ארוחה עסקית בשגב – פוסט אורח של יוסי מאתר MyTaste
אצלנו בחברה הארוחות משולמות על ידי תנביס, והתקציב מתאפס פעם בחודש, כך שכל שקל שלא נוצל יורד לטמיון. על כן עשינו לנו מנהג – פעם בחודש מתפנקים בארוחה שמחסלת את כל הסכום. הפעם נשאר לכל אחד מעט יותר ממאה שקלים. בירור קצר באתר של תנביס העלה את הבחירה הברורה מאליה – שגב! (ארוחה עסקית אצל שגב עולה 115 שקלים, ועם ההנחה של תנביס מדובר במאה עגול. לעומת המחיר המלא והמפולפל, זוהי מציאה של ממש).
שתי המסעדות של שגב מעוצבות ברוח תל אביב הישנה. יש כאלו שאוהבים את העיצוב, אני אישית מעט פחות – קודם כל כי זה מעט מוגזם, שנית כי זה מרגיש לי כמו המלונות בוגאס (ניו יורק/ונציה/פאריס מפלסטיק) ושלישית – אם אתה כל כך אוהב את נווה צדק, איך זה שמסעדה אחת שלך בהרצליה והשניה ברמת החיל?
אחרי הרטינה הקבועה שלי לגבי העיצוב, נתפנה אל האוכל. האוכל בשגב טוב בהרבה מהאוכל בשגב אקספרס. משגב אקספרס אני תמיד יוצא עם תחושה כלשהי של החמצה, כאילו הצורה שם חשובה הרבה יותר מהתוכן. בשגב, לעומת זאת, הצורה אמנם בקדמת הבמה, אבל גם התוכן (כלומר, הטעם) מככב.
מיד כשהגענו נמזגו לנו מים מתובלים בלואיזה, והגיעה סלסלת לחמים טריים וטעימים (סלסלה נוספת הגיעה כשביקשנו, ללא תשלום). מבין ארבעתנו, שניים הזמינו סביצ’ה סלמון ושניים ניוקי עם בשר סרטנים כחולים. מנת הניוקי מצויינת אך כבדה מאוד, ולכן לא הזמנתי אותה (אבל המלצתי עליה לאחרים) – מדובר במנה גדולה יחסית לראשונה, וכוללת ניוקי עם בשר סרטנים וקערת סלט עגבניות שרי. השילוב בין החלק החם לקר מהווה חלק חשוב במנה והיא מהנה מאוד. הסביצ’ה היה מצויין גם כן, עם קוויאר ירוק מלמעלה שהוסיף מרקם מעניין לכל המנה. ההגשה, כרגיל אצל שגב, דרמטית מאוד – צלחת ארוכה מאוד, ועליה פס סביצ’ה לכל אורכה. כל כך ארוכה, שהיא נוגעת בצלחת הארוכה של שכנך לשולחן וכל העסק מתחיל להיות קצת לא נוח…
לעקריות נבחרו סטייק אנטריקוט (בתוספת של 20 שקלים לעסקית), פילה ברווז, סטייק יען בגריל וסטייק יען טנדורי ופילה ברווז (מהספיישלים). הסטייק הגיע ונראה מפואר, ולפי הנהמות מכיוון זה שבלס אותו, היה שווה את התוספת. את מנת הברווז אני מכיר מביקור קודם שלי במסעדה – ההגשה שלו מעט מצוייצת לטעמי – עם קונסטרוקציה שלמה המדמה מדורה, וגלילי פירה המעוצבים כבולי עץ קטנים בתוכה. מנה טעימה בהחלט, למרות שבזמנו היתה לי מעט כבדה. היענים היו טעימים מאוד שניהם ועשויים היטב, למרות שלא היה משהו מיוחד לומר על המנות.
לסיום, “שגב שלח לנו קינוח” (למרות שלא היה במסעדה) – גם בפעם הקודמת בה הייתי במסעדה פונקנו בקינוח קטן על חשבון הבית, מנהג חביב למדי. קיבלנו רביעיית מרנגים קטנטנים וחביבים (לא מדהים – אבל חינם, אז קנו אותנו).
לסיכום: שגב מציעה את החוויה העילית ביותר בהרצליה פיתוח, ולעומת המחירים הגבוהים מאוד בערב, העיסקית משתלמת מאוד (ביחוד משום שהמנות זהות למנות הערב, ואינן גרסאות מוקטנות או פשוטות יותר). כפי ששמתי לב אצל שגב, הראשונות מיוחדות יותר בדרך כלל, אבל לאורך כל הארוחה חומרי הגלם היו מצויינים והביצוע מעולה. הוא לוקה בדרמטיות-יתר בדרך כלל, אבל כשמשלמים הרבה אני מניח שמצפים לקצת רעש וצלצולים. זו לא עסקית שאפשר לאכול כל יום (גם בגלל המחיר, וגם בגלל האוכל העשיר מאוד) – אבל פעם בחודש, בשמחה.
תודה ליוסי מאתר MyTaste על הפוסט הנהדר הזה.
אתם גם מוזמנים להיכנס אל הבלוג