מפגש פורום בירה מזוקקת – ויסקים אירים טייק 2
אחר שהערב על הויסקים המיוחדים הסתיים בהצלחה רבה, הוחלט כי הפגישה הבאה תהיה בנושא ויסקים אירים. אני חייב להודות שאני ממש חלש בחזית האירית, או לפחות הייתי עד למפגש. רב ההכירות שלי עם האירים היתה גי’מסון פה, ושם וכמובן הבלק בוש שאותו אני אוהב מאוד וחושב שהוא בלנד מצוין ונותן תמורה מעולה למחיר. כך שמאוד שמחתי מצד אחד להעשיר את עולמי ומצד שני לא הייתי סגור מה אביא למפגש. יום אחד בשיטוטי במרתף של רוזנר , קלטתי ויסקי אירי שאינו ג’ימסון\בושמילס\טולמר דיו סטנדרטי, הקלונטארף. בירור קצר בתנ”ך (של ג’ים מאריי, כמובן) העלה כי מדובר בויסקי לא רע. אז רכשתי, ויצאתי שמח וטוב לב למפגש השני שלי עם חברי הפורום.
הפעם אירח אותנו יואב בדירתו החביבה שבפלורנטין, ואחרי שקצת הסתבכתי ברחובות דרום תל אביב (בעברי צפון תל אביבי, לכמה שנים אבל לא ממש מסתדר עם הדרום) הגעתי בשלום. עם הכנסי עמדו כבר הבקבוקים מסודרים אחד אחד כמו חיילים על הבאר של יואב, מחזה מלבב לכל חובב ויסקי:
הקאדר המכובד
ליאור שיאון הכין לנו קצת רקע על הויסקים האירים,מה למה ומי, ולא אלאה אתכם בפרטים. למי שבאמת מתעניין הנה קישור.
בקצרה: באירלנד יש כיום רק שלוש מזקקות פעילות, הרבה פחות מאשר בסקוטלנד או ארה”ב, ושלושתן מזקקות את כל המותגים. הנה מפה:
מפת הויסקי של אירלנד
את הערב התחלנו בגי’מסון הותיק והמוכר לכל מי שאי פעם בקר בפאב בישראל. הצ’ייסר האולטימיטיבי, והלא יקר שכולנו גדלנו עליו.
הגי’מסון מיושן 5 שנים והוא הויסקי הנמכר ביותר בארצנו. האף אלכוהולי עם רמז קטן לוניל, יש שתארו אותו כפרחוני. טעמו מתקתק ועדין,גוף קטן וסיום קצר.לסיכום: חביב, אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה… בכל זאת מדובר בויסקי לא יומרני שהולך טוב עם הכל
המשכנו בגרסא מיוחדת של הג’ימסון – הגולד ריזרב. מדובר בגרסת דיוטי פרי בלבד, די מצומצת שבמקור הופצה בשווקי הדיוטי במזרח הרחוק. זו פעם ראשונה שאני זוכה לטעום ממנו, ואני חייב לציין שמאוד התרשמתי
האף מאוד מתוק,חלת דבש, צוף פשוט מתוק. אבל מתוק נעים. גוף מאוד מלא,עגול. והסיום ארוך מאוד, מתקתק ומשאיר טעם קרמלי, סוכר שרוף, שיערות סבתא על הלשון. פשוט תענוג לחיך. הויסקי המנצח של הערב לדעתי. ואו .
חתמנו את הטעימות של ג’ימסון עם ה 18.
ג’ימסון 18
מדובר בויסקי מיושן, שישב 18 שנה בחביות גם הוא בחוזק 40% סטנדרטי. האף שלו דווקא מעניין, בננות .
בפה טעמי אדמה רטובה,אני הגדרתי את זה, טעם של עציץ. ויסקי לא רע אבל עשינו לו עוול וטעמנו אותו אחרי הגולד שהיה פשוט כל כך טוב. סיומת בינונית -קצרה. הייתי מצפה ליותר מויסקי בן 18.
הויסקי הבא שלגמנו היה נפוג קסל (Knappgue Castel)
מדובר בויסקי שהיה חדש לי, סינגל מאלט מאופיין בריחות שהגדרנו כ”אבק שרוף” .
בפה, עשן קטן בעל סיומת קצקרצרה, בקיצור לא מאוד אהבתי
הגיע הזמן גם לטעום מהמזקקה העתיקה בעולם שהוקמה ב 1608, ניחשתם נכון : בושמילס.
פתחנו בבושמילס – 1608
ויסקי ענברי בעל 40% אלכוהול, האם שלו אלכוהולי ומתוק מאוד – דבש ממש. הפה ממשיך את האף: מתוק,סמיך,אלכוהולי
וגס. זה ויסקי בעל גוף גדול,צמיג וכבד
לא הסתפקנו בבושמילס אחד (וטוב שכך) ודגמנו גם את הבושמילס 10 שנה. גם הוא בחוזק של 40% אבל הרבה יותר טוב לדעתי מאחיו . כבר מן האף מרגישים שיש לנו עסק עם ויסקי כלבבי:.
אף: בננה בשלה,מתוקה וקומפוט פירות. ממש כך! טעם : מתוק עם רמזי מנטה, ושוב קומפוט הפירות ניכר גם כאן. סיומת בינונית. למי שאוהב ויסקים מתוקים מדובר בחוויה נעימה מאין כמוה. זה הויסקי השני הטוב ביותר ששתיתי באותו הערב
אחרון אחרון חביב טעמנו את הקלונטארף
אף: מינימלי ואלכוהולי
פה:מתיקות של בורבון, לא ממש בעל מאפיינים אירים. סיומת בינונית. למרות שאני הבאתי אותו, לא ממש התחברתי לטעמים האלו.
על השולחן עמדו עוד כמה ויסיקים אירים שלא טעמתי (קשה לטעום ולשתות כל כך הרבה בערב אחד) וגם, השתדלתי לדגום את אלו שחשבתי שיהיה טובים יותר. אז לא נזניח את פאדי שהוא הויסקי העממי האירי, זול קשוח , הויסקי של מעמד הפועלים, וגם את טולמור דיו ואת פאוורס. אשתדל לטעום אותם בצורה טובה בפעם הבאה, הם גם הרבה יותר נגישים בפאבים , וזאת הודות למחירם.
החברה טועמים
לסיכום: היה ערב מעניין מאוד, בו טעמתי לראשונה סוגי ויסקים אירים שלא ממש היכרתי. יצאתי בו עם שני ויסקים נוספים לרשימת הקניות שלי: הג’ימסון גולד והבושמילס 10. שני ויסקים אמנם לא סקוטים אבל ראויים להיות על כל מדף של חובב ויסקי.