food n' wine :: הבלוג של כפיר וגל

וויסקי ובירה הן אחיות, את זה כולם יודעים. מדובר בשני משקאות שמתחילים אותו הדבר, שעורה מותססת בה הסוכרים מתפרקים לאלכוהול (בין השאר) על ידי שמרים. מאוחר יותר מתפצלות דרכיהם: הבירה, מותססת ומבוקבקת בד”כ באחוזי אלכוהול נמוכים יותר, ואילו הויסקי מזוקק לריכוזי אלכוהול גבוהים מאוד (70+ לפני היישון), ואז מיושן בחביות שונות ומשונות (שרי,בורבון,אלון, ישנות, חדשות, קטנות וגדולות). מקובל לחשוב שמעל 80% מהטעמים המתקבלים בויסקי לאחר סיום יישונו מקורם בחביות העץ בהן הוא מבלה לא אחת שנים רבות מאוד.

מה עם הבירה? לא מגיע לה יישון בחביות עץ גם היא? אז זהו, שכן. והיום נדבר על בירה אחת מיוחדת כזו, שחולקת את יישונה עם וויסקי, ולא סתם ויסקי : היילנד פארק.

הבירה שנדבר עליה מיוצרת בסקוטלנד על ידי מזקקת Harviestoun ונקראת Ola Dubh (יש להגות: אולה דו – כרגיל בגאלית מה שכותבים ומה ששומעים, שונה לגמרי). פירוש השם: “שמן שחור”, ולא בכדי. הבירה הינה סוג של פורטר שחור,מרוכז ושמנוני. אבל לא זה מה שמיוחד בה. הייחוד הינו, יישון הבירה בחביות ויסקי של מזקקת היילנד פארק , השוכנת באי אורקני.

לאלו מבינכם שאינם מכירים את היילנד פארק, מדובר באחת המזקקות היותר מוערכות על ידי חובבי ומבקרי הויסקי בעולם, ושנבחרה למזקקה הטובה בעולם בשנת 2007. אני וחברי, אוהבים מאוד את ויסקי ה –12 שנים שלהם, שנותן תמורה מדהימה למחירו, וכמובן את ה-18 שהוא פשוט ויסקי מאוזן כל כך, שלא תמצאו מישהו שיאמר עליו משהו רע. היילנד פארק מקפידה מאוד על השימוש בחביות עץ מפרופילים שונים בהתאם לויסקי ולשלב היישון (אלון,בורבון,שרי וכו’), השימוש בעץ לאחר יישון הויסקי הינו רעיון פשוט הגיוני וגאוני, לא מסכימים?

הבירה מיוצרת ב-3 תתי סוגים : 12,16 ו- 30 שנה, כאשר כל אחת מיושנת בחביות שבו יושן הוויסקי מספר השנים הנקוב, ולכל בקבוק מוצמדת חוברת קטנה ובה הסברים על היילנד פארק, וסוג החביות. לוקחים את העניין ברצינות החבר’ה. וטוב שכך.

על הבירה הזו שמעתי כבר מזמן, אבל רק השבוע, ותודות לחבר טוב מסקוטלנד שפגשתי דרך טוויטר , אשר שלח לי בקבוק של אולה דו 12 לדוגמא, הצלחתי סוף סוף לטעום את האייל המופלא הזה. אז תודה לך דייב (השם המלא שמור במערכת ). מי אמר  שאין אנשים נחמדים סתם באמצע הדרך?

ועכשיו לאחר כל ההקדמה, לרשמי הטעימה:

אולה דו 12 , 8% אלכוהול

צבע:שחור אטום. ממש כמו שמן מנועים שחור, כשמה של הבירה.

אף: שוקולד שחור,מתיקות של מאלט, טופי, קצת עץ ורמזים לויסקי.

גוף: הגוף של האולה דו ממש צמיגי, שמנוני וסמיך. ראש חום אפרפר קטן מאוד.

טעם: מרירות נעימה של שוקולד מריר,קפה , עם מתיקות מאלטית ברקע.

סיומת:סיומת יבשה ומרירה, שוקולד-מריר.

הבירה אינה חלשה בכלל, אולם שמונת האחוזים אינם מורגשים באף יתר על המידה.

גם ראלפי החביב החליט השבוע לפרסם פוסט בולוג שלו בדיוק באותו נושא (אמנם שלוש בירות, ואולה דו 40 , אבל העיקרון דומה) :  שווה צפייה.

לחיים!