ארכיון: June, 2009
הי,
קפצתי עם גל לתערוכת ברמן 2009 היום כדי להתעדכן במשקאות המיוחדים והחדשים בתעשיה, אבל על כך גל יכתוב בפוסט נפרד.
לאחר התערוכה קפצנו לארוחת ערב ספונטנית במסעדה האגדית דיקסי.
ואני רוצה לשתף איתכם את הרשמים שלי. האמת שאני עדיין טיפה מסטול מערבוב המשקאות בתערוכה, אבל אני אנסה בכל זאת לכתוב פוסט מכובד.
האמת שבדיקסי לא הייתי מזמן, לדיקסי היינו הולכים בצעירותינו שעוד גרתי בגבעתיים, היינו אוכלים ארוחת לילה לפנות בוקר אחרי יציאה, או אוכלים ארוחת ערב לפני יציאה, זו הייתה המסעדה הביתית שלנו.
בדיקסי תקבל אותכם מארחת, בשעות הערב המאוחרות יהיה קשה למצוא כיסא, אבל היום התמזל מזלינו ומצאו לנו מקום טוב.
למנה ראשונה לקחנו:
סלט קיסר – החסה מגיעה בצורה שלמה, מאוד מיוחד, אכלתי כבר סלט קיסר יותר טוב מזה, אבל בהחלט הסלט היה טוב, הקרוטונים היו מעט קשים והרוטב היה מעולה, אולם מכיוון שהחסה מגיעה בשלמותה הרוטב לא נכנס לכל המנה.
לחם שום – גל היה רעב יתר על המידה, קיבלנו ג’בטה טרייה שבתוכה כבר יש שום, ממש לא רע.
כנפי עוף חריפים ומיוחדים של הדיקסי – אני בגדול יש לי בעיה, אני לא אוכל כנפיים, די נגעל מהעור, אבל בגלל שגל פעם ראשונה בדיקסי, לקחנו מנה קטנה של כנפיים, בהחלט זו המנה שמייצגת את הדיקסי יותר מכל, קריספיות ופיקנטיות ביחד… אני טעמתי אחת והטעם היה נהדר.
למנות עיקריות:
החלטנו ללכת היום על הבורגר, גל לקח עם בייקון, אני הזמנתי עם רוטב פלפל פיטריות ושמנת. הבורגר היה בהחלט טוב, בשר איכותי ועשוי בדיוק על המידה הרצויה… אבל השוס של הדיקסי זה ה”הום פרייז”, קוביות תפוחי אדמה אפויות ברוטב פיקנטי עם חמאה, חובה לטעום, אחד התוספות היותר טובות שטעמתי.
על המסעדה:
שירות טוב, מהיר, אווירה טובה אבל לא מאוד שקטה, לא הייתי הולך לשם לדייט, אבל כן לבוא שרעבים עם חברים.
מחירים: סבירים מאוד, מסעדה לא מהזולות, אבל בהחלט התועלת לעלות טובה, מה עוד שאיכות המנות לא מוטלת בספק. שילמנו לכזאת ארוחה עם שתייה קלה כ-260 שח ביחד.
אני לדיקסי כמובן שאחזור, אני פשוט לא מתאכזב שם
בתיאבון
במסגרת עבודתי ברמת החייל בחברת הייטק גדולה אני מזדמן לאכול צהריים בארוחות עסקיות.
היום רציתי לספר לכם על מסעדת ג’ויה, מסעדה שבה אני נוהג לבקר לפחות פעם בשבועים שיש לי חשק לאוכל איטלקי.
ג’ויה היא מסעדה איטלקית, המגישה ארוחות עסקיות בשעות הצהריים, הארוחה העסקית כוללת מנה ראשונה, מנה עיקרית ושתייה.
המלצה למנות ראשונות:
בג’ויה יש כל יום לפחות שני מרקים: מיניסטרונה, בטטה, עגבניות. המרקים בהחלט לא רעים.
אבל המנה המומלצת שלי לפתיח זה “נזיד ריבוליטה”, המאכל מעט כבד, אבל מאוד מיוחד, מכיל ברובו שעועית ועוד מספר ירקות עם חתיכות של לחם, מאוד מומלץ.
אם אתם לא בקטע של משהו חם, יש גם סלט חסה או אנטי פסטי.
לצד המנה הראשונה תוגש לכם פוקצ’ה חמה מהתנור בלווית רוטב עגבניות.
המלצה למנות עיקריות:
פיצות נהדרות, הטובה מבינהם לטעמי זו פיצה קלבריה שמגיעה עם פפרוני, זיתי קלמטה ופלפל חריף. אבל כל הפיצות נהדרות ומיוחדות. הפיצות בג’ויה נעשות בתנור מלא עצים עם אש אמיתית, לא על גז, אפשר להרגיש את הטעם בפיצה. פשוט שווה!!!
אם לא בא לכם פיצה, יש מבחר פסטות לא קטן, כל הפסטות נהדרות, גם הפשוטות שביניהן, יש לי חבר שהתלונן על הגודל, אבל לטעמי המנות מספיק גדולות, לא יוצא רעב אף פעם מהמסעדה. הפסטה האהובה עלי היא הרביולי במילוי בטטה, מנה מאוד מיוחדת.
אם אתם בקטע של דיאטה, תוכלו להזמין למנה עיקרית סלט, הסלטים נראים טריים, לא אכלתי אז לא אוכל להעביר ביקורת.
מהמנות הבשריות אכלתי רק את השניצל, מנה מאוד גדולה שלא יכולתי לסיים, אבל למען האמת לא מאוד אהבתי, לא הייתי בא לג’ויה בשביל שניצל – ועוד אזהרה: תשכחו מקטשופ לצד השניצל, אין קטשופ במסעדה, אם אתם עם ילדים זה חיסרון.
האווירה במסעדה:
מלצרים אדיבים, גם בשעות הלחץ הצהריים, האווירה מאוד נעימה ונינוחה. אם אתם ממהרים אפשר גם לשבת על הבר, מאוד נחמד.
מחירים: ארוחה עסקית עולה בין 40 ל- 60 שח, בהחלט סביר, אחלה תועלת לעלות.
בתיאבון
מסעדת פרונטו היא אחד מהמוסדות הותיקים בתל אביב. די נדיר למצוא במקומותנו מסעדה שקיימת יותר מ10 שנים, ובטח לא עשרים כמו פרונטו. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו מבקרים שם, אבל עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה, ולאחר דו שיח עם @mytaste החלטתי כי הגיע הזמן לבקר שם שוב.
לכן יצאנו אני ואשתי לארוחת צהרי שישי בתל אביב, והיעד היה ברור: פרונטו !
ההתחלה היתה טובה, למסעדה חניון חינמי ממש ממול, בכדי להקל על האתגר הכמעט בלתי אפשרי של מציאת חניה באיזור . התיישבנו, המקום היה ממש ריק בשעה מוקדמת זו של הצהריים, המסעדה נפתחה אולי כמה דקות לפני. על הבר ישב רפי אדר הבעלים ,המוכר לכם בודאי מהטעימות בתוכנית “קרב סכינים” .
למנה ראשונה בחרנו לחלוק סלט מעורב שהיה חביב, וכלל עלי בייבי,עגבניות שרי , צנוניות וגזר, ותובל עם מעט לימון (42 ש”ח) שאותו ליוותה סלסלת לחמים טריים שכללו פוקצ’ה ולחם כפרי עם אגוזים ופינכת חמאה שהיו טעימים. לעיקריות הלכנו על פסטה, איך אפשר שלא?
אני בחרתי בגרגנלי קרבונרה ופורצ’יני (72 ש”ח), שהכיל כמות נדיבה של בייקון חלמון ביצה, ואפונת גינה. על הכל בזק המלצר פרמג’יאנו אמיתית מגוש שבידו, כרגיל אין אפס , היתה זו מנה עצומה, טעימה ועשויה היטב.
זוגתי בחרה ברביולי ארבע גבינות ברוטב רוזה (55 ש”ח). הרביולי היו נימוחים וטריים ביותר,בתוכם גבינות שהותכו, מעורבות בבזיליקום בנדיבות, מעדן. ניכר היה שהוכנו במסעדה בתשומת לב רבה . גם מנה זו היתה נדיבה ומשביעה מאוד.
את הארוחה ליווינו בלימונדה תוצרת בית (12 ש”ח), שהיתה מעולה, עד כדי שהזמנו תוספת. כמו כן בכוס ברברה (35 ש”ח) שהייתה מתאימה ביותר למנות העיקריות. יצאנו כל כך מלאים, כך שלא יכולנו לחשוב על קינוח, ולכן לא טעמנו מן הקינוחים.
שורה תחתונה:
אוירה: רגועה, בפנים שקט ובחוץ כיסאות הפונים לכוון הרחוב.
תפריט: לא ענק אבל כולל קלאסיקות איטלקיות.
יין: תפריט היינות עצום, המסעדה מציעה מגוון של יינות איטלקיים ממחוזות שונים וכמובן היצע ישראלי סביר. יש לא מעט יינות שניתן להזמין בכוס.
מחיר: בינוני פלוס. בתוספת אספרסו כפול הסתכם החשבון שלנו ב 235 ש”ח לפני שירות..
לסיכום: מקום מצויין, ששומר על רמה שנים על גבי שנים, אחת האיטלקיות הטובות בת”א אם לא הטובה מביניהן.
בון אפטיטו!