מסעדת אלימלך – בחזרה לשטייטעל
אני רבע פולני,רבע ליטאי ורבע אוקראיני (ועוד רבע צ’כי-אוסטרי) אוכל יהודי אשכנזי זורם אצלי בדם. שתי הסבתות שלי תמיד הכינו אוכל מזרח אירופי ,ולמרות שאני אוהב לאכול חריף,מתובל יש לי פינה חמה בלב לאותו אוכל שאכלו הסבים וסבי הסבים שלי בערבות ליטא אוקריאינה,וורשה ופראג.
אני מת על גפילטע פיש (וכן,גם על הרוטב הרוטט שלו,שמתערבב עם החזרת החריפה), אני אוהב קיגל,טשולענט(שאתם קוראים לו חמין),סלט ביצים ואיקרא (אני לא יודע,אבל איזה גן רומני סורר חדר לד.נ.א שלי. אני מכור לאיקרא ועל כל יעיד כפיר). המאכל היחידי שאני לא מסוגל לאכול(טעמתי,ודוגרי,זה פשוט לא טעים) זו רגל קרושה. חוץ מזה,אוכל הכל. סבתא שלי הפולניה צריכה להיות גאה בי.
אחרי ההקדמה הארוכה הזו,אפשר להתחיל.
ביום בבוקר החלטנו לנסוע לדרום תל אביב, לאיזור פלורנטין,ולוינסקי במטרה לקנות לילד צעצועים,משחקים,ואביזרים ליצירה, במגוון החנויות העצום שיש שם. מיד התחלתי לחשוב איפה נאכל ליד. חשבתי וחשבתי,ואז שלחתי טוויט למומחי האוכל היקרים שלי – בטח להם יהיה רעיון מעניין,לא?
קיבלתי כמה הצעות, אבל אחת של ששת,קרצה לי במיוחד: מסעדת אלימלך. תמיד רציתי לבקר שם,אבל לא יצא. לא שזו מסעדת גורמה, אבל זה מוסד. קיים כבר עשרות שנים,ומכין אוכל טוב,יהודי,ביתי ולצידו בירה. מה צריך יותר.
טוב,אז אחרי ששוטטנו בחנויות צעצועים וקנינו מכל הבא ליד(ממש כך, יצאנו עם שק. ודי בזול) נהיינו רעבים וחיפשנו את אלימלך.
למסעדה אין שלט. אין אתר.מבחוץ ממש לא נראה משהו, אבל בפנים, דווקא נחמד. ביתי, יש לא מעט שולחנות, ולא ריק. אנשים מכירים ובאים.
טוב,נכנסנו וקיבלנו תפריטים. מייד הרגשתי בבית. הנה התפריט: פשוט ומלא כל טוב יהודי. אזוי:
לראשונות התלבטתי בין האיקרא שאותו אני ממש אוהב (מכור מכור) לבין דג מלוח שאני יכול לאכול בקילו. בסוף השד הרומני על כתף ימין גבר על השד הליטאי שעל כתף שמאל והאיקרא נבחר. חוץ מזה הזמנו גם סלט ביצים עבור אשתי היקרה, שלא אוכלת דגים ,וכמובן גפילטע פיש אחד לילד (שאוהב מאוד).
סלט האיקרה(23 ש”ח) היה טוב,אבל ממוצע. הוגש ללא בצל קצוץ (וחבל), ולא ניכר שהוכן במקום. אני זוכר את סלט האיקרה המיתולוגי שבמסעדת “נלו” בדרך אילת ביפו. זה היה סלט איקרה. עם בצל,טרי ועשוי במקום. אלימלך יכול ללמוד ממנו. כל זה לא הפריע לי לחסל את האיקרה לגמרי. ג’וניור שרצה לחם עם לבנה,הסתפק בלחם עם איקרה, ואהב. התפוח לא נופל רחוק מהעץ. הייתי מאושר.
סלט הביצים (15 ש”ח) היה טעים מאוד,טרי עם גרגרי חרדל ובצל במידה,וזוגתי אכלה אותו בשקיקה. מנה טובה.
הגפילטע(17 ש”ח) היה טעים אבל מוזר.
פעם ראשונה שאכלתי גפילטע פיש חם! אצלנו במשפחה נהוג לאכול אותו קר. זו היתה הפתעה עבורי, הקציצה היתה טובה,טריה,ועשויה טוב, מתקתקה מעט. למי שלא מכיר, יש שתי אסכולות במה שנהוג בגפילטע פיש. אלו שאוהבים אותו מתוק ואלו שלא. דווקא פולנים ממתיקים את הקציצה שלהם, אבל סבתא שלי שהיא אישה מיוחדת במינה,ג’דע ופולניה אסלית, דווקה לא ממתיקה. כך שאני גדלתי על גפילטע פיש מלוח. קשה לי קצת עם המתיקות,אבל לחובבי הז’אנר, מדובר על מנה טעימה. בכל מקרה,סבתא שלי תבדל”א,עושה אותן טובות יותר.גירסא דינקותא. וכמובן,אין על הגפילטע שלה.הילד שגם רגיל לזה של סבתא רבא, סרב לאכול.
לצד כל אלה שתיתי חצי ליטר גולדסטאר שהייתה קרה, טרייה וטעימה, וחוסלה במהירות. איקרה ובירה, הולכים טוב יחד.
לעיקריות הזמנו את הטשולענט, 40 ש”ח (היום שישי לא? איך אפשר לדלג על מנת הדגל של פולניה?) שהיה טעים מאוד והכיל שעועית ,תפוח אדמה לא גדול, וקישקע אימתני.היה גם מעט בשר, מעט מדי לטעמי.
הנה היתה טעימה,חמה ומשביעה. היה נחמד לקבל יותר בשר ופחות קישקע אבל בפולין אומרים תודה וסובלים בשקט 
כמו כן הזמנו כרע בתנור (40 ש”ח) ברוטב שום ודבש, שהיתה מצוינת. 
ג’וניור אכל אותה בשלמותה. איתה קיבלנו תוספות בדמות אורז סתמי,פירה בינוני וירקות מבושלים שהיו חביבים.
את כל אלה ליוויתי בעוד חצי גולדסטאר. תענוג.
בשלב זה הייתי מלא מא
וד,אבל הקינוחים סיקרנו אותי: החלטנו ללכת על עוגת השוקולד לילד ולזוגתי, וכמובן על הקיגל עבורי. אני חובב קיגל,והייתי חייב לטעום.
כצפוי,העוגה היתה בינונית,אבל הילד אהב אותה מאוד. אשתי פחות. 
(מישהו שמע פעם על קונדיטור פולני טוב? באמת.)
הקיגל היה טעים מאוד. קיגל מתקתק עם נגיעות תפוח עץ. פשוט פולין על צלחת. תענוג! 
ההגשה קצת שנות ה 60, אבל למי אכפת.
אספרסו ארוך ששתיתי היה גרוע. פשוט דומה יותר לקפה פילטר. נו שוין.
סה”כ החשבון הסתכם ב 210 ש”ח. כולל שתי בירות ,שתיה קלה וקפה. לא זול.
לסיכום: מקום נחמד לחובבי הז’אנר. חזרה אחורה בזמן לשטייטעל היהודי. לאוכל שגדלנו עליו. לריחות שבת בוורשה,ריגה,פראג ומיו יודע עוד איפה.
שבת שלום!
הפוסט מוקדש לכל בני משפחת גרנובסקי,זלונקער,ברמץ,ודוקטור שחיו דורות בשטייטעל, עם ריחות טעמים ומאכלים כמו שאכלנו היום ,אשר נרצחו על ידי הצוררים הנאצים ימ”ש, ולא זכו לאכול מהם כאן בארץ הקודש. יהי זכרם ברוך.