ארכיון: November, 2009
קפה עלמה הינו בית קפה חדש שקיים רק כחמישה שבועות ושוכן בסביבה שבה אני מסתובב די מעט : יפו. לאחר המלצה מצדו של ששת, החלטתי לנסות את המקום ולראות הכצעקתה.
בשישי בבוקר , יצאנו אני ורעייתי לכוון יפו, ומצאנו את המקום ממש בקלות. מדובר ברחוב קטן ונחמד, שהחנייה מצויה בו בשפע, שזה כבר פלוס גדול. מצד אחד של הרחוב עומד בית הקפה, ומצדו השני הקונדיטוריה “Piece pf cake” שאחראית למאפים הנהדרים המוגשים בקפה, וגם היא בבעלותו של משה אהובי, בחור לבבי ואדיב מאוד שישב עימנו כמה דקות וסיפר לנו את סיפורו.
. הסיפור של אהובי מיוחד במינו :
אהבתו של משה אהובי (לימים, בעליה של הקונדיטוריה Piece of Cake) לבישול ואפיה הובילה אותו לעזוב את מקום עבודתו, ולתעל את אהבתו זו לטובת קורס קונדיטורים ב”תדמור”.
בגמר לימודיו, קנתה לו אימו מיקסר ביתי, בהשקעה של 300 ₪. את העוגות אותן אפה באמצעותו, מכר בתחילה לחברים ומכרים, ושמעו עבר מפה לאוזן.
לאט לאט התפתח העסק, ומשה עבר למכור את מאפיו בשוק האוכל בדיזינגוף סנטר. במקביל ל”התרחבות” זו רכש גם ציוד מעט יותר משוכלל בשוק הפשפשים.
הביקוש הרב גרם לו לתור אחר מקום קבוע בו יוכל למכור את התוצרת, וכך הגיע למאפיית “צמרת” ברח’ לבונטין. ההתרחבות המשיכה ופרויקטים נוספים זרמו.
מכיוון שמאפיית “צמרת” הייתה עסק משפחתי במהותה, הרגיש משה כי ההתפתחות המתאפשרת בעבורו שם – מוגבלת משהו, ולכן – בעזרתו של ניסים, בנו של בעל המאפיה, איתר מאפיה נטושה ביפו (מקום שהיה גם בימי קום המדינה מפעל לממתקים). הוא שכר את המקום והקים שם חנות קטנה (על שטח של 10 מ’ מרובע).על אף הריחוק המסוים מ”לב העניינים” צבר המקום מוניטין והחל להוות מוקד עליה לרגל גם ממקומות מרוחקים יותר.משה הרגיש צורך להתרחב אף יותר, ולכן רכש פלאפליה יפואית ותיקה שעמדה להיסגר, הרס לחלוטין את המקום ובנה במקומה את החנות-קונדיטוריה Piece of Cake. לגבי בית הקפה משה אהובי, מספר כי המקום נפתח עקב דרישות הקהל, אשר מחפש במתחם הקולינארי היפואי המתהווה באזור, גם מקום בו יוכל לשבת בנחת וללגום את כוס הקפה לצד המאפה.
אכן סיפור יפה, אבל הגיע הזמן לדגום את מנות הקפה, ומה אומר לכם? לא התאכזבנו.
פתחנו את הארוחה קצת הפוך מן הרגיל, עם משהו מתוק: צלחת המכילה שני קינוחים מיוחדים וטעימים (וגם יפים ויזואלית) – כדורי קוקוס זהובים, ושוקולד מריר שעליו מונחים אגוזים מקורמלים וקרמל. בתוספת קפה הפוך, היתה זו התחלה טובה מאוד. הכדורים מתקתקים ונימוחים, והשוקולד והאגוזים המרים-מתקתקים שיחקו יפה עם החיך.
המשכנו עם שתי כוסות מיץ תפוזים שנסחט טרי במקום, ומרק עדשים ערבי, מהביל ומתובל המוכן במקוםף בתוספת קרוטנים. מנה מענגת. אשתי שלא אוהבת מרק עדשים, אהבה את המנה. די שובר את השגרה של ארוחות בוקר של סלט וגבינות.
לא עברו שתי דקות ואהובי שב עם צלוחית קינואה. הקינואה גם היא מבושלת במקום על הבוקר, והכילה גם צימוקים ושקדים שהוסיפו לה מתקתקות עדינה.
עם האוכל בא התיאבון, והמשכנו עם שני בורקסים ממולאים בולגרית, שהיו טריים ופריכים (ישר מהמאפיה ממול), בתוספת צלוחית לבנה וטאבולה (מעשה בית). אני אוהב מאוד טאבולה וזו היתה טריה, והשתלבה בצורה מושלמת עם הלבנה הטרי. לבנון, בקטנה.
ארוחת בוקר ללא סלט? איך אפשר? המשכנו עם סלט הבית המכיל כל טוב: חסה,אבוקדו,חמוציות,צנונית,ביצה ולימון. הסלט היה גדול, וזעק “אני טרי!” מכל זוית. אכן סלט מושקע וטעים. קיבלנו לבקשתנו גם וינגרט הדרים, מיוחד וטעים. וצבעוני, עינכם הרואות. חגיגת צבעים.
על השקשוקה של המקום שמעתי המלצות, ולא התכוונתי לפספס. אשתי לא אוהבת אוכל חריף (אני אוכל סחוג עם כפית), לכן הזמנו אותה טבעית, עם שתי פינכות של סחוג: סחוג ירוק עשיר בכוזברה שהיה מדהים. לא פחות. סיימתי את כולו, והוא העניק טעם שדרג את השקשוקה. נקודת התורםה היתה ביצי העין שהגיעו עשויות מדי, אבל מאחר ולא ביקשתי אחרת אני מניח שזו ברירת המחדל (סלמונלה, אתם יודעים). הסחוג האדום היה פחות חריף ומתובל מאוד וגם כן טעים, אבל מול הירוק, הוא החוויר. את השקשוקה ליווינו איך לא, עם חלה טריה מאפה המקום, שבצענו בידיים. אין על חלה טריה ושקשוקה. מעדן.
אני חייב להוסיף תמונת תקריב של השקשוקה:
בשלב זה היינו ממש מפוצצים, וקינחנו עם קפה טורקי של הבית, שנזג לנו מפינג’אן Old style .
בסיום הארוחה, עברנו את הכביש להציץ בקונדיטוריה האחות “Piece of cake” . מה אומר לכם, אם התחלתם דיאטה, זה אינו המקום לבקר בו. החנות עמוסה בכל טוב, החל באקליירים,פאים אישיים, סופגניות, לחמים, עוגות יבשות, עוגות בקרור, ומה לא. והכל כל כך טרי ומסודר, שפשוט בא לקנות את הכל. אנחנו בחרנו בעיגולי הקוקוס שטעמנו קודם לכן, ועוגיות פאדג’ שוקולד, שאשתי הגדירה אותן הכי טעימות שטעמה מעולם. אתם מבינים…
לסיכום:
מדובר בבית קפה מקסים, עם אוכל טרי, טעים ולא שגרתי, ומאפים מעולים, המיקום בסמטא קטנה מוסיף לו גם אופי. ניכר כי אהובי, אוהב את מה שהוא עושה, והקפה הינו הבייבי שלו. השילוב של כל אלו עושה את המקום אידאלי לארוחת בוקר או סתצם קפה, הרחק מהשאון של של יפו. מומלץ להזמין מקום, כי החל ב 10:00 המקום מלא, ואין בו הרבה מקומות ישיבה.
קפה עלמה
יהודה הימית 19 יפו
תודה למשה אהובי שזכינו להיות אורחיו בארוחת בוקר קסומה זו.
על גוסטו שמעתי מפה לאוזן ומזמן רציתי לטעום אתץ הפיצות שלהם. והנה,אתרע המזל ובשבת האחרונה, חגג אבי את יום הולדתו. סיבה מצויינת ללכת ולחגוג, איך לא? אוכל כמובן.
עמדו בפנינו שתי אפשרויות: פאפאס או גוסטו. בפאפאס ביקרנו כבר מספר פעמים (ללא פוסט, ידוע ויתוקן לאלתר!) ,כך שהבחירה היתה די קלה. גוסטו,איט איז!
גוסטו שוכנת בפינת הרחובות פרישמן ושדרות ח”ן , ממש מול כיכר רבין, במקום שכבר אכלס לא מעט מסעדות בעבר. מקומות הישיבה הם במין אקואריום על המדרכה של פרישמן, וגם קצת בתוך המסעדה עצמה על הבאר ובכמה שולחנוצ בודדים. מקום לא גדול.
התפריט מורכב מסלטים,פסטות ופיצות, שהן חלק הארי של התפריט, כמו כן תפריט היין של המקום חביב, אך לא גדול ומבחר היינות בכוס די מצומצם.
התיישבנו בחוץ, באקוריום, והתחלנו בסלטים: סלט פנצ’טה וגבינה כחולה : תערובת עלים, בצל סגול, פרושטו מטוגן, גבינת גורגונזולה, ברוטב שמנת חמוצה (42 ש”ח) שהיה נחמד מאוד, ויפה למראה, עם פרוסות הפנצ’טה (חזיר מעושן) למעלה והגבינה הכחלחלה ובעלת הריח החזק. הסלט היה טוב, וג’וניור חיבב מאוד את הגבינה והחסה.
הסלט השני שבחרנו הו היה סלט ירוק : חסה, רוקט, נענע טריה, פטריות שמפיניון טריות, גבינת ברינזה, שבבי אגוזי לוז מתובל בשמן זית, לימון, גרידת לימון, מלח ופלפל (42 ש”ח), הגבינה בו היתה בשפע, וגם הוא היה סלט טעים ורענן.
בשלב הזה חיכינו לעיקריות, שדי בוששו לבוא. נדמה לי שעברו משהו כמו 20 דקות עד שקיבלנו את המנה העיקרית, זמן די ארוך כשמדובר בפיצות ובפסטה, מה שעוד המקום לא היה מלא מאוד. ג’וניור כבר החל לאבד סבלנות, ורצה את הפיצה שלו – ובצדק.
כשהגיעו הפיצות, באחור אומנם, הכל נראה אחרת: הפיצות בגוסטו ניתנות להזמנה בשני גדלים, קטן וגדול. מאחר והבצק הינו ממש דק ופריך, המנה הקטנה לא תשביע אדם רעב ואוהב פיצה כמוני , אבל אם אתם לא ממש רעבים, או חולקים מנות, הפיצה האישית היא אופציה. לי כאמור, רעב וגרגרן שכמוני, היה ברור כי הפיצה הקטנה תעלם לי מהר מדי, ובדיעבד, טוב שהחלטתי כך, שכן חלקתי אותה עם ג’וניור, והמנה אינה מאוד גדולה (בטח שלא לי)
אני החלטתי ללכת על שילוב מעניין :פיצה ג’מבון קווי : רוטב עגבניות,תערובת גבינות, פרוסות שינקן, טאסוס, אספרגוס, בזיליקום, פרמזן וחלמון ביצה (68 ש”ח). אני מכור לאספרגוס, ואוהב חלמון ביצה , שנשפך על המנה, וכאן השילוב בינהם היה אלוהי. השינקן, הביצה והאספרגוס, פשוט התחברו כל כך טוב. מעדן, לא פחות. אכלתי הרבה פיצות בחיי, וזו היתה אחת הטעימות. ללא ספק. את הפיצה ליוויתי בכוס יין שיראז אוסטרלי חביב, ולא יומרני.
טוב מראה עיניים , כמו שאומרים. הנה:
אמי הלכה על פיצה טעימה גם כן (טעמתי מכולן, לא יכולתי להתאפק) “סלמינו פיקנטה” :סלמינו פיקנטה(פפרוני), רצועות בצל סגול, וגמבה אדומה. פיצה טעימה בפני עצמה, אבל קצת מאכזבת מבחינת החריפות. הסלמי היה ממש לא פיקנטי, אלא סלמי רגיל, מה שפגע בהנאה מהמנה.
אחותי גם היא בחרה בפיצה, אחרת : פנצ’טה פטריות - רוטב עגבניות,תערובת גבינות, נתחי בייקון, מבחר פטריות וגבינת פטה יוונית. מעולה גם היא. עזרתי לה לסיים את המנה כמובן ( טוב ג’וניור עזר לי).
הפיצות כולן מוגשות על נייר פרגמנט לבן , כמו תינוק בן יומו בחיתוליו הלבנים. מראה מלבב.
היחידים שלא בחרו בפיצה היו אבי וזוגתי, שבחרו בפפרדלה ראגו שהיה נחנד, ובפפרדלה ברוטב שמנת,פנצ’טה וחלמון ביצה, שנראתה מצויין גם היא ( לא טעמתי- יש גבול, לא?)
המנות העיקריות היו טובות מאוד, והגיע עת הקינוחים.
אני כחובב סורבטים וקינוחי פירות בחרתי בשלישית כדורי גלידה בטעמי וניל,אננס,ומנגו (הוניל לג’וניור) שהיו פשוט מדהימים. האננס והמנגו היו עדינים, לא מתוקים מדי, ושמרו על טעם טבעי ורענן שאפו.
זוגתי בהמלצתי בחרה בשלוש פחזניות ממולאות בגלידת וניל ,שוחות בבריכת שוקולד. יפה, וטעים מאוד גם כן.
ואילו אחותי והחבר חלקו טארט טאטן מעולה, לא ממש איטלקי אבל… (טעמתי). אני אוהב מאוד טארט טאטן,וזה היה נימוח, חמאתי והפירות היו מתקתקים ונימוחים גם כן. קינוח מנצח.
אי אפשר בלי פנה קוטה במסעדה איטלקית, אז טעמנו גם אותה. פנה קוטה טעימה, אם כי לא ממריאה לגבהים. ממוצעת.
נחמד לראות עוד מנות אחרונות שונות מהטרמיסו והפנה קוטה המוכרות.
אספרסו ארוך, היה טעים וסגר את הארוחה המצויינת הזו.
סיכום:
לחובבי הפיצה מדובר במקום מומלץ שלא לומר חובה. הפיצה נותנת פייט טוב לטובות שבפיצות בתל אביב ובמרכז (טוני ווספה,אייסברג וולקנו). השירות היה איטי, ופגם בחוויה כולה, אבל אם יתוקן העניין, מדובר על אחד המקומות הטובים לאכול בו פיצה, לא שגרתית ומושקעת בתל אביב.
הייתי שמח אם מחירי הפיצה היו נמוכים יוצר. פיצה בכמעט 70 ש”ח לבנאדם (המנה הקטנה פשוט לא מספיקה לאדם בוגר) אינה זולה כלל וכלל, גם אם היא טעימה במיוחד.
בון אפטיטו!
רונימוטי זה אחד המקומות שאני יותר אוהב לאכול בהם צהריים, ומשתדל לבקר שם לפחות פעם בשבועיים כשיש לי אורחים חשובים או אירוע מיוחד.
רונימוטי היא מעדנייה איטלקית ומסעדה. במעדנייה מוכרים כל מה שרק תרצו מאיטליה: נקניקים, גבינות וכמובן גם פסטות. מי שביקר בעבר באיטליה ונכנס לרונימוטי מיד מעלה זכרונות של טעמים נהדרים. אם בא לכם על פסטה טובה או איזה גבינה איטלקית מיוחדת, פשוט שווה לקפוץ, לא תמצאו בסופר השכונתי את הדברים המיוחדים האלה מאיטליה.
אני רוצה לספר לכם היום על ארוחת הצהריים העסקית של רונימוטי. כידוע לכם אני איש הייטק שעובד ברמת החיל, ואוכל מדי יום ארוחות עסקיות.
בארוחה האחרונה ישבתי בקומה השנייה, עולים במדרגות עץ למעלה, עוברים בין בקבוקי יין, מרגישים איטליה כבר בכניסה. הארוחה העסקית מורכבת מפוקאצ’ה, סלט, מנת פסטה, גזוז וסיום מתוק.
למנה ראשונה מקבלים סלט חסה מסולסלת עם ויניגרט הדרים – סלט עם כל טוב, הסלט מכיל גם חתיכות של פקאן ופלחי אגס, הויניגרט נהדר. לא עוד פעם איזה ירק חתוך של ארוחה עסקית, סלט כיפי שתסיימו את כולו, פשוט טעים וטרי.
לצד הסלט תקבלו גם פוקאצ’ות קטנות וחמות – וטריות אמיתי, קריספי מבחוץ, אפוי עם שמן שנותן קריספיות לבצק, נהדר לאכול עם הסלט.
ברונימוטי בארוחה העסקית שותים גזוז, יש טעמים שונים לבחירה. אייטיז אמיתי, האמת כיף.
למנה עיקרית לקחתי פסטה פונגי עם שמנת – פסטה טרייה עם שמנת ומבחר פטריות, המנה מגיע תמיד חמה מאוד, אני אוכל כבר המון זמן ברונימוטי ואף פעם לא קיבלתי מנה קרה, זה מאוד חשוב. הפסטה שלעצמה הייתה מבושלת בדיוק על המידה שאני אוהב, רוטב השמנת לא היה כבד מדי לטעמי. לצד הפסטה מוגש פרמזן טרי, אמיתי מאיטליה, משדרג את המנה בטירוף.
החבר שסעד איתי אכל את הקרבונרה שמגיע עם פנצ’טה, אני אישית לא אוכל בשר חזיר, אבל המנה הייתה נראית מעולה גם כן.
עוד מנה מומלצת ברונימוטי הינה הפסטה פרימוורה, שמגיעה עם שפע ירקות טריים ועשויה עם חמאה, ובכלל כל הפסטות נהדרות ועשויות בהשקעה מרובה.
לסיום מקבלים שוקולד טראפלס ביתיים מדהימים,סיום קצר וקולע לארוחה.
לסיכום:
אוכל: איטלקי אותנטי, פסטה מדהימה, אוכל מושקע ומכיל חומרים גלם טובים.
שירות: מעולה, בשעות העומס קצת יותר קשה ומחכים למנות.
אווירה: נינוחה, רצוי לשבת בקומה השנייה בחורף ובחוץ בקיץ. פשטות איטלקית
מחירים: ארוחה עסקית בהחלט שווה, בין 45-60 ש”ח תלוי בסוג הפסטה.
קשה מאוד להשיג מקומות ישיבה בשעות הצהריים המוקדמות, לכן מומלץ להגיע ב-12:00 או אחרי 13:30.
בכלליות אני לא אוהב ארוחות עסקיות אולם, ברונימוטי גם ארוחה עסקית היא מהנה וכיפית. מאוד מומלץ, אחלה תועלת לעלות ללא ספק.
בתיאבון!