ביקור משפחתי בטאבולה
קשה לי לחשוב על הרבה אנשים שלא שמעו על או היו בטאבולה (או לפחות שמעו את התשדיר שלהם ברדיו: “בוא לאכול בטאבולה….”), ואכן מדובר במוסד. המסעדה קיימת באותו המיקום (הרצליה פיתוח, אבל ממש בלב שכונת הוילות, צומת אחת מזרחית לצומת שמריהו) כבר שנים על גבי שנים. הייתי נוהג לאכול שם עם הורי עוד שהייתי צעיר בימים. מאז התחלפו כמה הנהלות, אבל המקום שומר על רמה טובה גם עם התחלופות.
מעל שנה לא הגענו לשם,וכבר מזמן חשבנו לנסוע בשבת לצהרים, עם ג’וניור. אשתי חובבת מסעדות איטלקיות, ולא צריך יותר מדי בכדי לשכנע אותה להגיע לטאבולה. בשבת האחרונה, היינו רעבים בבוקר, הרמנו טלפון והזמנו מקום. יהיה טעים, היינו בטוחים.
הגענו בשעה 12:30, המקום היה כמעט וריק. המסעדה עצמה מעוצבת בטעם טוב, של פעם. אורות עמומים,סגנון מאוד מאופק,כאשר במרפסת הסגורה, מין גג קצת מוזר המורכב מיריעות בד. לא מקום לבוא עם מישהי לדייט רומנטי, אבל בהחלט מקום טוב לסעודה עם חברים,ומשפחה. כאמור היינו רעבים, והתחלנו במצווה:
למנה ראשונה חלקנו סלט קיסר (32 ש”ח) שהיה מצוין, והוגש עם תוספת רוטב. יש לי חולשה לרוטב האנשובי של סלטי קיסר. הסלט כלל חסה,קרוטונים ושבבי פרמזן. מצוין!. להפתעתנו גם ג’וניור אהב את החסה עם הרוטב, ואכל בשקיקה. גדל כאן מבקר מסעדות בפוטנציה 
הגיע זמן העיקריות,בדרך כלל אני נוהג לאכול כאן את מנת הגדל: לזניה ברוטב בשמל, מנה אלוהית. הפעם צייתי שאני בטאבולה, והנה efic1 שגם הוא נמנה על חוג נאמני טאבולה (ביתו השני) צייץ לי כך: לך על הפילה ברוטב קיאנטי פטריות (108ש”ח). בחלטתי להיות נועז, לשנות והזמנתי את הפילה, החלטה שהתבררה כנבונה ביותר: על הצלחת נחו להם שני עיגולים עבים של פילה,אדמדמים בפנים, למידת מדיום בדיוק לפי בקשתי, שטים להם ברוטב קיאנטי מתקתק חמוץ, ופטריות פורטובלו צלויות. להשלים את המראה המלבב: פירה, נדיב במידתו, וטעים. היה זה לא פחות ממעדן.
זוגתי שלא ממש אוהבת סטייקים,בחרה גם היא הפעם במנה בשרית ולא בפסטה כהרגלה: חזה עוף צעיר בשמנת ופטריות (67 ש”ח). גם זו היתה מנה מעולה. חזה העוף היה רך,עסיסי, והרוטב, אוי הרוטב. פשוט שלמות. מנה מנצחת לחובבי העוף. אני איש של בשר, אבל הייתי אוכל את המנה בשקיקה לולא הזמנתי את הפילה. שאפו. גם מצד אשתי נשמעו קריאות התפעלות.
עבור ג’וניור הזמנו את מנת הילדים הנצחית: שניצל וצ’יפס, שהגיעו בצורה רחבה, וכפרית יותר. שניצל, אין מה להרחיב, אבל כנראה שהיה טעים, כי הוא חוסל לגמרי. בשלב זה ירד ג’וניור מהכסא ואיכשהוא הצליח להתקל במלצר שלנו, שהפיל אותו לרצפה בקול בכי גדול. מיד הובאה לו קערית גלידה ענקית, אותה אכל בשקיקה. כל הכבוד על הפיצוי, נקודה !
המנות היו גדולות מאוד,ומשביעות. אבל רצינו עוד, קינוחים בודאי.
לא ידעתי בדיוק מה ארצה לקינוח ושוב זלחתי את לחמי על גבי הטוויטר. את הכפפה הרים ADARH שהמליצה על הפחזניות (33 ש”ח) ברוטב שוקולד, וממולאות בגלידת וניל. מעניין.
הגיעו לשלוחננו שתי פחזניות עצומות בגודלן,שוחות ברוטב שוקולד (קצת יותר מדי לטעמי, אבל אני לא איש שוקולד, את זה אתם כבר מכירים) שהיו טעימות. לא משהו שטרם אכלתי, אבל בתוספת אספרסו כפול, סגרו יפה את הארוחה.
זוגתי, שכן חובבת שוקולד, הלכה על קינוח השף (33ש”ח), שהיה מעין סופלה שלצידו גלידה. התמונות מדברות בעד עצמן.
בתוספת שתיה קלה (תחת השפעת אנטיביוטיקה) וקפה הסתכם חשבוננו ב 340ש”ח. לא זול, אבל לא יקר מאוד. והתמורה, עינכם הרואות. שווה.
לסיכום:
מדובר במסעדה שכיף לחזור אליה פעם אחר פעם. לא מסעדת שף פלצנית,אלא מסעדה איטלקית טובה, עם מנות בשר מגוונות, תפריט עשיר, והנאה מובטחת. לפחות בספר שלנו.
אנחנו נחזור בודאי, כמו שחזרנו פעמים רבות.
בון אפטיטו!