כל מאכל ומשקה אותו אנחנו דוגמים. לפיכך חשוב לרכז את ריחות הויסקי בכוס המיועדת לכך.
הכוסות הטובות ביותר לטעימת ויסקי הינן כוסות גלנקיירן, או לחלופין כוס הדומה בצורתה לכוס יין לבן, והמתכנסת פנימה כלפי האף. לאלו מבינכם שבאמת מתעניינים ניתן למצוא בבלוג הבא הסברים והתאמת כוסות מקצועיות מכמה סוגים לפי סוג הויסקי שאתם אוהבים. מומלץ. חלקכם יגיד ודאי שמדובר בפלצנות ושהכוס אינה משנה, וכו’ וכו’. נסו פעם אחת לרחרח ויסקי איכותי בכוס כזו וכזו, ואני בטוח שתבינו את כוונתי.
ויסקי שותים עם קרח
טוב כאן הדעות כבר יותר חלוקות, אבל לטעמי התשובה ברורה. הקרח לא מוסיף אלא גורע בכמה אופנים : א. הקרח מדלל את הויסקי שלכם. וחבל לדלל ויסקי שאינו חזק מדי. ב. הקרח גורם לויסקי להיות קר מדי, ובלוטות הטעם שלנו מאבדות מיעילותן כשהמשקה קר מדי.
נכון, אנחנו חיים במדינה חמה ורב השנה קשה לשתות ויסקי בטמפרטורת החדר, אבל מנסיוני, מזגו כוסית, שימו אותה בחדר ממוזג. חכו כחצי שעה, והויסקי יהיה טוב לשתיה ונעים הרבה יותר. לא חם אבל לא קר מדי.
אם ברצונכם כן לקרר את הויסקי ואתם אוהבים אותו קריר, ישנו פתרון נחמד מאוד בדמות אבנים שניתן להקפיא ולהוסיף לכוסית, ולקבל את אפקט הקרח , רק בלי מהילה.
ריצ’רד פטרסון המאסטר בלנדר של וויט&מאקאי , ג’ורה ודלמור ממש מתעב קרח בויסקי שלו. שימו לב לוידאו הבא.
אז כמו שאומרים אצלנו, בשנה הבאה באיילה הבנויה. ולחיים!